כלכלה NRG - מחכים לנוחי

ראשי > כלכלה > היי טק > כתבה

מחכים לנוחי

שוק התקשורת הישראלי התקוע צפוי להתקדם השנה בכיוון אחד: גיבושן של שתי קבוצות המתחרות זו בזו, כשכל אחת מהן מספקת את כל צורכי התקשורת. הסטרטר טמון בהפרטת בזק. איך שלא מסתכלים על זה, נוחי דנקנר עם מוטת הכנפיים הרחבה של אי.די.בי יהיה שם, אולי גם מחוסר ברירה. אמיר טייג משרטט שני תסריטים אפשריים

דפדף בכלכלה

אמיר טייג
22/2/2005 16:51

למרות שהישראלים הם אלופי עולם בתחום צרכנות התקשורת, שוק התקשורת הישראלי די תקוע. הכוונה אינה שהשוק לא מתפתח מבחינה טכנולוגית, או שהצרכנים אינם מקבלים עם השנים יותר שירותי תקשורת תמורת פחות כסף. הכוונה היא שמבנה שוק התקשורת הישראלי קפא בשנים האחרונות על שמריו. מלבד ניסיון כושל לחבירה בין פרטנר לבין חברות הכבלים הוט, אף בלון ניסוי מהותי שעשוי לשנות את המצב לא הופרח לאוויר ארץ הקודש בשנים האחרונות.

למרות שהוא תקוע, לכולם ברור לאן השוק צריך ללכת. קובעי מדיניות וכלכלנים קוראים לזה "שתי קבוצות תקשורת גדולות", וכוונתם היא שבטווח הארוך יתגבשו בישראל שתי קבוצות תקשורת המתחרות זו בזו. כל אחת משתי קבוצות אלה תספק לצרכן את כל צורכי התקשורת שלו: טלפון ביתי וסלולרי, תשתית אינטרנט מהיר, טלוויזיה רב-ערוצית ותקשורת בינלאומית - הכל תחת קורת גג אחת, שם-מותג אחד ובסוף החודש הכל גם יתנקז לחשבון אחד.

תמימות דעים נדירה זו

אינה מפתיעה כל-כך. אף אחד מהאנשים החשובים שמחזיקים בה לא המציא כלום, כל מה שצריך לעשות הוא להביט למה שקורה מעבר לים. גם באירופה ובארצות-הברית, המגמה של קבוצות תקשורת גדולות היא עובדה מוגמרת. למרות זאת, ישראל עדיין נחשבת אחת המובילות בעולם מבחינת שפע הטכנולוגיות וחדירה של שירותי תקשורת. כך שאולי המבנה הנוכחי של השוק המקומי, שבו פועלות חברות רבות, המתמקדת כל אחת בתחום מצומצם יחסית, לאו דווקא רע כל-כך?

לשאלה זו יש תשובה אחת: יעילות. פיצול שוק התקשורת מחולק להרבה שווקים קטנים, שבכל אחד מהם פועלות כמה חברות הנתונות בתחרות קשה, יוצר בזבוז משאבים. הרבה יותר כוח אדם, הרבה יותר הוצאות שיווק, הרבה יותר השקעה בתשתיות. התוצאה כפולה: הצרכנים הישראלים משלמים יותר על שירותי תקשורת בהשוואה לעולם, ומנגד - חברות התקשורת המקומיות רווחיות פחות, ונקלעות למצבים לא נעימים של הפסדים ואף של שמיטת חובות (ראו מקרי תבל ו-013 ברק).


שני תסריטים אפשריים


	מי אשם?


