מחשבים את הקץ
הם מציגים את עצמם כאשפי מחשבים, אבל בקושי יודעים להשתמש באינטרנט. הם מכלים 7% מזמנם על טעויות בשימוש במחשב ופוגעים בחברות שמעסיקות אותם. הם עולים למשק הישראלי סכום מדהים של 9 מיליארד שקל - רק בגלל בוֹרוּת. "הרישיון הבינלאומי לנהיגה במחשב" עושה עלייה רק עכשיו, ואתם מוזמנים לנסיעת מבחן
מחקר שערכה חברת ארנסט אנד יאנג מצא שעובד מכלה 7% מזמנו על טעויות בשימוש במחשב וגורם בכך לתקלות ולפגיעה בחברה המעסיקה אותו. הקלות שבה עובד חדש יכול להצהיר על כישוריו בשימוש במחשב, פעמים רבות תוך הגזמה, נובעת בין היתר מכך שעד היום לא היה מדד מהימן ואחיד לבדיקת הידע שלו.
נשמע מוגזם? סקר שערכה בימים אלה חברת מרקטווטש בקרב 70 מנהלי משאבי אנוש ישראלים גילה ש-91% מהם נתקלו בעובדים שלא אמרו את האמת באשר לכישורי המחשב שלהם. למעסיקים, כידוע, אין ברירה אלא להתבסס על דיווחי העובדים, וכך מתקבלים לעבודה אנשים שלא שולטים במחשב ברמה המצופה מהם. אולי מפתיע לשמוע, אבל זה קורה אפילו בענף ההייטק. כתוצאה מכך נגרמים לחברה נזקים ישירים כמו תקלות במחשבים, וכן נזקים עקיפים כמו בזבוז זמן, חוסר יעילות וצורך להקצות זמן, כסף וכוח אדם להכשרת העובדים ולפתרון הבעיות.
ב-143 מדינות הופעל בשנים האחרונות תקן ששמו International Computer Driving License, (בקיצור ICDL), כלומר "רישיון בינלאומי לנהיגה במחשב". בימים אלה, כרגיל באיחור מסוים, השירות הזה מושק גם בארץ. "מדובר בתקן שמגדיר אמת-מידה מוסכמת ובינלאומית לשליטה במיומנויות מחשב", מסבירה חנה ליפשיץ, סגנית הנשיא בקבוצת מרמנת ומנכ"לית ICDL ישראל, שקיבלה את הזיכיון הבלעדי להפעלת התקן בארץ. "התקן כולל מבחנים ברמות הסמכה שונות ומאפשר למעסיקים לאבחן מהי רמת הידע הטכנולוגי של העובד, לצמצם את העלויות ולשמר את ההשקעה בטכנולוגיות מידע ותקשורת. הוא מסייע בסינון ובמיון עובדים חדשים לפי רף אחיד ולפי קריטריונים בינלאומיים מוסכמים, ומהווה כלי נוח ושימושי למדידת רמת הידע של העובדים הקיימים. עובדים העומדים בתקן משיגים הסמכה בינלאומית, המעידה על הידע ועל המיומנויות שצברו, והם מקבלים הזדמנות שווה להשתלב בעבודה".
הרישיון הבינלאומי לנהיגה במחשבים מבוסס על תקן ליבה שכולל שבע יחידות: מונחים בסיסיים בטכנולוגיית המחשב, למשל מהי חומרה ומהי תוכנה; הכרת המחשב, שימוש בו וניהול קבצים; שימוש ועיצוב מסמכים במעבד תמלילים; גיליונות אלקטרוניים (אקסל) ; בסיסי מידע (אקסס) ; עריכת מצגות ב פאוור פוינט; ומידע על תקשורת ועל השימוש באינטרנט, למשל בדואר האלקטרוני.
כדי לקבל את תעודת ההסמכה המרכזית של ICDL יש לעמוד בשבעה מבחנים , שבודקים את שבע היחידות הללו ואת יכולת הנבחן ליישם את כל הכלים. היחידות מודולריות, כלומר אין חובה לקבל הסמכה בכל שבעת התחומים: ניתן לבחור ארבעה, בהתאם לדגשים של העובד או המעסיק, ולהיבחן רק בהם. "לא כל מעסיק צריך שכל עובדיו ישלטו באקסס, אבל לרבים חשוב שכולם ישלטו בניהול קבצים, בשימוש במעבד תמלילים, בגליונות אלקטרוניים ובעריכת מצגות. התוכנית מאפשרת למעסיק או לאדם פרטי לבחור ולהתאים לצרכיו 4 מתוך 7 הנושאים", מסביר אמנון ארבל, מנהל התוכן של ICDL ישראל.
