 |
/images/archive/gallery/288/577.jpg מיכאל ברודנו
צילום: אלי דסה  |
|
|
|
|
| בראיון ראשון מסביר מיכאל ברודנו שאם דיוויד פדרמן יחליט להתמודד במכרז בז"ן, ילך איתו, ושכל עוד נמשך המשטר הנוכחי ברוסיה לא ישקיע בה גרוש |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
סופי שולמן
12/4/2005 14:23 |
|
|
|
|
|
|
|
מה אתם מדמיינים לעצמכם כשאתם שומעים את המילה אפופת המסתורין 'אוליגרך'? האם היא מתקשרת מיד לגברים גבוהים וחסונים, הלבושים בהידור - לעתים הידור מופרז - המוקפים בסוללה של שומרי-ראש? עבור מרבית הישראלים זו, כנראה, התדמית שנוצרה לאנשי העסקים הרוסים, החולשים על אימפריות של נפט ומתכות, ששוויין מיליארדי דולרים.
ואולם, אם הייתם פוגשים את מיכאיל ברודנו, אשר היה אחד המנהלים הבכירים של חברת הנפט הרוסית יוקוס, ששווי השוק שלה הגיע בשיא ל-25 מיליארד דולר, לא הייתם מנחשים שהאיש הזה
שווה מאות מיליוני דולרים. לא הייתם חושבים גם, שרק לפני שבועות ספורים הוא הוציא סכום של כ-300 מיליון שקל במזומן, ללא מימון חיצוני, לרכישת 15% מ מפעלים פטרוכימיים - אחת החברות הגדולות בישראל, שמחזיקה בחצי מכרמל אולפינים יחד עם בז"ן.
בניגוד לדימוי שנוצר לאנשי העסקים הרוסים, ברודנו, בן 45, משדר איפוק. לבושו ספורטיבי-אלגנטי, והמותג היחיד שהצלחתי לאתר עליו הוא טימברלנד. הוא מדבר בשקט וברוגע, ולמעשה הוא די מופתע מכך שמישהו מתעניין בו ובהחלטות העסקיות האחרונות שקיבל.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מבט טרי
|
|
|
 |
|
|
|
ברודנו הגיע לישראל לפני שנה וחצי עם אשתו ו-3 ילדיו, לאחר שנאלץ להימלט מרוסיה על רקע מעצרו של מיכאיל חודורקובסקי, חברו ובעל השליטה ביוקוס. הנשיא ולדימיר פוטין שם לו למטרה להלאים את יוקוס, מהלך שהושלם לפני חודשיים, ובתוך כך הוציא צווי מעצר בינלאומיים גם נגד ברודנו ו-2 חברים נוספים שלו, שמתגוררים כעת בבתים מפוארים בהרצליה פיתוח - ליאוניד נווזלין וולדימיר דובוב.
בעוד השניים האחרים כבר נחשפו בתקשורת הישראלית בתקופה האחרונה, ברודנו שמר על ריחוק עד לאחרונה והעדיף להתמקד בלימוד עולם העסקים המקומי. באחרונה הרגיש, כנראה, שהוא כבר מכיר מספיק את המערכת, והחליט לצלול לתוכה באמצעות הצטרפות לדיוויד פדרמן בגרעין השליטה בפטרוכימיים, חברה שמייצרת חומרי-גלם לתעשיית הפלסטיק ומחזור המכירות השנתי שלה הסתכם ב-827 מיליון שקל ב-2004.
"גם פדרמן היה חשדן כלפינו בהתחלה, וזה ברור, כי זה היה המפגש הראשון שלו עם איש עסקים רוסי", אומר ברודנו בראיון בלעדי ל'עסקים', שנערך במשרדי חברת אלמוג ים בהרצליה פיתוח. את החברה הקימו 3 האוליגרכים הגולים, והיא משמשת בסיס לפעילותם בישראל. "אני מבין את זה שאנחנו עדיין מתקבלים בחשדנות, ושהכל עוד אפוף מיתוסים על המאפיה הרוסית - חלק מזה אולי לא מיתוסים, אבל אנשים תמיד אוהבים לעשות הכללות. אי-אפשר להגיד שכל האמריקנים בסדר ושכל הרוסים מאפיה", מוסיף ברודנו.
במסגרת שורה ארוכה של'מפגשים חברתיים', פגש ברודנו נציגים משתי משפחות מאצולת העסקים הישראלית - משפחת דנקנר ומשפחת עופר - וגם מהם קיבל הצעות עסקיות. "הם היו נחמדים וחביבים מאוד בפגישות איתנו, וזה הרי ברור, כי אנשי עסקים יודעים לרוב זה על זה יותר דברים אמיתיים מאשר מיתוסים", מחייך ברודנו.
מדוע דווקא פדרמן?
