טכנולוגיה מגוייסת
מצלמות וידיאו נגד טרור או תאונות, מערכות איתור חומרים חשודים ורובוטים לפטרולים בגבול – אלה רק חלק מהחידושים הטכנולוגיים שחברות ישראליות מפתחות. אז למה יש תחושה שכלום לא קורה, ומדוע יש ברקע תחושה צורבת של כישלון?
"אצלנו עדיין מאבטחים את הגבולות בעזרת סיורים ממונעים, ובנתב"ג מפעילים סיירת פחי אשפה אנושית, אף שיש טכנולוגיות מוכחות שמאפשרות לבצע זאת אחרת", טען אחר. "ניתן היה למנוע לפחות חלק מתאונות הרכבת האחרונות, אילו השתמשו במערכות חדישות שהומצאו בארץ".
"אומרים לנו שישראל מובילה ברמה הבינלאומית מבחינת טכנולוגיות-על שפותחו פה: מצלמות חכמות, מערכות לחישה מרחוק ולעיבוד אותות ומה לא. אבל הרושם הוא שאנחנו האחרונים בעולם שמאמצים את הטכנולוגיות שלנו. אפילו גופי ממשל אמריקניים קנו מאיתנו מערכות – אבל כאן לא רואים אותן", אמר שלישי.
האמנם כך הם פני הדברים? בנקודת הזמן הנוכחית ניתן לומר לכל המבקרים ולכל המודאגים: חלק מדאגותיכם מוצדקות, כי יש מוצרים חדשים בשוק שנותנים מענה הולם לאיומים בטחוניים שונים. אולם חלק מן הפיתוחים בישראל עודם בשלבי ניסויים מתקדמים, ורק אם יעמדו בדרישות יחליטו זרועות הביטחון אם לאמץ אותם.
על-פי נתוני מכון היצוא, כיום פועלות בישראל 365 חברות הייטק המתמקדות במוצרים לשוק בטחון הפנים (Homeland Security). בין הגדולות והוותיקות שבהן: החברות-הבנות של התעשיה האווירית, רפא"ל, אלביט, נס, נייס טכנולוגיות, אלאופ, ביונד-סקיוריטי, אלרון, EDS וראדא. לצדן פועלות עשרות חברות צעירות וסטארטאפים. היקף הרכישות המקומיות מתעשיה זו מוערך כיום ב-120 מיליון דולר בשנה, כלומר כ-2% מהשוק העולמי, שהיקפו נאמד ב-6 מיליארד דולר, ובהתמדה – גדל.
תעשיית בטחון הפנים היתה מעין "גל הדף" של אירועי 11 בספטמבר בארצות-הברית. סכנות הטרור יוצרות משיכה לרעיונות טכנולוגיים חדשניים, בתקווה לפתרונות מהירים ואלגנטיים. רבים אוהבים לשמוע על חידושים, במיוחד כשהם מזכירים אביזרים מסרטי פעולה, אך הפער בין הדמיון למציאות הוא עצום. רשימת הרעיונות היצירתיים המתרוצצים בזירה הזו היא אין-סופית, אך גם חברות שעוברות את שלב המצגת זקוקות ללא מעט שנות פיתוח – כלומר, מדובר בעסק יקר מאוד. בנוסף, לא כל מה שנראה טוב במצגת מוכיח את עצמו במציאות.
בארץ מדובר בענף הכולל 18 ענפי פעילות: 43 מהחברות עוסקות בפתרונות תוכנה להגנה על רשתות תקשורת חיוניות ועל האינטרנט, ו-38 חברות עוסקות בייעוץ ובמתן שירותים. שאר החברות מתמקדות בתחומים שונים, כגון שיפור הפיקוח והשליטה על הגישה לאינטרנט, מניעת רמאויות, זיהוי ואימות משתמשי מחשבים ותקשורת, זיהוי ביומטרי, ציוד אלקטרו-אופטי, פרויקטים של אינטגרציית מערכות, פיתוחים ספציפיים לגורמי אכיפת החוק, הגנה היקפית על מתחמים, מערכות חילוץ, חיישנים לזיהוי חומרי נפץ, מערכות לטיהור חומרים, למעקב אחר תנועה ולאיתור חדירות.
