 |
/images/archive/gallery/174/548.jpg ישראל והמזרח התיכון
עיבוד מחשב: דיוויד רפפורט  |
|
|
|
|
| 31 שנה אחרי מלחמת יום כיפור, מנצחת ישראל ללא עוררין במישור הכלכלי והטכנולוגי. איך בא היתרון הזה לידי ביטוי בשדה הקרב ולמה כדאי, קודם כל, לשמור עליו? |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
שמוליק שלח
23/9/2004 20:20 |
|
|
|
|
|
|
|
"האיום המסוכן ביותר לכל חברה הוא שיעור גבוה של אבטלה. ההשפעות השליליות של האבטלה לא מסתכמות במובטלים בלבד אלא מגיעות הרבה יותר רחוק ומשפיעות על משפחות
המובטלים ועתידם. ניתן להשוות זאת לפצצה מתקתקת". את המילים הללו לא כתב פרשן בעיתונות המערבית, אלא עבד אל- קאדר טאש, עיתונאי סעודי בכיר, באתר האינטרנט Arab View, בתחילת שנות ה-2,000.
טאש טען כי אחת הבעיות הבוערות ביותר בחברה הערבית היא שיעור האבטלה הגבוה. הבעיה, כך כתב, אינה בהכרח כלכלית. ורמז כי הוא נובע מסדר עדיפויות מעוות של הממשלים הערביים. סדר עדיפויות זה, התבטא בעשרות השנים האחרונות בעליונות כלכלית חד משמעית של ישראל על פני שכנותיה הערביות, שעם רובם התמודדה בעשרות השנים האחרונות בשדה הקרב.
המדינות מולם מתמודדת ישראל הם בראש ובראשונה מדינות המקיפות אותנו: לבנון, סוריה, ירדן ומצרים (להן נקרא המעגל הראשון). רחוק יותר גיאוגרפית ניתן למצוא את איראן, עיראק (כרגע לא מאיימת על ישראל) ולוב (שיקראו המעגל השני). שוק העבודה במדינות אלו הוא בעייתי מאוד במונחים של כלכלה מערבית ומתאפיין בשיעור אבטלה גבוה, אחוז נמוך מאוד של נשים מועסקות, מעט חברות חיצוניות, ותחומי עיסוק מסורתיים: שירותים ציבוריים, חקלאות, תעשיה מיושנת.
להשוואה של הפרמטרים הכלכליים בין מדינות ערב לישראל
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
חקלאות בסוריה 30% מהתמ"ג
|
|
|
 |
|
תעשיית המחשוב בישראל
|
|
|
 |
|
 |
|
מלחמה במספרים
|
|
|
 |
|
|
|
האבטלה הגבוהה בארצות ערב באמת מתקתקת, בעיקר לכוח האדם האיכותי במדינות אלו, שנאלץ לחפש עבודה באזורים מתקדמים יותר בעולם. שיעור האבטלה עמד בסוריה על כ-20% בשנת 2002, מתוך כוח העבודה של כ-5 מיליון איש מתוך כלל האוכלוסייה שמונה כ-18 מיליון. כאמור, מתאפיינים השווקים הערביים בשיעור אבטלה גבוה משמעותית לעומת ארצות בעולם המערבי. אחת המדינות בעלות שיעור האבטלה הנמוך יחסית בעולם הערבי היא מצרים, בה עמד שיעור האבטלה על 10% בשנת 2003. זאת, כתוצאה מרפורמות שנעשו באופן פעולת המשק המצרי בשנות ה-80' וה-90' וכן בעקבות תמיכה חיצונית שמצרים מקבלת בעקבות תהליך השלום עם ישראל. חוץ ממצרים, במדינות ערב האחרות שמצוינות (לבנון, ירדן, לוב ואיראן) עומד שיעור האבטלה בין 16% בירדן ואיראן ועד ל-30% בלוב.
האבטלה הגבוהה במדינות ערב אינה מתבטאת רק בשוק עבודה בעייתי. אחוז האוכלוסייה, שמתחת לקו העוני, מגיע לחלק גבוה משמעותית מאשר בעולם המערבי ונע בין כ-17% מהאוכלוסייה במצרים, 20% בסוריה, ועד 40% באיראן. לעוני במדינות ערב אחראי לא רק שיעור האבטלה הגבוה. המשקים הערביים – בהם מגיעות ההכנסות מפעילות תעשייתית מסורתית, חקלאות ושירותים (בעיקר במגזר הממשלתי והציבורי) – אינם מצליחים לספק פרנסה רבה לאזרח הממוצע. התוצר לנפש (כוח הקניה של האזרח) מגיע בסוריה ל-3,300 דולר בשנת 2003 – חמישית מהתוצר לנפש של הישראלים שעמד על כ-16,500 דולר בשנת 2003.
מעבר לכך, כוח הקניה של האזרחים בארבעת המדינות גם יחד במעגל הראשון הסתכם בכ-16 אלף דולר בשנת 2003 – נמוך יותר מהתוצר לנפש בישראל. התוצר הנמוך לנפש מגיע לידי ביטוי באיכות החיים של התושבים. כאשר אלו אינם יכולים להרשות לעצמם לרכוש מוצרים מתקדמים יותר ויקרים יותר, שמגיעים ברוב המקרים באמצעות יבוא.
