 |
 |
|
|
|
|
| גיל חורב עצבני על בזק בינלאומי שחייבו אותו ב-530 שקל מכרטיס האשראי. מבלי ידיעתו וללא כל צורך |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
גיל חורב
4/11/2004 14:45 |
|
|
|
|
|
|
|
כמה פעמים בדקתם את חיובי כרטיס האשראי שלכם וראיתם חיוב חריג? כמה פעמים שוחחתם עם נציגי שירות והרגשתם שהווריד עומד לבקוע לכם מהרקה מרוב עצבים? כמה פעמים תהיתם האם זה בטוח לתת את מספר כרטיס האשראי שלכם לספקי שירותים למיניהם? אם זה קרה לכם ואם לא, כדאי לכם לקרוא את הסיפור הבא.
בחודש אוקטובר 2003 הצטרפתי למבצע של תבל (כיום HOT) שהציעו לי דיל משתלם הכולל חיבור לכבלים ולאינטרנט בתשלוםר אחד עבור התשתית ועבור הספק בעלות של 320 שקלים. נציג המכירות של החברה הבהיר שמעתה איני מחויב בתשלום נפרד לספק האינטרנט, והכול יתבצע דרך הכבלים. ואכן כך היה: במשך שנה שלמה שילמתי מדי חודש בחודשו בכרטיס האשראי תשלום אחד הכולל את כל השירותים כולל את התשלום לספקית האינטרנט, בזק בינלאומי.
עם תום החוזה באוקטובר 2004, הודעתי לחברת HOT שאין בכוונתי לחדש את החוזה וחשבתי שהעניין סגור. אז חשבתי. במהלך בדיקה שגרתית של חיובי האשראי שלי גיליתי לתדהמתי הרבה שבזק בינלאומי ניצלה את העובדה שיש בידיה את פרטי כרטיס האשראי שלי מעסקה אחרת שהתבצעה שנתיים קודם לכן, וחייבה אותי בסכום של 530 שקלים. "אבל אני הרי שילמתי להם באמצעות HOT", חשבתי לעצמי. לאחר שהגעתי למסקנה שזיכרוני אינו בוגד בי, התקשרתי למוקד השירות של החברה בניסיון להבין את פשר החיוב. או אז, החלה מסכת העינויים של ההמתנה המייגעת לנציגים, וניסיון נואש להסביר להם שחלה כאן טעות. סיימתי את השיחה בזעם ודרשתי מנציגת השירות, יעל, שתדאג להחזיר לי את כספי ומייד.
כעבור כמה שעות חזרה אליי נציגה בכירה יותר, אריאלה, והציעה לערוך שיחת ועידה עם חברת HOT כדי לברר מה בדיוק קרה. הנציגה של HOT אישרה לאריאלה שאכן איני מחויב בתשלום לספק האינטרנט בעבור השירות. דברים אלו כמובן שלא סיפקו את אריאלה, שהרי אצלם מצוין שאני חייב להם כספים. עד לכתיבת שורות האלו "הנושא נמצא בבדיקה אצל גורמים בכירים יותר" כפי שנמסר לי.
בזק בינלאומי ניצלה את העובדה שיש בידיה את פרטי כרטיס האשראי שלי והחליטה לעשות קופה על חשבוני, ללא הסכמתי, ללא חתימתי, ללא מסמך וללא כל אישור אחר, ידני או טלפוני שמעיד על עסקה שנחתמה בינינו. בדיוק כמו גנבי הרכב מהשטחים שמוסיפים חטא על פשע ומתקשרים לקורבנותיהם לנהל מו"מ על החזרת הרכוש הגנוב, מאלצת אותי בזק בינלאומי לבזבז את זמני היקר בניהול מו"מ עם נציגי השירות שלה כדי לקבל בחזרה את כספי שנלקח ממני שלא כדין.
הסיפור הכל-כך מכעיס הזה מעלה כמה שאלות לגבי התנהלותה של בזק בינלאומי: באיזו זכות שמרה החברה את פרטי כרטיס האשראי שלי והעזה בחוצפתה להשתמש בו כראות עיניה? גם לו היו טענותיה נכונות, מדוע לא חויבתי מדי חודש בחודשו והכסף נגבה ממני רטרואקטיבית? אם משום מה חושבת החברה שאני חייב לה כסף, האם לא ראוי שהיא תשלח לי מכתב ובו תפרט על מה בדיוק החוב ותבקש ממני להסדיר אותו?
הטור הזה אינו עוסק בטיב השירות של החברה שממילא רחוק מלהיות משביע רצון. הוא גם לא עוסק בזמני ההמתנה הבלתי נתפשים למוקדי השירות שלה. הטור הזה הוא לא על התשובות השבלוניות והמרגיזות ששגורות בפי נציגות השירות שמוחן הולעט בשטיפת המוח הפאטתית של היועצים הארגוניים וקשקושי הניהול המדעי שלהם, וגם לא בטון המתנשא שלהן שהמופקדים עליהן בוודאי מפרשים זאת כ"אסרטיביות".
הטור הזה עוסק בנורמות בסיסיות של מסחר הוגן, של הקפדה על שמירת החוק, של התנהלות תקינה שאינה מנצלת את חוסר האונים של הצרכנים לצורך העשרת קופת החברה. את כל אלו תלמד בזק בינלאומי רק בדרך הקשה: אם אלפי צרכנים יסרבו מעתה והלאה להפקיד בידיה את פרטי כרטיס האשראי שלהם ויתעקשו לשלם בשקים, או שייקחו את עסקיהם לחברות המתחרות.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
