יצאו מפוקוס

פליקר הוא אויב חופש הביטוי, ותחת מסווה הקוליות הישנה, הוא הפך למפלצת שמרנית. מורן שריר, שחשבונו נמחק, תוקף

מורן שריר, רייטינג | 15/4/2007 12:04

הסיפור האישי שלי הוא רק דוגמה: במשך שנתיים וחצי ניהלתי תיעוד כמעט יומיומי של חיי באתר התמונות פליקר. כשהתחלתי, הוא היה מוכר רק לקומץ ברנז'אים, ומאז הפך לתופעה נפוצה. היום כל חייל משוחרר וכל עובדת סוציאלית מחזיקים אתר בפליקר, אבל פעם זה היה ממש מגניב.

לאורך התקופה הזו העליתי לאתר מעל אלף תמונות והסבתי אושר רב לי, לחבריי ולהרבה זרים שנהנו לחיות את חיי דרך הצילומים. לפני כשבועיים ניסיתי כמדי בוקר להיכנס לאתר ולא הצלחתי. הוא לא זיהה אותי. ניסיתי וניסיתי וגיליתי שאין יוזר בשם moriss.

מייל תמה ששלחתי למנהלי האתר נענה בתשובה לאקונית. מסתבר שחרגתי מנוהלי השימוש החדשים והכרטיס נמחק. נמחק ללא אזהרה, ללא הודעה מוקדמת וללא הודעה מאוחרת. דרך אגב, יש לי מנוי פרו, מה שאומר שאני לקוח משלם. משלם על משהו שכבר איננו קיים.

אני לא אתמם – יש לי ניחוש טוב למה הורידו לי את העמוד. כן, היו שם תמונות

שלא מצאו חן בעיני כל מיני אנשים; כן, האנשים האלה צדקנים; לא, התמונות לא פגעו באיש. הן בסדר גמור מבחינה חוקית ולהשקפתי גם מבחינה מוסרית אבל זה ממש לא הסיפור.

הנה הסיפור: מאז שפליקר, לשעבר אתר קטן, מגניב וקנדי, נרכש על ידי ענקית האינטרנט יאהו, הוא כבר לא קטן, לא מגניב ולא קנדי. כל מלשן קטן יכול למחוק אלבומים ענקיים של תמונות. הוא רק צריך לדווח לרשויות שהעמוד פוגע בו.

לא מפתיע בארה"ב של 2007. פליקר הוא אויב חופש הביטוי. תחת מסווה של הקוליות הישנה הוא הפך למפלצת שמרנית. לראיה, אחת ההנחיות החדשות להעלאת תמונות היא המבחן "האם היית מראה את התמונה הזאת לדוד בוב?"

ובכן, אם אתם רוצים אתר דודתי שמיועד לדוד בוב, אז בכיף, פליקר הוא בשבילכם. אותי לא מעניין לרצות את דוד בוב. הוא זקן, הוא רפובליקאי והוא אוהב לראות ג'יי לנו. בחג החירות הזה אני לוקח את הצילומים למקום אחר. ודוד בוב יכול לקפוץ.