השפעה אחרת של תוצר נמוך לנפש באה לידי ביטוי בהכנסות המדינה. סך ההכנסות (מסים, מענקים ותרומות) של מדינות ערב במעגל הראשון מגיעות לכ-27 מיליארד דולר בשנת 2003, בעוד הכנסות ממשלת ישראל עברו את רמת ה-40 מיליארד דולר בשנה שעברה – 50% יותר מסך ההכנסה של ארצות המעגל הראשון.
ואכן, היכולת הפיננסית הגבוהה יחסית של ישראל לעומת שאר המדינות באזור, מתבטאת ביכולת טכנולוגית גבוהה בהרבה. לישראל, הן בגלל זמינות ההון האנושי הגבוה והן בגלל היכולת לרכוש גישה להון אנושי, יש את האופציה לייצר ולהשתמש בטכנולוגיות הרבה יותר מתקדמות.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
טיל החץ: 2 מיליארד דולר
|
|
|
 |
|
מחיר: כ-30 מיליון דולר
|
|
|
|
|
|
|
היתרון הטכנולוגי
|
|
|
|
|
|
|
חוסר הזמינות של הטכנולוגיה בשווקים במדינות הערביות ניכר בהרכב הפעילות הכלכלית במדינות אלו. תחום בו יש שימוש גבוה למשאבים האנושים ופחות טכנולוגיים הוא החקלאות, שרווחת מאוד במדינות ערב לעומת המדינות המתועשות. בסוריה למשל מגיעה החקלאות לכ-30% מהתוצר ואילו התוצר התעשייתי מגיע לכ-30%. כ-32% מהתוצר במצרים נובע מחקלאות בעוד 25% בלבד מהתעשייה. בישראל מספקת התעשייה כ-37% מהתוצר ואילו החקלאות מתבטאת ב-3% בלבד.
הבדל קריטי קיים באופי הפעילות התעשייתית. התוצר התעשייתי במדינות ערב (במעגל הראשון והשני) מבוסס על משאבים קרקעיים (כגון נפט וכימיקלים), תעשייה מבוססת כוח אדם (כגון טכסקטיל, עיבוד מזון או טבק) ותיירות במדינות המתקדמות יחסית (כגון בירדן ובמצרים). כידוע איבדה תעשיית הטכסטיל הישראלית חלק גדול מהכדאיות שבהפעלתה בישראל ולא מעט מהמפעלים בתחום זה עברו למזרח הרחוק או למדינות הסמוכות (מצרים או ירדן).
בעיה זו ניכרת בבעיות הכלכליות בשנים האחרונות באזורי פיתוח בישראל. אולם, התעשייה הישראלית מבורכת במספר תחומים אותם נדיר למצוא בעולם הערבי שסביבנו: תעשיית תעופה, פתרונות מחשוב ותוכנה, תקשורת מתקדמת, מערכות נשק מורכבות, תרופות וביו-טכנולוגיה ועוד.
להשפעת הטכנולוגיה על הכלכלה הישראלית יש שני צדדים. מכיוון אחד ניתן לייצר טכנולוגיות מתקדמות יותר מהן אפשר ליהנות כמוצר סופי לצרכן או כמוצר ביניים. בנוסף, יכולים גורמים במשק הישראלי להיעזר בטכנולוגיות המתקדמות המפותחות בישראל (או נרכשות ע"י כסף ישראלי) על מנת להבטיח צמיחה עתידית של התעשייה המקומית (ראו המאבקים על תקציב המדען הראשי וחוק עידוד השקעות הון), תוך העלאת הפריון של עובדי המשק.
כמובן, שהטכנולוגיות אליהן יש לישראל גישה מתבטאות באיכויות הלחימה. התעשייה הביטחונית בישראל (רפאל, התעשייה האווירית, תע"ש ועוד) נחשבות למתקדמות בעולם בייצור פתרונות טכנולוגיים לשדה הקרב, והן גם תורמות מרכיב משמעותי בייצוא היי-טק ישראלי לעולם. את היכולות הביצועית של רפאל ראינו בבירור במלחמת המפרץ הראשונה בה "חגג" הצבא האמריקני מעל עיראק במשך מספר שבועות תוך שימוש בנשק מונחה מתקדם, שיוצר בישראל. יכולות אלו קיימות גם לישראל. ביוני 1982, ביום הראשון של מלחמת "שלום הגליל", הצליחה ישראל לבצע מהלך טקטי מזהיר במהלכו השמידה את מערך הטק"א (טילי קרקע אוויר) של הצבא הסורי כמעט ללא אבדות. המבצע, שתוכנן בקפידה במשך שנים, התאפשר בעקבות עליונות מוחלטת של הישראלים בפיתוח אמצעי לחימה – פיתוחים, שנתמכו ע"י משאבים כלכליים אדירים שהעמידה הממשלה הישראלית לטובת הנושא.
בשנים האחרונות חלו מספר שינויים מרכזיים באופי האיומים הביטחוניים על ישראל. הסכמי השלום עם מצרים וירדן אינם אידיאליים, אבל מורידים את הסיכון הביטחוני בדרגה. עיראק נכבשה ע"י ארה"ב, ואיראן מאיימת באופן ישיר על ישראל. בהתאם, משתנות גם הטכנולוגיות הצבאיות בהן ישראל צריכה להשתמש על מנת להתמודד טוב יותר עם המצב החדש.
בשורה התחתונה, המקסימום אותו ישראל יכולה לעשות הוא להתמודד עם האיומים מסביב ע"י הצטיידות בנשק המתקדם ביותר. בשביל זה צריך קודם כל לנצח במלחמות הכלכליות. וכאלה, יש לנו ברוך השם, הרבה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
