 |
/images/archive/gallery/210/683.jpg
איור: הלית קולט  |
|
|
|
|
| מול החברות המסחריות עומד הצרכן הקטן כמעט חסר אונים. בארץ פועלים רק 3 גופים צרכניים, שסובלים ממחסור כרוני בתקציב, וגם כשהם כבר פועלים - ברוב המקרים הם אינם מצליחים להזיז דברים ולשנות את מצב הצרכנים. למה זה קורה? כי לאף אחד לא אכפת |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
יעל גרוס
26/11/2004 8:26 |
|
|
|
|
|
|
|
זה לא היה אמור להפתיע - התפטרותה השבוע של מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות, גלית אבישי, היתה כתובה על הקיר. למרות העיסוק הגובר בתקשורת בנושאי צרכנות, התקציבים קטנו וגם תשומת הלב לנושא מצד מקבלי ההחלטות ירדה. ומצד שני-העוולות הצרכניות דווקא רבו.
שלא תהיה טעות: מצב הצרכנות בארץ רע. רע מאוד. התקציבים המוקדשים לנושא הצרכנות דלים, כוחם של הצרכנים מול החברות קטן משמעותית ביחס לחו"ל, ולא נראה שום שינוי באופק. "השוק האנגלי גדול, נניח, פי 10 מזה הישראלי, אבל ההשקעה שם בהגנת הצרכן היא יותר מפי 100", אומר פרופ' סיני דויטש, דיקן בית-הספר למשפטים במכללה האקדמית נתניה. "באנגליה הגוף העיקרי שמטפל בהגנת הצרכן זה 'הרשות לסחר הוגן', שבה מאות עובדים ותקציב של יותר מ-100 מיליון ליש"ט בשנה.
"בכלל, היום מדינה לא יכולה להצטרף לאיחוד האירופי בלי להבטיח מנגנונים ראויים להגנת הצרכן, ובלי דיווח שנתי לגבי מה עושה כל מדינה בתחום. לפני כשנה נפגשתי עם אחד הממונים על הגנת הצרכן בקליפורניה, שסיפר שבמחלקה שלו יש 40 עורכי דין שעוסקים בנושא. בקנדה יש מימון ממשלתי מלא ונפרד להגנת הצרכן. אין שום דמיון בין מה שקורה
אצלנו לבין מה שקורה בעולם".
"כשיש במדינה עשרות מיליוני צרכנים, והמועצה המקומית לצרכנות מוציאה עיתון ובו בדיקות שוק ותחקירים, כמות המנויים שיקנו את העיתון יכולה לספק לה מימון. בארץ היה ניסיון לייסד עיתון דומה,'בדוק' (עיתון שפרסמה המועצה הישראלית לצרכנות עד לפני מספר שנים - י.ג) אבל השוק המצומצם שלנו לא מאפשר לממן את המועצה באמצעות העיתון הזה.
"במועצה לצרכנות בארץ ניסו להיעזר בתביעות יצוגיות לצורך מימון, אך בסופו של דבר הסכומים שפסקו השופטים בתביעות הייצוגיות היו נמוכים מדי. יוזמות אחרות, כמו הרעיון שהעלתה דליה איציק כשכיהנה כשרת התמ"ס, להקמת רשות לסחר הוגן שתהיה גוף צרכנים מחוץ למשרדי הממשלה - לא צלחו". ומצב הצרכנים בארץ הולך ומידרדר.
לדברי דויטש, לפני 10 שנים היו ברשות להגנת הצרכן בהסתדרות 20 תקנים לעובדים, ואילו כיום יש שם עובדים ספורים והגוף כמעט לא מתפקד. גם תקציבי הגופים העוסקים בצרכנות קוצצו. דויטש טוען כי "בארץ פשוט לא מעוניינים להגן על הצרכן. כשהממשלה החליטה שנושא ההגבלים העסקיים חשוב, היא הקימה רשות שמטפלת בבעיה. בנושא הצרכנות זה לא קורה".
למה אנחנו לא רואים בארץ מרד צרכנים משמעותי?
"מרד צרכנים מצליח במקומות שבהם אנשים פנויים לעסוק בו. אין לו סיכוי להצליח בארץ ".
ובכל זאת, יש נקודות אור?
