 |
/images/archive/gallery/271/253.jpg זכוכית מגדלת על מסך מחשב עם אישה מבוהלת
עיבוד מחשב  |
|
|
מצלמות בחנויות, מכשירי ניווט, מתקני מעקב במכוניות וכמובן כרטיסי אשראי - כמעט כל תנועה שלנו מתועדת במחשב כלשהו. מתקפת הטרור של 11 בספטמבר הכניסה את ארה"ב לסחרור של איסוף מידע, שמאפשר לשלטונות לדעת הכל על כל אזרח, 24 שעות ביממה. אך על בניית פרטי התמונה הזו אחראיות חברות פרטיות, ולאחרונה מתברר כי אלה, לעתים, מעבירות את המידע - בשוגג או שלא - לידי אנשים בעלי כוונות פחות טהורות |
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
יואב פרומר, ניו-יורק 26/4/2005 12:11 |
|
|
|
|
 |
ריצ'רד סמית החל את יומו כמו בכל בוקר, באחד מסניפי רשת בתי-הקפה סטארבקס במנהטן. אחרי שקיבל את הקפה שלו שלף את כרטיס האשראי כדי לשלם, וחייך למצלמה הזעירה, שאותה זיהה בתוך אחת ממנורות ההלוגן התלויות מעל דלפק ההגשה. אחר-כך התיישב לצד אחד השולחנות הפונים לרחוב, הפעיל את המחשב הנישא וניצל את הרשת האלחוטית כדי לבדוק את הדואר האלקטרוני שלו.
כשסיים ירד סמית לתחנת הרכבת התחתית, ובאמצעות הכרטיס האלקטרוני - זה שהחליף את המטבעות כאמצעי תשלום - תפס רכבת בדרכו למכונית, שאותה החנה במגרש מרוחק ממרכז העיר. ליד המגרש הבחין בחנות לציוד משרדי מרשת קינקו, ומיהר להשתמש באחת ממכונות הצילום, שאותן ניתן להפעיל רק באמצעות כרטיסי אשראי. אחר-כך נכנס לוולבו, הפעיל את מכשיר הניווט הלוויני ונהג אל מחוץ לעיר. ביציאה ממנהטן עבר במנהרת
לינקולן, המחברת את ניו-יורק עם ניו-ג'רזי, וחלף על-פני עמדות התשלום מבלי להאט, הודות לתג המגנטי 'איזי-פאס' המוצמד לשמשה הקדמית.
אחרי נסיעה קצרה הגיע ליעדו, נכנס למשרד באמצעות הכרטיס המגנטי האישי, והניח על השולחן את מפתחות הרכב, שבהם הותקן מנגנון מעקב. ניתן היה לחשוב שסמית, מתכנת מחשבים במקצועו, יירגע קצת לפני תחילת העבודה, אבל כשהרהר בקצרה על הבוקר השגרתי למדי שעבר עליו, הגיע למסקנה די מדאיגה: בכל מקום שבו היה - מישהו עקב אחריו.
בבית-הקפה הנציחה אותו מצלמה זעירה, פרטי כרטיס האשראי שלו נרשמו בקופה, ומחשבו האישי שלח דואר מאותו מוקד. בירידה לרכבת התחתית הפעיל את כרטיסו המגנטי, כך שמיקומו המדויק ושעת כניסתו נרשמו. כאשר צילם את מסמכיו סימן שוב את מיקומו באמצעות כרטיס האשראי, ומרגע שהתניע את המכונית נצרבו אותות ה-GPS, שלא פסק מלשדר, בזכרונו של מחשב עלום. במנהרת לינקולן נרשם במחשב הזיהוי, ואפילו מפתחות הרכב שלו משמשים כמכשיר מעקב, שמחובר למערכת בקרה מרכזית של חברת הרכב.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
כולם תחת זכוכית מגדלת
|
 |
|
 |
 |
 |
|
סיפורו של סמית אינו יוצא-דופן. הוא מייצג את שגרת יומם של עשרות מיליוני אמריקנים, וגם של לא מעט ישראלים. מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר גרמה זעזוע במערך הבטחוני של האומה האמריקנית. בארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות יושב כיום מישהו מול צגי מחשב במשך 24 שעות ביממה, ומסוגל - בלחיצת כפתור אחת - לרכז את כל אותן פעולות שגרתיות לתדפיס אחד קצר. אין יוצאים מהכלל: כל אדם בארצות-הברית נתון, למעשה, תחת זכוכית מגדלת.
