 |
/images/archive/gallery/153/278.jpg מלון פלאזה בניו יורק, בשדרה החמישית
 |
|
|
|
|
| מלון "פלאזה" בניו-יורק יהפוך בקרוב לבית דירות ביוזמת יצחק תשובה. ארגון עובדי המלונות בעיר מסיר את הכפפות |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
יואב פרומר, ניו-יורק
1/4/2005 9:42 |
|
|
|
|
|
|
|
יום שלישי השבוע, שש בערב, רחבת מלון "פלאזה" בפינת הרחובות 59 והשדרה החמישית בעיר ניו-יורק. הכיכר המפוארת בפינתו הדרום מזרחית של הסנטרל פארק, המקושטת בפסלי הזהב, מתרוקנת מקהל המבקרים היומי.
בעלי דוכני הנקניקיות מקפלים את הבסטה ודוחפים את העגלות למשאית. רוכלי הטי-שירטס והתמונות, שמאז 11 בספטמבר עושים כסף בכל פינה מהפטריוטיות האמריקנית המתחדשת, מתחילים לארוז את הסחורה. נהגי הכרכרות מציבים את הסוסים בטור מסודר ומקווים שהלילה הראשון ללא גשם השבוע יביא עימו רוחות רומנטיות לזוגות בעיר, המחפשים לבלות
טיול לילי קסום.
אחר כך מגיחים בריצה חברי מועדון המרתון העירוני, על חולצותיהם תלויים מחזירי אור מהבהבים, שכמדי שבוע נפגשים במקום לריצה המשותפת שלהם ברחבי הפארק. ובין עוברי האורח שולפת תיירת יפנית צעירה מפה של העיר ומוצאת על המפה את הנ"צ שביקשה: בית המלון המפורסם ביותר בארצות-הברית. רגע לפני השקיעה היא מוציאה מצלמה דיגיטלית ומבקשת מאחד מנהגי הכרכרות לצלמה, כשהמלון ברקע. כלל לא ברור אם בפעם הבאה שתגיע לעיר תוכל להצטלם כך שוב, משום שפלאזה, אחרי 98 שנות פעילות, יסגור את שעריו בעוד חודש בדיוק.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
יצחק תשובה
|
|
|
 |
|
 |
|
ססמה על כל קיר
|
|
|
 |
|
|
|
מאז נרכש המלון האגדי בשנה שעברה בידי חברת האחזקות הישראלית "אלעד" בבעלותו של הקבלן יצחק תשובה תמורת 675 מיליון דולר, הועמד עתידו של הפלאזה בסימן שאלה. איש העסקים הישראלי החליט להפוך את מרבית הבניין ל-200 דירות יוקרה ולהשאיר רק 150 מתוך 805 חדריו כחדרי מלון. אם לא היה מדובר בבניין החשוב והזוהר בעיר, שבה קמים ונופלים בניינים ובתי מלון מדי שבוע, לא מדובר היה כלל בתופעה נדירה. אבל כאשר מדובר באחד מאתרי העלייה לרגל של העיר, הצליחה התוכנית הישראלית לעורר סערה חובקת עולם.
הפלאזה לא היה מעולם פיסת נדל"ן רגילה. אפילו נהגי המוניות, גם אלה שעדיין אינם יודעים לומר את שמם באנגלית, כבר למדו לומר: "פלאזה יש רק אחד", ססמה שמכסה את קירות העיר בשבועות האחרונים. בין תשדירי הטלוויזיה והרדיו, כותרות העיתונים המרגשות ושלטי החוצות בדרכים, המאבק להציל את הפלאזה הצליח לעורר תשומת לב בינלאומית: דו-קרב בין עובדי הצווארון הכחול לבין ברוני ההון המתכננים לפטר אותם, והכל על רקע התפאורה הזוהרת של מלון הפאר, שכיכב ביותר סרטים מכל מלון אחר בעולם.
מרגע בנייתו של המלון ב-1907, בימי הזוהר של ראשית המאה, בידי האדריכל הצרפתי הנרי ג'אנווי הרדנברג, הוא נועד לשמש כמקום מפלט לאצולה האמריקנית. לברוני הכלכלה ולפוליטיקאים הבכירים הוא הציע מקום להתבודדות, שבו יכלו להשתכשך עם בני מעמדם וליהנות מכל הנאות החיים שכסף יכול להציע. עם שיש מיובא מאיטליה, וילונות משי מהמזרח, רהיטים צרפתיים וסוויטות מלכותיות המצופות בזהב, הפלאזה התקדם במהרה ממלון מפואר למוסד שקבע את אמות המידה של הפאר והעושר בעולם התעשייתי החדש.
מהר מאוד הפך גם למושא שאיפותיהם של מצחצחי הנעליים מסיפוריו של סקוט פיצג'רלד או ליעד המפתה את הרוכלים והרמאים מאגדותיו האורבניות של דיימון רניון. אפילו אלפרד היצ'קוק בחר את לובי המלון לסצנת המרדף הקלאסית מסרטו הנודע "מזימות בינלאומיות" מ-1959. יותר מ-200 סרטים צולמו במשך השנים בבית המלון, ששימש גם כמקור השראה לעוד עשרות שירים, סיפורים ותמונות מפורסמות.
