מי ישמור על הילדים?
עו"ד שנהב מסבירה כיצד מסדירים את נושא המשמורת בין הורים גרושים
האם בקשה זו היא מקובלת? האם הדבר טוב לילדים? איך מסדירים את נושא המשמורת והסדרי הראיה במשפחות בהם ההורים אינם מתגוררים תחת קורת גג אחת?
אין בחוק הישראלי קריטריונים קבועים לפיהם בוחרים מי יהיה הורה משמורן (ההורה שיחזיק בילד). על פי החוק, קיימת רק חזקת הגיל הרך, שקובעת כי ילדים עד גיל 6 (בנים ובנות) יהיו במשמורת האם, אלא אם כן ישנן סיבות מיוחדת להורות אחרת.
במרבית המקרים, כאשר בני זוג נפרדים, נקבעת משמורת הילדים בהסכם או בפסיקת בתי המשפט אצל האם, ואילו לאב נקבעים הסדרי ראיה עם הילדים. הסדרי הראיה תלויים בכמה גורמים: המרחק הגיאוגרפי בין מקום מגוריהם של הילדים וההורה הלא משמורן, מידת התקשורת וההבנה בין ההורים וכן-גילם של הילדים.
הסדרי הראיה הינם שונים ומגוונים ונקבעים באופן פרטני. ההסדרים הנפוצים ביותר הינם הסדרי ביקור אצל ההורה הלא משמורן, הכוללים שני ביקורים באמצע השבוע, בשעות אחר הצהרים, כאשר ביקור אחד כולל לינה והביקור השני מסתיים בשעות הערב וכן ביקור בכל סוף שבוע שני הכולל אף הוא לינה. כמו כן, בדרך כלל נקבעת חלוקה שווה בין ההורים בחגי ישראל ובתאריכי חופשות מהמוסד החינוכי.
נהוג לקבוע כי עד גיל 3 הילד או הילדה אינם לנים אצל האב, לאור הצורך הגדול יותר בקרבה לאימם. בהתאמה, בדרך כלל לילדים בגיל 16 ואילך לא נקבעים הסדרי ראיה מתוחמים, שכן ילדים אלו "מצביעים ברגליים".
כאשר זוג הורים מגיע לתיאום נוח והמרחק הגיאוגרפי מאפשר זאת, יש באפשרותם להסכים על משמורת משותפת, אשר מחלקת בפועל את שהות הילדים במחציתם. בהסדר זה על ההורים להיות ביחסים טובים, שכן יש צורך בשיתוף פעולה רב ביניהם.
הסדרים מסוג זה אינם אהודים בבתי המשפט בישראל, שכן הניסיון לסוג כזה של הסדר לא התברר כמוצלח בארה"ב ומחקרים קבעו כי ההסדר גרם לבלבול גדול אצל הילדים שנדו מדי יום מבית לבית.
בצד השני של המתרס, ישנם מקרים בהם להורה הלא משמורן אין הסדרי ראיה פתוחים עם ילדיו ועליו לפגוש את ילדיו, באופן זמני או קבוע, בנוכחות עובדים סוציאליים. פגישה שכזו תתקיים ב"מרכז הקשר", מרכז השייך לרשויות הרווחה בעיר בה מתגוררים הילדים. הסדרי ראיה מסוג זה נקבעים במקרים בהם קיים חשש לאלימות, להטרדה, או כל חשש אחר לרווחתו הפיסית או הנפשית של הילד הקטין.
במקרים בהם ההורים אינם מגיעים
תסקיר פקיד/ת הסעד מורכב ממספר פרקים, כאשר בסיומו ישנן המלצות למי מההורים תהיה המשמורת ואילו הסדרי ראיה מומלץ לקבוע עם ההורה שאינו משמורן. בית המשפט מחליט האם לאמץ את המלצות התסקיר באופן חלקי, מלא, או כלל לא.
חשוב להדגיש כי בניגוד לכלל סופיות הדיון הקובע כי נושא שבית משפט דן בו לא יידון בשנית, סוגיות המשמורת והאפוטרופסות הינן סוגיות שאינן מסתיימות לעולם. סוגיות אלו עוסקות בעניינים של קטינים שיש צורך להגן על האינטרסים שלהם (לפעמים אף מפני הוריהם).
המשמעות היא, שלעולם ניתן יהיה לפנות לבית המשפט על מנת לשנות את המשמורת או האפוטרופסות על הילד הקטין. אולם, אל פנייה לבית המשפט לשינוי ההסדר הנהוג, צריכה להתלוות סיבה מספקת, המעידה על שינוי נסיבות שתגרום לבית המשפט לשנות את הכרעתו הקודמת.
עו"ד ענבר שנהב - מתמחה בדיני משפחה, גירושין וירושה
נא להמתין לטעינת התגובות