האם מדובר בגרסת 2005 לחזון העתידני המצמרר של ג'ורג' אורוול ב-'1984'? אולי לא, אך מה שקורה באמריקה של עכשיו אינו רחוק מכך, כפי שמזהיר איש וושינגטון פוסט הוותיק רוברט או'הרו, בספרו החדש הנושא את השם:'אין היכן להסתתר'.
זה לא סוד שמאז 11 בספטמבר הגביר הממשל האמריקני את היכולות המודיעיניות שלו בתוך ארצותהברית, כדי לזהות טרוריסטים פוטנציאליים ולמנוע את הפיגוע הבא. אבל מה שלא היה ידוע הוא, שבאמצעות מגוון אמצעים חדישים הגיע איסוף המודיעין לממדים חדשים ומדאיגים. או כפי שמגדיר זאת או'הרו: "נוצר פער הולך וגדל בין הכוח שצבר הממשל בפועל לבין הכוח שחשבנו שצבר, וכוח זה מאפשר לו לעקוב אחרינו, למעשה בלי שנרגיש בכך כלל". 'הם', משוכנע או' הרו, יודעים הכל. החל בשמותיהם של חברינו ועד לספר האחרון שקראנו, ולכן הוא מזהיר שאם לא נתעורר, נאבד בקרוב לחלוטין את פרטיותנו - אולי אפילו את זהותנו.
הצורך באיסוף פרטי מידע על אנשים בארה"ב תפח לממדים כה אדירים, עד שחברות פרטיות הן בעצם אלה שמבצעות את מרבית עבודתו של'האח הגדול סם', המבקש לפקוח עין על נתיניו. בניגוד לחבילות המידע, הכוללות כתובות, טלפונים ועבר פלילי, שכל אחד יכול לרכוש תמורת 20 דולר באינטרנט, המידע שעושה את דרכו באחרונה לידיהן של החברות האזרחיות הוא רגיש ביותר - וחלק מהן אינן בדיוק מוכנות לאחריות הזו.
לפני כחודש הודיעה החברה לאיסוף מידע צ' ויספוינט, המובילה את התחום עם מחזור מכירות שנתי של כמיליארד דולר, כי מסרה בשוגג מידע פרטי על-אודות 145 אלף אמריקנים לידי נוכלים שהתחזו לבעלי עסק פרטי. גם לקסיס-נקסיס מסרה לאחרונה 32 אלף תיקים אישיים לגורמים פליליים. ואם לא די בכך כדי להבין את הסכנה ההולכת ונבנית, איבד בנק אוף אמריקה 1.2 מיליון קבצים אישיים של לקוחותיו, והאוניברסיטאות ברקלי, ג'ורג' מייסון ו בוסטון מסרו כולן בשוגג תיקים חסויים של תלמידיהן לגופים החשודים בהונאה.
בחודש האחרון בלבד, כך מעריכים חוקרים אמריקנים, משוטטים להם יותר מ-2 מיליון קבצים המכילים כתובות, מספרי כרטיסי אשראי, מספרי חשבונות בנקים ופרטי דרכון באוטוסטרדת המידע - בתוך 'תא המטען' של מספר גופים מפוקפקים ביותר.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
מיליוני אמריקנים תמימים אינם מודעים לכך שפניהם נסרקים ונשלחים לבדיקה מדי יום
|
|
 |
 |
 |
 |
|
המעקב הגדול בהיסטוריה
|
 |
|
 |
 |
 |
|
חברת סייסינט (Seisint) מפלורידה , למשל, פיתחה את מערכת 'מטריקס', המאפשרת לרשויות החוק להרחיב באופן משמעותי את יכולת המעקב שלהן. מטריקס, שכל ארגוני זכויות האזרח בארה"ב גינו אותה וכינו אותה "מאגר המעקב הגדול ביותר בהיסטוריה", מסוגלת להצליב את כל פיסות המידע שנאגרו אי-פעם על מישהו ולנסות לנתח את הסבירות לרמת הסיכון שהוא מהווה.
ב-13 בספטמבר 2001, יומיים אחרי מתקפת הטרור, הצליחה מטריקס לפלוט - רק על סמך נתונים קיימים, ולפני קבלת רשימות שמיות של נוסעי המטוסים-רשימה ראשונית של חשודים, ובה גם השם מרוואן אלשחי, מי שהטיס את המטוס לתוך המגדל הצפוני ב'מרכז הסחר העולמי' בניו-יורק. הרשויות האמריקניות מיהרו לגייס את המערכת הזו לשירותן, "ומרגע שהחלה תצוגת התכלית של המערכת", מתאר זאת או'הרו, "לא הצליחו המשתתפים לעצור בעד תדהמתם. כל שם שהזינו השוטרים למאגר הניב דפי-דפים של מידע אישי מפורט".
