 |
יכול להיות שהעובדה ששוק המניות התל-אביבי נמצא בשיא כל הזמנים הרבה לפני בורסות מערביות אחרות - כבר לא מרגשת את הציבור בישראל. יכול להיות שחלק גדול מאותו ציבור לא הגיע בכלל לשלב הריגוש, כי רובו בכלל לא מתעסק במניות, באופציות ובחוזים עתידיים, בגלל שיש לו צרות הרבה יותר גדולות על הראש, כמו אבטלה, עוני וקיפוח. יכול מאוד להיות שכל הסיפור הזה סביב הבורסה, שמושכת אליה עוד ועוד כספים מדי יום, כלל לא היה חשוב, אילו הוא באמת היה נוגע לקומץ קטן של עשירים ובעלי הון במשק הישראלי. אבל המציאות רחוקה מכך. לעובדה ששוק המניות התל-אביבי נסחר ברמות שיא הרבה לפני כולם יש משמעות מרחיקת לכת לכולם, מראשון העשירים עד אחרון העניים בישראל. עובדה: 19% מנכסי קופות הגמל מושקעים היום בבורסה. קל מאוד להסביר למה שיא בבורסה עושה טוב לעשירי ישראל. פשוט: הם בדרך כלל בעלי עניין בחברות ענק במשק, ועל כן עליית ערכן מתבטאת בכיס שלהם. לא קשה גם להסביר מדוע עניי ישראל, שלא משקיעים בשוק המניות, צפויים בטווח הארוך יותר ליהנות מהגאות. המשוואה פשוטה: יותר כסף לעשירים, יותר השקעות, יותר עבודה. אבל הכי קל להסביר למה עליות השערים בשוק הן חדשות רלבנטיות לשכבה הגדולה והחשובה ביותר בישראל, שכבת הביניים. זו שחוסכת לטווח ארוך באמצעות מכשירים פיננסיים כמו קופות גמל, קרנות השתלמות ותוכניות פנסיה. עליות שערים הן כמעט תמיד חדשות טובות. אבל משקל של 19% באפיק מנייתי במכשיר חיסכון ארוך טווח כמו קופת גמל, שאמור להיות שמרן, זה כבר סיפור אחר. ולפעמים יש גם חדשות רעות - ואז אותם 19% ייראו אחרת לגמרי. לפי נתוני המחלקה המוניטרית של בנק ישראל, משקל האפיק המנייתי בקופות הגמל עלה בשיעור חד, מרמה של 11.5% בתחילת 2003 ל-19% כיום. נכון להיום, היקף הנכסים המנייתיים של קופות הגמל עומד על 22 מיליארד שקל - פי 1.8 מהיקפו בתחילת 2003. יחד עם זאת, חלק גדול מהעלייה נובע מעליות השערים החדות במהלך השנה וחצי האחרונות. כשריבית בנק ישראל עומדת על 4.1%, מעבר הכספים למסלולים נועזים יותר כמו מניות הוא טבעי, וכשהכל עולה, אין מתלוננים. אבל ציבור המשקיעים בארץ, שעדיין דוחק רגליו מהבורסה - תוצאות המפולות הגדולות בעבר החשוך שלה - נאנס להשקיע בדלת האחורית, דרך קופות הגמל וקרנות ההשתלמות, שמשקל המניות בהן כבר עלה ל14.3%, לעומת 9.4% בתחילת 2003. שם, התחרות הגוברת בין הגופים דוחפת אותם להיות אמיצים יותר ויותר כדי להיות הכי טובים. ברור לכולנו מי ישלם את המחיר.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
בדרך למטה, הדברים נראים אחרת
|
|
|