 |
/images/archive/gallery/113/425.jpg
צילום: אי-פי  |
|
|
|
|
| על בעית האיחסון של ירקות טריים, החומרים החדשים לאפודי מגן ועידן חדש למזרקים |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
אלכס דורון
31/3/2005 16:35 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
כמה שווה גזר אחרי שבוע במקרר
|
|
|
 |
|
|
|
אם אתם נוהגים להחזיק שקית ובה תרד או גזר – ולמעשה עוד ירקות – במקרר, למשך שבוע, כדאי שתדעו: לא תהיו יותר חזקים ובריאים מאכילתם. להיפך – האיחסון הממושך פוגע בראש ובראשונה ברכיבים התזונתיים שבהם.
מחקר מדעי ראשון בנושא זה, ש"כימת" את היקפי הפגיעה ב"תכנים התזונתיים" של ירקות שאנחנו נוהגים לאחסן לתקופה ארוכה במקרר, בוצע עתה באוניברסיטת פנסילבניה בארה"ב. החוקרים התמקדו בתרד ובגזר משום שאלו ירקות אהובים במיוחד על האמריקנים – אל תשכחו את "פופאיי המלח" – אבל הם ציינו כי נראה שבאופן כללי אותן בעיות יצוצו גם בירקות אחרים. ואנחנו לא מדברים על איבוד הטריות שלהם או פגיעות קור.
פרופ' לוק לה-בורד מהפקולטה למדעי המזון וצוותו מצאו כי תרד שמאוחסן בטמפרטורה של 3.89 מעלות צלזיוס במקרר ביתי מאבד את הרכיבים התזונתיים שבו בקצב איטי יותר לעומת תרד שיאוחסן בסביבה שבה שוררת טמפרטורה של 10 ו-20 מעלות. בתנאי איחסון אלה מאבד התרד את רוב תכולת החומרים התזונתיים שבו בתוך שמונה ימים. כדאי לשים לב לכך שהטמפרטורה הממוצעת במקרר ביתי – לא בתא הקפאה – היא 4.4 מעלות.
החוקרים אומרים כי למימצאיהם חשיבות רבה לצרכי שיווק ושינוע של תוצרת חקלאית. כיום, תובעים צרכנים יותר מבעבר, לקבל ירקות טריים והדבר יוצא מעמסה על היצרנים-החקלאים. בארה"ב, אם התרד מגיע לניו-יורק מהחוף המערבי למשל, קיים סיכוי שהוא ישהה פרק זמן ממושך מדי בתוך משאית ההובלה, בטמפרטורה לא נאותה. עד שיגיע לשולחן, רוב הרכיבים התזונתיים שבו כבר נעלמו ואין למעשה ערך רב באכילתו. החוקרים הדגישו כי "הופעה אטרקטיבית" של התרד, בעת שהוא מונח על הדוכן בחנות, איננה הוכחה שהוא עשיר בערכיו התזונתיים.
ויטמין B שבתרד, מדגישים החוקרים, אחראי על יצור ו"תחזוקת" התאים החדשים בגוף. כשיש מחסור בחומצה פולית וויטמין B אצל נשים הרות, ממליצים להן ליטול תכשירים מתאימים להשלמה כדי למנוע לידת תינוק עם פגם מולד כמו בעמוד השדרה. כאשר מתגלה בחודש הראשון של ההריון בעיה בעמוד השדרה, החוליות אינן נסגרות באופן מלא.
קרוטנואידים מוכרים יותר כרכיבים מרכזיים בגזר ובירקות אדומים וכתומים אחרים. חומר זה מוגדר כ"סייען לראייה" ומגן על העיניים מפני הנזקים של קרינת על-סגול. תרד מכיל רמות גבוהות של רכיבים תזונתיים אלו.
