 |
/images/archive/gallery/286/213.jpg שאול צדקה, אילנות דיסקונט
 |
|
|
|
|
| חברת ההשקעות טמפלטון, שמשווקת את הקרן שלה בישראל ע"י אילנות דיסקונט, מהמרת בגדול על אירופה, עם 61% מהנכסים |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
יוסף עסיס
7/4/2005 10:00 |
|
|
|
|
|
|
|
'בטווח הארוך אנחנו מתים' אמר הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד קיינס. אמר וצדק, שכן שניים הם הדברים הבטוחים היחידים בעולם: מס הכנסה כמובן, והמוות. אבל בחברת פרנקלין טמפלטון אינווסטמנטס, חברת ניהול ההשקעות הסקוטית, לא מאמינים לקיינס, וגם לא מפחדים מהמוות. הם לא שמעו על השקעות, אלא אם הן לטווח הארוך.
טמפלטון (Templeton), הנסחרת גם בבורסה בניו יורק עם תווית שווי של יותר מ- 13 מיליארד דולר היא חברת ניהול השקעות האקוויטי (מניות) הציבורית הגדולה ביותר בעולם. החברה, שמונה כ- 6600 עובדים, מתמחה בניהול תיק מניות ענק שמסתכם ביותר מ- 400 מיליארד דולר. 118 מתוכם בקרן הנאמנות המובילה שלה, טמפלטון צמיחה גלובלית.
לחברה מדיניות השקעה חריגה, שמבוססת על מודל ה-Bottom Up – היינו בחירה סלקטיבית של מניות, ללא שום התחשבות במצב הכללי של שוק המניות, או בפרמיית הסיכון של השוק. החריגות של מדיניות טמפלטון באה לידי ביטוי במספר כללי ברזל, בינהם השקעה במניות שמכפיל הרווח שלהן (היחס שבין שווי שוק לרווח החברה) אינו עובר את מחסום הדו ספרתיות.
קן קוקס, מנהל השקעות בכיר בטמפלטון,
מסביר: "לא משנה לנו לאיזה תחום משתייכת החברה. אנחנו בוחנים את מכפיל הרווח שלה במכנה משותף אחיד – מספר שהוא חד ספרתי גבוה" (לא רחוק מ-9, אנחנו מעריכים. י.ע).
המשמעות העולה מדבריו היא שעד שמניית מיקרוסופט לא תרד למכפיל רווח עתידי של 9 (בערך) ותאבד למעלה ממחצית משוויה (בערך 130 מיליארד דולר) טמפלטון לא תגדיר אותה כ'מציאה', ולא תכלול אותה ברשימת המציאות ממנה דולה החברה את השקעות העתיד. טמפלטון בוחנת כל חברה תחת קריטריון זה, ואין זה משנה מהו שיעור הצמיחה שלה – מדיניות חריגה מאוד בסביבה התחרותית הגלובלית.
קן הדגיש כי השוק האירופאי זול בסדרי גודל מזה האמריקני, וכי הפערים במכפילי הרווח בין חברות אמריקניות לאירופאיות, מתרחב.
ועל כן, את מרבית הרווחים מצפה הקרן לגרוף דווקא בשווקים האירופאים, להם היא מקצה 61% מכספה – פי שניים משיעור ההקצאה המקובל בקרן אינדקס גלובאלית. לבריטניה למשל מקצה הקרן 24% - פי 2.2 משיעור ההקצאה המקובל. לעומת זאת בטמפלטון לא מאמינים בארצות הברית, אליו מקצה הקרן רק 28.6%, לעומת 49% - שיעור ההקצאה המקובל בקרן גלובלית.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מימין: שאול צדקה (אילנות דיסקונט), קן קוקס וגד פלאטקר (טמפלטון)
|
|
|
 |
|
 |
|
"הפילוספיה של טמפלטון מצאה חן בעינינו"
|
|
|
 |
|
|
|
חברת אילנות דיסקונט, תחת ניהולו של שאול צדקה, בחרה בה להיות השותפה הזרה באמצעותה משווקת אילנות את קרן הנאמנות אילנות טמפלטון גלובלית, שעוקבת אחרי קרן הדגל שלה, טמפלטון צמיחה גלובלית.
ההיגיון של אילנות, שהשיקה את הקרן לפני יותר משלושה חודשים, נראה נהיר למדי: עם תחילת 2005 נכנסה הוראת החוק החדשה לפיה מס על ניירות ערך זרים, יהיה זהה למס על ניירות ערך מקומיים –היינו 15%. השוואת בסיס המס, שעד כה שמר על פער של 20% (לפני כן עמד שיעור המס של ניירות ערך זרים על 35%), פתחה בן יום עולם ומלואו. ערב רב של נכסים פיננסים שציבור המשקיעים בישראל, לא ראה, לא שמע ולא ידע על קיומם בכלל, הפך פתאום לאלטרנטיבה רצינית ומעניינת לשלולית המניות העלובה של שוק המניות המקומי.
"פילוספיית ההשקעות של טמפלטון מצאה חן בעינינו, ועל כן החלטנו לבחור בה", אומר שאול צדקה, מנכ"ל אילנות. לדבריו, הצורך בפיזור השקעות באופן גלובלי הוא דבר בסיסי בניהול תיקי השקעות ברחבי העולם, ויש ליישם את העיקרון הזה גם בישראל. צדקה ציין כי עמלת הניהול של הקרן עומדת על כ- 2.5% (עמלה סבירה בקרן מנייתית), וכי עמלה נוספת של כ- 0.7% גובה הקרן על עמלות של רכישות ניירות ערך בחו"ל.