הסמכה ב-4 יחידות מזכה את העובד בתעודה המכונה ICDL START, שבה מצוינים תחומי ההסמכה. שתי התעודות, ICDL ו-ICDL START, הן בינלאומיות ותקפות בעולם כולו. קיימים שני מסלולים לקבלת התקן: לאנשים פרטיים ולגופים וארגונים. אם אדם פרטי מחליט להיבחן, עליו להיכנס לאתר האינטרנט של ICDL ישראל ולמלא את טופס ההרשמה לכל רמה או יחידה שהוא בוחר. באתר הוא יכול גם למצוא את תוכנית הלימודים המתאימה לכל יחידה, כדי להתכונן לקראת המבחן. משם יפנו אותו אנשי ICDL ישראל למרכז בחינות שהחברה הסמיכה לשם כך. מרכזים כאלה מצויים במתנ"סים, אצל ג'ון ברייס הדרכה, במכללת נר ובגופים רשמיים אחרים. ניתן להיבחן במקומות שונים בארץ על יחידה אחת בכל פעם, על 4 יחידות או על כל 7 היחידות.
מסלול המעסיקים שונה במקצת: אם ארגון מחליט להכשיר ולהסמיך את עובדיו לרישיון, מחלקת ההדרכה שלו צריכה לפנות ל-ICDL ישראל , שתספק לה את הסילבוס ומבחנים לדוגמה. מחלקת ההדרכה
כל בחינה אורכת 45 דקות, והציון הוא עובר או נכשל. על הנבחן לענות כראוי על 75% מהשאלות כדי לעבור את המבחן. התוצאות והציונים ניתנים בתוך יומיים ונשלחים לנבחן ולמעסיק. הם כוללים גם פירוט באילו תחומים הצטיין הנבחן ובאילו היה חלש. העלות של בחינה אחת היא 50 שקל בממוצע, בין אם מדובר באדם פרטי ובין אם הוא חלק מארגון. כסף קטן לכל הדעות, שמחולל שינוי גדול.
מקורו של רעיון ה-ICDL בפינלנד. איגוד עיבוד המידע של המדינה הגה בשנת 1994 את המונח "רישיון נהיגה במחשבים", ובשנתו הראשונה של התקן השתלמו ונבחנו בו עשרת אלפים איש, רובם מובטלים שביקשו להשתלב במעגל העבודה.
כעבור כשנה הקימה מועצת קהילות האינפורמטיקה המקצועית של אירופה (CEPIS) כוח משימה בתמיכה כספית של האיחוד האירופי כדי לבדוק כיצד ניתן לשפר ולשדרג את מיומנויות המחשב בתעשיה בכל רחבי היבשת. כוח המשימה החליט שרישיון הנהיגה במחשבים, שהיה מקובל בפינלנד, יוכל למלא את המטרה, והוא ערך מבחני פיילוט במגמה להרחיב את השיטה הפינית לקהל נוסף.
בעקבות המבחנים הושקה באוגוסט 1996 בחינה חדשה ששמה "רישיון אירופי לנהיגה במחשב-ICDL", תחילה בשבדיה ולאחר מכן באירופה כולה. בשנת 1997 נרשמה באירלנד חברה ללא מטרות רווח ששמה F-ECDL, שבבעלותה זכויות היוצרים על התקן. החברה מתאמת את הטמעתו במדינות אירופה ובעולם כולו באמצעות גופים מורשים, ובכל מדינה פועל גוף מורשה אחד.
כאמור, התו כבר מיושם ב-143 מדינות, הוא תורגם ל-36 שפות וזכה לאישורם של ממשלות, ארגונים, חברות ומוסדות מובילים. האיחוד האירופי ממליץ עליו כמבחן לרמה סטנדרטית של ידע בטכנולוגיות מידע, וסבור שעל כל תושב אירופה בן 16 ומעלה להשיגו עד סוף 2006. הצלחתו הבינלאומית של התקן בחברות ובארגונים כמו איקאה, וולבו, פיליפס, סימנס, וירג'ין מובייל, IBM, ליווייס, אריקסון, של, BMW, מוטורולה, ארנסט אנד יאנג ובנקים שונים, הפכה אותו לתקן מוכר ופופולרי, המהווה אמת-מידה מוסכמת לרמת השליטה בתוכנות ובמיומנויות מחשב. במדינות רבות הוטמע התקן במשרדי ממשלה, שחתמו על הסכמים לקידומו, וכן במוסדות אקדמיים ואצל גופים אחרים, כמו האיחוד האירופי וארגון אונסק"ו.
