המבחן של אטיאס
אריאל אטיאס הצליח להפוך את משרד התקשורת מרגולטור אפרורי לגוף המוביל מהפכות צרכניות. האופן שבו יטפל בהמלצות ועדת גרונאו, שיוגשו בקרוב, יקבע אם מדובר בפוליטיקאי שמסוגל לקבל החלטות מרחיקות לכת, או שהוא מסתפק בהחלטות קצרות טווח
במהלך השנה וחצי שבהן הוא בתפקיד, הצליח שר התקשורת אריאל אטיאס להוביל כמה רפורמות צרכניות גדולות, ולפתח לעצמו שם של שר תקשורת ראשון אשר מציב את טובת הצרכן בראש סדר העדיפויות של משרד אפרורי זה. אריאל אטיאס מצליח להתנהל במשרד התקשורת במומחיות רבה, על אף ניסיונו המוגבל בזירה הפוליטית.
המיקוד בנושאים הצרכניים הוא האסטרטגיה המנצחת של אטיאס. אף שלא הכיר את השוק הזה עד כניסתו לתפקיד, הוא הבין מהר מאוד כי ישיג את התשואה הציבורית המקסימלית אם יתמקד באספקט הצרכני של המשרד.
אטיאס ידע לעשות את העבודה. הוא פתח את תחום הטלפון על גבי האינטרנט, הוא נלחם בתוכניות המקפחות של חברות הסלולר, הוא צמצם את חיוב זמן האוויר בגישה לתא קולי. אולם אף על פי שכל המהלכים האלה כבר מאחוריו, האתגר האמיתי של אטיאס עדיין לפניו.
עם כניסתו לתפקיד מצא אטיאס משרד במצב בעייתי מאוד. מצד אחד, משרד התקשורת עדיין מחזיק בסמכויות פיקוח נרחבות מאוד, שאינן מתאימות למצב השוק הנוכחי - כלומר שוק הנמצא כולו בידיים פרטיות ומתקיימת בו תחרות בכל אחד מהסגמנטים שלו. מצד שני, זה תקופה ארוכה המשרד לא קיבל אף החלטה מהותית, בעיקר בשל הזנחה מצד השרים שקדמו לאטיאס.
כל ההחלטות הקשות הנוגעות למבנה השוק העתידי, לתחרות ולהשקעות, עוכבו שנים על ידי השרים שלפניו. עם כניסתו לתפקיד הוצף אטיאס בפניות של ראשי החברות, אשר הבהירו לו את המציאות הלא פשוטה שאליה נכנס: שוק התקשורת הישראלי חייב שמשרד התקשורת יקבל החלטות. החברות בשוק, ובעיקר בזק המופרטת, חייבות לדעת מה תהיה המדיניות של משרד התקשו ?רת בשנים הקרובות, או במילים אחרות, לאן משרד התקשורת מוביל את השוק. מעבר לכך, המשרד חייב לעשות את הדבר הקשה ביותר לגוף מפקח: לצמצם את המעורבות המוגזמת שלו בשוק ולתת לחברות אוויר לנשימה.
אטיאס שוב ידע לקחת את ההחלטה הנכונה מבחינתו. הוא הקים ועדה. עבור הפוליטיקאים, ועדה היא מנגנון ההחלטה האידיאלי. היא נותנת להם שני דברים שנמצאים מבחינתם תמיד במחסור: זמן נוחות וארשת של עשייה אינטנסיבית. לקח לו קצת זמן, אבל מעט פחות משנה לאחר כניסתו
אטיאס הקציב לוועדה חצי שנה כדי להגיש לו המלצות לגבי מדיניות הרגולציה ארוכת הטווח בשוק התקשורת. הוא קיווה לקבל לפחות חצי שנה של שקט מכל החברות, שלא הפסיקו להציק לו לפני כן. חצי שנה כבר עברה, ורק לאחרונה נודע כי עד תום נובמבר אין מה לצפות להמלצות.
הסוגיה העמוקה ביותר שבה דנה הוועדה היא סוגיית ההפרדה בין שירותי התשתית לשירותי התוכן. לכאורה נושא כבד מאוד, אך למעשה כל החלטה בנושא תשפיע בצורה ניכרת על הצרכנים. כיום הרגולציה בישראל היא בעייתית מאוד. קיימת אפליה בין כל חברות התקשורת שמחזיקות תשתית, כמו הוט, סלקום ופר רטנר, לבין בזק. כל החברות, מלבד בזק, פועלות ללא הפרדה בין תוכן לבין תשתית. הן מורשות לספק באמצעות תשתית התקשורת שלהן כל שירות תוכן שהן רוצות: טלפון, אינטרנט או טלוויזיה.
לבזק, לעומת זאת, זה אסור. בגלל היותה מונופול בתחום הטלפון הקווי, אסור לה לספק שירותי טלוויזיה על גבי התשתית שלה. למעשה אסור לה אפילו להחזיק בשליטתה חברת תוכן כמו יס. האפליה נגד בזק מכוונת. המטרה המוצהרת של משרד התקשורת היא לגרום לחברה לאבד מכוחה הרב ולהוריד את נתח השוק שלה בטלפון הקווי. להערכת המשרד, בזק המוחלשת לא תוכל להמשיך ולהתנכל להוט השברירית, כפי שעשתה שנים באמצעות הזרמות כספים ליס.
