 |
/images/archive/gallery/106/142.jpg לונדון - מוניות
.  |
|
|
|
|
| חדש ב- NRG כלכלה: בא לכם להקים עסק? רוצים להיות עצמאיים, לפני כן כדאי שתדעו כמה דברים על הענף. הפעם, מוניות |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
תמר דרייבלט
4/11/2004 20:19 |
|
|
|
|
|
|
|
"הנוסעים במונית מתחלקים לשני סוגים" מסביר לי אלי (46), נהג מונית מתל אביב "יש את אלה שיושבים מאחור ועסוקים בעניינים שלהם, ויש את אלה שלא נעים להם מהנהג
ויושבים לידו". תתפלאו לשמוע, אבל אלי מעדיף דווקא את הסוג השני, שנותן לו לעשות את העבודה בשקט.
לא פשוטים הם חייו של נהג המונית בישראל.
"המספר הירוק"
למרות התחושה כי מדובר בתחום פרוץ, ענף המוניות מוסדר ומעוגן בחוק. המעונין להפעיל מונית, חייב ברכישת "מספר ירוק" מטעם משרד התחבורה, המהווה הרשאה לפעילות כמונית והפעלת מונה או מחירון מאושר.
עד 1997, טרם יושמה הרפורמה ברישוי המוניות, היו זכאים לרכוש "מספר ירוק" הזוכים בהגרלה שערך משרד התחבורה על מכסת המוניות וכן נהגי מוניות בעלי וותק מקצועי של 8 שנים. בשל ערכו הכלכלי הרב, הוענק "מספר ירוק" לאלמנות ונכי צה"ל מטעם משרד הביטחון מתוך כוונה להבטיח את חוסנם הכלכלי לטווח הארוך. "מדובר היה בתהליך נכון של ריבוי טבעי בענף, שהותיר את כמות המוניות פחות או יותר במספר קבוע" מסביר יהודה בר-אור, יו"ר איגוד נהגי המוניות בגוש דן.
בשנת 1997 שונו תנאי הזכאות וכל אדם העומד בקריטריונים המצויים בחוק (גיל, אזרחות, העדר עבר פלילי וכו'...) ראשי לקבל רשיון לאחר ששלם את מחיר האגרה. מחיר "מספר ירוק" עומד על 155,499 שקל. נהג בעל וותק מקצועי של חמש שנים זכאי להנחה וישלם עבור "מספר ירוק" 129,851 שקל. "מספר המוניות מאז השינוי בחוק, עלה ב 50% (תואם את נתוני משרד התחבורה). עד שנת 1997 נעו על הכביש 12,000 מוניות, היום ישנם קרוב ל 18,000. אין צורך בכמות כזו של מוניות, הערך של "מספר ירוק" ירד באופן דרסטי כאשר הופר האיזון הטבעי".
"מספר ירוק" הוא רכוש לכל דבר. נכס הניתן להעברה, מכירה והשכרה. מתוך תפיסה זו הוכר "המספר הירוק" כפנסיה עבור נהג המונית, שאינו נהנה כלל מתנאים סוציאליים. כיום, כשהאינפלציה בענף גואה, כמעט ואין ערך ל"מספר הירוק" ובטח שאינו מהווה ערובה כלכלית "ישנם בתחנות נהגים בני 70-80 שלא יכולים להרשות לעצמם לצאת לפנסיה" מסביר בר-אור "פעם ניתן היה להשכיר את המספר בכ 500 דולר לחודש. היום עומדים במשרד הרישוי 3000 מספרים ללא דורש. מחיר ההשכרה ירד ל 1000 שקל בחודש ולא מאפשר קיום בכבוד".
