 |
/images/archive/gallery/198/183.jpg בית קברות בנהלל
יגאל לוי  |
|
|
|
|
| החקלאות שפשטה-רגל מאלצת את הקיבוץ המתחדש לחפש מקורות הכנסה חלופיים - חלקם בעולם הבא. תמורת קבורה אזרחית בבתי-העלמין שלהם, גובים הקיבוצניקים סכומים הנעים בין 18 אלף שקל בקיבוץ עינת, למשל, ל-10,000 שקלים בקיבוצים רחוקים יותר ממרכז הארץ. למי זה טוב? קודם כל לקיבוץ, אבל גם לנפטר ולמשפחתו, לפחות לאלה המעדיפים טקס כראות עיניהם, גינון מוקפד, סביבה פסטורלית ובעיקר קבורה בארון. ומי מתנגד לזה? הרבנות, כמובן, וגם מינהל מקרקעי ישראל, שרוצה לגזור קופון על שינוי ייעוד הקרקע |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
דליה מזורי
19/4/2005 15:07 |
|
|
|
|
|
|
|
החקלאים של פעם היו חורשים, זורעים, משקים וקוצרים ברינה - מי יותר, מי פחות - אבל היום שונה ייעוד הקרקע, והקיבוצניקים טומנים באדמה גם. . . מתים . מה שאומר, שלא רק מאולמי שמחות ומגנישעשועים אפשר לעשות כסף - אלא גם מלוויות.
קיבוצים לא מעטים משווקים היום קבורה מסחרית, אם כי חלקם מכחישים זאת ( "עיתונאית? אצלנו זה לא קיים" ). יש קיבוצים, כמו שפיים
ונחשונים, למשל, שהפסיקו לקבור מתים שאינם חברי הקיבוץ בשל מצוקת מקום, אך אחרים מתפארים בשירות המועדף שהם מציעים למשפחה האבלה. קשה להאמין, אבל בני הקיבוצים, מעוזי החילוניות, התחילו פתאום להתמצא בהלכות קבורה. ממש ימות המשיח. הם אמנם לא מפרסמים מודעות בנוסח: "אצלנו הדשא ירוק יותר והעצים רעננים ומטופחים", אבל הם בהחלט אומרים זאת בניסיון למכור את הסחורה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
בית העלמין בקיבוץ עינת (צילום: אלכס רוזקובסקי ונאור רהב)
|
|
|
 |
|
 |
|
80 קבורות בשנה
|
|
|
 |
|
|
|
קיבוץ עינת, למשל, במרכז הארץ, פיתח ענף לתפארת. עד כדי כך, שכיום כשאומרים "עינת" מתכוונים לבית-העלמין שבקיבוץ. אפילו מרכז המשק, ניב רונן, מסכים עם הקביעה הזו. "פעם זיהו את עינת עם נעליים צבאיות (היה שם מפעל שסיפק נעליים לצה"ל - ד.מ), אבל ב-5-4 השנים האחרונות מזהים את הקיבוץ עם ביתהעלמין. זה בסדר, מבחינתנו, במיוחד מאחר שמדובר בעסק משתלם".
עד כמה משתלם? רונן מסרב לגלות, אבל מציין שהקיבוץ מתפרנס מתעשיה כוללת שמגלגלת קרוב ל-100 מיליון שקל, מחקלאות וממסחר. בית-העלמין בעינת הוא בית-העלמין הפרטי הגדול בארץ, וכשלוחצים על רונן הוא מסכים לרמוז כי בשנה נקברים בו כ-80 מתים.
הקיבוץ התחיל לפתח את עסקי הקבורה לפני כ-10 שנים , כמקום קבורה ללא-יהודים. "לא יזמנו את הקמת בית-העלמין, ולמעשה אפילו נגררנו לתוך העסק הזה, כתוצאה מפנייה של משרד הדתות". רונן מסביר, כי ראשוני הנקברים בעינת, שלא מקרב חברי הקיבוץ, היו אנשים שמתו בעקבות אסון צ'רנוביל. השטח הורחב ובית-העלמין משתרע כיום על שטח של 10 דונמים. כיום קבורים שם כ-1,000 מתים , כולל חברי הקיבוץ, ויש עוד שפע של מקום.
לבית-הקברות בעינת יש ביקוש בקרב מי שמעוניינים בקבורה חילונית - אנשים שאינם רוצים טקס דתי, עם הקדיש וקריעת הבגד. אבל הקבורה האלטרנטיבית הזו פופולרית בעיקר מאחר שהיא נעשית בארון. רונן: "אנשים לא אוהבים לראות את הגופה העטופה בתכריכים, כשהיא מיטלטלת על האלונקה, ולא את ההורדה לתוך הקבר, כשרואים ממש את צללית הגוף". בבתי-הקברות בארץ זוכים לקבורה בארון רק חללי צה"ל, אך בעינת כל אחד יכול להיקבר בארון.
