 |
/images/archive/gallery/131/547.jpg
 |
|
|
|
|
| 5 קבוצות הגישו בקשות לרכישת דיסקונט. מי הם הבעלים האמיתיים? |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
יהודה שרוני
23/7/2004 8:38 |
|
|
|
|
|
|
|
המכרז להפרטת בנק דיסקונט נכנס השבוע לשלביו המכריעים. לראשונה מזה 20 שנה, קיים סיכוי סביר שהממשלה תחזיר את הבנק לידיים פרטיות, אחרי שמשפחת רקנאטי איבדה את השליטה בו. עובדי בנק דיסקונט קוראים את המפה היטב, והם צפו השבוע כיצד לא פחות מחמש קבוצות משקיעים הגישו בקשות לרכישת גרעין השליטה בבנק והפקידו לצורך כך ערבות בנקאית של 10 מיליון דולר.
ועד דיסקונט התכנס שלשום לישיבת חירום, שבמהלכה הוחלט לנסות ולטרפד את המהלך ולנקוט בעיצומים ללא הגבלת זמן. היו שהמליצו להכריז באופן מיידי על שביתה, אבל בסופו של דבר הוחלט רק על שביתה חלקית.
החשב הכללי באוצר, ירון זליכה, מעריך כי עד סוף 2004 תעבור הבעלות על בנק דיסקונט לידיים פרטיות. החשב הכללי אינו מביע תמיהה על עמדת עובדי דיסקונט ועל החלטתם לנקוט בעיצומים: "עובדי דיסקונט מנסים באמצעות דרישות מופרזות לחבל בתהליך ההפרטה. הם ניסו זאת עוד לפני שהתהליך התחיל, וכעת, לאחר שעברנו בהצלחה את השלב הראשון, הם מנסים זאת שוב. הוועד מנסה לקבל, על חשבון אזרחי מדינת ישראל, הטבות לא מוצדקות. העובדים שכחו שדיסקונט, עם כל הכבוד, אינו הבנק של אבא שלהם אלא של כל אזרחי המדינה, ואנחנו אומרים זאת ביושר. הם כנראה התבלבלו. העובדים יקבלו את מה שהיה מקובל לתת לעובדי הבנקים שהופרטו (כמו הפועלים והמזרחי), ואף לא אגורה יותר", מתריע זליכה. "צריך להבין כי עובדי דיסקונט יקבלו במסגרת ההטבות המקובלות כעשרת אלפים שקל לעובד. אזרחי המדינה יקבלו, עם השלמת תוכנית האופציות של לאומי, 700
שקל לאזרח. אז תבינו לבד את הפרופורציות. אני חושב שעובדי הבנק נאבקים פשוט מאוד על הכסף ורוצים לעשות זאת על חשבון הציבור הרחב, בדיוק כמו עובדי הנמלים ובנק לאומי".
זליכה מדגיש כי הצלחת ההפרטה חשובה לא פחות לעובדי הבנק מאשר למדינת ישראל: "ההפרטות בעבר הצעידו את בנק הפועלים ובנק המזרחי להישגים. הפרטת דיסקונט תבטיח את עתיד העובדים ואת עתיד הבנק. ללא ההפרטה אין לדיסקונט עתיד. נסיונות העובדים לטרפד את התהליך עלולים להביא לכריתת הענף שעליו הם יושבים. בכלל", מסביר החשב, "לכל בנק הנמצא בבעלות ממשלתית אין עתיד. הממשלה חוסמת את הבנקים ולא נותנת להם להתפתח. היא אינה משקיעה כספים ואינה מפעילה כלי פיקוח ובקרה. כתוצאה מכך, מנהלים טובים עוזבים ומנהלים כושלים ממשיכים בתפקידם. זה לא רק בבנקים אלא בכל תחום: ממשלה אינה צריכה לנהל עסקים. בעלים חדשים של בנק יכולים להזרים לתוכו כסף ולפתחו לכיוונים חדשים. כך גם התרשמתי משיחות שנערכו עם הקונים הפוטנציאליים. הם אינם מתכוונים לפטר עובדים אלא לייעל את הבנק ולפתחו. אם דיסקונט לא יופרט, אזי גם השיפור בבנק שהושג בשנה האחרונה עלול לרדת לטמיון".
לשאלה אם עיצומי העובדים לא עלולים לטרפד את המהלך, לאור כוונתם למנוע את פרסום המאזנים, השיב זליכה כי "יש חוק הנוגע לפרסום הדוחות הכספיים, וכל עבריין בעניין זה יטופל. הדוחות נוגעים להנהלת הבנק, ואני משוכנע שהיא תדע כיצד לנהוג. העיצומים לא ירתיעו אותנו או את הקונים מלהמשיך את התהליך, ואני מעריך שהוא יושלם בהצלחה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ההפתעה של נכסים
|
|
|
 |
|
|
|
כשבהנהלת נכסים מ.י פתחו השבוע את המעטפות וגילו שחמש קבוצות מועמדים מבקשות לרכוש את דיסקונט, ההפתעה היתה רבה. אגב, מועד הגשת ההצעות - יום שלישי, 20 ביולי-לא נקבע באופן מקרי. מנכ"ל נכסים מ.י. יצחק קליין הציע את יום שלישי - יום המזל. באותו יום חל גם יום הולדתו של החשב הכללי באוצר, כך שיצא פעמיים כי טוב.
