 |
/images/archive/gallery/169/704.jpg יונדאי
יחצנות  |
|
|
|
|
| הג'יפון החדש של יונדאי - טוסון - מתאים למי שמוכן להתפשר על שם המותג תמורת חיסכון של 20 אלף שקל, או למי שסתם רוצה להרגיש שהוא נוהג בג'יפ אופנתי. חוויית הנהיגה שהוא מציע מתאימה בעיקר לנהג הסולידי ובקטגוריית המכוניות המשפחתיות שבה הוא שואף לשחק, יש לו עוד הרבה מה ללמוד מהמתחרות - החל בעיצוב תא הנוסעים, דרך האבזור הלוקה בחסר וכלה בהיותו שתיין דלק בלתי נלאה |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
גיל מלמד
14/9/2004 13:30 |
|
|
|
|
|
|
|
שוק הרכב הגדול ביותר בעולם הוא השוק האמריקני, וכשמדובר בשוק העולמי לכלי רכב שמוגדרים כג'יפים - אמריקה היא מעצמה בפני עצמה, בהפרש עצום לפני כל שאר העולם. בהתחשב בכך, קשה להאשים את יצרניות הרכב, שגם כאשר הן מייצרות כלים קטנים יחסית, מה שמכונה בעגה המקומית שלנו ג'יפונים-אמריקה היא מקור ההשראה העיקרי שלהן.
'טוסון' החדש של יונדאי מבוסס מצד אחד על הפלטפורמה של'אלנטרה' - המכונית הקומפקטית של יונדאי, ומצד שני זוהי גרסה מקוצרת של ג'יפון אחר של יונדאי,'סנטה-פה'. לא היינו מטרידים אתכם בציון עובדה זו לולא הצליח טוסון - לכאורה כלי שמותאם במימדיו לאירופה ולישראל - להתגבר על המוצא שלו, אך לא על השאיפות האמריקניות שלו. וכך, למרות שמדובר בכלי קטן וקומפקטי יחסית לג'יפים הגדולים, טוסון מעניק בראש ובראשונה תחושה אמריקנית - ובכך יש'להאשים' את המנוע הבשרני שלו ואת המושבים המנופחים מעט.
ומה רע באמריקה?
תשאלו. לא אמרנו שרע, אם כי לא ניגרר כאן לציון המגבלות של כלי רכב אמריקניים בהשוואה למה שנמכר באירופה. רק רצינו לפתוח ולומר, שהתחושה הראשונה שמתקבלת כאשר מניעים את הטוסון ויוצאים לדרך היא תחושת הכוח הבשרנית של מנוע V6 ב נפח 2.7 ליטר , שמשגר אותנו קדימה בעוצמה כבושה. גם הגברת ההיגוי ההידראולית, אך המגושמת מעט, והריחוף המנותק מעט מעל המתלים
מזכירים את אמריקה, וכל זה מוזר, כאמור, בעיקר מכיוון שהטוסון הוא כלי קומפקטי.
אם מתעלמים מכלי-רכב איזוטריים מקטגוריית המיקרו-ג'יפים, כמו דייהטסו'טריוס' או סוזוקי'ג' ימני', טוסון צריך להתחרות בטויוטה'ראב4', ב הונדה CR-V וב סוזוקי'ויטארה', וגם , כמובן בסנטה-פה הגדול ממנו מעט וב קאיה'ספורטאג' ' הקרב ובא, שהוא גם האח התאום שלו (עם סמל של קאיה, שבבעלות יונדאי). אלא שאנשי יונדאי בישראל מבקשים למצב את הטוסון גם ככלי רכב משפחתי המתחרה במכוניות משפחתיות גדולות, החל במאזדה 6 ובהונדה'אקורד' וכלה ב פיז'ו 407 ובטויוטה'אוונסיס'.
כאמור, טוסון משדר פוזה ג'יפית גבוהה ומנופחת, וזה אומר קודם כל שכל מי שחלם על ג'יפ אופנתי, יכול להיכנס סוף-סוף לקטגוריה בכלי שעולה 40-20 אלף שקל פחות מן המתחרים החשובים, וזה סכום משמעותי. בנוסף, כמו בכל כלי רכב מוגבה, הכניסה והיציאה מהטוסון נוחות יותר מאשר במכוניות נוסעים. תנוחת הישיבה גבוהה ושולטת - לא כמו בג'יפ גדול מימדים, אבל ודאי שמעל לראשי הנוסעים במכוניות רגילות.
