 |
אין כמו פיסת ירוק בעיניים בימים החמים והיבשים שמצפים לנו בקרוב, ולכן למי שיש לו מקום לשתול דשא, זה בדיוק הזמן לעשות את זה. יובל סלע, מנכ"ל משתלות גבעת ברנר המייצרת את "מרבדשא", אומר שמחקרים מראים כי דשא גם מסייע מאוד בהקטנת רעשים, הפחתת קרינה, קירור סביבת הבית ותוכו, ומניעת אבק ובוץ, וכי בניגוד להנחה שהוא צרכן גדול של מים, ביישום נכון של השקיה, צריכת המים שלו עשויה להשתוות לזו של צמחי גן אחרים.
כל אלה הן סיבות מספיק טובות לבחון את השוק הזה, שזו העונה הבוערת שלו, ושמגלגל על-פי הערכה גסה בין 50 ל-70 מיליון שקל בשנה. עמרי כוכבא, מנהל דשא מוכן געש, מציין כי השוק מתחלק ל-3 סוגי צרכנים: מוסדות, גופים גדולים, רשויות מקומיות וכד', שהם כ-60% מהרכישות ; גננים בסדר גודל קטן ובינוני, שרוכשים אותו בין השאר גם לבתים משותפים ופרטיים, והם כ-30% מהרכישות ; ואנשים פרטיים שהם כ-10% מהרכישות .
בעולם יש התפתחות עצומה בנושא זני הדשא, אך רק בודדים מהם הגיעו אלינו. בארץ מצויים היום כ-6 זנים מסחריים, שניתן להתאימם לתנאי האקלים, למטרות השימוש ולרמת האחזקה שאנחנו מוכנים לשאת בה. ה-6 הם אל-טורו, דרבן, קיקויו, בופלו, טיפווי ופספלום, הנבדלים
זה מזה בכמות שעות השמש הישירה שהם זקוקים לה, בעמידותם לדריכה, חום, מליחות, מחלות ומזיקים, בתדירות הכיסוח ולעתים גם במחיר.
"השניים הנפוצים ביותר בשוק הפרטי הם אל-טורו ודרבן, כי הם נותנים פתרונות נוחים יחסית לצרכנים", אומר יוסי גלילי, מרכז דשא ברמה של קיבוץ רמת הכובש. גלילי מסביר כי אל-טורו, למשל, מסתפק ב-5 שעות שמש ישירה, ומאופיין בעמידות טובה מאוד לחום ולדריכה, ובעמידות טובה למליחות, מחלות ומזיקים, וכי הוא בעל תדירות כיסוח בינונית, אבל הוא לא סובל קור ולא נראה טוב בחורף. דרבן, לעומת זאת, זקוק רק ל-3 שעות שמש ישירה, ועומד יפה בכל הפרמטרים, פרט לדריכה, אשר לה הוא רגיש במיוחד, ובנוסף תדירות הכיסוח שלו גבוהה. במילים אחרות, אין זן אידיאלי.
"לכל אחד מהסוגים יש יתרונות וחסרונות, אך אפשר להתאים את סוג הדשא למטרות ולתנאים המיוחדים של כל אחד", אומר סלע, ומציין כי חשוב למסור למקום שבו רוכשים את הדשא את מרב הפרטים על הגינה, ובעיקר את מספר שעות הקרינה הישירה של השמש ואת אפיון השימוש בדשא - בילוי, ספורט, קישוט, נוי וכד'. " עם זאת, כדאי לקחת בחשבון שתמיד צריך להתפשר על משהו", אומר צחי ברבר, מנכ"ל ספידשא של קיבוץ גליל-ים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
איפה קונים?
|
|
|
 |
|
|
|
דשא אפשר לקנות ישירות מהיצרנים, או במשתלות, בחברות גינון ואצל חברות "עשה זאת בעצמך" כמו עומר, הגרעין והשקיה. לדברי גלילי, חברות אלה בדרך כלל רק מתווכות, כך שהמחיר שהן גובות לא אמור להיות גבוה יותר (אלא בפער מזערי) מהמחיר בקנייה ישירות מהיצרן. "אשר לגננים פרטיים שרוכשים את הדשא עבור צרכנים פרטיים, קשה להגיד. יש שגובים תוספת למחיר הדשא, ואחרים שלא", אומר ברבר, וממליץ לצרכן הפרטי לבדוק את המחיר בחברה ובמשתלה - גם כשהגנן הוא שרוכש את הדשא.
המחירים לצרכן הפרטי תלויים על-פי רוב בזן הדשא, ולעתים כוללים גם הובלה עד כמות מסוימת. מחיר מ"ר מרבדשא גבעת ברנר מכל הסוגים הוא 18 שקל, אך לא כולל הובלה, שעולה כ-90 שקל אם ההזמנה היא באזור המרכז. כשהיא לשטח של 200 מ"ר ומעלה, המחיר כולל את ההובלה, ויכול לרדת.
1 מ"ר "דשא ברמה" עולה מ-11.70 שקל לזן קיקויו, 14 שקל לזנים דרבן, אל-טורו ופספלום, וכ-16 שקל לבופלו, והמחירים כוללים הובלת 30 מ"ר ומעלה. 1 מ"ר ספידשא עולה בין 12.50 שקל לקוקיו ועד 17 שקל לסופר אל-טורו, כולל הובלה של 50 מ"ר ומעלה, כשמתחת לכמות זו יש תוספת תשלום עבור הובלה. 1 מ"ר "דשא מוכן" געש עולה 14 שקל לזן אל-טורו ו-15 שקל לזן דרבן, כולל הובלת 100 מ"ר ומעלה, ומתחת לכמות הזו תשלמו עוד 100 שקל על ההובלה.
יצרנים גדולים ורציניים נותנים אחריות ל-3 חודשים לקליטת הדשא, ולכן כדאי מאוד לרכוש את הדשא מ"אבא" כזה, אולם יש ביניהם (דשא מוכן געש ומרבדשא) שמתנים את האחריות בהכנת השטח כראוי, כולל קיומה של מערכת השקיה מסודרת.
| | | | | |
|