"אנשים רבים חושבים שאם הירק נראה טוב, רענן, מבריק על הדוכן בחנות – הוא גם מכיל את הרכיבים התזונתיים ברמתם הגבוהה ביותר. אבל זו טעות. יש אנשים שטועים כאשר הם מאחסנים תרד במי קרח או בוזקים מים כאלה על העלים. בסך הכל הם רק פוגעים ברכיבים התזונתיים הטובים של הירק" הסביר פרופ' לה-בורד. הוא ציין כי כשירק מאבד את התוכן התזונתי שלו באיחסון ממושך ובתנאים לא נאותים – זה מצב בלתי הפיך.
"אגב", ציין המדען האמריקני, "זוהי טעות לחשוב שתרד טרי הוא תמיד טוב יותר מתרד שמאוחסן בפחיות. הגם שבתהליך שעובר התרד כדי לאחסנו בפחיות שימורים הוא מחומם, בכל זאת נשמרים רוב הרכיבים התוזנתיים שלו לעומת איחסון לא נכון למשך ימים רבים של תרד טרי במקרר.
"תרד קפוא משמר את רוב הרכיבים התזונתיים שלו לפרק זמן ממושך – טוב יותר מתרד טרי". המחקר העלה למשל כי תרד המאוחסן במקרר ב-3.89 מעלות צלזיוס מאבד 53 אחוז מהחומצה הפולית שבו בתוך שמונה ימים. אם יאחסנו אותו בטמפרטורה גבוהה יותר, קצב איבוד החומר התזונתי יגבר. בטמפרטורה של 10 מעלות הוא יאבד בתוך ששה ימים 47 אחוז מהחומצה הפולית ובטמפרטורה של 20 מעלות – תוך ארבעה ימים. כך בדיוק גם יקרה לקרטנואידים.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אפוד קל
|
|
|
|
|
|
|
בכל העולם טרודים מדענים בפיתוח חומרים קשיחים חדשים שיהיו חזקים יותר, קלים יותר ועמידים מהמתכות הקיימות. חומרים אלו נדרשים לצרכים רבים – בתעשייה אזרחית וגם ליצור ציוד מיגון אישי טוב יותר מזה הקיים לחיילים. המלה האחרונה בתחום הזה הוא חומר מתכתי קל, חזק במיוחד, עשוי שכבות (כלומר חומר מרובד) שפותח במעבדו של הפרופסור להנדסה קנת וקיו מאוניברסיטת קליפורניה בסן-דייאגו.
בדיווח לכתב העת העוסק במינרלים מתכות וחומרים אחרים (JOM), מתואר הטיפוס החדש של מתכת מרובדת שתתאים למיגון-אישי, כמו אפוד מגן, לחיילי חי"ר. החומר הזה יחליף את השימוש בבריליום. מתכת זאת היא חזקה מאד אבל רעילה. עושים בה שימוש רב בתעשיית התעופה.
בהתאם למגמה השלטת כיום, גם החומר החדש הוא בראש ובראשונה ידידותי ובטוח לסביבה. הוא קשיח כמו אלומיניום והוא פחות דחוס, מה שמשפיע על המשקל. בניסויי ירי בליסטי הדגים החומר החדש יעילות מדהימה, דיווח פרופ' וקיו.
החומר החדש הוא תרכובת משתי מתכות קלות: שכבות של אלומיניום וסגסוגת טיטניום שעברו דחיסה, לחץ גבוה וחימום. התהליך התעשייתי הזה לא זלל אנרגיה ולא היה יקר במיוחד. התוצאה: חומר מתכתי עשוי שני רבדים. שכבה אחת קשיחה כמו קרמיקה, למעשה שכבה בין-מתכתית, כפי שמכנה זאת המדען האמריקני, עשויה טיטניום-אלומיניד ושכבה שניה שהיא משקע של תערובת מסגסוגת האלומיניום. עובי הלוח המתכתי כפול השכבות הזה לא יותר מ-1 מ"מ. אפשר לעצב ממנו צורות שונות לפני שמחממים.