ברודנו: "הקשר הראשוני בינינו נוצר אחרי שנווזלין הכיר את פדרמן באירוע ששניהם השתתפו בו, ובהמשך אני נפגשתי עמו לשיחה כללית. בשיחה קלטתי שאנחנו מבינים טוב זה את זה, ולאחר כמה מפגשים כאלה התחלנו לגבש את רעיון השותפות ".
באותה תקופה חיפש פדרמן קונה למניות של חברת פלסטיש השוויצרית במפעלים פטרוכימיים. ההיכרות של ברודנו - שניהל במשך עשור כמעט את חטיבת זיקוק הנפט של יוקוס - עם תחום הנפט והכימיה, בשילוב ההון שהוא מביא, הפכו אותו למועמד אידיאלי לרכישת המניות תוך הפיכתו לשותף. "אני חושב שיש בינינו הבנה הדדית טובה מאוד. יש לנו גישה דומה וראייה דומה של עסקים, וספציפית עסקים בתחום הפטרוכימיה", מפרגן ברודנו לשותפו החדש.
ברודנו מציין כי אינו מתכוון להיות מעורב בניהול היומיומי של מפעלים פטרוכימיים, אך ישתתף בגיבוש האסטרטגיה העתידית של החברה. "אני מתכוון להסתכל במבט נקי וחדש על התהליכים העסקיים, כי לדעתי מבט טרי תמיד חשוב, מכיוון שמי שכבר נמצא בפנים רואה הכל כמובן מאליו", הוא מסביר, ונזהר מאוד לא לומר שהוא מתכנן שינויים גדולים בחברה.
"אני רוצה לנסות להעלות את האפקטיביות של המפעלים, אך אני לא אומר שמשהו שם לא יעיל", הוא מוסיף, ומעריך כי מצפה לו תקופה של עבודה קשה, שכן הוא הולך לעשות את כל הבדיקות והניתוחים בעצמו, וזאת בניגוד דרמטי לעבר. "ברוסיה ניהלתי את חטיבת הזיקוק, יוקוס RM, שהעסיקה 40 אלף עובדים - מתוכם 300 במטה של ההנהלה המרכזית - שעזרו לי בניתוחים ובפיתוח עסקי, ואילו עכשיו אני עובד לבד".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לא עם אברמוביץ'
|
|
|
|
|
|
|
ואולם, למרות הבדידות - ואולי בזכותה - יש כבר לברודנו תוכניות עסקיות מגוונות, ונראה כי רכישת מפעלים פטרוכימיים היא רק צעד ראשון בתוכנית-אב גדולה. זו מבוססת על השתתפות במכרז להפרטת בז"ן, והפיכתם של פטרוכימיים למשהו גדול הרבה יותר ממה שהם כיום. כיום מחזיקה בז"ן ב-12% מהמניות של פטרוכימיים, אך כהגדרתו של ברודנו: "זה יכול להשתנות ולהתהפך". הוא לא אומר מפורשות שיתמודד במכרז, אך מציין כי "אם פדרמן יחליט להתמודד במכרז, נלך איתו, אך ללא פדרמן לא נלך לבד, כדי לא ליצור ניגודי אינטרסים.
"התמודדות במכרז על בז"ן היא רק אחת מהאפשרויות שנבדקות לפיתוח עסקי של פטרוכימיים", מסביר ברודנו. "החברה נמצאת במרכז'שרשרת המזון', ולכן ניתן ללכת לכיוון של רכישת מפעלים בחו"ל, או להתרחב ורטיקלית באמצעות ייצור אחד המוצרים הסופיים על בסיס חומריהגלם שמיוצרים במפעל היום. מה שכן, אסור לא לעשות דבר, שכן כך הגלגל ייעצר".
ברודנו מעריך כי בעתיד הקרוב הוא יהיה עסוק בפטרוכימיים, ולכן אינו מתכנן השקעות נוספות. "אנחנו מקבלים הצעות כל הזמן, אבל כרגע אין משהו מעניין - לא ברמה ובסדר-הגודל של פטרוכימיים. לא הייתי רוצה להשקיע בחברה שלא יהיה לי זמן לעסוק בה", הוא מסביר.
יש שני דברים שברודנו בטוח בהם היום: הראשון הוא שההשקעות הבאות שלו, לכשיהיו, יהיו בישראל. "כל עוד אפשר לעשות עסקים פה, נמשיך לעשות את זה, כי זה הרבה יותר נוח ומעניין". הדבר השני שלגביו יש לברודנו ביטחון ברמה דומה הוא, שלא יהיו יותר השקעות של הקבוצה ברוסיה. "רוסיה היא לא מדינה שקיימת מבחינתי על המפה, וכל עוד המשטר הנוכחי ימשיך להתקיים, לא נשקיע בה גרוש", הוא אומר באותו קול רגוע, שמאפיין אותו לאורך כל השיחה.
