 |
/images/archive/gallery/191/597.jpg שברולט מליבו
צילום: אתר החברה  |
|
|
|
|
| שברולט מאליבו החדשה מתיימרת לכבוש נתח משוק המכוניות המשפחתיות הגדולות |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
גיל מלמד ,
26/10/2004 18:39 |
|
|
|
|
|
|
|
16 מיליון אמריקנים לא טועים. ואולי כן?
זאת, פחות או יותר, המחשבה הראשונה שעולה במוחי במהלך נסיעה בכל מכונית אמריקנית, וזה לא עניין חדש. האמריקנים, מה לעשות, הורגלו במשך שנים על-ידי יצרניות הרכב המקומיות למכוניות פשוטות, גדולות אך לא מרווחות, בעלות יכולת די מוגבלת לספיגת מהמורות אמיתית, ומנועים גדולים ואדירי כוח.
נעזוב לרגע את היפנים, שגם הם נושאים בחלק מהאשמה לחינוך הלקוי של שוק הרכב האמריקני. האירופים, לעומתם, מייצרים מכוניות מפנקות יותר לא רק מבחינת התחושה הפנימית שהן מעניקות, אלא בעיקר מבחינת התנהגות הכביש והיכולות הדינמיות שלהן, למרות מנועים צנועי כוח באופן יחסי.
אמת, בשנים האחרונות האמריקנים מאוד השתפרו, בהרבה תחומים, אבל גם האירופים השתפרו מאוד ולכן נותר פער משמעותי לטובתם. ובכל זאת, בישראל קיים ציבור לא קטן ולגיטימי לחלוטין, שאוהב את התחושה השונה והמיוחדת שמעניקה מכונית אמריקנית: את המימדים החיצוניים הגדולים בדרך-כלל, את המומנט של המנוע והצליל העמוק והנמוך שלו, את העיצוב (עניין של טעם, כמובן) ובמקרים מסוימים גם את הפוזה.
שברולט 'מאליבו' היוצאת - וגם שברולט (למעשה אולדסמוביל) 'אלרו' שהחליפה אותה בארץ (וישבה על אותה פלטפורמה), תפסו נתח שוק של מאות בודדות של מכוניות בשנה, שמייצגות פחות או יותר את עיקר נתח השוק
הרלוונטי. שברולט מאליבו החדשה, לעומת זאת, מזנקת לשוק שלנו עם יומרה ועם אתגר רציניים בהרבה: לכבוש נתח שוק משמעותי בתוך קבוצת רישוי 4, כלומר - להיכנס ראש בראש במכוניות המשפחתיות הגדולות כמו מאזדה 6, הונדה 'אקורד', טויוטה 'אוונסיס', סובארו B4 וגם העולה החדשה והכוכבת האירופית העדכנית: פיז'ו 407.
לצורך כך מצוידת המאליבו החדשה בכמה תכונות יסוד חשובות: תג מחיר תחרותי של 160 אלף שקל, מימדים חיצוניים - ובמקרה הזה גם פנימיים-מרשימים, מנוע במבנה V6 ובנפח כמעט כפול מן המתחרות, וגם נשק סודי אחד - פלטפורמה משותפת למכוניות אירופיות מוצלחות כמו סאאב 93 ואופל'וקטרה'. במאמר מוסגר נאמר שאין זאת הפעם הראשונה שהאמריקנים בוחרים להשתמש בפלטפורמה משותפת למכונית אירופית, אבל ללא ספק זהו אחד הנסיונות המוצלחים יותר. על הנייר, למאליבו יש כלים מצוינים לתת קרב חזק ליפניות המובילות במכירות ולאירופיות המובילות טכנולוגית, ומכיוון שהרבה מאוד ישראלים מתעניינים קודם כל בנייר ובמחיר, לא יהיה זה הימור נועז לומר שאנחנו עוסקים כאן באחת המכוניות החשובות בקטגוריה בשנה הקרובה. ביוניברסל מוטורס, יבואני ג' נרל מוטורס לישראל, מעריכים שבשנה יימכרו בין 750 ל-1,000 מאליבו, וזו נשמעת הערכה סבירה. אבל השאלה החשובה מבחינתנו, כמובן, היא איך המכונית הזו על הכביש, לא על הנייר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
תשכחו מפינוקים
|
|
|
 |
|
|
|
העיצוב החיצוני של המאליבו שמרני מעט, אבל מודרני ומעניין. החזית דינמית ונאה והחלק האחורי חתוך בסגנון מודרני שקצת מזכיר את אופל וקטרה, והתחושה הכללית היא של מכונית מעט גדולה מן המתחרות שנזכרו לעיל. עוד לפני שנכנסים פנימה כדאי לזכור שהמאליבו מיוצרת עבור שוק של 16 מיליון כלי רכב בשנה, ולא עבור שוק של 150 אלף, ולכן אין ברירה אלא להכניס את המכונית לפרופורציות המתאימות.