נוכח המגוון העצום צצות הבעיות המאפיינות את השוק, שמומחים מגדירים אותו "שוק מוטה אירועים שליליים": כשמתרחש אסון משמעותי השוק נוסק, אך זה עניין זמני בלבד, ולאחר שהמתח מתפוגג מתמעטות ההזמנות. בנוסף, החברות הישראליות נאלצות להתמודד עם בעיות שאינן מטרידות באותה מידה תעשיות מתוחכמות אחרות. מאחר שהשוק הישראלי קטן מדי, לא ניתן להתבסס עליו בלבד. לכן החברות צריכות להציע את מוצריהן בראש ובראשונה לשוק האמריקני, אלא שבשוק האמריקני ניתנת העדפה ברורה וגורפת למוצרי חברות אמריקניות.
ההחלטות בדבר הצטיידות צבא והרכישות שהוא מבצע אינן פשוטות; הצבא לא מתעסק בגאדג'טים –בעוד שרוב המוצרים המתוחכמים נחשבים לגאדג'טים. זווית הראייה של מומחי הצבא היא מערכתית וכוללת חישובי תקציב, הכשרת אנשים, הפעלה, ארגון, תחזוקה ומלאי. כמו כן, שום מערכת הגנה היקפית אינה אוטומטית לגמרי, ולכן אי-אפשר לסמוך על המערכות הללו באופן עיוור. הן מספקות מידע מעובד למקבלי ההחלטות, אבל עדיין יש צורך במערך אנושי נרחב. ההחלטה להצטייד במערכות המתוחכמות תמיד נובעת מאילוצים-ואלה קיימים אפילו אצל הדוד סם.
אחת הבעיות המאפיינות במיוחד חברות היי-טק צעירות היא שהרעיונות הטכנולוגיים המקוריים נכשלים במבחן החשיבה המערכתית. כשנדרש פתרון מערכתי כולל, לא אחת מגלים שהרעיון המבריק ביותר אינו בהכרח הטוב ביותר.
עם כל הכבוד וההערכה שרוחשים מומחים רבים לחברות הסטארט-אפ הישראליות, מומחה בשוק הזה טוען כי קשה למצוא בו מוצר מתוחכם באמת, פורץ דרך ומהפכני; חידוש שיטלטל עד היסוד את כל מה שנעשה עד כה, שידגים ראייה מערכתית נרחבת, ויגרום ללקוח להסכים להצטייד בו בידיעה שייאלץ לשנות עד היסוד את אופי פעילותו.
בתעשיית בטחון הפנים יש מוצרים שנדמה שנכפו על המדינה ועל הממשל מכורח הנסיבות, ולכן יש לגביהם הסתייגויות. כמו כן, בדרך למסחורם עלולות לצוץ בעיות שלא חשבו עליהן מראש. רעיונות רבים לא ניתן לממש, אף שהם נבעו מצרכים אמיתיים, ובדרך-כלל הדבר מתברר כאשר בוחנים אותם על-פי שיקולים כלכליים.
הנה כמה מהפיתוחים המקוריים שנוצרו בישראל בתקופה האחרונה במגוון תחומי בטחון הפנים. חלקם עדיין נבחנים ואחרים טרם הגיעו לבשלוּת – אולי נראה אותם בעתיד, ואולי לא. תשומת-לב מיוחדת מוקדשת בארץ לציוד מתוחכם המבוסס על מצלמות וידיאו ועל עיבוד אותות, לשם איתור חדירות למתחמים. הטכנולוגיות משתכללות ללא הרף, וכך גם הרעיונות היצירתיים שסביבן. חברת מנגו (Mango DSP) מירושלים בשיתוף כמה חברות, כמו Object Video האמריקנית ו אספקטוס (Aspectus) הישראלית, השיקו מערכת אבטחה חכמה לזיהוי ולאיתור תנועה חשודה בעזרת צילום וידיאו (Intelligent VMD).
