 |
/images/archive/gallery/113/425.jpg ניסוי גרעיני אמריקאי באי ביקיני, 1946.
אי-פי  |
|
|
|
|
| והפעם, חום ותפוקת עובדים, דלק מימני, תיק יד מדבר ומנת משכל אלטרנטיבית |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
אלכס דורון
30/10/2004 12:21 |
|
|
|
|
|
|
|
החורף מתדפק על הדלת ועמו מזג האויר הקר והגשום. מחקר חדש שנעשה בארה"ב מצא כי בסביבת-עבודה חמה, העובדים אכן עובדים טוב יותר.
צוות של המעבדה לארגונומיה וגורמים-אנושיים באוניברסיטת קורנל, ובראשה פרופ' אלן הדג' מצא כי כאשר לעובדים קר, הם מבצעים יותר טעויות בעבודתם. סביבת קרה וטמפרטורות נמוכות מדי במקום העבודה מגדילים בכ-10 אחוז לפחות את הוצאות המעסיק על שכר-עבודה שעתי.
כאשר מעלים את הטמפרטורה בחדר עבודה מ-20 מעלות ל-25, יורד ב-44 אחוז מספר טעויות ההקלדה על מחשב והתפוקה של קלדנית עולה ב-150 אחוז.
המחקר של הדג' עוסק בקשר שבין המצב הפיסי של סביבת-עבודה לבין ביצועים והוא הוצג בכנס מומחים בתחום הארגונומיה שנערך בניו-יורק.
"העלאה של הטמפרטורה בחדר העבודה כדי ליצור תנאים יותר נעימים לעובד – בעיקר חמימות בחורף – תחסוך למעסיק 2 דולר לעובד, לשעה".
המחקר שעליו הוציאה אוניברסיטת
קורנל הודעה מיוחדת לתקשורת בוצע במשרד הראשי של חברת ביטוח גדולה, באורלנדו, פלורידה. תשע תחנות-עבודה במשרד צויידו בחיישן זעיר שדגם את טמפרטורת החדר מדי 15 דקות. החוקרים הקליטו את ההקלדות של העובדים ועקבו במיוחד אחר הזמן שנדרש כדי לתקן טעויות-הקלדה. תוכנה מיוחדת ניתחה את הנתונים והישוותה אותם מול נתוני תפוקת-עבודה.
"כאשר סביבת העבודה של משתמש מחשב במשרד היתה 25 מעלות, ו-100 אחוז מהעבודה של כל עובד היתה במחשב, נמצא ששיעורן של טעויות-ההקלדה הגיע ל- 10 אחוז ואילו כאשר הטמפרטורה היתה רק 20 מעלות, הביצועים ירדו ל-54 אחוז ושיעור הטעויות בהקלדה עלה ל-25 אחוז" ציין פרופ' הדג'.
מטרת המחקר היא להמליץ על התאמת מבני משרדים לצרכי העובדים – להעדיף מה שכבר מכונה "משרד חכם" עם מערכות בקרת-סביבה ואיכות-סביבה משופרים – על מנת למקסם את נוחיות העובדים כדי שיעלו את שיעורי התפוקה שלהם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
בעתיד - דלק מימני
|
|
|
 |
|
 |
|
דלק מימני
|
|
|
 |
|
|
|
תגלית ראשונה מסוגה בעולם של מדענים בבריטניה מקדמת צעד נוסף את השימוש העתידי במימן ידידותי-לסביבה כדלק למכוניות.
צוות כימאים מאוניברסיטאות ניוקאסל וליברפול הודיע על הצלחתו למצוא דרך לאגור ולשחרר בבטחון מימן המשמש דלק ליצירת אנרגיה – כלומר להנעת מכוניות. הם השתמשו בחומרים חדשים עשויים נקבוביות זעירות מאד שעוביים הוא החלק המאה-אלף מעוביו של נייר מכתבים. חומרים ננו-נקבוביים (nanoporous) מכנים אותם. הם מזכירים ספוגים.
שנים רבות מנסים מדענים להשתמש במימן כתחליף לדלק בנזין, בין השאר משום שקיים חשש שמצבורי הנפט שהם מקור הדלקים למנועים כיום הולכים ופוחתים ויש גם רצון לעבור לשימוש בתחליפי נפט ידידותיים לסביבה. מימין הוא אחד מהם כיוון שממנו מיצרים רק מים בעוד שנפט וגם פחם מיצרים את גז החממה פחמן דו-חמצני. הבעיה המרכזית שמנעה עד כה שימוש נרחב במימן, היתה בעיית איחסונו של הגז. בהשוואה לנוזל הוא מייצר פחות אנרגיה. כן נדרשו המדענים להתמודד עם בעיית הבטיחות של אגירת מימן ושיפור הניצולת שלו.
