 |
/images/archive/gallery/117/223.jpg רכב מטופל במוסך
צילום: אלי דסה  |
|
|
|
|
| בדור הקודם של המצברים מומלץ לבדוק את מפלס הנוזלים אחת לכמה שבועות. בדור החדש - יש להיזהר ממילוי יתר |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
גיל מלמד
17/6/2004 9:35 |
|
|
|
|
|
|
|
לשאלת קוראים אחדים המלצנו במדור זה בעבר לבדוק את מפלס הנוזל גם במצברים "ללא תחזוקה", מכיוון שבמהלך העבודה הרגילה שלהם מתרחש אידוי של מים. כאשר רמת הנוזל האלקטרוליטי שבמצבר יורדת באופן שחושף את לוחות העופרת, נגרם למצבר נזק בלתי הפיך ואז אין מנוס מהחלפתו.
עם זאת, המלצה זאת נכונה לדור הקודם של המצברים (שעודנו בשימוש), דור שבו משתמשים בחומר שנקרא "אנטימון". חומר זה גורם, בין השאר, לריאקציה כימית שבמהלכה הופך אחוז קטן מן הנוזל האלקטרוליטי למימן, וכך פוחתת בהדרגה כמות הנוזל בתוך המצבר. במצברים מסוג זה כדאי לבדוק, אחת למספר שבועות, שהנוזל אכן מכסה את לוחות העופרת ובמידת הצורך גם להוסיף מים מזוקקים.
בשנים האחרונות עוברת תעשיית המצברים לשימוש במצברי עופרת-קלציום, שבהם לא נעשה שימוש באנטימון. במצברים אלה, שרבים מהם כבר מותקנים בימינו במכוניות חדשות ואחרים מיובאים לשוק המצברים החלופיים (שמוערך ב-600 אלף יחידות בשנה), לא מתרחש תהליך של פירוק הנוזל למימן, ולכן - למעט במקרים קיצוניים של סדקים או נזילות - לא מתקיים בהם כמעט אידוי של מים.
כמה מיצרני מצברי העופרת-קלציום אטמו לחלוטין את פקקי המילוי של המצברים, כך שגם מי שמעוניין להוסיף נוזל, לא יכול לעשות זאת. במצברי עופרת-קלציום אחרים ניתן אמנם לפתוח פקקים (לאחר הסרת מדבקות), אבל גורמים בענף טוענים שמילוי יתר של המצבר עלול לגרום לנזילות של הנוזל האלקטרוליטי - סוג של חומצה שעלולה להזיק לחלקים שונים במכונית.
בקיצור, אם במכונית מותקן מצבר מן הדור הקודם, אפשר להאריך את חייו על-ידי בדיקה תקופתית של גובה מפלס הנוזל והוספת מים מזוקקים (רק עד לקו העליון שמסומן על המצבר) בהתאם לצורך. אם מדובר במצבר מן הדור החדש, מסוג עופרת-קלציום, אסור לפתוח בכוח את הפקקים שלו, ובכל מקרה יש להיזהר שלא למלא מים מזוקקים מעל למפלס המרבי שהגדיר יצרן המצבר. שאלות ניתן להפנות לפקס: 03-5682803 או לדואר אלקטרוני gilmel@maariv.co.il
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