בארצות-הברית נרכשה המערכת בידי גורמי הממשל, והיא מיועדת לעמדות ביקורת גבולות, לניידות משטרה ולמרכזי הערים לצורך ניהול סיכונים ומניעת פיגועים בריכוזי אוכלוסיה. בישראל נחתם לאחרונה הסכם עם השמירה טכנולוגיות מיגון להפצת המערכת ללקוחותיה.
המערכת מתחברת למצלמות רגילות ולמצלמות תרמיות, ומתוך המידע הרב שהן הקליטו היא מסוגלת לבודד את ההתרעות הנדרשות בלבד- והודות לכך אין צורך בעובדים שיסרקו את הצילומים. המערכת של מנגו הופכת את המצלמה מגורם סטאטי המעביר מידע מצולם למחשב חכם, שמסוגל לזהות בשבריר שנייה חדירה לגבול או תנועה המגיחה מתוך תעלה, ולהעביר התרעה חזותית בזמן אמת לכוחות הביטחון הפרושים בקרבת מקום.
המערכת של מנגו הוצעה לרכבת ישראל לשם אבטחת תחנות רכבת. כמו כן, ניתן להשתמש בה לקבלת התרעות מיידיות על סכנות במפגשי כביש-מסילה. מנגו רואה במייט מיהוד ובאספקטוס מפתח-תקוה את המתחרות העיקריות שלה בישראל. אולם גם חברת איי או-אימג' מהרצליה מציעה מערכת המבוססת על מצלמה אקטיבית: שמה "טוטאל-טראק", והיא מיועדת להתרעה על מפגעים המונחים על מסילות רכבת. עד כה הטכנולוגיה הזו היתה נגישה רק ליישומים צבאיים, כיוון שהיא מתבססת על ניתוח תמונה משוכלל בזמן אמת. ההתרעה נעשית בעזרת אזעקה קולית, בדואר אלקטרוני, ב-SMS, בשיגור קליפים למחשב הנייד או לטלפון הסלולרי – בהתאם לקביעת המפעיל.
הפיתוחים הללו (ויש לא מעט דומים להם) זכו להתעניינות גוברת בעקבות תאונת הרכבת בבית יהושע ב-11 ביוני, וכמובן שעלתה השאלה למה לא עשו בהם שימוש. ובכן, מתברר שכבר לפני שנה פרסמה הנהלת הרכבת RFI בינלאומי (פנייה לקבלת הצעות) בנוגע לפתרונות טכנולוגיים לשיפור הבטיחות במפגשי מסילה-כביש. חברת ייעוץ בינלאומית בחנה עשרות הצעות, למשל גלאי נפח, חיישנים אלקטרו-מגנטיים, מערכות למעקב בווידיאו ומכ"מים.
היועצים דירגו את האמצעים המועדפים גם ביחס לתקנים בינלאומיים, ונבחרו מערכות התרעה של שתי חברות גרמניות בתחום המכ"ם: סימנס ו-Schiedt & Bachmann. ב-5 ביוני , כלומר 6 ימים לפני התאונה, אישר משרד התחבורה ביצוע ניסוי בארבעה מפגשי מסילה-כביש, ומיד הותקנה המערכת הראשונה.