	הכדאיות הכלכלית של איחוד כוחות וגיבוש קבוצות תקשורת גדולות כתוב על הקיר שנים רבות, אך השוק הישראלי כמעט לא צעד לכיוון הזה. האם זו שוב אשמת הרגולטורים? או אולי האשם בגודלה המצומצם של ביצת המשק הישראלי ובקושי של העומדים בראשה להמריא מעל שיקולי אגו צרים? במקרה כזה - קשה להאשים את הפקידים או את בעלי ההון, שיוצאים זכאים מחמת הספק. את האצבע המאשימה אפשר להפנות כמו תמיד אל עבר הפוליטיקאים: הם אלה שאיחרו לפתוח את שוק התקשורת המקומי לתחרות, והם אלה שאיחרו לשחרר את אחיזתם מבזק ולמכור את מונופול התקשורת המקומית לידיים פרטיות. אלא שאפשר לומר גם משהו לזכותם: הם רק איחרו, הם לא התעלמו מהצורך לעשות דברים אלה. בחודשים הקרובים אנו נראה, קרוב לוודאי, פתרון ל-2 בעיות אלה: בזק כפי הנראה תעבור לידיים פרטיות, ושוק התקשורת המקומית ייפתח לתחרות אמיתית מצד חברות הכבלים. המחצית הראשונה של השנה טומנת בחובה 2 אירועים חשובים מאוד בהיסטוריה נטולת המיזוגים והרכישות של שוק התקשורת הישראלי. השלמה מוצלחת של הפרטת בזק מחד גיסא, והחדירה ההולכת וגדלה של הכבלים לתחום הטלפוניה הביתית מאידך גיסא, עשויות לעורר את השינויים המבניים ששוק התקשורת המקומי כה זקוק להם. הפרטת בזק היא הטריגר שהשוק מחכה לו. "למה בזק תמיד אשמה בכל? ", זו שאלה מאוד נפוצה הנשאלת תכופות בידי בכירי בזק, הבטוחים כי העובדה שהם פרנואידים אינה מעידה על כך שלא באמת רודפים אחריהם. ובכן, גם הפעם לבזק יד בקיפאון שנפל על מבנה שוק התקשורת הישראלי. מה לעשות, בזק היא חברת התקשורת הגדולה בשוק הישראלי, כך שהיא תמיד אחראית לטוב ולרע שבשוק זה. למעשה, החברה מרכזת תחת מטרייתה המשפטית את כל שירותי התקשורת שאמורים להרכיב קבוצת תקשורת קלאסית: פלאפון, המוחזקת במלואה בידי בזק, מספקת שירותי סלולר; בזק בינלאומי - שירותי שיחות לחו"ל ואינטרנט; יס - טלוויזיה רב-ערוצית; ובזק עצמה, כמובן, המספקת טלפוניה קווית. אבל בזק אינה קבוצת תקשורת קלאסית, כפי שמנהליה מנסים לשווקה בזמן האחרון. מתוקף היותה מונופול, הפועל על-פי רישיון מיוחד מהמדינה, חלה עליה מגבלה חמורה מאוד: איסור על שיתופי פעולה בין זרועותיה. כל זרוע של בזק פועלת בנפרד (או לפחות אמורה לפעול כך) כאילו אין לה חברה-אם, או חברות-אחיות הפועלות בתחומי תקשורת משלימים. זוהי אחת המגבלות העיקריות שיוסרו כאשר חלקה של בזק בשוק התקשורת המקומית יירד מתחת ל-85%. אך למרות שהדרך לשם עוד ארוכה, אפשר לומר בוודאות כבר עכשיו, כי מי שיקנה את בזק יידע כבר באותו היום כי רכש את השליטה באחת משתי קבוצת התקשורת שיפעלו בישראל, בבוא היום.


בזק אינה קבוצת תקשורת קלאסית


	איך נוחי דנקנר קשור?


