 |
/images/archive/gallery/232/488.jpg
איור: איתי  |
|
|
|
|
| בין אם אתם בונים תיק השקעות בעצמכם ובין אם אתם נעזרים במנהל השקעות, צריך להגדיר מה רמת הסיכון המבוקשת ומהו טווח ההשקעה. אחר-כך מתחילה מלאכת הפיזור: בין הארץ לחו"ל, בין מניות, אג"ח, מט"ח ומכשירים אחרים |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
אמיר אייזנברג
30/12/2004 19:06 |
|
|
|
|
|
|
|
בנייה וניהול של תיק השקעות אינם מלאכות קלות. לראיה, גם מנהלי ההשקעות הוותיקים והמוכרים ביותר מתקשים במרבית השנים "להכות את השוק". כלומר, התשואות שהם משיגים נמוכות ברוב המקרים מהתשואות של השווקים הרלוונטיים. הדבר מתרחש בעיקר בגלל חוסר יכולת לזהות במועד מפנים חדים בשווקים, וכן בגלל הקושי לאתר לאורך זמן את המניות הטובות יותר,
שצפויות להניב תשואת יתר.
מול מנהלי ההשקעות ניצבים הלקוחות - המשקיעים-שהם עצמם מבולבלים ומתקשים להגדיר את צורכיהם. משקיע צריך להגדיר שני דברים חשובים כשהוא בא לנהל תיק השקעות או לבקש ממנהל מקצועי שיבנה עבורו תיק כזה: א. מהי רמת הסיכון שהוא מוכן ליטול על עצמו; ב. מהו פרק הזמן שהוא רואה לנגד עיניו כרלוונטי להשקעה.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
מנסים לעשות מכה
|
|
|
 |
|
|
|
ישנם משקיעים, שנכנסים להשקעות בבורסה רק בתקופות שהיא עולה, ומנסים'לעשות מכה' ולגרוף רווחי הון תוך זמן קצר יחסית. משקיעים אלה אוהבים לרוב להיכנס במלוא העוצמה ועם מרבית הונם, להשקעות במניות ולקוות שיעלו על הגל הנכון בתקופה הנכונה ויתעשרו בבת-אחת. משקיעים כאלה נוטים למדוד את ביצועי תיק ההשקעות שלהם מדי יום, הם חושבים לטווח קצר, ולרוב הם יפסידו כסף, אלא אם יהיה להם מספיק מזל כדי להיחלץ מהשוק בזמן, לפני שהוא מתחיל לאבד גובה, וכדי לא להיכנס אליו בעיתוי שגוי בפעם הבאה.
בצדה השני של סקאלת המשקיעים נמצאים שונאי הסיכון לטווח ארוך. אלה הם משקיעים שברשותם סכום כסף כלשהו שאינם מעוניינים לסכנו יתר על המידה. הם מסתפקים בתשואות סבירות ובנות-השגה, ולא עוקבים אחר תיק ההשקעות שלהם ברמה היומיומית. אלה משקיעים שיסתפקו בתשואה ריאלית שנתית ממוצעת של 10%-5%, וירצו לראות כיצד כספם תופח בהדרגה.
בתווך, מצויים עוד כמה וכמה סוגי משקיעים, שחושבים לטווח הקצר, הבינוני והארוך, ושניתן להגדיר את רמת הסיכון שהם מוכנים ליטול על עצמם נמוכה, ממוצעת או גבוהה. החל בשנת 2005, המיסוי על רווחים מניירות-ערך זרים יושווה לזה המוטל על רווחים מניירות-ערך שנסחרים בבורסה בתל-אביב. צעד משמעותי זה מקל מאוד על מלאכת פיזור תיק ההשקעות בשוקי חו"ל. כלומר, מעתה יכול כל משקיע להרכיב לעצמו תיק השקעות שיכלול מניות או איגרות-חוב בכמה מדינות.
הפיזור הגיאוגרפי מסייע מאוד בהקטנת הסיכון של תיק ההשקעות ובהגדלת הסיכוי להשגת תשואה גבוהה יותר, לעומת תיק המושקע בשוק ההון של מדינה אחת. הפיזור הנדרש בעת בניית תיק איננו רק במישור הגיאוגרפי. תמהיל נכון של מניות, אג"ח, מטבעות ומכשירים פיננסיים נוספים - יקטין גם הוא את רמת הסיכון בתיק.