גם לנייס טכנולוגיות יש מערכת שהוכיחה את עצמה, המבוססת על מצלמות מעקב: היא מתמקדת במה שמתרחש במרחב נתון, למשל בטרמינל נוסעים בנמל תעופה. מערך המצלמות עוקב אחר תנועת האנשים, המצלמה מזהה אדם יחיד בתוך קהל נע – למשל, אם לפתע הוא משאיר חפץ ללא השגחה – ומתריעה על כך למוקד. קומברס פיתחה בעבר מערכת מצלמות חכמות דומות להגנה על חדרי כספות. ומה בנוגע למנהרות המחבלים? צוות בטכניון שבחיפה פיתח מערכת נסיונית לאיתור חפירת מנהרות, כמו אלה שחפרו המחבלים ברצועת עזה, אך הניסוי עוד לא הסתיים.
בתחום ההגנה ההיקפית קיימים אין-סוף אמצעים-מהפשוטים ביותר, כמו גלאי התנועה והרעש הביתיים הקטנים להגנה מפני פורצים, ועד המתוחכמים ביותר, המסוגלים לירות בחשוד באופן אוטומטי. לאחרונים אין ביקוש גדול במיוחד מסיבות מובנות: מערכת שמסוגלת לירות עלולה לגרור סיבוכים משפטיים.
דוגמה נוספת: כלי רכב רובוטי (רל"ן, רכב ללא נהג) לפטרולים לאורך קווי הפרדה וגבולות, לשם זיהוי נסיונות חדירה ודיווח עליהם למוקד שליטה ובקרה. שני כלי רכב כאלה פותחו בישראל: "גארדיום" בחטיבת להב של התעשיה האווירית ו-"אבידור2004" אצל המתחרה, אלביט. שניהם מבוססים על מכונית'באגי' של חברת תומקאר, המיועדת לתנועה בתנאי שטח קשים. צה"ל דרש לצמצם את עלויות פיתוח – והמתחרות החלו לשתף פעולה לקראת הפעלה מבצעית.
את כלי הרכב הרובוטי מלמדים מראש להכיר את השטח שבו יפעל, והוא נע באופן מדויק מנקודה לנקודה בנתיב קבוע. מצלמת הווידיאו המשוכללת המותקנת עליו מספקת למוקד השליטה והניהוג תמונה של השטח הנסרק בחדות גבוהה מאוד. יתרונו הגדול של כלי הרכב טמון ביכולת לסייר שעות רבות ורצופות. בעתיד ניתן יהיה לציידו במקלע או בתותח (מערכת "רואה-יורה"), המופעלים בג'ויסטיק ממוקד השליטה. צה"ל התכוון להתחיל להפעיל את כלי הרכב החדש ביוני, אך בינתיים פרצה המלחמה – והכל התעכב.
לפי שעה אין לרל"ן די לקוחות בחו"ל שמביעים עניין במוצר, ומאמצי השיווק נמשכים. מדינות המחפשות פתרון לבעיות הברחת סמים והסתננות לתחומן, כמו ארצותהברית, טרם רכשו את הפיתוח הזה. "הן מתעניינות", אומרים הגורמים הנוגעים בדבר. צבאות בחו"ל לא מתעניינים בכלי רכב כאלה ומעדיפים לרכוש מזל"טים.
מערכת ההתרעה של מג"ל, המותקנת בגדר האלקטרונית בצפון הארץ, מבוססת על פטנטים מאמצע שנות השבעים. היא אמורה לספק התרעה על כל חדירה והוכיחה יציבות יחסית, עם שיעור נמוך של התרעות שווא. לאלתא יש מערכת מתוחכמת יותר, שנועדה לאותה מטרה: מכ"ם זעיר לגדרות הכולל מצלמה ייעודית, אשר מספק למוקד השליטה והבקרה תמונה ונתונים באשר לטווח.
בטרייסטראק, חברה קטנה מתל-אביב, פיתחו מערכת חכמה לאיתור עקבות ושאריות של חומרים כימיים חשודים. החברה לא בנתה את הגלאי עצמו, אך היא מיצנה את תהליך השיקוף המיועד לבדיקת מטען היד של הנוסע העולה למטוס. גם חברה זו עדיין מתקשה לחדור לשוק האמריקני.
