 |
/images/archive/gallery/317/230.jpg
תמונת הדמיה  |
|
|
|
|
| השינויים שעברו על ענף החקלאות בכלל השפיעו קשות על החקלאות הישראלית. לכבוד השבועות סוקר NRG מעריב כיצד התדרדרה החקלאות בארץ מסמל לאומי לענף נתמך שהתמכר לעבודה זולה |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
שמוליק שלח
12/6/2005 8:06 |
|
|
|
|
|
|
|
את החקלאות פוגשים רוב הכלכלנים דווקא בשיעור הראשון ב"מבוא למיקרו כלכלה". שם, בין עקומות התמורה למשוואות הייצור, מסתבר שהדרך הטובה ביותר להדגים את התיאוריות היא דווקא במשקים החקלאיים. שם גם לומדים בפעם הראשונה כי ככל שיש יותר עובדים על מספר מוגבל של שדות, כך היעילות שלהם פוחתת ("תפוקה שולית פוחתת" בז'רגון המקצועי).
על הרקע הזה צפה הפילוסוף הכלכלי מלתוס (Malthus), בסוף המאה ה-18, כי אוכלוסיית העולם תסבול מרעב תמידי, עקב מחסור באמצעי ייצור חקלאיים. מלתוס עשה חשבון פשוט – יש מספר מוגבל של משאבי טבע שראויים לחקלאות, יש אוכלוסייה שהולכת וגדלה, והתפוקה קטנה ככל שיש יותר עובדים. תעשו אחד ועוד אחד ותגלו כי מתי שהוא יפסיקו השדות להפיק את כמות המזון הנדרשת עבור רמת תזונה ראויה. ככל שאנחנו יודעים עד כה, מלטוס טעה. הוא לא הביא בחשבון את השיפורים הטכנולוגיים בפונקציית הייצור החקלאית. שיפורים, שדרך אגב, החלו להיכנס לתעשייה החקלאית בתקופתו.
כיום מגיעים האיומים הקשורים בכלכלה החקלאית מכיוונים אחרים לגמרי. התוצרת החקלאית התגברה באמצעות הטכנולוגיה כבר לפני עשרות שנים על בעיית המחסור באמצעי הייצור. התוצאה למרבה הצער, היא מכת מוות לכדאיות הפעילות בענף. הגידול בהיצע המזון בשנים האחרונות עולה בשיעור ניכר על הביקוש. התוצאה, כפי שיודע כל כלכלן מתחיל, היא ירידה במחיר. כתוצאה, נפלטו עובדים רבים מן הענף והרווחיות ירדה. ולחקלאים ברור כי על מנת לשרוד ולהגיע לרמות רווחיות סבירות צריך לייצא ולהגיע לשווקים נרחבים יותר. במקביל, נתונה החקלאות באופן תמידי לחסדי הפוליטיקאים. המדינות המתקדמות השתמשו במכסות ובסובסידיות על מנת לעודד את החקלאות המקומית. בכלל, ככל שנעשו החקלאים "מסכנים" יותר, כך עלתה התמיכה הציבורית בהם.
ואכן החקלאות הישראלית,
שמגיעה לכ-3.5% מהתוצר העסקי בשנים האחרונות, רוויה בפוליטיקה. את ההסבר מדוע החקלאים נדרשים לכל כך הרבה פוליטיקה אפשר למצוא גם בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות. התפוקה החקלאית הסתכמה בשנת 2004 בכ-18 מיליארד שקל. ההכנסה המקומית מחקלאות (התפוקה מחקלאות בניקוי תשומות קנויות ובלאי) הסתכמה בכ-6.2 מיליארד שקל. מתוך סכום זה רשמו החקלאים רווח של כ-2.4 מיליארד שקל, לאחר הפחתת הוצאות על כוח אדם. בעוד התפוקה החקלאית עלתה בין השנים 1999 ל-2004 בשיעור של כ-30%, התמורה לחקלאים כמעט ולא השתנתה ונשארה סביב 2 עד 2.5 מיליארד שקל בשנים אלו.