דויטש: "החקיקה היום טובה יותר מבעבר. בעשור האחרון חלה התפתחות משמעותית בנושא התובענות הייצוגיות, שהשפיעה על השוק".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אולמרט ומנכ"ל המועצה לצרכנות, גלית אבישי. צילומים: ברקאי וולפסון ויח"צ
|
|
|
 |
|
 |
|
אין תקציב
|
|
|
 |
|
|
|
בישראל פועלים כיום 3 ארגוני צרכנות, 2 מהם נתמכים. המועצה הישראלית לצרכנות היא הגוף הגדול והמשמעותי בהם. תקציב המועצה עומד בשנת 2004 על כ-2.8 מיליון שקל, ורובו מופנה למשכורות ולהוצאות שוטפות כמו נייר, טלפונים והגשת תביעות משפטיות. ב-2005 יקוצץ התקציב, ויעמוד על 1.69 מיליון שקל, מה שלא יספיק אפילו לתשלום משכורות.
לשם ההשוואה, היו שנים שבהן תקציב המועצה עמד על כ-5 מיליון שקל. המשכורות במועצה אינן גבוהות. במועצה מועסק יועץ כלכלי בשכר של 25 שקל לשעה, ועוד כ-16 עובדים, חלקם במשרה חלקית. גם תקציב המועצה וגם מינוי הדירקטוריון שלה נקבעים על-ידי התמ"ת.
הגוף השני הוא רשות ההסתדרות לצרכנות, ששייכת להסתדרות ומקבלת ממנה את תקציבה. קשה לחלץ נתונים על התקציב והיקף כוח האדם, אולם בשנים האחרונות נחלש כוחו מאוד. פעילות הרשות הצטמצמה בצורה דרסטית ביחס לעבר, ובאזור המרכז מועסקים ברשות כ-3 עובדים בלבד. לדברי עוסקים בתחום, הרשות נתונה ללחצים פוליטיים וכמעט משותקת.
הגוף העצמאי היחיד הוא ארגון הצרכנים הבלתי תלוי: הארגון נוסד ב-1955 על-ידי ירמה פולק, שהיתה חברה בהנהלת ויצ"ו. המימון מגיע ממקורות בלתי תלויים, שאת טיבם מסרבת מנהלת הארגון חיה מיינר למסור, למעט גורם אחד שעוזר במימון: כספי האפוטרופוס. הארגון מסונף לארגון הבינלאומי קונסיומר אינטרנשיונל, CI. העבודה בארגון נעשית בהתנדבות, ועיקרה טיפול בתלונות פרטניות. "מי שאנחנו מטפלים בתלונה שלו ורוצה בכך, נרשם כחבר במחיר של 75 שקל בשנה", אומרת מיינר, "אבל קשה מאוד לסמוך על זה".
גורם נוסף שאמור לטפל בבעיות צרכניות הוא הממונה על הגנת הצרכן בתמ"ת. למרבה האירוניה, דוח מבקר המדינה מגלה שהתקציב של הממונה על הגנת הצרכן - תקציב דל שעמד על 818 אלף שקל ב-2002 - לא נוצל עד תום. ליתר דיוק, רק 47% ממנו נוצלו. ב-2003, אגב , התקציב קוצץ בחצי ועמד על 452 אלף שקל בלבד. חשוב לציין כי מדובר בתקציב הפעילות, כלומר התקציב שנותר לאחר תשלום המשכורות. דוח המבקר העלה כי ב-2002 תוקצב נושא הסקרים והמחקרים בנושאי צרכנות במחלקה בכ-140 אלף שקל, וממנו נוצלו רק 40%.
מתשובת המשרד עלה, כי בשנים 2002 ו-2003 בוצעו 3 סקרים בלבד. בדיקת המבקר העלתה שמסקנות סקרים אלה לא יושמו באכיפת דיני הגנת הצרכן. בנוסף, דוח המבקר העלה שהממונה על הגנת הצרכן לא מנצל סמכויות שהוקנו לו בחוק החוזים האחידים ובחוק המתווכים במקרקעין, ושגם התקציב שעמד לצורכי הסברה צרכנית - 150 אלף שקל ב-2002 - נוצל בפחות מחציו. הממונה, מתברר, לא עסק כלל בנושא של חוזים אחידים בעלי תנאים מקפחים, אלא גילגל את תפוח האדמה הלוהט ליועץ המשפטי לממשלה.
המבקר מצא גם שאתר האינטרנט חסר במידע, וגילה שהמרכז לפניות הציבור, שעליו דובר ב-2000 ושתוקצב ב-120 אלף שקל ב-2002, טרם הוקם. המבקר מתח ביקורת חריפה במיוחד לגבי ההליכים המשפטיים שנוקט התמ"ת בנושא הצרכנות. חצי מפעולות האכיפה ב-2002 ננקטו בגלל עבירות כמו אי-הצגת מחיר, רבע בשל שיווק צעצועים מסוכנים, כ-15% בשל הטעיית צרכן ומעט מאוד בגלל עבירות אחרות, דוגמת יחידות נופש, עיסקאות מכר מרחוק וחובת גילוי לצרכן.