הסוגיה הרגולטורית הסבוכה הזו קיבלה תפנית צרכנית כאשר בזק הודיעה, בסמיכות להשלמת ההפרטה, כי היא עוצרת את תוכנית ההשקעות שלה. בזק התכוונה לשדרג את תשתית הקווים שלה לתשתית IP בעלות מוצהרת של 500 מיליון דולר. החברה ביקשה לפרוס סיבים אופטיים עד לקרבת בתי הלקוחות, על מנת להגביר את קצב הורדת הנתונים לרמה שתאפשר לה לספק שירותי טלוויזיה אינטראקטיבית (IPTV). בזק מאיימת כי עד שלא תתקבל החלטה בעניין מדיניות ההפרדה בין התשתית לתוכן היא לא תשקיע שקל בתשתית חדשה. בעוד ששירותי ה-IPTV משדרגים מהותית את חוויית הצפייה בטלוויזיה של האירופאים, היפנים והאמריקנים, הישראלים נותרים מאחור.
אמנם מדובר בבשורה צרכנית לא קטנה עבור צופי הטלוויזיה הישראלים, אך מבחינה ציבורית מדובר בהחלטה קשה לשיווק. אנשים לא מבינים בדיוק למה להם IPTV, במיוחד כאשר מדובר בשירות שיגיע לבשלות רק בעוד כמה שנים. מעבר לכך, תמיד קשה לשווק ציבורית הקלות עם בזק, אשר עדיין נתפסת על?ידי רבים כמונופול דורסני. בניגוד למצופה משר חרדי, שקהל בוחריו אינו צופה בטלוויזיה, אטיאס לא עשה את מה ששרים לפניו התמחו בו, ולא טאטא את הנושא מתחת לשטיח.
הבעיה של אטיאס כיום היא שזמנו הולך ומתקצר. למעשה, עם פרסום מסקנות הוועדה הכדור יעבור לידיו והוא ייאלץ לקבל החלטה. לפיכך, לא בטוח בכלל שאטיאס ירצה לזרז את פרסום ההמלצות. ייתכן שיעדיף למשוך את המצב הנוכחי עוד חודשים ארוכים, שבהם הוא לכאורה מטפל בבעיות, אך עדיין לא נדרש להחלטות קשות.
לאטיאס סיבה נוספת לדחות את פרסום המלצות הוועדה. לאחר הפרסום הוא יאבד מהגמישות שלו ויהיה די כבול להמלצותיה. בראש הוועדה עומד ראובן גרונאו, כלכלן מכובד שלא ירצה לראות את המלצותיו מעלות אבק בספריית משרד התקשורת. גרונאו הוא איש בעל שיעור קומה, אשר יכול לקדם את יישום המלצתיו, גם עם השר לא ממש ירצה בכך. גרונאו גם לא ירצה שהמלצותיו ייושמו בדרך חלקית או מעוותת, כזו שתגרום לתוצאות לא רצויות ולפגיעה בשמו הטוב. אטיאס יודע כי הוא ייאלץ לקבל וליישם את מלוא ההמלצות, ועל כן הוא עוקב באופן אישי אחר הדיונים ודואג שההמלצות יהיו לטעמו.
האופטימיים, שמאמינים בכוונות הטובות של אטיאס, מקווים כי עד סוף השנה יציג משרד התקשורת את המלצות הוועדה של גרונאו, ויצהיר על המחויבות שלו ליישומן. עבור חברות רבות הדבר עשוי להיות מספיק כדי להתחיל לבצע השקעות. הפסימיים, מנגד, מאמינים כי הוועדה נועדה רק כדי לקנות לאטיאס זמן ולאפשר לו לדחוק את הנושאים הכבדים, כדי שיוכל להתמקד רק בנושאים הצרכניים הפופולריים. לטענתם, תעבור לפחות שנה עד ששוק התקשורת יראה שינוי כלשהו בנוף הרגולטורי.
ההחלטה היא של אטיאס. עד כה הוא לא עשה טעויות גדולות במיוחד, מלבד הניסיון לצנזר את האינטרנט. הוא הצליח להחזיר לתפקיד שר התקשורת מעט מהחיוניות שנגזלה ממנו על ידי שרים קודמים. תדמיתו היא חיובית, בעיקר בשל הטיפול הרב בנושאים צרכניים, לצד אי התעלמות מנושאי הרגולציה הכבדים יותר.
הטיפול שלו בוועדת גרונאו יקבע אם אטיאס הוא פוליטיקאי הרודף סיפוק מיידי בלבד, ומסתפק רק בכותרות חיוביות, או שהוא עשוי מהחומר הפו ?ליטי המסוגל לקדם רפורמות חיוניות, אשר תמורתן הגדולה מתגלה רק לאחר כמה שנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