כאמור, הקרן המרכזית של חברת טמפלטון היא טמפלטון צמיחה גלובלית, שהוקמה ב- 1954. הקרן, שמשקיעה בערך בכ- 70 חברות שונות, ומנהלת כמעט 120 מיליארד דולר, הניבה ב- 50 השנים האחרונות תשואה ממוצעת של 16% לשנה.
גרף נחמד שמשווקת החברה הוא השוואה של השקעה של עשרת אלפים דולר בשנת 1954 (וראוי להדגיש שאין הרבה אנשים שלפני 50 שנה החזיקו עשרת אלפים דולר במזומן, פנויים להשקעה).
לברי המזל שבינינו, שכן היו נגישים לסכומים כאלו באמצע המאה הקודמת, אם היו משקיעים אותם בקרן של טמפלטון, בסוף 2004 הם היו מחזיקים ב- 7.17 מיליון דולר. לשם השוואה, מדד הסטנדרד אנד פורס (P&S) היה מותיר בתיקכם 1.89 מיליון דולר, אגרות חוב של ממשלת ארצות הברית, בערך 131 אלף דולר. אם הייתם מצמידים את הכסף רק לאינפלציה האמריקנית, סכום צנוע של 70 אלף דולר היה מרפד את כיסכם – פי 100 פחות מאלטרנטיבת טמפלטון.
מחט בערימת שחט (לא גדולה נניח) קל היה יותר למצוא, מאשר 70 מניות בהן בוחרת החברה להשקיע, מתוך מאגר ענק של 15 אלף מניות, בכל השווקים הגלובליים – מהודו, דרך כוש ועד לחופיהן של יפן וארצות הברית. על ישראל מקפידה בינתיים הקרן לפסוח, מלבד דוגמא אחת, חברת צ'ק פוינט, שזכתה לבקר בתיק של טמפלטון. על טבע, הם אומרים, 'לא'. עם מכפיל רווח של 20, טבע, שמתחרה על המקום בתיק עם חברות פארמה גדולות אחרות בעלות מכפילים הרבה יותר נמוכים, נשארת בשלב זה בחוץ.
בטמפלטון לא מנסים אפילו לחזות תהליכים מאקרו כלכליים – כמו שער חליפין, או מגמות בשוק המניות. "אנחנו לא מנסים כי אין לנו מושג מה יקרה" אומר קוקס. במקום זאת מעדיפים בטמפלטון לנסות ולחשב את הרווחים העתידיים הנורמלים של חברה – כלומר רווח חזוי אליו מגיעים על סמך ריווחיות היסטורית, בתוספת שיעורי צמיחה ממוצעים שאיפיינו את החברה בעבר. התחזית קדימה לא תהיה פחות מ- 3 שנים, או יותר מ–5.
כל זאת תחת התעלמות מוחלטת ממלחמות עולם, בניני ענק שמתפוררים ברחובות ניו יורק, תלאות מזג אוויר או אסונות טבע, או אפילו תחזיות צמיחה מאקרו כלכליות ותחזיות לגירעון התשלומים. הם מתמקדים בשני דברים בלבד: רווחים מנורמלים, ותזרים מזומנים. פילוסופיה מעניינת נוספת היא הבחירה להשקיע את הרוב המוחלט של הכסף (98%) במניות, כמעט ללא רזרבות מזומן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אפיק מניתי - העדיף מכולם בטווח הארוך
|
|
|
|
|
|
|
תיאוריות המימון המסורתיות טוענות בתוקף שתי טענות מעניינות: האחת, שגיוון תיק ההשקעות ברמה הגלובלית, מקטין מצד אחד את הסיכון של התיק, ומעלה מצד שני את התשואה שלו – WIN WIN. הטענה המעניינת השניה היא שמניות הן באופן מסורתי ומתועד, ההשקעה העדיפה כמעט על כל אפיק השקעה נזיל אחר. על פני זמן, טוענים המספרים, יכה שוק המניות כל אפיק אלטרנטיבי, גם אם באמצע יש מלחמות, בועות מתפוצצות או מתאבדים מוסלמים.
את שתי הטענות המרכזיות הללו מנסה אילנות דיסקונט להציע לציבור הלקוחות בישראל, שלא ממהר בינתיים להתנפל על הסחורה הזרה.
המשקיע הישראלי, שרק לאחרונה הצליח להתרגל לעובדה ששוק המניות זה לא אותו קזינו מפוקפק של שנות ה- 80 וה –90, מעדיף לחכות קצת לפני שהוא טובל במימי האוקיאנוסים הגדולים של ממערב וממזרח. אבל לא יהיה זה בלתי אחראי לומר כי בטווח הארוך, כוחות השוק יטו את כספי המשקיעים הישראלים גם לחו"ל, וישפרו באופן ניכר את ביצועי התיקים שבידם, בין אם בצל הצורך הגובר בהתמקצעות של מנהלי התיקים בישראל בפניה לשווקים גלובלים, ובין אם הודות לתחרות שיספק השוק הגלובלי - תחרות שתייטיב בסופו של דבר עם הלקוח.
הכותב היה אורח החברה בסקוטלנד
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