לטענת בכירי איגוד נהגי המוניות בגוש דן הממוצע בעולם המערבי עומד על מונית ל- 1000 נפש בעוד שבישראל יש מונית לכל 350 נפש. במשרד התחבורה מציירים תמונה מעט שונה "ישראל נמצאת באחוזון ה 70 מבחינת המדד של מספר המוניות לאלף תושב. ישנן מדינות מפותחות שבהם היחס בין מספר המוניות למספר התושבים גבוה מישראל. בבדיקה פרטנית שבאזור גוש דן, מספר המוניות ביחס לתושבים גבוה יותר ודומה לערים הגדולות בעולם".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מחיר מספר - 155.5 אלף שקל
|
|
|
 |
|
 |
|
"חאפר" או לא "חאפר"
|
|
|
 |
|
|
|
לנהיגה במונית יש צורך ברשיון נהיגה דרגה 5. הנהג עובר קורס נהגי מוניות מטעם משרד התחבורה. הקורס (הזהה לזה של נהגי אוטובוס) אורך כחודש ימים ומחייב מבחן מעשי. בפני בעלי מונית קיימות שתי אפשריות: להשתייך לתחנת מוניות מוכרת וידועה, וליהנות משירותי סדרנות המוניות. משמעות העניין הוא הסדרה רציפה של נסיעות מזדמנות וכאלה שהוזמנו טלפונית על ידי הלקוחות, כמו גם העברת נסיעות בין חברי התחנה. החברות בתחנת מוניות כרוכה בתשלום ומחייבת את הנהג לכללי התנהגות הקבועים בתקנון התחנה.
בחוק לא קיימת חובת התאגדות בהפעלת מונית, אולם קיימים בישראל שלוש אגודות רשומות לנהגי מוניות: בגוש דן, חיפה וירושלים, המאגדים קרוב ל- 10,000 נהגים החברים בתחנות. להערכת גורמים בענף, פועלים בשוק כ- 5,000 נהגים עצמאיים שאינם משויכים לתחנת מוניות זו או אחרת.
כאמור, נהג מונית שברשותו רשיון להפעלת מונית יכול להשכירה לנהג נוסף. הסדר החלוקה בין הנהג לנהג המשנה נקבע בחוזה אישי. הנוהג הוא מחיר מוסכם - "פיקס" - שמשלם משכיר המונית לבעליה. חלוקה שוויונית מפדיון יומי נפוצה פחות ומבוססת על יחסי אמון בין השוכר למשכיר.
הוצאות הדלק משולמות על ידי כל נהג בנפרד, הוצאות תחזוק הרכב ממומנות על ידי בעל המונית.
אחוז ההוצאה המשוער על דלק משתנה בהתאם לגודל וסוג הרכב. מנתוני משרד התחבורה נכון לדצמבר 2002 עולה כי עלות הבנזין עבור מונית בתחנה עומדת על 12%-16% מהפדיון, ולמונית שאינה בתחנה מדובר בכ-13%-18%. עלות הסולר במונית בתחנה 7%-9% מהפדיון ובמונית שאינה בתחנה 8%-10%. ההפרש נובע מהקילומטרז' הנוסף שעושה מונית שאינה שייכת לתחנה בחיפוש אחר נוסעים מזדמנים.
ענף המוניות מאופיין בריבוי יחסי של עבודה לא מדווחת ("שחור"), ולכן קשה להעריך במדויק את הפדיון האמיתי המלא של מונית. משיחה אקראית ואנונימית עם מספר נהגי וסדרני מוניות מדובר בפדיון יומי של בין 300-700 שקל ל 12 שעות עבודה (במוניות הפעילות 24 שעות הפדיון נע בין 500 ל- 1200 שקל). על פי נתוני מס הכנסה שנבדקו לאחרונה בשנת 2001, פדיון נהג יחיד המשויך לתחנה הוא בממוצע 250,000 שקל בשנה (כ- 21 אלף שקל בחודש), אותה מונית עם שני נהגים תשיג פדיון של 340,000 שקל בשנה בממוצע. מונית שאינה משויכת לתחנה מציגה נתוני פדיון נמוכים יותר: נהג יחיד ירשום פדיון (הכנסה, לא רווח) של 220,000 שקל בשנה. לשני נהגים פדיון ממוצע של 300,000 שקל בשנה.
בחדרי חדרים יסכימו לומר כי הסכום אתו מסיים נהג מונית שכיר את החודש, אינו עולה על 4000 שקל. עבור מי שעובד 12 שעות ביום, שישה או שבעה ימים בשבוע זהו שכר אבסורדי.
לעומת זאת, נהג מונית באירופה מרוויח פי שלושה ויותר מנהג מונית בארץ. עבור נסיעה של 30 קילומטרים בגרמניה תשלם 250 שקל , עבור נסיעה דומה בישראל יקבל נהג המונית 75 שקל בלבד. כך עולה מבדיקה שערכך איגוד נהגי המוניות. "פעם השתייכנו למעמד הביניים ואף גבוה מכך" מצייר בר-אור תמונה עגומה של ענף המוניות "היום אנחנו עובדים פי שניים ונמצאים אי שם מתחת לממוצע". | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