נשיא ארה"ב הודיע עוד בשנה שעברה על הזנקת מיזם הדלק המימני שמטרתו להביא לכך שאמריקה תהיה המובילה העולמית בשימוש בדלק מימני נקי לסביבה להנעת מכוניות, בעתיד. מדענים נדרשו לחפש דרכים לאחסון בטוח של הגז הזה במיכלים שיהיו במכוניות. מיכל גז מימן צריך להספיק להנעת מכונית במהירויות המקובלות עד למרחק של 450 ק"מ. הדרישות הללו נחשבות קריטיות.
החוקרים בבריטניה מסרו כי מצאו שיטה חדשנית, יעילה, מוכחת ומעשית להזרקת גז מימן בלחץ גבוה לחומר עשוי נקבוביות-זעירות. המישטח היה במימדים של 10 x פחות מ-9 מטר שעוצב במיוחד על מנת להבטיח שהמימן ימצא בתוכו במצב דחוס לאורך זמן. אחר-כך הופחת הלחץ בתוך החומר כדי לשמור על רמת הבטיחות. המימן שוחרר לחימום הרכב והטענתו.
בשלב זה, הודיע ראש צוות המחקר פרופ' מארק תומס ממעבדות מחקר הפחמן בבית הספר למדעי הטבע של אוניברסיטת ניוקאסל, כי מטרת המחקר היתה להדגים היתכנות באופן עקרוני לשיטה שבה אפשר לכלוא גז מימן בתוך חומר נקבובי ולשחרר אותו באופן מבוקר, כשנדרש. מכאן יצטרכו להמשיך בפרוייקט במטרה לייצר מנוע או כל מחולל אנרגיה (גנרטור) להנעת מכוניות ומנועים בכלל.
מכוניות מונעות במימן רחוקות עדיין מאיתנו כמה עשורים – אבל התגלית, כרעיון וכקונספט, מביאה את התוכנית הזאת צעד נוסף לכלל הגשמה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
איך משתיקים אותו?
|
|
|
|
|
|
|
תיק מדבר
|
|
|
|
|
|
|
מה דעתכם על "תיק יד מדבר"? – כזה שיזכיר לכם אם לא שכחתם להכניס לתוכו ארנק כסף, מטרייה, טלפון סלולרי, ארנק מסמכים. בנוסף לכך הוא גם ייהפך לצעיף שעליו יופיע צג שידווח לכם מהי רמת זיהום האויר היום באזור שבו תימצאו.
ומה בדבר קיר שיחל לזהור לפתע כאשר מישהו ינסה לחדור למערכת האינטרנט האלחוטית שלכם ולהשתמש בה – כלומר על חשבונכם?
רעיונות טכנולוגיים אלו נשמעים ונקראים מאד ביזאריים בשלב ראשון – אבל בקרוב הם יהיו אפשריים ומעשיים תודות לטכנולוגיות חדשניות של אריגים "ממוחשבים" שמהנדסי המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, ה-MIT המהולל משלימים עתה את פיתוחם.
כל טלאי מאותו אריג מכיל למעשה יחידה מתפקדת של מערכת, מיקרו-מעבד וזכרון וגם משדר רדיו, או חיישן, מיקרופון, סוללות וצג – כולם יחד או חלק מאלה. כל שילוב של הרכיבים הללו ייצר מיגוון של עצמים ואביזרים מספקי-מיידע – חזותי או קולי – רגישים מאד לתנאי הסביבה.
צוות החוקרים, אדריאן כבל, גורי ננדה ומייקל בווי ממעבדת המדיה עומדים מאחורי הפיתוח. על מנת להבטיח שהמעגלים האלקטרוניים הרגישים מאד יהיו עמידים למים, הם צופו בחומר פלסטי, שרף מלאכותי קשיח ושקוף שרופד בשכבה דקיקה של קצף ש"קופסל" - מלשון קפסולה, מארז - באריג שנבחר. ניתן להוסיף לכל זה גם שבב תקשורת אלחוטית בטכנולוגיית בלו-טות' – תדרי רדיו קצרי-טווח ואפילו לוח-אם רזה של מחשב אישי.