	אבל מה הקשר של כל זה לשינויים מבניים בשוק התקשורת המקומי? הרי הפרטת בזק נוגעת רק לבזק, שמוכנה ומזומנה לפעול כקבוצת תקשורת כבר שנים? איך הפרטת בזק תשפיע על גיבוש קבוצה מתחרה? את התשובות לכך סיפקו שני בכירים בענף הכבלים, שהצביעו ללא תיאום ביניהם, על אותו גורם בדיוק הקושר בין הפרטת בזק ובין גיבוש של קבוצת תקשורת מתחרה. "לאחר הפרטת בזק יידעו כולם איפה עומד נוחי דנקנר", אמרו שניהם. איך מתחבר נוחי דנקנר לכל הסיפור? מתוקף שליטתו של דנקנר באי.די.בי, אולי חברת האחזקות החזקה במשק המקומי וללא ספק אחת הפעילות שבו, מתחבר דנקנר כמעט לכל מה שחם בשוק. בניגוד למרבית חברות ההשקעה הישראליות, שעדיין מלקקות את פצעי העבר, לאי.די.בי הר של מזומנים, שמאפשר לה, ואולי אף לא מותיר לה ברירה, להשתלב כשחקן מפתח בשוק התקשורת המקומי. לזה יש להוסיף את הידע של החברה בנושא, שכן לאי.די.בי כבר היום פעילויות לא מבוטלות בתחום. לא פלא שדנקנר מוביל בגאון את קבוצת אי.די.בי, כאחד המתמודדים הרציניים ביותר על השליטה במכרז על בזק. בימים אחרים, אולי היה אפשר לומר כי המכרז הזה תפור עליו וסיכויי הזכייה שלו גבוהים מאוד, אך הפעם מסתמן כי המתמודדים האחרים צפויים להיאבק, כך שיפתיעו גם את דנקנר הבטוח בעצמו. זכייתו או אי-זכייתו של דנקנר בבזק תשפיע בצורה עמוקה על שוק התקשורת המקומי, במיוחד בגלל שדנקנר הוא אחד היחידים בישראל שמסוגלים ורוצים לזרז את השינויים המבניים שדובר עליהם קודם.


ה-25% מניות סלקום שמחזיק דנקנר לא נותנות לו כלום


	תוכנית המגירה כבר מוכנה


	קרוב לוודאי שתוכנית המגירה של דנקנר ליום שלאחר זכייתו בבזק כבר מוכנה. הוא יצטרך להחזיר לעצמו ולשותפיו השקעה בסך כ-900 מיליון דולר. מאחר שפוטנציאל חלוקת הדיווידנד בבזק מוגבל, אנו צפויים לראות מספר מהלכים אחרים של'הצפת ערך', כפי שזה נקרא בפי הפיננסיירים. בשלב הראשון כנראה שנראה את דנקנר רושם את בזק למסחר בבורסת ניו-יורק, כדי לאפשר לעצמו בשלב מאוחר יותר לממש בקלות חלק מאחזקותיו. לאחר מכן סביר כי גם ינפיק את פלאפון, ואולי ישלב בהפקה מכירת קטנה של מניות שאותן מחזיקה בזק. את הרווח יוכל לחלק לעצמו, וליתר בעלי המניות. אי.די.בי גם מחזיקה במספר אחזקות לא מבוטל המתחרות בבזק. אם תזכה הקבוצה בבזק, תהיה חייבת למכור אחזקות אלה. האחזקה המהותית ביותר, וגם הבעייתית ביותר, היא של 25% מ סלקום. סכסוך בין בעלי השליטה בסלקום, שהם בל סאות' ומשפחת ספרא המחזיקים באמצעות חברה משותפת 70% ממניות סלקום, מונע כל העברת שליטה בחברה וגם החזר השקעה כמו חלוקת דיווידנדים או הנפקת החברה. ה-25% מניות סלקום שמחזיק דנקנר לא נותנות לו כלום, ולא ייתנו הרבה גם לכל מי שירכוש אותן ממנו, כל עוד לא נפתר הסכסוך בין ספרא לבל סאות'. זו הסיבה שדנקנר יתקשה למכור את אחזקותיו בסלקום, וסביר שיעדיף להעביר את מניותיו לנאמנות לתקופה ארוכה. מאחר שעל-פי תסריט זה הוא כבר מחזיק בשליטה בקבוצת תקשורת גדולה, ומאחר שיש לו כסף לעשות זאת, לא נראה שיצא מגדרו כדי לפתור את פלונטר השליטה בסלקום. נכון, את יתר אחזקותיו בתחום התקשורת, כמו 013 ברק ו נטוויז'ן, יוכל למכור וכך להשפיע על מבנה שוק התקשורת, אך ללא פתרון סלקום - לא צפויה מכיוונו דחיפה אמיתית שתזרז הקמת קבוצת תקשורת שנייה שתתחרה בבזק. בהמשך לתסריט הזכייה של דנקנר בבזק, כנראה שחברת הסלולר פרטנר תחדש את מאמציה לחבור לחברת הכבלים ולהקים את גוף התקשורת השני שיתחרה בבזק. פרטנר כנראה מחכה על הגדר עד שנושא השליטה בבזק יתבהר. אבל כאן תתעורר מחדש אותה בעיה שטרפדה את הניסיון הקודם. גם לכבלים וגם לפרטנר חובות אדירים לבנקים ולבעלי אג"ח. נכון שפרטנר הפכה למכונת מזומנים משומנת בשנים האחרונות, אך לא בטוח כי ביכולתה להניף את חברת הכבלים המדממת לעמדה של תחרות בין שווים מול בזק. אמנם החבירה בין פרטנר ובין חברת הכבלים תיצור את החוליה החשובה ביותר של קבוצת תקשורת שנייה, בין חברת סלולר לבין חברת תשתית עד הבית, אך התוצר יהיה חלש יחסית לבזק.