השירות מתחילתו ועד סופו עולה 18 אלף שקל - סכום שישלם גם מי שרוצה לשמור לעצמו חלקת קבר לעתיד. התשלום כולל שירותי רחצה ותכריכים שמבצעת חברת האמבולנסים, את הארון, את כריית הקבר ואת כיסויו. ההוצאה העיקרית היא לגינון, וההתחייבות לטיפוח המקום ולאחזקתו היא ל-12 שנים . "זו רמה אחרת, מבחינת נוי וצל. זה גן פורח ומקום נעים מאוד", אומר שלום נעים, האחראי על בית-הקברות. תמורת מצבה צריך, כמובן, לשלם בנוסף, או להזמין אותה אצל קבלן באופן פרטי.
גם קיבוץ כפר-מסריק שבצפון הארץ החל את עסקי הקבורה בעקבות ביקוש לקבורת עולים שאינם יהודים ממדינות חבר העמים, וגם בו החלו בקבורה פרטית לפני כ-10 שנים . אביטל מסד, מנהל בית-הקברות, מספר שבבית-החולים רמב"ם שכבה במשך יותר משבוע גופה של ילד בן 15 מרוסיה, שאבריו נתרמו לחולים ישראלים, אך לא נמצא לו מקום קבורה בארץ. הם נענו לפנייה של שר הדתות דאז, שמעון שטרית, והקימו חלקה מיוחדת עבור לא-יהודים.
חצי שנה לאחר מכן, בגלל פעילות של גופים חילוניים, שדרשו בית-קברות חלופי למי שמעוניין להיקבר בארון, שוב פנה משרד הדתות וביקש לפתוח חלקה חלופית. "נתנו לנו היתר מיוחד, ואנו עובדים ברישיון של משרד הדתות", הוא מסביר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
בית העלמין בקיבוץ עינת (צילום: אלכס רוזקובסקי ונאור רהב)
|
|
|
|
|
|
|
'בית-עלמין טובל בירוק'
|
|
|
|
|
|
|
מאז יש ביקוש רב, והקיבוץ מספק את הצורך. כמה משלמים? 10,000 שקל לחלקת קבר. "רק?", אני שואלת, "כי אנחנו לא במרכז הארץ כמו עינת", משיב מסד. ובכל זאת, הוא טוען, שמי שמבקש להיקבר באופן פרטי משלם הרבה מאוד כסף, נוכח העובדה שהוא זכאי להיקבר בחינם במקום מגוריו. "פה, לעומת זאת, הם באים ל' קלאסה' אחרת של אתר קבורה. מקום פרטי, עם גנן, דשא ועצים. המקום מטופח ושמור, פחות צפוף בין הקברים, יש גדר ושומר. בקיצור, נעים פה".
בכפר-מסריק לא מסתירים נתונים. לדברי מסד, הענף מגלגל 270 אלף שקל בשנה, ומהם נשארים 150 אלף שקל שמושקעים בבית-הקברות. "אנחנו לא מרוויחים מי-יודע-מה", הוא טוען.
את הקבורה של יוצאי מדינות חבר העמים הם עושים במידה של פילנתרופיה. "הביטוח הלאומי משלם סכום מינימלי של 2,800 שקל להוצאות השוטפות, וזהו. פעם משרד הדתות היה מעביר עבור כל קבורה 3,500 שקל , אבל זה נגמר", מסביר מסד. "מה נעשה? לא נקבור אותם? לא נקים להם מצבה? יש ביניהם בודדים, ערירים. אנחנו נותנים להם פה כבוד אחרון. פנינו למשרד הדתות, אבל לא קיבלנו תשובה".
בית-העלמין בכפר-מסריק מלא כמעט, והקיבוץ מבקש להרחיב את שטחו. "יש צורך בקבורה אלטרנטיבית וקבורה של לא-יהודים, אז אני מקווה שההרחבה תאושר".
בית-העלמין בקיבוץ נווה-ים, 'בית-עלמין טובל בירוק' שמו, נחשב אקסקלוסיבי, ונקברים בו כל ה' היי סוסייטי' של חיפה. "המקום נושק לים ומטופח. הכל מלא דשא ועצים", מספר האחראי חנן שגב. בנווה-ים קוברים רק יהודים. "אנחנו לא רוצים לפגוע באיש, אבל זו ההחלטה שלנו. גם סבא וסבתא שלי יהיו שם, והרצון שלהם הוא להיות בין יהודים".