ויש גם עוד מישהו שברודנו לא מתכוון לעשות עמו עסקים, והוא דווקא אדם שמנסה להתקרב לישראל ולעולם העסקים שלה באחרונה: רומן אברמוביץ', אוליגרך רוסי-יהודי והבעלים של קבוצת הכדורגל הבריטית צ' לסי. השנה תפס אברמוביץ' את מקומו של חודורקובסקי בפסגת רשימת העשירים של רוסיה, בעריכת המגזין פורבס, עם הון שנאמד ב-13.3 מיליארד דולר.
ב-2003, ערב מעצרו של חודרוקובסקי, חתמו יוקוס וסיבנפט של אברמוביץ' על הסכם למיזוג 2 החברות, שאמור היה ליצור את חברת הנפט הרביעית בגודלה בעולם. בעקבות המעצר הוזמן אברמוביץ' לפגישה אצל הנשיא פוטין, שבמהלכה קיבל 'עצה חמה' לבטל את הסכם המיזוג-כפי שאכן עשה ימים ספורים לאחר מכן. "אני לא יודע אם אברמוביץ' הוא נציג של פוטין, או שפוטין הוא נציג של אברמוביץ', אבל בטוח שיש ביניהם קשרים, ולכן אני בטוח שלא נעשה עמו עסקים בעתיד", אומר ברודנו, ולרגע ניכרת עצבנות מסוימת בפניו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ביקורת מס למתחרה
|
|
|
|
|
|
|
ברודנו מעדיף כיום אנשי עסקים ישראלים, או לפחות מערביים, על אנשי העסקים הרוסים. "יש הבדלי תרבות רבים ביניהם, ורובם המכריע לטובת ישראל", הוא אומר, "אנשי העסקים הישראלים יעילים יותר, פרגמטיים יותר ויש להם יותר ניסיון עסקי. ברוסיה כולם דור ראשון של אנשי עסקים, וכולנו למדנו על הדרך - מי מהר יותר ומי לאט יותר. גם הממשלה לא ידעה מה זה עסקים".
לדעתו , למי שמתריע על הקשר ההדוק מדי בין ההון לשלטון בישראל - כדאי לבקר ברוסיה ולראות מה קורה כאשר אכן מתקיימים קשרים כאלה. "ברוסיה יש נטייה ברורה מאוד של אנשי העסקים להשתמש בממשלה, ובישראל לא מבינים את ממדי התופעה, ולכן המצב כאן כלל לא נראה לי בעייתי. ברוסיה זה הרי די מקובל לארגן ביקור של מס הכנסה בעסק של המתחרה שלך, ואילו בישראל זה לא יעלה על דעתו של איש", מסביר ברודנו. "במובן הזה קל יותר לעשות עסקים בישראל, אבל מצד שני גם התחרות קשה יותר, כי כאן לכולם יש השכלה וניסיון".
ברודנו חושב גם שהישראלים נוטים יותר מדי לזלזל בשוק המקומי ופוזלים יתר על המידה לחו"ל. "אסור לזלזל בשוק הישראלי, כי הוא הכי מעניין, וישראל היא למעשה מדינה גדולה. בחלק גדול ממדינות מזרח-אירופה יש פחות תושבים מאשר בישראל, אבל הן דווקא מטפחות את השוק המקומי. השוק הישראלי הוא מתפתח, דינמי ובעל עתיד טוב, ולכן צריך לחזק את האחיזה פה", הוא מצהיר.
"מאז שהגעתי לארץ אני נוהג לטייל עם המשפחה בסופי שבוע, וככל שאנחנו מסתובבים יותר במדינה, כך אנחנו מבינים כמה עוד לא ראינו. היינו כבר בצפון, במדבר יהודה וגם בנגב, ולדעתי יש בישראל הרבה יותר ממה שישראלי ממוצע רואה מחלון מכוניתו".
אם לכם, הציניקנים, זה נשמע כמו ציונות קצת נלהבת מדי, ברודנו יסביר לכם שהוא אכן ציוני, ושרצה לעלות לישראל כבר מזמן. "כשסיימתי ללמוד באוניברסיטה ב-81' הלכתי לראיון עבודה - והתקבלתי. אולם אחרי שהטפסים שלי, ובהם ציון הלאום, הגיעו למחלקת כוח-אדם, קיבלתי שיחת טלפון אדיבה מאוד, שבה נאמר לי כי בעצם לא יזדקקו לשירותיי", נזכר ברודנו. "רציתי לעזוב את רוסיה עוד אז, אבל בינתיים התחלתי לעבוד כמתכנת בחברה בתחום הגיאולוגיה, שם פגשתי את נווזלין, ובהמשך הכרנו את חודורקובסקי. התחלנו לעבוד על פרויקט יוקוס, והאמנו שב-2007 החברה כבר לא תזדקק לניהול היומיומי שלנו. אפילו אמרתי לאחי, שמתגורר בישראל כבר 14 שנה, שיתחיל לבדוק אפשרויות לרכישת קרקע בישראל ולבניית בית. פרויקט יוקוס הסתיים מוקדם מהצפוי, ולכן הגענו לישראל כבר עכשיו. זה המקום היחיד שבו אני מרגיש בבית".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