רשימת המדינות שהטמיעו את התקן ארוכה. באיטליה, למשל, כל תלמיד תיכון שמסיים את ההסמכה בתקן מקבל במתנה מחשב נייד; נציבות שירות המדינה של יוון מחייבת כל עובד מדינה חדש לקבל תעודת הסמכה של התקן; במצרים כמיליון עובדי מדינה כבר עברו את ההסמכה; 600 מורים סעודים השתלמו גם הם; ואפילו הרשות הפלשתינית חזק בעניין.
בישראל התקן מושק רק עתה ברמות הסמכה שונות בחברות ובמשרדי הממשלה, בהם משרד הפנים, איגוד האינטרנט הישראלי, מיקרוסופט, מכון אדם מילוא, החברה למתנ"סים, מכללת ההשמה נר, חברת ג'ון ברייס הדרכה ומשרד החינוך. אף שחברת מרמנת הוסמכה להיות הזכיין הישראלי של התקן מטעם F-ECDL כבר בספטמבר 2005, הרישיון לא השתרש במהירות. "זה בגלל תחושת ה'יהיה בסדר'", אומרת ליפשיץ, "כי אנחנו יודעים הכל הכי טוב, וכי אף אחד לא חישב את עלות הנזקים". היא מציינת כי הנוסחה לחישוב הנזק הישיר היא 2.5 שעות כפול מספר העובדים בארגון – בכל שבוע. "מדובר בזמן שהעובד עצמו מבזבז, ובזמן שהוא מבזבז למי שהוא מתייעץ איתו כשאינו מצליח לעשות דברים לבד – כי אין לו המיומנויות הנדרשות לכך, והוא פונה לעמית או למנהל רשת. במקרים רבים מדובר גם בשעות לא פרודוקטיביות של העובדים האחרים, שמעניקים לו סיוע", אומרת ליפשיץ. מדידות שנערכו לאחר יישום תו ה-ICDL במקומות רבים בעולם מראות ירידה משמעותית במספר בקשות העזרה מעמיתים וממרכז התמיכה, ומנגד – עלייה משמעותית בפריון.
קבוצת מרמנת, ש-50% ממנה הם בבעלות קבוצת אמנת ו-50% בבעלות מרטינס הופמן, היא חברה בורסאית ציבורית המעסיקה מהנדסים ויועצים. למעשה, היא כוללת שלוש חברות: מרמנת ארגון וניהול פרויקטים, חברת גאודע לניהול מידע, מקרקעין, נכסים בסריקה ומערכות מידע גיאוגרפיות, ומרמנת בינלאומית, שממנפת את הידע של 2 החברות בפרויקטים של הבנק העולמי ואף פועלת בחו"ל.
הקבוצה קיימת כבר 15 שנים, והיא מעסיקה למעלה מ-400 עובדים קבועים ומאות עובדים זמניים. מי שהרימה את כפפת ה-ICDL היא מרמנת ארגון וניהול פרויקטים. ארבל: "בעבר התעסקתי בפרויקט ממשלתי של הדרכה במחשבים, וראיתי שאין לנו אמת-מידה אחידה שבודקת את המדריכים ואת איכות ההדרכה. חיפשנו משהו שיכול להתאים לקהל הרחב, ומצאנו את התקן באינטרנט". בשלב הבא הם חיפשו גוף שיוכל ליישם את הנושא בארץ. "מרמנת נראתה לי המתאימה ביותר. פנינו לאירלנד, שם יושב הגוף שאחראי לתקן בעולם, והם הציגו לנו רשימה ארוכה של דרישות. במשך חצי שנה העברנו מסמכים, ביקרנו שם והם ביקרו פה – ולבסוף קבלנו את הזיכיון. המטרה היא להחזיר אנשים לשוק העבודה, והתקן הוא כלי יעיל לצמצום פערים ולהענקת הזדמנות שווה לכל אזרח להשתלב בחברה ובעבודה ללא תלות ברקע, בהשכלה או בגיל", מסכמת ליפשיץ.
• ב-75% מבתי-האב בישראל יש מחשב אחד לפחות.
• ב-90% מבתי-האב שיש בהם בני נוער יש מחשב אחד לפחות.
• כ-50% מהאוכלוסיה הבוגרת (מעל 18) וכ-75% מבני הנוער משתמשים בפועל במחשב.
• 11% מהאוכלוסיה הבוגרת השתתפו בשנה האחרונה בקורס או בהכשרה כלשהי לשימוש במחשבים.
• כ-25% מהאוכלוסיה הבוגרת עסקו בשנה האחרונה בלימוד עצמי של שימוש במחשבים.
• שיעור משקי הבית בישראל שיש בהם מחשב אישי גבוה מאשר ברוב מדינות אירופה, ונמוך רק משיעורם בדנמרק ובאיסלנד.
נא להמתין לטעינת התגובות