הראשונה מבין חמש הקבוצות שהגישו את ההצעות היתה קבוצת דניאל שטראוס. אחריה הגיעו קבוצת ברונפמן, קבוצה שוורץ בראשותו של ג'רי שוורץ (שתתמודד ככל הנראה באמצעות קרן השקעות קנדית), קבוצת שרוהן-גרנשטיין (באמצעות מד-בנק) וקבוצת רוטשילד (המייצגת אנשי עסקים מאנגליה). המכנה המשותף של כל הקבוצות הוא שכולן מורכבות ממשקיעי חוץ ושכולם יהודים - אף לא משקיע ישראלי אחד לרפואה. "בנוהל המכירה הוכנסו מגבלות שונות שהכבידו על אפשרות צירופם של משקיעים ישראלים וגופים מוסדיים, אבל אינני רואה שום פסול בעובדה שחמש קבוצות זרות ניגשו למכרז" מסביר זליכה. לדבריו, "כל חמש קבוצות המועמדים עמדו במהלך השבועות האחרונים בקשר הדוק עם יו"ר נכסים מ.י, מיכל עבאדי, מנכ"ל החברה יצחק קליין והפיקוח על הבנקים בראשות יואב להמן, כך שהפתעה של ממש לא היתה כאן. עבודת ההכנה המצוינת שעשו הגורמים האלה למכרז הניבה את התוצאה שכל אחת מחמש הקבוצות שהביעו עניין, הגישו גם בקשות להשתתף", מפרגן זליכה לעמיתיו.
למען האמת, לפחות שלוש קבוצות ישראליות בדקו ברצינות רבה את האפשרות להשתתף במכרז: מדובר בקבוצת יצחק תשובה (באמצעות עו"ד פיני רובין), קבוצת משה ליאון (באמצעות קבוצת אנשי עסקים ממזרח אירופה) וקבוצת בנק המזרחי. קבוצת המזרחי לא התרוממה, בין השאר, מכיוון שבפיקוח על הבנקים לא גילו התלהבות רבה לרעיון שהמזרחי ירכוש את דיסקונט. לוח הזמנים של משה ליאון היה קצר. הם ביקשו לדחות את המכרז ל-15 באוגוסט או לחלופין לאפשר להגיש את הערבות הבנקאית מספר ימים מאוחר יותר. בקשתם לא אושרה. החשב הכללי: "במכרז זה היינו חייבים לגלות מקצוענות רבה כלפי קבוצות המתמודדים. כל סטייה מלוח הזמנים המקורי עלולה היתה לגרום לטרוניות מוצדקות מצד הקונים שפעלו על-פי תנאי המכרז, ולטענות ש'אנחנו לא רציניים'. אני חייב לומר שכל המשתתפים, ללא יוצא מהכלל, הודו כי עד עכשיו המכרז נוהל בצורה הוגנת. אפילו בבנק ישראל יצאו מכליהם לעזור לקבוצות המועמדים להיערך על-פי לוח הזמנים המקורי שנקבע. הם ערכו P .Q ראשוני (אישור מוקדם) ונערכו עם ארבעה צוותים לבדוק לעומק את כל המועמדים. מכיוון שהוגשו חמש בקשות, הם יוסיפו כעת צוות נוסף. אין ספק כי לפיקוח, בראשות יואב להמן וסגנו, אבי אקשטיין, יש תרומה חשובה להצלחה עד כה".
באוצר מקווים כי בתוך שלושה חודשים תסתיים בדיקת המועמדים על-ידי בנק ישראל, ואז יעלו לשלב התמחור הקבוצות המאושרות (תרתי משמע). באוצר מתכוונים לבצע תמחור מהיר שבסופו תיקבע הקבוצה הזוכה. "שלב התמחור ייעשה בצורה הגיונית, שקופה, מהירה והוגנת. כל קבוצה שתגיע לשלב זה תצטרך להגדיל את הערבות ב-15 מיליון דולר (נוסף ל-10 מיליון דולר הנוכחיים). אנחנו מוכרים כמות מינימלית של 26% ממניות הבנק עם אופציה לרכישת 25% נוספים. כמובן שלקונה שיהיה מעונין לקנות את כל ה-51% תינתן עדיפות מסוימת, גם אם המחיר למניה שיוצע על-ידו יהיה נמוך יותר. אני לא שולל את האפשרות שבמהלך התהליך תהיה חבירה של קבוצה מסוימת לקבוצה אחרת או צירוף משקיע מקומי לקבוצה זרה, הכל בכפוף לתנאי בנק ישראל".
|
|
|
|
|
|
|  | | מתיו ברונפמן | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