די אם נזכיר שלרוב קיימת תנועה בין שוק האג"ח לשוק המניות: כשהאחד נעשה יקר מדי, מסתמנת תנועת כספים ממנו אל עבר האחר - ולהפך. כך, כששוק האג"ח הישראלי נעשה יקר מדי, והתשואות שלו ירדו מדי, זרמו יותר ויותר כספים אל כיוונו של שוק המניות. במקרים קיצוניים של בהלה, כפי שראינו בישראל ב-2002, כשהמשקיעים ברחו מהאג"ח ומהמניות גם יחד, ניצבת חלופת המט"ח, שנחשב תעודת הביטוח בעתות מצוקה. היום המצב מסובך יותר גם בשוק המט"ח, וגם את הנתח מתיק ההשקעות שמופנה לטובת רכישת מטבעות יש לפזר.
בעבר היה זה בעיקר הדולר שהגן עלינו, אך השנתיים האחרונות המחישו לכולנו עד כמה גם בשוק המטבעות אסור לנו להתמקד בהשקעה בודדת. פיזור נוסף של תיק ההשקעות הוא על-פי רמות סיכון. בפרויקט שלנו חילקנו את קהל המשקיעים ל-3 סוגים : שונא סיכון, משקיע בסיכון ממוצע ואוהב סיכון. בפועל, גם כשמדברים על משקיע ממוצע, שמעוניין להשיג תשואת יתר על-פני השווקים, צריך לחלק את התיק נכון גם בין רמות סיכון שונות. הפיזור האחרון שכדאי להתייחס אליו הוא על-פי טווח ההשקעה.
הטווח הארוך לא בהכרח פחות מסוכן. העלאת הריבית ב-1% עלולה להסב למשקיעים באג"ח ארוכות הטווח נזקים חמורים, הגבוהים פי כמה מהשקעה באפיקים סולידיים לטווח קצר. מצד שני, האג"ח הארוכות מבטיחות תשואה וריבית ידועות מראש, וניתן לתכנן באמצעותן את הבנייה של שאר תיק ההשקעות. בנוסף, בתקופות מסוימות נהנות האג"ח הארוכות מעליות חדות יותר מאשר האפיקים הקצרים, ולכן איאפשר שלא להחזיק חלק מהתיק באפיק זה. מנגד, לא כדאי להשקיע את מלוא התיק באפיקים לטווח קצר, שכן בגלל רמת הוודאות הגבוהה יחסית בטווח הקצר, הסיכון באפיקים אלה נמוך מאוד, ולכן גם התשואה שהם מניבים אינה גבוהה וקשה מאוד להכות באמצעות אפיקים אלה את השווקים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תוך כדי תנועה
|
|
|
|
|
|
|
משקיע לטווח קצר מבצע בתיק שלו פעולות רבות. הוא כל הזמן קונה ומוכר ניירות-ערך, מקבל החלטות ברמה יומית ופועל על-פיהן, והמרדף שלו אחר התיק והשוק הוא אינסופי. לעומתו, המשקיע ארוך הטווח אמור להיות רגוע יותר, לבצע פחות פעולות, והוא גם יכול להרשות לעצמו לא להציץ בתשואת התיק שלו במשך מספר ימים, ואפילו שבועות. עם זאת, גם משקיע לטווח של שנים אינו יכול להרשות לעצמו להתנער לחלוטין ממעקב אחר התיק שלו.
העולם היום דינמי מאוד, גלי העליות והירידות בשווקים מתפרשים על-פני תקופות קצרות מבעבר, וגם עוצמת התגובות והתנודות של השווקים לאירועים כלכליים וחוץ-כלכליים היא רבה מאוד. דוגמה טובה לכך היא שחיקתו של הדולר בשנה האחרונה. משקיע לטווח ארוך צריך להחליט אם הוא סבור שהמטבע האמריקני יתקן כלפי מעלה בשנים הקרובות, או שמא ימשיך במסלול ההידרדרות שלו ולכן כדאי לחזק את התיק עם מטבעות אחרים.
משקיע לטווח ארוך שהגדיל בזמנו את נתח המניות בתיק שלו צריך לחשוב היטב, לאור רמות השיא אליהן הגיעו המניות בתל-אביב, אם הוא מעוניין לשמור על שיעור האחזקה שלו במניות, או שאולי הגיעה העת להקטין מעט נתח זה ולהמתין מספר שנים עד סיומו של גל ירידות משמעותי נוסף בבורסה. אלה החלטות כבדות משקל וקבלתן אינה פשוטה, אולם גם המשקיע לטווח הארוך חייב להבין שניהול נכון של התיק שלו - תוך שמירה על עקרון הפיזור מחד, ונכונות לבצע שינויים מאידך - יבטיח לו תשואה גבוהה יותר.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
