 |
 |
|
|
|
|
| מיו"ר הוועד, דרך הבנקים, ועד לראש הממשלה - לכולם יש מה להרוויח או להפסיד מהפרטת בזק. והאינטרסים האלה הם שיקבעו איך ייראה שוק התקשורת שלנו בעתיד |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
אמיר טייג
23/7/2004 9:30 |
|
|
|
|
|
|
|
הפרטת בזק חזרה שוב אל הכותרות השבוע, כאשר ועדת השרים לענייני הפרטה דנה בנושא, ביום שני האחרון. אחד-אחד עלו לרגל כמעט כל הגורמים שיש להם עניין בהליך, הליך המתארך כבר יותר מעשור. כל אותם בעלי עניין, כלומר גורמים הצפויים להרוויח או להפסיד מההפרטה, מתהדרים היום בחזות אחידה, המשדרת תמיכה בלתי מסויגת בתהליך. אך מספיק פעמים בעבר כבר עמדה המדינה על סף מכירת השליטה בבזק, בשביל להעלות ספקות גם ביחס למהלך ההפרטה הנוכחי.
את בעלי העניין בהפרטה אפשר לחלק באופן כללי לשניים: עובדי ציבור וגורמים פרטיים. מבחינה פוליטית, מופקדים על ההליך שני משרדי ממשלה - התקשורת והאוצר. והדמויות, בהתאם: שר התקשורת אהוד אולמרט, ומנכ"ל משרדו הוותיק אורי אולניק. ומנגד - שר האוצר בנימין נתניהו, ואייל גבאי, מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות, הגוף האחראי על ההפרטה מטעם המדינה. גורם שלישי, שניצב ברקע, הוא משרד ראש הממשלה - איך לא. אין זה סוד כי קיימת יריבות פוליטית בין שני השרים-אולמרט ונתניהו, ואולי זה לא ממש מקרי ששני המשרדים אינם רואים את ההפרטה באותו אור.
נתניהו התחייב בפני האמריקנים, במסגרת הסכם הערבויות (9 מיליארד דולר במשך 3 שנים - זוכרים? ) כי עד לסוף השנה יפריט חברה ממשלתית נוספת לאל על. בזק ולאומי הן המועמדות המובילות, כאשר בזק היא ללא ספק הקרובה מבין השתיים להפרטה. נתניהו יושב על ראשו של אייל גבאי, ולוחץ עליו ככל שהוא יכול להפריט את בזק. "לא משנה המחיר", אמר ביותר מהזדמנות אחת. הפרטת בזק תעניק לו נקודות פוליטיות, הכסף שינבע מההפרטה יאפשר לו יותר אוויר לנשימה מבחינה תקציבית, והוא ללא ספק ייצא גדול בעיני האמריקנים, ובעיני תומכי מדיניותו הכלכלית בישראל. מול נתניהו עומד אולמרט. את שר התקשורת מעניין הרבה יותר לפתוח את שוק התקשורת המקומי לתחרות. תחרות משמעותה מחירים נמוכים יותר, שירות טוב יותר, ואפשרויות
רבות יותר לכלל ציבור צרכני התקשורת, וידוע שישראלים אוהבים מאוד לצרוך תקשורת.
לכאורה, פתיחת שוק התקשורת לתחרות אינה נוגדת את הפרטת בזק. להפך, רבים טוענים כי זה המהלך הרצוי. בפועל, השילוב מעורר בעיות לא קלות, בעיקר מבחינת הרגולציה. אף אחד - לא שר התקשורת, לא שר האוצר וגם לא גדולי המומחים בתחום - אינו מתיימר לצפות כיצד תיגמר פתיחת השוק הישראלי לתחרות. השאלות הגדולות, מבחינת בזק, הן: איך תיראה החברה לאחר התחרות? האם ידו הארוכה של משרד התקשורת תמשיך ותגביל את פעילותה העסקית? מה יקרה כשנתח השוק של החברה בשיחות המקומיות יירד מתחת ל-15%? האם היא תוכל למזג לתוכה את החברות-הבנות? ויש עוד שאלות רבות וקשות, אשר לאף אחד בשלב זה אין תשובה עליהן, כולל משרד התקשורת. כל קונה פוטנציאלי של בזק, שואל קרוב לוודאי גם הוא את השאלות האלה. האם לנצח יצטרך לקבל את אישור משרד התקשורת כאשר ירצה לבצע מהלך עסקי תחרותי זה או אחר? אם התשובה היא כן, אז המחיר של בזק יהיה נמוך בהרבה, אם התשובה היא לא, המשקיע יהיה כנראה מוכן לשלם יותר. כיוון שאף אחד בממשלה לא מוכן להבטיח הבטחות, ומנגד אף משקיע לא יאמין להבטחות כאלה, ה"עמימות הרגולטורית" נותרת.