להבדיל מן הסנטה פה, אך גם מטויוטה ראב 4, ניפוחי הגוף של הטוסון לא מוגזמים ולא הופכים אותו בוטה מדי, ופה ושם שזורים גם אלנמטים עיצוביים נחמדים יותר (מפלט כפול, פגושים חתיכיים) או פחות (שמשות כהות, כנפיים קדמיות בולטות מדי).
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
טוסון מעניק בראש ובראשונה תחושה אמריקנית
|
|
|
 |
|
 |
|
עיצוב פשטני
|
|
|
 |
|
|
|
לעומת העיצוב החיצוני, שהוא פשוט אבל מושקע, עיצוב הפנים כמעט דל מדי. למעשה, למעט הקונסולה המרכזית-קדמית שמעוטרת בגימור מתכתי למראה, תא הנוסעים מזכיר יותר מדי את זה של האלנטרה, וזה אומר פלסטיקה פשוטה מאוד, על גבול הזולה. מבחינה זו, לטוסון אין שום סיכוי להתמודד מול הסביבה הפנימית המודרנית של מאזדה 6 או של הונדה אקורד, ודאי לא מול טויוטה אוונסיס, או מול פיז'ו 407 (וסליחה עם כל מי שהשמטנו בדרך).
למען הסר ספק, תא הנוסעים של הטוסון לא מעליב את יושביו בסגפנות הפלסטית האופיינית למכוניות יפניות עד סוף שנות ה-90, אבל הוא רחוק מן ההבטחה של יונדאי לכלי-רכב איכותיים ומפנקים, שיראו לטויוטה היכן ממוקמים האגזוזים. מה שמציל את המצב, בגרסה המפוארת שנמסרה למבחן, הם ריפודי העור וציפוי העור על גלגל ההגה שמקנים תחושה מכובדת יותר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
"עיצוב הפנים כמעט דל מדי"
|
|
|
|
|
|
|
בכביש ובשביל
|
|
|
|
|
|
|
כאשר דוחקים במנוע ה-V6 של הטוסון שוב נזכרים באמריקה, ולאו דווקא בצד החיובי שלה. כוח הדחיפה המאסיבי, שהופך את המנוע הזה נעים לשימוש בתאוצות רמזורים ובנהיגה עירונית, מאבד מחיוניותו באמצע טווח הסל"ד, וכדי לפתח תאוצות מהירות-בעקיפות למשל - דרושה רגל מבטון ומעט סבלנות.
נא לא להתבלבל: למנוע הזה יש כמעט 25 קג"מ מכובדים של מומנט וזה אומר שלא מדובר בעגלה, ואם משווים אותו לג'יפונים שנזכרו לעיל, הוא לא יפגר מאחור. אבל ביחס למשקל הכולל שלו (כטונה וחצי), ובהתחשב בכך שתיבת ההילוכים האוטומטית מכילה רק 4 יחסי העברה, נראה לי שרוב המשפחתיות הגדולות בעלות מנועי 2.0 ליטר מאיצות מהר יותר בתחומים החשובים של תאוצות הביניים.
מי שמעוניין להשתעשע, יוכל לבחור יחסי העברה באופן ידני, אבל באופן כללי נראה לי שמי שיהנה יותר מכל מן המנוע הזה הוא דווקא הנהג הסולידי שלא מחפש שעשועים: יתרון הנפח הגדול ומבנה המנוע ניכר בעיקר במהירויות שיוט, כשהמנוע מסתובב ב-2,000 סל "ד סולידיים. החיסרון הגדול ביותר של המנוע הזה מתגלה לנוכח משאבת הדלק: בנהיגת כביש מעורבת, שכללה אמנם כמה קטעים מאומצים אך גם לא מעט נסיעה'מנהלתית', טוסון נזקק לליטר בנזין משובח לכל 6.3 קילומטרים, וכאשר לחצנו קצת יותר ודרכנו על כמה מכשולים טכניים מינימליים, הצימאון הזה גבר עוד יותר.
כיול המתלים של טוסון מכוון לצד הקשה של הסקאלה, וזה הופך אותו לקופצני מעט דווקא על הכבישים היותר טובים ובנהיגה עירונית. אישית, אני דווקא מעדיף את הכיול הזה, מפני שכאשר נוהגים בכבישים מפותלים, או בשבילי עפר, הטוסון מסוגל לשכך את המהמורות מבלי להתפזר לכל הכיוונים, וכך מתקבלת תחושת אחיזה מהודקת ובטוחה.