"למרות שכבר ב-1997 התריע היועץ המשפטי של המשרד, כי העובדה שרוב אכיפת החוקים הצרכניים מתמקדת בעבירות קלות ושוליות - גרמה לפיחות רציני במעמדן ובתדמיתן של העבירות הצרכניות בעיני השופטים בבתי המשפט, הנהלת המשרד לא עשתה לשיפור המצב. רוב פעולות האכיפה ננקטות בגין עבירות קלות יחסית להוכחה, שפגיעתן קלה יחסית, והגנת הצרכן נזנחה כמעט לחלוטין".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
להיכנס למצב תקיפה
|
|
|
|
|
|
|
הדוח מראה כי חלה ירידה גם בכוח האכיפתי של המשרד. ב-1999 עסקו באכיפה 47 מפקחים, ואילו ב-2003 הצטמק מספרם ל-40. מאז, אגב, המצב רק הורע. כל העוסקים בנושאי הצרכנות מכירים את המצב ומודעים לחומרתו. "העוסקים בצרכנות נתקלים בסוללות של לוביסטים ועורכי דין", אומרת חני מונין, מנהלת תחום הסקרים ברשות ההסתדרות לצרכנות, המלווה את תחום הצרכנות ב-9 השנים האחרונות, "ולכן ההישג של אבישי היה כל-כך בולט. בעייתי מאוד לעבוד במערכות שלא תומכות ואף שמות מקלות בגלגלים".
"אנחנו מקבלים מעל 30 אלף תלונות בשנה, והן הולכות ומתרבות", אומר עו"ד ירון לוינסון, ממלא מקום מנכ"ל רשות ההסתדרות לצרכנות. "מדובר בנושאים שחוזרים על עצמם שנה אחרי שנה, כמו חברות הסלולר, אינטרנט ושיווק ברוכלות. למרבה הצער, הנושאים נפתרים ברמה הנקודתית בלבד, ואין טיפול ממשלתי-צרכני בנושאים אלה".
איך נסכם את המצב? לטובת הצרכנים פועלים 3 גופים צרכניים. שניים מהם חלשים, ואת השלישי מנסים לסרס. בנוסף קיימת יחידה חלשה של הממונה על הגנת הצרכן. זהו. מנגד, לחברות המסחריות יש עורכי דין שיושבים על תקציב קבוע, לוביסטים, דוברים - ובעיקר סבלנות, ידע ויכולת לטשטש. לאור מציאות כזו, מה אנחנו יכולים לעשות במקרה שנפגענו מבחינה צרכנית?
1. לא נעים לומר, אבל העצה הטובה ביותר היא להיכנס למצב תקיפה. אם יש לכם חבר עורך דין שיכול לנסח מכתב לוחמני, זה הזמן לנצל את קשריכם. אם לא, נסחו אתם מכתב מנומק ומפורט, כולל העתקים (או לפחות בציון העובדה ששלחתם העתקים) לכל גופי הצרכנות, למנכ"ל החברה, ליו"ר דירקטוריון החברה (אם יש) ולעיתונות. חשוב לזכור: מול חברות מתנסחים רק בכתב. מילים בעל-פה לא שוות כלום.
2. אין טעם לבזבז זמן על המוקדן או המוקדנית בשירות הלקוחות. נסו לעקוף אותו, לפחות למנהל המשמרת, נסו להשיג את הטלפון הנייד שלהם - כך תוכלו "לצוד" אותם גם כשהם ינסו להתחמק. אגב, מערכות הטלפונים במרבית מוקדי שירות הלקוחות מזהות מספר. בהחלט ייתכן שלב שבו "יסננו" את השיחה שלכם, לכן השתמשו בכוכבית 43 כשאתם מחייגים אליהם, לחסימת זיהוי מספר הטלפון שלכם.
3. בכל זאת כדאי לפנות לארגוני הצרכנים ולממונה על הגנת הצרכן. כשמצטברות של תלונות נגד חברה, פעילות מסוימת עשויה לצבור תאוצה. היו הרבה מקרים שבהם המועצה הישראלית לצרכנות הגישה תביעה ייצוגית, או השיגה פיצוי עבור כל הצרכנים שהתלוננו על חברה מסוימת. אגב, ריבוי תלונות יכול לרמוז לכך שהחברה בקשיים כלכליים או אחרים. אם, למשל, הרבה צרכנים מתלוננים על כך שלא קיבלו מוצר והם מתקשים להשיג את החברה - אולי היא בדרך לקריסה.
yaelg@maariv.co.il | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