משרד התקשורת, כמובן, מעוניין ברגולציה רבה על בזק, גם לאחר פתיחת השוק לתחרות, וזאת כדי להקטין את המונופול ולתת יותר צ'אנס למתחרים. מנגד, האוצר מעוניין בפחות רגולציה, גם בגלל השקפת עולמו של העומד בראשו, גם כדי להעלות את מחירה של בזק, וגם כדי להעלות את הסיכוי שסוף-סוף תמכור המדינה את השליטה בה. במשרד ראש הממשלה, כפי שקורה בהרבה עימותים בין המשרדים, מעדיפים לצפות בנעשה מהצד. "עמימות" היא מילת המפתח. מצד אחד, קיים האינטרס הציבורי בפתיחת השוק לתחרות. מנגד, גם לראש הממשלה יש אינטרסים, וללא ספק יש לו אינטרס בשאלה מי מהשרים ייצא כשידו על העליונה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
נתניהו. הבטיח לאמריקנים
|
|
|
 |
|
 |
|
הוועד בעד
|
|
|
 |
|
|
|
לאחר מיצוי הגורמים בירושלים, הגיע הזמן להגיע לחברה עצמה - ההנהלה, הדירקטוריון, וכמובן העובדים. נפתח בעובדים: 8,100 עובדים יש לבזק, כאשר מרביתם, יותר מ-6,000, מאוגדים בוועד, שבראשו עומדת דמות חצי מיתולוגית-שלמה כפיר. דלתותיהם של כל מנכ"לי החברה היו ועודן פתוחות בפניו, וכפיר הוא ללא ספק אחד מהגורמים בעלי העוצמה הרבה ביותר בארגון. כל מנכ"ל או נציג של המדינה שניסה למכור את החברה, ידע כי ללא כפיר דבר לא יזוז. מעבר לכך, ללא ברכת הוועד להפרטה, אף משקיע לא יקנה את בזק. אחד מהדברים שעליהם גאוותו של גבאי הוא ההסכמה שאליה הגיע עם הוועד. תמיכת הוועד עלתה למדינה - או לחברה, תלוי איך מסתכלים על זה - כמעט 500 מיליון שקל בהחזר הטבות פנסיה, ועוד כ-180 מיליון באופציות לרכישת 4.7% ממניות החברה.
כלפי חוץ שומר הוועד על מראית עין של מי שתומך בהפרטה, אך קיימים לא מעט סימנים כי הדבר אינו לגמרי כך. כפיר, ועוד כמה בעלי תפקידים בראשות הוועד, צפויים לצאת לפנסיה בשנתיים הקרובות. אין ספק, כי די ישמחו לדחות את ההפרטה עד לאחר שיורישו את תפקידם לדור הבא. ודבר נוסף: שלמה כפיר נמצא במקום השישי ברשימת מפלגת "עם אחד" של עמיר פרץ, שאיך לומר, הפרטה ונתניהו הם שני דברים שלא משפרים את מצב רוחו הציבורי. כפיר לא היה ממש רוצה שהפרטת בזק תתרחש במהלך המשמרת שלו, במיוחד לנוכח הסיכוי להקדמת הבחירות.
בדומה לעובדים, המקבלים את נושא ההפרטה בחשדנות, גם בדירקטוריון בזק קיימים חששות לא קטנים מפני ההפרטה. ידוע לכל, כי ביום שלמחרת השלמת ההפרטה, יפוטרו כל חברי הדירקטוריון מטעם המדינה, וקשה למצוא מי שירצה לוותר על משרת דירקטור בבזק מרצונו החופשי. למרות זאת, ההרכב הנוכחי של הדירקטוריון, שבראשו עומדת מיקי מזר, דווקא הראה סימנים מוזרים כי אינו מתנגד להפרטה. "מכל זווית ראייה - הן הממשלתית, הן של בזק, הן של העובדים והן של שוק התקשורת - חשוב מאוד להפריט את בזק", אמרה מזר השבוע. חברי הדירקטוריון גם לקחו חלק פעיל באישור התשקיף של החברה, שפורסם לא מכבר. יש המעריכים כי מזר, העומדת לפני גיל פרישה, ותפקיד יו"ר בזק הוא כנראה תפקידה הציבורי האחרון, היתה רוצה גם היא ליהנות מפירות ההפרטה. מעבר לכך, חייבים לזכור כי הדירקטוריון הוא נציגה של המדינה, ולפיכך רצונה של המדינה הוא הקובע, גם מבחינתו.
מתחת לדירקטוריון נמצאת הנהלת החברה. באופן טבעי, גם חברי ההנהלה חוששים מימי פוסט ההפרטה, שכן בעל בית חדש מביא עימו בדרך-כלל גם מנהלים חדשים. למרות חששות אלה, הנהלת בזק די מצליחה לשכנע בתמיכתה המופגנת בהפרטה. גם אמנון דיק, המנכ"ל, אמר בעקבות ישיבת ועדת השרים לענייני הפרטה: "כמו שאמרתי לא מעט פעמים, ההפרטה חיונית לבריאותה של בזק ולכן חשוב מאוד להשלימה במהרה". מעבר לחזות הזאת, אין ספק כי קיימים חששות בלבו של דיק, אך לזכותו ייאמר כי בניגוד למנהלי בזק הקודמים, שהיה להם קשר חזק לסקטור הציבורי, דיק גדל בסקטור העסקי, שם החזיק בעבר בכמה משרות ניהול בכירות בעלית ובקוקה-קולה. כמו כן, בתפר שבין תפקידו הקודם לתפקידו הנוכחי ניסה דיק לגבש קבוצת משקיעים, שתרכוש את הקו-אופ. אמנם הדבר לא יצא אל הפועל, אך אין ספק שדיק יודע מה עובר בראשו של בעל הון המבקש לרכוש חברה. זו אולי הסיבה לכך שאייל גבאי בוחר לצרף את דיק למרבית הנסיעות לחו"ל, שבהן הוא מנסה לגייס משקיעים פוטנציאליים לבזק. עבור דיק זו הזדמנות להכיר, אולי, את בעלי הבית העתידיים, להרשימם ביכולותיו, ולהגביר את סיכוייו להישאר בכס המנכ"ל לאחר ההפרטה. הוא, כך נוצר הרושם, בטוח ביכולתו זו.
|
|
|
|
|
|
|  | | אמנון דיק. צורף לנסיעות לחו"ל | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