ארנסט המינגווי היה מרטיב את גרונו היבש-לעתים יותר מדי - ב"בר האלון" המפורסם של המלון. זאת בשעה שמסעדת "פאלם קורט" הוותיקה, המשמשת כמעוז האחרון של האריסטוקרטיה האמריקנית, מגישה תה וסנדוויצ'ים בריטיים בכל יום, בשלוש אחר הצהריים בדיוק. מהביטלס ועד הנשיא ניקסון, גדולי הזמרים, השחקנים, המלכים והמדינאים של העולם מצאו בפלאזה בית, לפחות לכמה לילות. עד כדי כך הותיר המלון את קסמו על אורחיו, שהמינגווי בעצמו איחל לחברו סקוט פיצג'רלד להשאיר את גופו למדע - ואת לבו לפלאזה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הפיצוי הוא סטירה לפנים
|
|
|
|
|
|
|
ניו-יורק חרדה עכשיו לא רק מכך שתהילת העבר עלולה להיפגע במהדורה המחודשת של הפלאזה. היא גם מתוודעת לסיפורים האנושיים של כמעט 1,200 העובדים , שמלון הפאר היה מקום עבודתם, ולאחדים מהם הרבה יותר מזה. איגוד עובדי בתי המלון, יוניון ניו-יורקי רב-עוצמה, טורח להביא את סיפוריהם לידיעת כל תושבי העיר. סאל לברה, למשל, בן 31, עובד כמלצר במלון כבר עשר שנים, אבל הפלאזה הוא עבורו יותר ממקור פרנסה. אביו הוא מלצר במלון כבר 37 שנה, גם דודו הוא מלצר ותיק שם, ושני סביו הקדישו את מרבית שנותיהם לשירותם של אורחי הפלאזה.
"הפלאזה היה ונותר החיים של כולנו", אומר סאל על המורשת המשפחתית, "ועכשיו אנו פשוט צריכים לשכוח הכל ולחפש חיים חדשים". הוא אב טרי, עם תינוקת בת חמישה חודשים, שרק לפני כמה חודשים קנה בית חדש, בידיעה שפרנסתו במלון מובטחת. אבל הוא מודאג יותר ממה שיקרה לאביו. "מה הוא בדיוק אמור לעשות עכשיו בגיל 61? ", שואל סאל, "פתאום באה לה חברה מארץ אחרת, קונה את המלון וזורקת אותו לרחוב. איך הוא יכול כעת לצאת לפנסיה בכבוד?".
סאל ובני משפחתו גם אינם מוצאים נחמה בפיצויים המוגדלים שהציעו להם. מבחינתם, ההצעה לתשלום של ארבעה ימי שכר על כל שנה מתוך עשרות שנות העבודה המסורות שלהם, היא סטירת לחי. "הפלאזה נתנה לנו עבודה טובה. עבדנו קשה, אבל הרווחנו יפה", הוא מסכם בגילוי לב, "בסופו של דבר, אני באמת מאמין שזה נתן לנו את האפשרות לחיות את החלום האמריקני".
החלום הזה נתון עכשיו בידיהם של תשובה ואנשיו. סאל, רוז, רוב, בוב, ביל, סיימון וחוליו ועוד מאות העובדים במלון ייאלצו בעוד חודש בדיוק למצוא מקום עבודה חדש. אבל עד אז, באיגוד העובדים של בתי המלון, אחד האיגודים החזקים בעיר, עדיין מסרבים לוותר על החלום. ג'ון טרצ'יאוני, אחראי התקשורת באיגוד, משוכנע שניתן למנוע את הטרגדיה ולהגיע לפשרה, אם רק היו מסכימים לכך הישראלים. "אלעד הם כמו הסנדק", אומר טרצ'יאוני, "הם ינסו לתת לנו הצעה שאי אפשר לסרב לה. אך גם לזה אנו נסרב".
באיגוד מתעקשים שלא מדובר בעוד מאבק אחד מני רבים על מקומות עבודה. מדובר במשהו הרבה יותר חשוב שמבחינתם, עניין הנוגע ללבו של כל מי שביקר אי פעם בעיר. "איך הייתם מרגישים בישראל", שואל טרצ'יאוני, "אם היתה באה חברה אמריקנית, קונה את הבניין החשוב ביותר בירושלים והופכת אותו למכבסה?".
טרצ'יאני טוען שבאלעד לא נהגו בכנות עם העובדים וגם לא עם הציבור כולו. "הם הולכים לאנוס את זה ולא לשפץ", הוא אומר, "והם מתכננים להיפטר ממרבית הפריטים שמייצגים את מורשתנו ההיסטורית". באיגוד מטילים ספק רב גם במניעים של החברה הישראלית לשמור על 150 חדרי המלון וטוענים כי מדובר בתכסיס יחסי ציבור. "מי רוצה לנהל בית מלון כזה קטן? זה הרי עניין של זמן עד שגם את זה יהפכו לדירות וימחקו את מורשת המלון", הוא מסכם.