בחברה קטנה שנבלעה בתוך תדיראן פיתחו מערכת אחרת לזיהוי חומרים באמצעות אנליזה כימית מהירה, הבודקת את הרמה המולקולרית של החומרים. כאן קיימת בעיה של התרעות שווא, משום שחלק ניכר מחומרי הנפץ מבוססים על דשנים ואצטון. המערכת המרחרחת משמיעה אזעקת שווא אם על המטען של נוסעת תמימה נותרו, למשל, שאריות אצטון (אם זמן קצר בלבד לפני הבידוק היא הסירה לק מציפורניה).
מערכת נוספת שפותחה בישראל, המבוססת על תוכנה, ניסתה למכן את כל תהליך התשאול בעת הבידוק כדי לקצרו. די יהיה בשתיים-שלוש שאלות ובהשוואה והצלבה ממוחשבת עם מסדי נתונים, כדי לקבוע אם נוסע מסוים הוא בגדר חשוד ויש לערוך לו בידוק קפדני. רכיב המערכת, שהוא קטן יחסית ומתוחכם, נבדק כבר זמן רב ברשות ההגנה על התחבורה היבשתית בארצות-הברית.
ולסיום, הנה דוגמה למה שקורה לאחר ההייפ: ג'נרל אלקטריק רכשה את חברת אינוויז'ן, יצרנית מערכות שיקוף לנמלי תעופה ולמכולות, תמורת 900 מיליון דולר. זה היה כאשר הדרישה למערכות כאלה היתה דחופה ונרשמו שיאי ביקוש. ג'נרל אלקטריק קיוותה שהכנסותיה מהמערכות הללו ינסקו בטור גיאומטרי. זה לא קורה – ומאז התחום בצלילה.
כבר זמן רב מהנדסי הפיתוח מחפשים פתרון יעיל לאיום הטילים לטווח הקצר ולטווח הבינוני ולאיום הקטיושות. מבחינה טכנולוגית יש לכך מענה, אך מבחינה מעשית המערכות שנבחנו עדיין לא מסוגלות לטפל בכלי הנשק האלה. ההערכה כיום איננה מעודדת: נצטרך להמשיך לחיות עם הבעיה עוד כמה שנים עד שיימצא הפתרון המוחץ, שגם יענה על דרישות כמו עלות-תועלת ותקציב. המוצרים שפותחו עד כה היו יקרים מדי: ההערכות הזהירות מדברות על 500-200 מיליון דולר ליחידה, והמערכת מסורבלת למדי.
כמה חברות ישראליות בשיתוף תעשיית התעופה והחלל האמריקנית עוסקות בפיתוח הזה. כבר שש שנים קיים אב-טיפוס ("נאוטילוס"), המסיט טילים במעופם ומפוצצם באוויר בעזרת קרן לייזר כימי רבת עוצמה. זהו פרויקט THEL (שמו המסחרי "סקיי-גארד"). את המערכת פיתחה נורת' רופ-גרומן.
בשנת 2000 היא נבחנה במטווח הניסויים "חולות לבנים" שבמדבר ניו-מקסיקו, והניסוי הסתיים בשיפוד מלא של הטיל ביעילות רבה. בניסוי האחרון חוסלו 47 טילים מתוך 47 שנורו. אולם ב-2004 נפסק תקצוב הפרויקט. המבקרים טוענים שהמערכת, שעדיין איננה מבצעית, סובלת ממגבלות הפעלה וטיווח בתנאי מזג אוויר שונים, ולכן טענו שלא ניתן להשתמש בה בארץ.
בעיה נוספת: אמנם ישראל זקוקה למערכת כזו, אבל ספק אם יהיה לה ביקוש במקומות אחרים בעולם. בנוסף, המערכת לא נותנת מענה לתרחיש של ירי של קטיושות רבות במקביל מזוויות שונות.
נא להמתין לטעינת התגובות
