 |
/images/archive/gallery/110/129.jpg יוסף עסיס
צילום: נעם וינד  |
|
|
|
|
| יוסף עסיס מנסה לרכך מעט את השינאה שלנו למי שמרוויח. למשל, הבנקים |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
יוסף עסיס
22/3/2005 12:14 |
|
|
|
|
|
|
|
בישראל אוהבים לשנוא. זה כבר ידוע. בישראל אוהבים לשנוא, בעיקר את מה שקשור לנו. גם זה כבר ידוע. בישראל אוהבים לשנוא בעיקר את מי שמרוויח. אפילו זה ידוע. קחו למשל את הבנקים. איך אנחנו אוהבים לשנוא את הבנקים. פשוט תענוג. הם מרוויחים ומרוויחים, ולפעמים אפילו מפטרים, וממשיכים להרוויח. כל שקל שמתווסף לקופה שלהם, מחזק את מבצר השינאה שלנו. 'הנה, רואים, זה ממשיך. חוצפה'.
2.1 מיליארד שקל בערך הרוויח בנק הפועלים בשנת 2004 , סכום נאה לכל הדיעות. אין הרבה חברות במשק שמצליחות לגרוף כל כך הרבה כסף בשנה אחת. אותו בנק, שנשלט על ידי שרי אריסון - מיליארדרית שגם אותה אנחנו אוהבים לשנוא – פיטר לפני כשלוש שנים 800 עובדים בטענה ש'המצב קשה'. אנחנו לא נשכח לו את זה. אז הוא פיטר - היום הוא מרוויח מיליארדים.
השינאה למערכת הבנקאית בישראל לא עוצרת רק בבנק הגדול במדינה. היא נמתחת עד לקטן שבינהם, והטענות לגבי שורה אינסופית של עמלות וריביות מיוחסת לכולם.
מנהלי הבנקים ובעליהם, בעזרת צבא אנשי יחסי ציבור, מנסים ללא הרף לשנות את התדמית של הבנקים, בדרך כלל ללא הצלחה. כשהם מרוויחים, הם עושקים אותנו, כשהם מפסידים, הם מנוהלים גרוע.
אבל האמת היא, בסיכומו של דבר, שהרווח של הפועלים הוא הרווח שלנו. בארצות הברית או באירופה הבינו את זה כבר מזמן: ככל שהחברות ירוויחו יותר, כך תהיה הכלכלה חזקה יותר. ככל שהכלכלה תהיה חזקה יותר, כך תגדל רווחת התושבים – גם העניים ביותר שבינינו.
הבנקים, כמו כל חברה אחרת, שואפים למקסם את ריווחיהם. כל עוד הם עושים זאת מבלי לעבור על החוק, מדובר בשאיפה שאנחנו – האזרחים – צריכים לטפח. מכיוון שבדיוק כשם שעלית, אסם, אפריקה ישראל או טבע, הן אבני היסוד של הכלכלה בישראל, כך גם המוסדות הפיננסים – שכביכול 'עושים כסף מכלום'. גם הם משלמים מסים ומעסיקים אלפי עובדים (בערך 100 אלף, כולל מוסדות ביטוח וחברות השקעה), שמרוויחים, אגב, הרבה מעל לממוצע השכר במשק (שגם זו נקודה חיובית).
אז אם אתם מצליחים לראות לרגע מעבר לעמלת השורה המעצבנת (והיא באמת מעצבנת) שמהווה מרכיב מינורי בסל העמלות שלנו, ואם אפשר להפנים את העובדה שהעמלות והריביות שגובים הבנקים הן דמי השירות עליהן מבוססת המערכת בנקאית, מבינים שבלעדיה, לא יכולה היתה כלכלת ישראל להתקיים.
אם מצרפים לכך את העובדה שאת תחלואי המערכת הבנקאות בישראל – ריכוזיות גבוהה והיעדר תחרות – פותרת הממשלה באמצעות רפורמות מקיפות (להלן ועדת בכר), מקבלים אולי מצע חזק לשינוי התפיסה של המערכת הבנקאית כגוף שכל מטרתו היא לקחת לנו את הכסף. במקומה כדאי לנסות ולהשריש תפיסה אחרת, לפיה יש לדאוג שהבנקים בישראל ישאפו למצוינות, ושאלו שיצליחו, יתוגמלו בהתאם. בסופו של תהליך, מי שירוויח זה אנחנו – משלמי עמלת השורה העשוקים.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