יותר מכך, רווחי החקלאים באמצע שנות השמונים היו מעל ל-6 מיליארד שקל. מאז ועד כה נמצאת ההכנסה הנקיה של החקלאים בירידה רציפה. במקביל עלתה התפוקה החקלאית בשנה הקודמת קרוב לרמות בהן הייתה באמצע שנות השמונים – כ-19 מיליארד שקל. כך יוצא שבשורה התחתונה רושמים החקלאים גם מסקנה: תפוקה יותר גדולה אינה בהכרח מביאה תמורה גבוהה יותר. על מנת להרוויח צריך להפעיל מערכות מסוג אחר, כאלה שמחליטות על מחירי מים נמוכים, על פיצויים שונים, מעלות את מחירי המזון, מספקות עוד אשרות לעובדים זרים ודואגות לסבסוד ומכסים בכדי לחסום מתחרים.
בעיית הכדאיות הכלכלית של החקלאות חייבה את המדינות המתקדמות לבחור לעצמם ענפים בהם יש להן "יתרון יחסי". היתרונות הרלוונטים במקרה של ישראל הם בתחום הטכנולוגי (הצטברות ידע בפיתוח מוצרים ופיתוחים ביולוגיים של מוצרים חקלאיים) וכן בתחום העונתי המתאים למוצרים מסויימים. בתחום הצומח נכללים בעיקר מוצרים חקלאיים כגון: ירקות, פרחים, כותנה, פרי הדר וכן זרעים. ישראל מייבאת מארצות בהן יש יתרונות בעיקר במשאבי קרקע מוצרים כגון תבואה ודגנים, טבק, שמן, מספוא, בשר, דגים, סוכר וכן עצים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ישראל כץ, שר החקלאות
|
|
|
 |
|
 |
|
מהדרים לפרחים וירקות
|
|
|
 |
|
|
|
התדרדרות החקלאות בישראל באה לידי ביטוי במספר אופנים בולטים. החקלאות נתפסה כסמל למעמד ההתיישבותי וככורח ליישוב הארץ. עם קום המדינה ובעשורים שלאחר מכן נהנתה החקלאות המקומית מהכרה בתרומתה למישורים הכלכליים, התיישבותיים וגם ביטחוניים. כמובן, שהחקלאים נהנו גם מהקרבה הפוליטית של האגודות הקואופרטיביות שעסקו בחקלאות (מושבים וקיבוצים).
כפי שצויין, החל מסוף שנות השישים החלה החקלאות המקומית לסבול מהבעיות הכלכליות שהביאה הקדמה הטכנולוגית. כתוצאה החלו היישובים החקלאיים לסבול מבעיות כלכליות, שהתפוצצו בשנות השמונים עקב חובות עתק של המשקים החקלאיים לבנקים ("הסדר הקיבוצים", שיזמה הממשלה בסוף שנות השמונים). הכורח הכלכלי הניע את הקיבוצים לכיוון ההפרטה ולחפש מקורות אחרות להכנסה. אחד המקורות הבולטים הוא הקרקעות.
פרי ההדר היה עם קום המדינה ענף הייצוא העיקרי של ישראל. עם השנים ירדה רווחיות הענף. התפוקה בענף ההדרים הצטמצמה בכ-65% מקרוב ל-1,100 טון בתחילת שנות ה-90 לפחות מ-500 טון ב-2004 (כ-4% בלבד מכלל התפוקה) והייצוא שלו ירד לכ-8.5% מכלל הייצוא החקלאי בשנים האחרונות. במקביל החלו לעקור פרדסים באופן נרחב. הסיבה היא כמובן הרווחיות הגבוהה של הקרקע, שמחיריה בעיקר במרכז הארץ עלו בחדות. הקרקע החקלאית החלה להימכר ליזמי נדל"ן, תעשייה ותשתיות תוך כרסום מסיבי בקרקעות החקלאיות.