במקביל למאבק של האיגוד, מיהרו להתלבש על הסיפור העיתונים המקומיים וערוצי הטלוויזיה. אלה העמידו את אלעד ואת מיקי נפתלי, העומד בראש חברת האחזקות הישראלית בניו יורק, אי שם בין האייתולות לבין סדאם. בהתאם לכללי המערבון הקלאסי, בשחור-לבן, אלעד מוצאת את עצמה היום עמוק בצדם של הרעים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ניו יורק בלילה
|
|
|
|
|
|
|
המאבק שלנו נגדם
|
|
|
|
|
|
|
"אנו בסך הכל רוצים להשיב את המלון לימי הזוהר שלו", מסביר נפתלי, "ואת זה אף אחד לא שומע בתוך ההמולה". הוא טוען שהמלון שרכשו נמצא זה זמן ב"מצב מחפיר", ושללא שיפוצים דחופים לא יחזיק מעמד לאורך זמן. באלעד גם משוכנעים שמאות מיליוני הדולרים שהם מתכננים להשקיע כעת במלון דווקא יצילו את הפלאזה ואת תהילתו ולא יחריבו אותם. "675 מיליון הדולרים שהשקענו ברכישת המלון הם הוכחה לאמונה שלנו במלון ובעובדיו", אומר נפתלי, "חבל שמבקרינו לא מבינים שמטרתנו היא בראש ובראשונה לשמר את המלון".
את מאמצי ההסברה הקולניים של העובדים מכתירים באלעד כ"ספין שנועד לסלף את המציאות" ולהכתימם שלא בצדק עם דימוי שלילי. "אנחנו מציעים לעיר 1,200 מקומות עבודה חדשים בעבודות הבנייה והשיפוצים", הוא אומר, "ואת זה שוכחים לספר. הצענו מעל ומעבר. מה עוד הם רוצים מאיתנו?".
זאת בעצם השאלה שנותרה. באיגוד העובדים כאמור לא מוכנים לוותר. ביום שלישי הבא תתקיים עצרת ברחבת הכניסה למלון במאמץ אחרון להצילו. אך הזמן הולך ואוזל. באלעד הציעו בעבר פיצויים כפולים לעובדים, שבועיים שכר לכול שנה, ואף העלו הצעה לבנות מלון חדש בעיר בשיתוף איגוד עובדי המלונות, כך שיוכלו ליצור מקומות עבודה חדשים במקום אלה שיאבדו בפלאזה. באיגוד הלוחמני סירבו להצעות, אך לא ויתרו עדיין על אפשרות של פשרה. באלעד מפנים אצבע מאשימה לעבר מנהיגי האיגוד ומאשימים: שיקולים פוליטיים עלולים לעלות לעובדים באובדן מטה לחמם.
הצעה אחת שעליה מוכנים לדבר העובדים היא תוכניתם לשנות את היחס בין מספר חדרי המלון לדירות בבניין, כך ש-70 אחוזים יישארו כמלון והיתר יוסבו לדירות פאר. "אנו מאמינים שכך יצליחו לגרוף את הרווחים המכובדים שבהחלט מגיעים להם", אומר טרצ' יאוני, "אבל רק לא על חשבוננו".
בהפגנה המונית שנערכה ברחבת הפלאזה לפני שבועיים הופיעו זמרים, סלבריטאים ופוליטיקאים כדי להפגין סולידריות עם העובדים. "ארצות-הברית איננה למכירה", צעק פעיל זכויות השחורים ג'סי ג'קסון מול המפגינים והכניס אלמנט חדש-ישן לקרב על הפלאזה - המאבק בזרים המבקשים להשתלט על אמריקה. פעם היו אלה היפנים והסעודים שטרפו כל חלקת נדל"ן בעיר, עכשיו הציבו את תשובה במשבצת הזו. הכתובת "ארצות-הברית איננה למכירה" מופיעה מאז על כובעים וחולצות כססמת הקרב החדשה של המאבק על הפלאזה.
בעיר היהודית הגדולה בעולם, עם שני מיליון יהודים, ראש עיר יהודי ושמירה קפדנית על חופשות בחגים יהודיים, קשה לדבר על הלכי רוח אנטישמיים. גם העובדים נזהרים מלגלות עוינות לישראל. המלצר לואיס בורל והשוער ניל ג'ונסון, שני עובדי המלון שביקרו השבוע בישראל כדי להיאבק נגד התוכנית, אפילו סיפרו בשובם שאצלנו "חובקו בהמון אהבה וחום". אבל במובנים רבים הסערה סביב הפלאזה אכן נתפשת בעיר כמאבק "שלנו נגדם". באיגוד עובדי המלונות נזהרים שלא לדבר על הישראלים מאלעד באופן שלילי, אך כולם חוזרים ומדגישים שהמלון הניו-יורקי המפורסם נמצא עתה בידיה של "חברה זרה", המבקשת לפגוע באחד מסמליה של העיר.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