חלק ממדינות ארה"ב נרתעו מהתוכנה הפולשנית ונמנעו מלהתחבר לשירותי החברה, מחשש לחדירה לפרטיות האזרחים, אך 5 מדינות והממשל הפדרלי השקיעו יותר מ-12 מיליוני דולרים במחקר ופיתוח, לשיפור המערכת. פחות מ-3 שנים מאז שנכנסה מטריקס לחיי האמריקנים, נרכשה חברת סייסינט ביולי אשתקד בידי לקסיס-נקסיס, תמורת 750 מיליון דולר.
ואם מטריקס מסמלת את הכוח החדש שבידי החברות הפרטיות, הרי שעסקי הביומטריקה המשגשגים הכניסו את השוק הפרטי עמוק לתוך עולמו של ג'יימס בונד. בימי ההלם הראשונים שלאחר הפיגועים בניו-יורק ובוושינגטון הוקם המשרד לביטחון פנים, וכך החלו לשטוף את ארה"ב המערכות שנועדו לזיהוי אנושי על-פי דפוסים פיזיים.
יכולתן של המערכות הללו לסרוק פנים ולהשוותן למאגר נתונים מרכזי הפך אותן ללהיט בקרב רשויות החוק וארגונים פרטיים. המובילה בתחום היתה איידנטיקס ממינסוטה, הנמצאת בבעלותו של גאון הטכנולוגיה ג'וזף אטיק - ערבי-ישראלי שנולד בירושלים לפני 41 שנה. אטיק, שהיגר בצעירותו לארה"ב והשלים את לימודי המדעים באוניברסיטאות היוקרתיות פרינסטון וסטנפורד, הפך בשנים האחרונות לאבי הטכנולוגיה הביומטרית באמריקה, ונעשה בן-בית בחוגי המודיעין והביטחון בארה"ב.
עשרות חברות ביומטריה פרשו את הטכנולוגיות שלהן בנמלי-תעופה, בבתי-חולים, בבתי-ספר, במרכזי קניות ובמשרדי ממשלה בכל רחבי ארה"ב, אך מיליוני אמריקנים תמימים אינם מודעים לכך שפניהם נסרקים ונשלחים לבדיקה מדי יום, בידי חברות שהמועסקים בהן לא תמיד יודעים כיצד לשמור על המידע.
"הסכנות האמיתיות לחופש הפרט אינן טמונות בכוונותיו של איש רשע", אמר פעם השופט היהודי האמריקני לואיס ברנדיס, "אלא דווקא בפעילות השאפתנית של אנשים נמרצים, בעלי כוונות טובות אך חסרי הבנה". או'הרו שותף להערכה זו: "מה שמפחיד הוא שחברות פרטיות היום מתנהלות כמו סוכנויות ביון ממשלתיות", אמר בראיון ל'עסקים', " ומה שגרוע יותר הוא, שהן הרבה יותר חזקות".
מבחינת או'הרו, השילוב בין חברות פרטיות, המקבלות יד חופשית לאסוף עלינו מידע, לבין ההיסטריה מפני פיגוע נוסף - מעמיד את פרטיותנו בסכנה של ממש. או'הרו מודה שעוד לא הגענו לחזונו של אורוול, אך משוכנע כי איננו רחוקים משם. "האתגר האמיתי כעת", הוא טוען, "הוא ליהנות מהדברים הטובים שמספקת לנו הטכנולוגיה, מבלי לגלוש לדברים הרעים".
אבל יש רבים המשוכנעים שאו'הרו סובל מעודף אופטימיות, ושהכל כבר כמעט אבוד. כפי שאמר בעל רשת שיווק בקליפורניה, שהתקין בחנויותיו אמצעי ביומטריה ונשאל בידי כתב לוס אנג'לס טיימס, אם אין מדובר בחדירה גסה לפרטיותם של הלקוחות: "אתם כבר מזמן ויתרתם על הפרטיות שלכם", השיב איש העסקים מקליפורניה, "רק שאינכם יודעים זאת". |  |  |  |  | |
|
|
|
|
|
|
|
|