השינויים בתפוקות החקלאיות לא התבטאה רק במכירת הקרקעות. על פי נתוני משרד החקלאות, ב-15 השנה האחרונות חלה עלייה חדה בתפוקת הפרחים לייצוא, שעלתה מכמיליארד יחידות בשנת 1991 לכ-1.2 יחידות בשנת 2004. כמו כן, ניכרה עלייה בתפוקת הירקות מכ-900 טון בשנת 1991 לכ-1,400 טון בשנת 2004. כמו כן גדל בשנים האחרונות העיסוק של חקלאי ישראל בבעלי חיים כגון: בקר וצאן ועופות.
התפוקה החקלאית התחלקה לפי הענפים הבאים בשנה הקודמת: כ-35% מהתפוקה החקלאית בשנה הקודמת היו בתחום בעלי החיים, כאשר 17% - בקר וצאן ו-18% עופות. את החלק הגדול מתוך התפוקה החקלאית (24%) תפסו גידול הירקות, תפו"א ומקשה. גידולי השדה (כותנה, תבואה וכדומה) הגיעו לכ-7% מהתפוקה, הדרים 4%, פירות אחרים 15%, ופרחים וצמחי נוי 8%.
השינויים חלו כאמור גם בייצוא החקלאי של ישראל. שנת 2004 היא אחת השנים המוצלחות שהיו לחקלאי ישראל בשנים האחרונות. הייצוא החקלאי גדל בכ-31% בשנת 2004 לעומת 2003 והסתכם בכ-4.1 מיליארד שקל שמהווים כ-2.7% מכלל הייצוא הישראלי. הגידול בייצוא חשוב במיוחד כחלק מרכזי בהגדלת נתח השוק של החקלאות הישראלית וכך גם את רווחיותה. בשנה הקודמת 23% מכלל התפוקה הלך לייצוא, עלייה ניכרת לעומת 19.6% שהלכו לשווקים הבינלאומיים בשנת 2003.
הענף החקלאי המוביל כיום הוא הפרחים וצמחי הנוי שבשנים האחרונות תפסו כ-30% מכלל הייצוא החקלאי. הפרחים תפסו העשור האחרון את מקומם המסורתי של ההדרים כמובילי הייצוא. מהלכים שיווקיים, פיתוחים טכנולוגיים וקירבה לשווקים באירופה, בעיקר דרך בורסת הפרחים בהולנד, הפכו את ייצוא הפרחים בארץ למוביל.
בשנה הקודמת חלה גם עלייה חדה של כ-90% בייצוא תפוחי אדמה. הסיבה, קשורה ליתרון אחר של ישראל. תנאי מזג אוויר קיצוניים בקיץ 2003 גרמו למחסור של תפו"א באירופה והפכו את תפו"א הישראליים ל"להיט" בשווקי הירקות. עקב סיבה זאת עלה משקל תפו"א בסך הייצוא לכ-10% לעומת כ-6% בשנתיים שלפני כן.
שאר הייצוא החקלאי מבוסס על כותנה (כ-4%), ירקות (כ-21%), פרי הדר (כ-8.5%), פירות שאינם הדרים (כ-13%), אבוקדו (קרוב ל-5%). הייצוא הישראלי מבוסס רובו ככולו על גידולים שמגיעים בשנים האחרונות לכ-97% מכלל הייצוא. 2% הנותרים מספקים בעלי החיים, שתוצרתם נדרשת בעיקר לשוק המקומי.שני ענפי בעלי חיים שמיוצרים אך ורק לייצוא בם ביצי דגירה ודגי נוי, שכמעט ואינם מורגשים בתפוקה החקלאית המקומית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"התמכרות" לעובדים הזרים
|
|
|
|
|
|
|
עם הירידה בכדאיות העיסוק בחקלאות והקשיים הקיומיים של היישובים מבוססי החקלאות חל שינוי בתפיסת התעסוקה בתחום. המושבים והקיבוצים שינוי את מסגרת המגורים ביישובים כך שניתנה אפשרות גם לתעסוקה לא חקלאית ומחוץ לתחומי היישוב. במקביל נקלטת בקיבוצים ובמושבים גם אוכלוסייה לא חקלאית שמעדיפה להתגורר מחוץ לערים. רק כ-27% מבעלי הנחלאות החקלאיות במגזר המושבי עוסקים כיום בחקלאות בלבד. 30% מהם עובדים מחוץ למשקים ו-30% נוספים עובדים גם במשק וגם מחוצה לו.
