 |
נגיד בנק ישראל מתמנה על ידי נשיא המדינה, בהמלצתם של ראש הממשלה, שר האוצר והממשלה. הנגיד מתמנה לתקופה קצובה של חמש שנים שבסופם ניתן להאריך את כהונתו. למרות מינויו בידי הגורמים הפוליטיים, הדבר החשוב ביותר בתפקוד נורמלי של הנגיד הוא עצמאותו ואי תלותו. אחד מתחומי האחריות היותר ידועים של הנגיד, הוא קביעת גובה הריבית במשק כמובן. בכל יום שני אחרון של החודש מודיע הנגיד על גובה הריבית, או מחיר הכסף ומשפיע על כל הפעילות הכלכלית במשק - החל מהאטרקטיביות של שוק ההון וכלה בהחלטת משקי הבית על מחזור ואו רכישת משכנתא. לניהול המדיניות המוניטרית יש גם משקל רב על היקף ההשקעות, מהארץ או מחו"ל, הצריכה הפרטית (דרך ניהול חשבונות עו"ש), השקעות הוניות והשקעות ריאליות. בנוסף, החלטת הריבית משפיעה על יציבות המחירים - האינפלציה ואמורה לסייע בייצוב השווקים הפיננסים, כמו הבורסה לנירות ערך (מחירי אגרות חוב, מניות וכו') ושוק המט"ח. כמו כן הנגיד מחויב למיסוד וטיפוח של שוק המק"מ כבסיס לשוק האג"ח. הממשלה מגייסת מיליארדי שקלים באמצעות שוק ההון. נגידות חייבת לשדר אמינות גבוהה לשוק זאת משום שמעבר לקביעת הריבית, לשוק כוחות משלו שעלולים להכריע ולהשפיע בסופו של דבר בהיזון חוזר דווקא על החלטות הנגיד (ראה משבר אגרות החוב בתחילת 2003 שבו השוק לא יישר קו עם החלטות הנגיד).
תפקידים נוספים של הנגיד מבחינת השווקים הפיננסיים, הם העמדה של שיעורי הנזילות על רמה סבירה, צמצום מעורבות הממשלה בניהול פיננסי של הפרט וביטול החופש של לקוחות הבנקים להחליט על תנאי ההתקשרות ביניהם, (סוג ההצמדות, מרווחים וריביות). בשוק המט"ח פועל בנק ישראל מזה כעשור, להגמשת רצועת הניוד ולליברליזציה של שוק המט"ח. לבסוף, הבנק המרכזי מחוייב לפיקוח על הליך המכירה של הבנקים שהולאמו, (דיסקונט ולאומי), הפרדת פעילות הבנקים מפעילות גופים מוסדיים בשוק ההון כגון חברות חיתום, מנהלי תיקים, קרנות וקופות.
|
 |
 |
 |
 |
|
|