מה שנחשב אצלנו למשפחתית גדולה נחשב בארה"ב למכונית משפחתית רגילה, אפילו בסיסית. למרות שבארה"ב יש גם שתי קטגוריות גודל קטנות יותר, זאת בעצם קטגוריית הכניסה לעולם המשפחתיות. האבחנה הזאת חשובה כדי לא להתאכזב. האמריקני הממוצע לא מצפה ליותר מדי פינוק ואיכות ממכונית בגודל הזה ובטווח המחירים הזה, לכן כל מי שהתרגל לפיז'ו 407 צריך לקחת נשימה ולהירגע.
המאליבו מקבלת אותך עם מושבים גדולים למדי, אבל לא מאוד תומכים ולא אלופים בנוחות לאורך זמן. הפלסטיקה שסביב לוח המכשירים וסביבת הנהג איכותית מאוד בקנה מידה אמריקני, אבל לא מספיק מפנקת ואיכותית בהשוואה, למשל, למכונית-האחות אופל וקטרה. לוח השעונים ברור וקריא, כל המתגים והמנופים ממוקמים במקום שבו ניתן היה לצפות להם, ורק הכפילות במספר פתחי האוורור שבמרכז לוח המכשירים עושה רושם מיותר ושגוי.
הדבר שמאכזב יותר מכל בעיצוב הפנים של המכונית הזאת הוא סוג של תשומת לב לפרטים. כך, לדוגמה, מתג ההפעלה של מאותתי החירום (האזארד) ממוקם מצוין, אבל נראה כמו כפתור מצ'וקמק מעט התלוש ממקומו. באותו כסף אפשר היה להציב שם כפתור נעים יותר לשימוש, עם אפקט ויזואלי מוצלח יותר. אתם יודעים מה? הייתי מוכן אפילו להסתפק בכך שזה יהיה כפתור אדום במקום שחור. . .
התחושה הכללית שמתקבלת מסביבת הנהג, בעיקר בגלל סוג הפלסטיקה שבשימוש ועיצוב המתגים, היא די דלה - משהו ברמה המקובלת במכוניות קוריאניות. מצד שני, המאליבו מציעה תנוחת ישיבה טובה לנהג, בזכות גלגל הגה שמתכוונן גם לגובה וגם למרחק ובזכות טריק ייחודי - אפשרות לקרב או להרחיק את הדוושות באמצעות מנגנון חשמלי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מהירות במקום כוח
|
|
|
|
|
|
|
התנעת המנוע משפרת מיד את מצב הרוח. רעש המנוע משוכך מאוד, במידה מפתיעה לטובה, אבל למרות זאת אי-אפשר לטעות בצליל ה-V6 העמוק והנעים. תיבת ההילוכים האוטומטית מתפקדת נעים ומהר, והמכונית משולחת לדרכה במהירות ובלי מהומה. בזכות המנוע מתקבלת תחושה מאוד נינוחה ושונה ממה שהכרנו בעבר.
המנוע לא משדר - לא במהירויות עירוניות וגם לא במהירויות גבוהות - את תחושת המומנט עוקר ההרים שמציעים מנועים כאלה בדרך-כלל. הוא מתרגם את הלחיצה על המיצערת לזינוק מהיר ולמהירות במקום לכוח. תיבת ההילוכים עובדת יפה, אבל פחות יעילה או מהירה מזו של וקטרה, ולא מדובר בתקלה אלא באופן כיול ותזמון האלקטרוניקה. כמקובל בימינו, גם התיבה הזו מציעה שליטה בקביעת יחסי ההעברה (טפיטרוניק), אם כי מתג ההפעלה של הפונקציה ממוקם בצדו של בורר ההילוכים, וזה מיקום משונה ולא יעיל.