המפתחים אומרים שתיק יד או גב שיכיל את הטלאי הזה, או צעיף או חגורה, יצויידו ביכולות מתחום "המיחשוב החודרני" (pervasive) – שם כולל לטכנולוגיה ושימוש בחיישנים בתוך בגדים. הייחוד בחידוש הנוכחי הוא ביכולת לתכנת את הטלאים בהתאם למטלות שייקבעו: תיק שתפקידו יהיה להזכיר למשתמש אם שכח לשים פריט זה או אחר בתוכו. בתיק הזה יש אנטנת רדיו זעירה ומקלט.
היחידה מתוכנתת להאזין לאותות אלקטרוניים מזוהים של תגים שימצאו על טלפון סלולרי, מטריה, מפתחות לבית ולמכונית וארנק כסף או מסמכים. חיישן בתיק יזהה מתי המשתמש, הבעלים נגע בחפץ חיוני מסוג זה. המחשב הזעיר וקורא האותות ינתח את המיידע. יש במחשב מסנתז-קולות, חבוי בתוך טלאי אחר ואז בעל התיק יוכל לשמוע קול-אזהרה בנוסח זה: "טלפון סלולרי, יש. ארנק – יש. מפתחות – אין..."הרעיון כבר הוצג למדען המחשבים תאד סטארנר מהמכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה באטלנטה שכבר עשר שנים משתמש במחשב לביש והוא גילה התלהבות רבה.
"התיק שלעולם אינו שוכח פריטים" הוצג השבוע בכנס טכנולוגי במדינת מרילנד בארה"ב.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מדידת מנת משכל - משימה מורכבת
|
|
|
|
|
|
|
מנת משכל אלטרנטיבית
|
|
|
|
|
|
|
מבחנים לקביעת רמת-מישכל, IQ – לרוב משתמשים בהם כדי להגדיר רמת אינטליגנציה של צעירים – נחשבים בעייתים, לא אחת הם מתייגים את הנבחנים באופן לא הוגן. יש למיבדקים הללו חשיבות גם בהכוונת אנשים ללימודים ועבודה.
מחקר שנעשה בעניין הזה באוניברסיטת אלברטה בקנדה חיפש דרך אחרת למדידת רמת-מישכל, חכמה יותר ופחות בעייתית.
פרופסור ג'.פ. דאס מומחה לפסיכולוגיה חינוכית בנה תיאוריה שעליה שקד 20 שנה ועל-פיה פותחו חוקים וכלים למדידת אינטליגנציה – אבל אינם מבוססים על מדידת מנת-מישכל שעל-פיה קובעים אם ילד חכם או לא ועד כמה.
פרופ' דאס מסר, בהרצאה בכנס ה-28 של הקונגרס הבינלאומי לפסיכולוגיה שהיה בשבוע שעבר בבייג'ינג, סין, כי ילד הגדל בפרבר עוני, סלאמס או בבית שאין בו ספרייה וספרים, בכל זאת יכול להיות נער-רחוב חכם מאד, אבל חסר יכולות-לימוד בבית ספר, בהתאם למיבדקי מנת-מישכל מסורתיים.
דאס עובד עתה עם ילדים מקהילת שבטי הילידים האינדיאנים והאסקימואים הנודדים, במחוז אלברטה הקנדי, כדי לזהות בעיות למידה.
ארבעה חוקי-בסיס לקביעת אינטליגנציה שיש להם השפעה על עיבוד המיידע, הוגדרו על-ידי המדען הקנדי. הוא טוען שרמת אינטליגנציה של אדם איננה מקובעת, אלא מושפעת על-ידי גורמים שונים כמו למידה ודרישות תרבותיות, יכולות קוגנטיביות ואפילו מידת הנוכחות של צעיר בבית הספר בנוסף ליכולת אישית שיש לאדם לעבד מיידע כמו שפה וזיהוי תווי-פנים.
תיאוריית דאס נקראת גם תיאוריית PASS – ר"ת לתיכנון, קשב, עיבוד סימולטני ועיבוד מידע מוצלח. לפיה מנת מישכל של אדם איננה יכולה להיקבע על סמך מיבדק מקובל אלא חייבת לכלול גם מדדים כמו יכולת עיבוד המיידע שלו בשנות הלמידה. יותר חשוב לדעת כיצד אדם פותר בעיות מאשר כמה נקודות צבר במיבדק IQ, טוען פרופ' דאס.
בארה"ב וקנדה כבר מיישמים את מיבחן דאס בקרב ילדים ובני-עשרה – בעיקר כדי שלא להדביק להם סטיגמות שיגרמו יותר נזק מתועלת. "כאשר מדביקים לילד את התג שהוא כשרוני, כולם מרוצים אבל כאשר הוא מוגדר כמקרה גבולי מבחינת האינטליגנציה שלו – גורמים לו עוול חמור מאד" טוען המדען הקנדי.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