לדברי שגב, כל אחד יכול לבחור את הטקס שהוא מעדיף ולטפח את חלקת הקבר באופן פרטי. "יש מי שרוצה לשתול עץ, ומשפחה אחרת ביקשה פינת תבלינים, כי זה מה שהנפטרת אהבה. משפחה שלישית הביאה בקבוק ויסקי ללוויה, כדי שכולם ישתכרו, כי זה מה שהאב שנפטר ביקש מהם".
המחיר לחלקת קבר הוא 7,000-5,000 שקל , והוא כולל את הטקס, שימוש במערכת ההגברה, כיסאות ואמבולנס. הקיבוץ מטפל גם בכל ההעברות והסידורים. גם מחו"ל מתקבלות בקשות להיקבר בנווה-ים, והמחיר לנפטר מחו"ל הוא 1,500 דולר . בבית-העלמין יש מקום ל-300-200 נפטרים. לדברי שגב, העסק לא משתלם. "זה לא מה שחשבנו, כי ההוצאות לגינון ולטיפוח ועלויות מי ההשקיה לאורך שנים הן גבוהות".
קיבוץ עין-כרמל הצטרף רק בחצי השנה האחרונה לתעשיית הקבורה. גילי פרידמן, מרכ?ז הענף: "תפישת העולם שלנו היא, שבית-העלמין נועד קודם-כל לחיים-לא למתים - ומתוך תפישה זו אנו מטפחים את האתר שלנו. אם על מישהו כבר נגזר להגיע למקום כזה, עדיף שלא ירגיש דחייה או רצון לברוח ממנו כמה שיותר מהר. אצלנו הרבה יותר פסטורלי. נחל-המערות זורם בחורף במלוא הדרו מדרום, שדות החיטה והכותנה מקיפים את המקום, ונשתלו מאות עצי צל".
הקיבוץ מציע יחס אישי וליווי למשפחה, מרגע קבלת ההודעה על הפטירה - ולתמיד, כדבריהם. הם עורכים טקסים על-פי רצון המשפחה, טקסים שאינם זרים לרוח היהדות, אלא להפך. "לעתים קרובות אנו מצליחים להפגיש בין הרוח היהודית, מצד אחד, לבין הפן האישי של הנפטר".
גם בעין-כרמל הקבורה היא ליהודים בלבד, בעיקר לכאלה שאינם שבעי-רצון משירותיה של החברה קדישא. "אנו מתכוונים להיות חלופה ראויה, הן בתחום השירות והן ברמת התחזוקה של בתי-העלמין", מסביר פרידמן. עלות הקבורה בעין-כרמל היא 3,000 דולר , לא כולל מצבה. "אנו לא הולכים להיות עשירים גדולים, אבל יש לזה הצדקה כלכלית", הוא מסכם.
שטח בית-העלמין הורחב באחרונה ב-5 דונמים , ופרידמן מדגיש כי ההרחבה לא נעשתה על אדמות חקלאיות. בתוכנית המתאר של עין-כרמל הוגדרה המשבצת מלכתחילה כשטח לבית-עלמין, אלא שלצורכי הקיבוץ הספיק שטח קטן מזה שהוקצה, ולכן הוחלט לעשות ביתרת השטח שימוש לקבורה ציבורית.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הרב עמאר "אני צר על כך"
|
|
|
|
|
|
|
כנרת הוא קיבוץ מבוקש
|
|
|
|
|
|
|
בחודשים הראשונים לפעילות הענף החדש הגיעה ההכנסה לכמה מאות אלפי שקלים, ובקיבוץ הוחלט שכל ההכנסות יופנו למילוי קופות הפנסיה של החברים. "לא נשתמש ברווחים להוצאות שוטפות, אלא רק לקופות הריקות של הפנסיה", מסביר פרידמן.
מינהל מקרקעי ישראל לא אהב את ההרחבה של ביתהעלמין בעין-כרמל. אחת הטענות היתה, שגם אם הקבורה האזרחית נעשית בתוך המשבצת שיועדה לבית-עלמין, אסור לעסוק בה במסחר. בכל מקרה, טען המינהל, עיסוק כזה מחייב תשלום בגין'תעסוקה' בשטחי המינהל.
על כך טוענים אנשי עין-כרמל, כי נועצו ביועצים משפטיים, שהבהירו להם כי המינהל לא יוכל לבסס תביעה שכזו, וכי יהיה עליו לפתור בעיות קודמות לפני שאנשיו ניגשים לטפל בקיבוצים. למשל, כמה לגבות מהחברה קדישא עצמה, בגין האדמות שבהן היא קוברת את הנפטרים במדינה.
כנרת הוא קיבוץ מבוקש. אין ספק שיש רבים החולמים להיקבר לחוף הכנרת, לצד ברל כצנלסון, אברהם הרצפלד ונח נפתולסקי, או לצד המשוררות רחל, אלישבע ו נעמי שמר. "בחלקת אבות תנועת'העבודה' יש לנו פה חתיכת היסטוריה", אומר שמואליק חדש, מנהל בית-הקברות.