ההיגוי חד מכפי שאפשר היה לצפות בכלי רכב מסוג זה, וגם זאת לטובה, כך שבסך-הכל מדובר בכלי יעיל מאוד על כבישי מע"צ הגרועים שלנו. הטוסון שנמסר למבחן לא ממוגן מפני עבודת שטח ולכן גם לא ניסינו אותו יותר מדי, אבל לזכות אנשי יונדאי אפשר לומר שהוא גם לא מתיימר להיות חיית שטח. בהיעדר תיבת העברה, ועם הנעה כפולה מן הסוג המתחכם (אפשר אמנם לנעול הנעה כפולה קבועה, אך המצב הטבעי הוא הנעה קדמית עם שילוב לפי דרישה של ההנעה האחורית)-הטוסון יכול להניע משפחה בשבילים לטיולי שטח רכים - אך לא מעבר לכך.
אגב, בניגוד למה שאומרים ביונדאי - אסור לטוסון לעלות על חוף הים (לא בגלל שאינו יכול, אלא מפני שזה לא חוקי ומזיק). מבחינה שימושית, לטוסון יש כמה יתרונות, כמו מושבים אחוריים שניתן לקפל לרצפה שטוחה לצורך העמסת מטען, דלת אחורית שמתוכה ניתן לפתוח בנפרד את השמשה, ומסעדי מושבים קדמיים שמתקפלים לאחור ליצירת משטח. מנגד, מאוד חסרים בטוסון תאי אחסון נוספים או כל דבר שיעיד על שאר רוח עיצובי (אפילו על סתם גימיק היינו מתפשרים). במילים אחרות, מבחינת הנוסעים, הטוסון הוא באמת אלנטרה מוגבהת ודי משעממת, וזה מותיר רק עוד סיכוי אחד ליתרון שיווקי: לפתות אותנו עם רשימת האבזור.
ובכן, בסעיף זה מתגלה הנדיבות הרבה ביותר במספר כריות-האוויר הבטיחותיות (6, סטנדרט בכל הדגמים), ובדגם המפואר שבו נהגנו יש, כאמור, ריפודי עור וגם גג-שמש, בקרת שיוט ובקרת משיכה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אסור לטוסון לעלות על חוף הים (בגלל שזה לא חוקי)
|
|
|
|
|
|
|
צריך לפנק את הנהג
|
|
|
|
|
|
|
מצד שני, מאוד חסרו לנו מתגי שליטה במערכת הקול בסמוך להגה, מערכת בקרת יציבות (יש רק בקרת משיכה), מערכת שמע מקורית ועוד כמה עשרות אופציות אלקטרוניות שמציעה לנו, למשל, פיז'ו 407 בגרסה הבסיסית ביותר שלה. וכאן טמונה נקודה חשובה: נכון אמנם שיצרני הג'יפים לא נוהגים לצ' פר את לקוחותיהם בעודף איבזור (וזו שערורייה בפני עצמה ביחס למחיריהם), אבל מי שמתיימר להילחם על שוק המשפחתיות הגדולות צריך להיות מסוגל לפנק את הנהג והנוסעים לפחות באופן שיתאים למתחרים.
בשורה התחתונה, הגרסה המפוארת (שצפויה להיות הנמכרת ביותר) של הטוסון עולה יותר מ-180 אלף שקל, כלומר כמו המשפחתיות הגדולות היותר יקרות. אם התחרות היא על שוק הג'יפונים, אזי כל אחד יוכל לעשות את השיקול שלו ולהחליט אם הוא מעוניין לחסוך 20 אלף שקל ולהתפשר על שם המותג, או לא. בהקשר זה חשוב לומר שהטוסון (כמו הסנטה-פה, אגב) מייצג את יונדאי טוב יותר מכל שאר המוצרים הנוכחיים שלה, בכל הקשור לאיכות הרכבה ולתחושת האיכות (וזאת למרות הביקורת שלנו על דלות העיצוב הפנימי והפלסטיקה).
אבל כדי להתחרות ברצינות בשוק המשפחתיות הגדולות דרוש ראשית תג מחיר יותר אטרקטיבי, ובנוסף גם רשימת אבזור הרבה יותר גדושה ומפנקת. כלי הנשק היחיד איתו יונדאי באמת יכולה לחשוב ברצינות על פלח השוק של משפחתיות גדולות יהיה גרסה זולה יותר של הטוסון, עם מנוע בנזין בנפח 2.0 ליטר , ותג מחיר של 140 אלף שקל.
gilmel@maariv.co.il
|
|
|
|
|
|
|  | | הגרסה המפוארת עולה יותר מ-180 אלף שקל | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