ההתדרדרות בהיקף התעסוקה ניכר היטב בחקלאות הישראלית. בתחילת שנות ה-60 עמד כוח האדם החקלאי על שיא של כ-126 אלף עובדים (כ-15% מכלל המועסקים במשק בתקופה זו), לעומת פחות מ-70 אלף עובדים בשנת 2004 (כ-3.5%). במקביל, חלה כמובן ירידה משמעותית במשכורות המועסקים, שעומדת בממוצע על כ-60% מהשכר הממוצע במשק.
הרכב כוח האדם המועסק בחקלאות בארץ השתנה אף הוא. החקלאות הישראלית מכירה את העובדים הזרים כבר לאחר מלחמת ששת הימים. אז היו העובדים הזרים פלשתיניים שתעסוקתם במשק הייתה בהיקף שיא של כ-13 אלף עובדים בסוף שנות השמונים. מתחילת שנות התשעים (האינתיפאדה הראשונה) יורדת רמת התעסוקה של הפועלים הפלשתיניים במשקים החקלאיים. הרווחיות הירודה משכנעת את החקלאים כי "הישראלים אינם יודעים לעשות את העבודה במחירים האלה", והם פונים לפתרון חדש – פועלים זרים, בעיקר תיאלנדים. בשנת 92 נפתחו השערים לפועלים הזרים בחקלאות.
כאמור, שנת 2004 הייתה שנה מוצלחת. אחת הסיבות ניכרת גם בקליטת ישראלים לענף. לאחר 15 שנים בהן חלה ירידה של כ-40% במספר הישראלים שמועסקים בחקלאות, גדל מספר הישראלים בחקלאות בכ-4,000 עובדים בשנה שעברה, לכ-40 אלף. הסיבה היא כמובן אי הגדלת המכסות לעובדים זרים, מה שהשאיר את מספר הזרים בענף על כ-24 אלף (כ-36% מסך המועסקים). בנוסף ישנם במשקים החקלאיים כ-3,000 פועלים פלשתיניים. מספר העובדים הזרים בחקלאות (שאינם פלשתיניים) הכפיל את עצמו פי 10 בתוך 12 שנה, תוך שהם תופסים את מקום הפלשתיניים וכן את מקום הפועלים הישראלים, שמצאו לעצמם עיסוקים אחרים.
"עבור חקלאים רבים כניסת העובדים הזרים הייתה ברכה, בעזרתה בנו והרחיבו את משקיהם", כותב פרופסור יואב כסלו, מהפקולטה לחקלאות ברחובות, בעבודה בנושא השפעת העובדים הזרים על מבנה החקלאות הישראלית.
אולם, כדאי לזכור כי חלק גדול מהמתגוררים במשקים החקלאיים "מינפו" את העסקת העובדים הזרים על מנת להפחית את מעורבותם במשק לניהולית בלבד ועברו לעסוק בתחומים אחרים, כגון השכרת יחידות דיור, או מחוץ למשק.
על רקע זה מתריע כסלו, שהיה חבר בועדת זוסמן שבשנת 1995 המליצה על צמצום העובדים הזרים במשק, כי "רוב המשקים החקלאיים לא יוכלו לשוב לדרכי הפעולה של העבר, משקים משפחתיים רבים לא יחזיקו מעמד, הייצוא יקטן והקהילות הכפריות תיפגענה. ייסורי הגמילה יהיו קשים".
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