"לו היינו פותחים את שערינו, היה לבטח ביקוש גדול. אבל לצערנו, אנו מוגבלים במקום. לכן קוברים כאן רק את בני כנרת, וגם מי שיש להם זכויות מיוחדות. כמו יוסף ואהרן שידלובסקי, מ מנועי בית-שמש, אנשי תנועת העבודה. אם בן-אליעזר (פואד) או שמעון פרס ירצו להיקבר פה? זה יהיה לנו לכבוד".
עלות קבורה של בן כנרת מגיעה לכ-12 אלף שקל. למישהו מבחוץ(' בעל זכויות') זה יעלה 20 אלף שקל-עלות שבקושי מכסה את הוצאות אחזקת בית-העלמין, שהפך למקום עלייה לרגל. "לצערי, עד היום אין אף גוף ציבורי בארץ, שיהיה מוכן לתת כתף ולעזור לנו לתחזק את המקום, שהוא בעצם מוזיאון ציבורי. כל עם ישראל בא לכאן, ואנו נותנים את השירותים. מנקים, משקמים ומסדרים את המצבות. מישהו חייב לעזור לנו".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הרב מצגר. "שהגוף ייגע באדמה"
|
|
|
|
|
|
|
פתרון לחסרי דת
|
|
|
|
|
|
|
בקיבוצים גבעת-ברנר ורבדים קוברים חסרי דת. שם הפנו אותנו למרק פרידמן, בעליה של חברת מנוחה מכובדת, שמארגנת קבורה "לכל אדם במדינת ישראל, ללא קשר לדתו, מוצאו או מינו", כדבריו . חברה זו היא שמבצעת את הקבורה בחלקות הקבר שמציעות הקיבוצים. ברבדים קוברים גם מחבלים, שגופותיהם יועברו, ברבות הימים, ליעדן.
חברת מנוחה מכובדת פועלת ברישיון מטעם משרד הדתות, לקבירת חסרי דת וספק-יהודים, ומפעילה גם בית-טהרה למוסלמים ולנוצרים. לדברי פרידמן, החברה מבצעת כיום 80% מקבורות חסרי הדת במרכז הארץ. את ההוצאות בעבור שירותי הטהרה - השטיפה וההלבשה-מכסה המוסד לביטוח לאומי, "ואם המשפחה מעוניינת בשירותים נוספים, כמו ארון מיוחד, מרופד ומפואר, הסעה או זרי פרחים - היא משלמת על כך בנפרד.
לחברה 10 כלי-רכב להעברת גופות ושירותי אמבולנס להעברת חולים, והיא מפעילה שירותי מוקד 24 שעות ביממה. "אני לא יודע למה הקיבוצים גובים סכומים גבוהים כל-כך. בשפיים גבו פעם 6,000 ואפילו 10,000 דולר לקבורה, אבל היום אין להם כבר מקום", טוען פרידמן. "לדעתי, זו הפקעת מחירים. בעיקרון, כל מי שאין לו דרישות מיוחדות, הקבורה לא צריכה לעלות לו אפילו שקל אחד", הוא קובע.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל. "שישלמו!"
|
|
|
|
|
|
|
פחד קמאי
|
|
|
|
|
|
|
אז כמה מגלגל העסק הזה? הקיבוצים עצמם לא מנדבים מידע, מחשש לעין הרע - ובעיקר לתגובת המינהל (ראה מסגרת). אבל לפי הערכה של העוסקים בתחום, מדובר בכמה עשרות מיליוני שקלים בשנה. גם באיגוד התעשיה הקיבוצית, שמטפח עסקים פרטיים ויוזמות חדשות, לא יודעים הרבה על תחום הכנסה זה. שם אפילו גילו פחדים קמאיים מהנושא. יו"ר האיגוד, יונתן מלמד: "אנחנו מדברים על הקמת מפעלים חדשים, ולא על קבורה. אין לנו שום קשר לזה, וברמה האישית - הייתי מחפש עסקים אחרים מאשר קבורה".
לטענתו , עצם העובדה שבאיגוד לא התקיים כל דיון בנושא - לפחות לא בשנה שבה הוא מכהן בתפקיד-אומרת משהו. "יש בזה משהו רגשי, כאילו שבזה לא נוגעים. אני שם דגש על נושא העסקים הקטנים, כי אני רואה בזה כלי למתן פתרונות של תעסוקה, בעיקר בקיבוץ המתחדש. אבל מנושא הקבורה אנחנו מתרחקים. אנחנו יודעים שיש מוות בעולם, ושהחיים לא איןסופיים, אבל אנחנו, טפו-טפו-טפו, לא מתעסקים בזה. כנראה שזו ברירת מחדל".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