התנהגות הכביש של מאליבו שונה בעליל מזו של חברותיה לפלטפורמה. כמקובל במכוניות אמריקניות רבות, מהלך המתלים די ארוך, ועיקר ספיגת המהמורות מבוצע באמצעות תנועת המרכב ביחס לכביש - להבדיל מתחושת הבליעה של מכוניות אירופיות טובות. גם הנטייה לגלגול גוף ולהעברות משקל מורגשת למדי, והתחושה הכללית מאוד יפנית או קוריאנית - כלומר של מכונית קלילה שכאילו מרחפת מעל לכביש. המאליבו מגהצת בקלות את פגעי מע"צ הגדולים - בורות וסדקים - ומבחינה זאת היא מאוד נוחה לשימוש במקומותינו. מנגד, היא דווקא מתקשה להעלים את המהמורות הקטנות והסדקים הקלים יותר.
מערכת בקרת המשיכה נכנסת לפעולה מהר למדי, אבל ניתן לנתק אותה, ומאוד משונה לא לקבל במכונית כזו מערכת בקרת יציבות מלאה. ההיגוי חד מאוד, כמעט עצבני, וזה די מפתיע (מבחינתי, לטובה). מצד שני, יש לו נטייה חזקה מדי להתמרכזות ומשקל לא טוב (כבד מדי בחלק מן המהלך וקל מדי בחלקו האחר), וכאשר מוסיפים לכך את נטיית הגלגול של המכונית, מתקבלת מכונית שבכל תמרון נהיגה חריף נוטה לצאת מאיזון. נהיגה על כבישים מהירים ומפותלים מעבירה מהר מאוד את התחושה שבשונה מן הווקטרה וסאאב זו אינה מכונית למשחקים, והיא לא מיועדת לחובבי ההגה המושבעים.
בשורה התחתונה, הנהג הנמרץ מקבל תחושת אכזבה כפולה, מפני שהמנוע החזק מאוד הופך את המכונית הזאת למאוד מהירה, ומפני שהמרכב קשיח מאוד, ונדמה שבקלות יכול היה להתמודד טוב יותר עם כבישים מפותלים - לו רק היו המתלים מכוילים אחרת. כאשר מורידים טורים ועוברים לנסיעה רגועה-הכל משתפר באופן דרמטי. המכונית הזאת אולי אינה מכונית לנהיגה ספורטיבית, אבל בזכות כוח המנוע היא עושה את כל מה שהיא עושה במהירות ובתחושת נינוחות שאף מכונית מתחרה לא מציעה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
התנעה מרחוק
|
|
|
|
|
|
|
המאליבו מאובזרת היטב בפריטים מסוימים, אבל חסרה אבזור מקובל אחר. כך, למשל, אחד הגימיקים הייחודיים שלה הוא האפשרות להניע את המכונית עוד לפני שנכנסים לתוכה. לחיצה על כפתור בשלטרחוק מתניעה את המכונית, וגם מיזוג האוויר מופעל. כעבור כמה דקות ניתן להיכנס למכונית נעימה ומצוננת במקום לכבשן לוהט. מצד שני, המאליבו לא מציעה שליטה במערכת הקול מגלגל ההגה, וגם לא מערכת בקרת יציבות.
המאליבו היא מכונית מאוד שימושית בזכות מרחב פנימי גדול ותא מטען גדול ויעיל, יש בה מערכת בקרת שיוט, אבזור בטיחותי נרחב שכולל 6 כריות אוויר בטיחותיות, וכוונון חשמלי למושב הנהג. בשורה התחתונה, המאליבו היא מכונית שיכולה לקסום לסוג מסוים של נהגים בזכות המנוע עתיר ההספק, המימדים הנדיבים והמחיר התחרותי. אך כדי להתחרות במיטב האירופיות חסרה לה תחושת העידון והפאר שמקובלת כיום אפילו ב'קטגוריית הגולף' - עיינו ערך אופל'אסטרה'.
הבעיה הגדולה יותר של המאליבו בישראל היא שגם היפניות המובילות הפנימו את המהפכה האירופית, וגם הן מציעות תחושה הרבה יותר איכותית יחסית לעבר. המאליבו תתקשה להתמודד איתן בסעיף זה. מצד שני, כאמור, אין בכלל ספק שהמאליבו תמצא בקלות קהל ייחודי של אוהבי אמריקניות, ועבור קהל זה מדובר במכונית האמריקנית הטובה ביותר שהוצעה עד היום בקטגוריה הזאת.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