מה שמעניין בפיתוח הוא שארכיטקטורת הריבוד מחקה את התצורה הפנימית של צדפה קשיחה בשם אוזן הים האדומה (Abalone). כיום, בלא מעט מחלקות מחקר מנסים לפתח חומרים חדשים שהתצורות והמיבנים שלהם דומים במהותם לסטרוקטורות שמוצאים בגופם של בעלי-חיים, החל מצדפות ושבלולים ועד לציפורים וגם הקוצים של קיפודי-ים.
בעל החיים ששימש השראה לפיתוח הנוכחי הוא מין שבלול ימי, אוכל אצות שנחשב ל"אבי הפנינה". מוצאים כמותו ליד חופי קליפורניה. רכיכות אחרות שמעניינות את החוקרים יוצרות באיטיות לעצמן את "ביתן", משכבות שכבות של סידן פחמני פריך, כל שכבה בעובי של אלפית שערת אדם. בין השכבות הללו גם שכבה דקיקה של חלבון-דביק בעל יכולת הימתחות.
בניסוי הירי, נורה קליע שראשו היה עשוי תרכובת טונגסטן כבדה. עובי הלוח מהמתכת החדישה היה 2 ס"מ. מהירות הקליע היתה 900 מטר בשניה – אבל הוא חדר רק כדי מחצית מעובי הלוח. החוקרים דיווחו כי התוצאות מדהימות. חומרים נוספים שיבחנו בסטרקטורת הריבוד יכללו את המתכות כרום, מגנזיום, ניקל, ונדיום, קובלט וברזל – בשילובים שונים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
זריקה ללא נגיעה
|
|
|
|
|
|
|
בקרוב מאד יחליפו מזרקי מיקרו-ג'ט את מזרקי המחט שבהם משתמשים כיום במירפאות ובתי חולים להזרקת תרופות ולחיסונים. מזרק המיקרו-ג'ט החדיש פותח על-ידי צוות חוקרים בביו-הנדסה מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי. הוא מבוסס על מתפעל אלקטרוני מבלי שיהיה מגע עם העור. התוצאה: הרבה פחות כאב גם לעומת מחט היפודרמית שבה משתמשים כיום. מהירות סילון הנוזל שהוחדר לעור באמצעות המיקרו-ג'ט הזה: 140 מטר לשנייה. המזרק החדיש הוצג בשבוע שעבר בכנס ממציאים שהיה בסן-דייאגו.
הצורך במחט מזרק חדישה נולד מדרישות ארגון הבריאות העולמי לפתח מיכשור שבו לא תהיה סכנת זיהום, שיהיה לשימוש חד-פעמי, שלא יגרום כאב. מחטי מזרק קיימים כיום, בכלל מזרקי סילון מוגבלים בכמות הנוזל שהם יכולים להחדיר לגוף – וכך לעתים קשה לדעת כמה בדיוק מהחומר התרופתי נכנס לגוף המטופל. המזרק החדשני עושה שימוש במעגל אלקטרוני שמאפשר שליטה עדינה ביותר על המזרק, המחט והחומר התרופתי המוחדר.
החוקרים לקחו בחשבון עובי שונה של שכבת העור אצל בני-אדם שונים, מצב שכיום מקשה על החדרה נאותה של התרופה או החיסון. גם מתברר שיש אנשים שאצלם קיימים הבדלים בעובי שכבות העור, במקומות שונים באותו גוף. למשל: עובי שכבת העור בכף היד שונה מזו שבגב היד ואצל מבוגרים ההבדלים גדולים יותר לעומת ילדים.
המיקרו-ג'ט נותן מענה לבעיה זאת כי מהירות סילון הנוזל, הנשלטת בידי המפעיל, היא בין 33 מטר לשניה ל-140 מטר בשנייה וכמות החומר שמוחדר היא בין 45 ננוליטר ל-140 ננוליטר (ננו - החלק המיליארדי). המחט עצמה החדירה את הנוזל לעור גם כשהיתה במרחק של 1-8 מ"מ ממנו. אגב: עובי המחט במזרק הזה 70 מיקרון, כלומר פי שלושה דקה יותר, מהמחט הדקיקה ביותר שקיימת עתה בשימוש.
|
|
|
|
|
|
| | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
