 |
/images/archive/gallery/106/115.jpg דרור מרמור
צילום: נועם וינד  |
|
|
|
|
| דרור מרמור תוקף את התקשורת על תמיכתה בעניי ישראל שמקפידים למלא לוטו, במקום למלא את המקרר |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
דרור מרמור
7/6/2004 9:38 |
|
|
|
|
|
|
|
מכירים את שני החכמים שהתווכחו בניהם, האם אפשר לדכא את טבעו של כל בעל חיים ולאלף אותו להתנהג בהתאם לרצוננו? בעוד שחכם א' טען כי אפשר לעצב ולחנך כמעט כל אחד, טען חכם ב' כי בסופו של דבר "טבע הוא טבע", גם אם למראית עין, זה נראה לנו קצת אחרת.
בהמשך הסיפור, קרא חכם א ' לחברו והזמינו להתארח. בשעת הסעודה נכנס, באופן טבעי כמעט, חתול הבית, על שני רגליו האחוריות, כשהוא נושא באלגנטיות את מגש האוכל. היה בכך מספיק, כך נראה, בכדי לסמן את ניצחונו של א' בויכוח.
אלא, שכבר בארוחה הבאה, כששוב נכנס החתול המהודר, שלף ב' מכיסו את העכבר המסכן שתפס שעה קודם לכן. הסוף המר לעכבר כבר ברור, כאשר עוד ברגעים אלו ממש, עדיין מנקים את שאריות הסעודה שהותזה לכל עבר מהמגש המתעופף, ומשאריות העבר הלעוס.
למה, למען השם, נזכרתי בכל זה?
ובכן, לפני מספר ימים חגגו כלי התקשורת את מזלה הטוב של משפחה קשת יום. משפחה גדולה, בעלת משהו כמו עשרה ילדים (את אחת הבנות עמדו לזרוק מהבית בגלל חובות תופחים לבנקים), אשר זכתה במיליוני שקלים בלוטו. במשפחה השוויצו שהם ממלאים לוטו כבר שנים, מידי שבוע בשבוע, עד לרגע המיוחל, אותו חלקו (מאחורי מסכה כמובן) עם המוני בית ישראל.
במהירות הבזק שכחה התקשורת את הכובע הכלכלי-חברתי המהודר וה"רציני" שהיא כל כך נהנית לחבוש בשנים האחרונות. מכיוון שהעובדה שהיא מייעצת לעם ישראל כיצד להימנע מאוברדרפט או מבקרת את שירותי הרווחה כמעט מידי יום על הטיפול במסכנים, אינה עולה בקנה אחד עם חגיגות השמחה ביחד עם המהמרים.
אני קורא ותוהה מדוע אין כותרות שמוקיעות דווקא את אלה שממלאים מידי שבוע משבצות ריקות, במקום למלא קודם לכן את המדפים הריקים שבמקרר, שאותו, הסיכוי למלא, הרי גבוה לעין שיעור מלזכות בלוטו.
לאמיתו של דבר, במצב רוח אופטימי במיוחד, אני גם מסוגל להרהר באפשרות שתפורסם כתבה פסימית דווקא על שחקן כדורגל מהולל שיצא מעיירת פיתוח זנוחה (גם כאן, הסבירות הסטטיסטית לא גבוהה בהרבה מזכייה בלוטו). יכול להיות, שאותו שחקן ברוך כשרונות, חרץ את גורלם של עשרות זאטוטים מאותה עיירה, שיחלמו מעתה והלאה להגיע למועדון הכדורגל היוקרתי באירופה, במקום לטרוח להגיע לכיתה א' קודם כל, מידי בוקר.
אלא שבסופו של דבר, כמו שכבר אמרנו, "טבע הוא טבע". תקשורת ההמונים לא השתנתה והיא עדיין מעונינת להשביע את הרעבים בהתאם לתפריט המאוזן שהם בחרו. הכובע הכלכלי-חברתי הנוקשה בתחילת המהדורה והכובע הרך והצהוב בסופה מונחים אל אותו חתול.
הפופולאריות היא זו שקובעת בינתיים את שם המשחק.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