גם לכבלים וגם לפרטנר חובות אדירים לבנקים ולבעלי אג"ח


	המפתח נמצא בסלקום


	אם דנקנר יפסיד את השליטה בבזק, קרוב לוודאי שהזוכים יהיו קבוצת אייפקס וסבן או קבוצתו של בני אלג' ם. בשני המקרים יזרום לישראל, ולביצת העסקים המקומית, כסף חדש ממקורות חיצוניים. קרוב לוודאי שאם לא יהיה מדובר בהשקעה בבזק, אף משקיע זר לא יבצע השקעה בסדר גודל כזה, שתזרום ישר לקרבו של שוק התקשורת המקומי. במקרה שאייפקס וסבן או אלג'ם יזכו, אמנם דנקנר יפסיד-אך שוק התקשורת ירוויח השקעה מהותית מגורם חיצוני. הדבר יותיר את דנקנר עם אותו הר מזומנים, ובנוסף עם אמביציה אדירה הגובלת בצורך מיידי להקים קבוצת תקשורת נוספת שתתחרה בבזק. אם אכן דנקנר רואה את אי.די.בי כשחקן מוביל בשוק התקשורת הישראלי, ואם יפסיד במכרז על בזק, הוא צפוי להיות בעל-כורחו המנוע העיקרי להקמת קבוצת תקשורת שנייה, שתתחרה בבזק. אם דנקנר יפסיד את השליטה בבזק, תהפוך סלקום לאחזקה חשובה מאין-כמוה עבורו, שכן היא תהיה המקפצה העיקרית שלו לשליטה בחברת התקשורת שתתחרה בבזק. במקרה כזה, הוא יקדיש את כל מאמציו, והרבה מכספו, לפתור את פלונטר השליטה בסלקום, שמקבע את החברה במקומה כבר שנים רבות. סלקום המשוחררת מכבלי סכסוך השליטה תהפוך בן-לילה למועמדת הרצינית ביותר להצטרפות לחברת הכבלים. השילוב בין חברת הסלולר העשירה ביותר בישראל, חברת האחזקות העשירה ביותר בישראל וחברת הכבלים (המדממת) - עשוי ליצור גוף מבוסס יחסית מבחינה פיננסית, אשר יוכל לתת תחרות ראויה הרבה יותר מתסריטים אחרים למונופול התקשורת המקומי, בזק. התבהרות מצב השליטה בבזק תזרז בכל מקרה שינויים מבניים בשוק התקשורת המקומי. ברור שהרוכש של בזק יפעיל אותה כחברה בעלת שיקולים עסקיים יותר, ויפעיל לחץ כבד להתיר את כבלי הרגולציה שכובלים את ידיה. אם יהיה זה דנקנר שיזכה בחברה, אין ספק כי נראה בזק אמביציוזית יותר ודומיננטית יותר. אך אם דנקנר לא יזכה, שוק התקשורת הישראלי ירוויח משקיע מצוין שמסוגל לקחת על עצמו את המשימה שנראית היום כמעט בלתי אפשרית: הקמת קבוצת תקשורת שנייה המתחרה בבזק.