 |
/images/archive/gallery/105/131.jpg
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
| אמיר אייזנברג על מה שמאחורי העסקאות הגדולות של שוק ההון הישראלי |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
אמיר אייזנברג
25/5/2004 9:01 |
|
|
|
|
|
|
|
כל כמה חודשים מרחפת מעל שוק ההון איזו עיסקה גדולה, שכל העיניים מופנות לעברה בסקרנות: האם היא תושלם ותיחתם כמתוכנן, או שמא הצדדים לא יצליחו להשלימה מסיבות כאלה ואחרות? עיסקאות גדולות, מטבען, נוטות להתפרס על פני זמן ארוך למדי. על אחת כמה וכמה במדינת ישראל, כאן מעורבים כמעט בכל עיסקה אותם השחקנים, ובגלל ניגודי עניינים וריכוזיות יתר הם נאלצים להמתין לסדרת אישורים מגורמים כמו בנק ישראל, הממונה על ההגבלים העסקיים, משרד האוצר ודומיהם.
בקיצור,מעייף מאוד להגיע משלב החתימה על הסכם העקרונות ועד לשלב שבו מרימים כוסית ומשלימים את העיסקה. אחת העיסקאות הנגררות ביותר בשוק הישראלי היא, כמובן, המיזוג הענק בין 3 חברות הכבלים, מתב, ערוצי זהב ותבל. מיזוג זה תוכנן להתבצע כבר בשנת 1999, אז בעליהן של 3 החברות האמינו כי הם יספיקו לאחד כוחות במהירות, ולפנות להנפקת ענק בבורסת הנאסדק. אולם הרגולטורים למיניהם, כמו גם הבנקים המעורבים בעיסקה, גרמו לה להתעכב כמעט 5 שנים.
עם זאת, בכל עיסקת ענק כזו ישנם שני גורמים שאמורים להכריע אם לבסוף היא תתבצע בקונסטלציה כזו או אחרת. הכוונה היא לצורכי הצדדים ולאגו שלהם. בעיסקת הכבלים, למשל, היה ברור כי החברות חייבות להתאחד למלחמה בחברת הלווין יס, וזה היה צורך הכרחי. מצד שני, לכל אחד ממנהלי חברות הכבלים ובעלי המניות שלהן היה האגו שלו, ואיש לא רצה להצטייר כצד החלש בעיסקה. לבסוף תבל היא זו שקרסה ונאלצה לבוא על ארבע לעיסקה, בעוד שמתב נראתה החזקה יותר מבין השלוש.
גם עיסקת הענק לרכישת קונצרן אי.די.בי ליוותה אותנו במשך למעלה משנתיים. בתחילה היתה זו קבוצת קרדן שניהלה את המגעים לרכישת הקונצרן, שלא הבשילו והותירו כל צד עם אשמות כנגד הצד שמנגד. מאותו רגע היה ברור כי זהו צורך של המשפחות רקנאטי וקרסו למכור את אי.די.בי, ולא משנה מתי, אבל במועד זה או אחר העיסקה חייבת להתבצע, שכן אחרת הקונצרן עלול לשקוע לתקופה ארוכה של קיפאון. ואכן, הגיעה קבוצת נוחי דנקנר, שגם היא התייצבה מול חזית קשה - מערכת בנקאית, רגולטורים ומחלוקות על מחיר העיסקה. לנוחי דנקנר,לעומת זאת,היתה אז שאיפה לבצע רכישת ענק במשק, ולקפוץ מדרגה אל ליגת העל של מוקדי הכוח במשק הישראלי. אם לא היה רוכש את אי.די.בי, סביר להניח שהיינו רואים אותו מתמודד ברצינות על רכישת בנק דיסקונט או לאומי, או משתתף בהפרטת בזק, מה שאולי יעשה גם באמצעות אי.די.בי. האגו והצרכים שוב הולידו כאן עיסקה. כך היה גם עם העיסקה המתמסמסת למכירת חברת הביטוח הפניקס, מידי יוסי חכמי (שהיה מעוניין להיפרד מהשקעותיו בישראל) לידי יעקב שחר וישראל קז, כשבתווך חצץ הרבה מאוד אגו מצד שלמה אליהו, שנותר בעל מניות מיעוט בחברת הפניקס. בעיסקה אחרת, עיסקת דנקנר-אלרן, היה ברור שבני משפחת דנקנר צריכים להיפטר בכל מחיר מההלוואות האישיות שלהם, בהיקף 500 מיליון שקל, כלפי לאומי.
אלא שעיסקת בעלי העניין למכירת האחזקות האישיות לחברת אלרן שבשליטת המשפחה התפוצצה אחרי שנה של נסיונות להעבירה, ובני המשפחה יצטרכו לחפש מוצא אחר לצורך בהסרת נטל האשראי מכתפיהם. עיסקה נוספת שיש התלבטויות רבות לגבי השלמתה בטווח הנראה לעין, היא רכישת מתב בידי חברת הסלולר פרטנר. האגו כאן ברור: אם זו לא תהיה פרטנר זו כנראה תהיה המתחרה שלה סלקום,ולכן פרטנר לא תשמוט בקלות את ההזדמנות לצאת כאן מובילת שוק בכל הקשור לחיבור הראשון בישראל בין כבלים לסלולר. מבחינת הצרכים, קשה לנתח את המפה, שכן לאיש אין ודאות שהמיזוג הזה אכן יועיל לשני הצדדים. היות שפעם האגו מכריע ופעם אחרת הצרכים הם הזוכים, ופעמים רבות הם מתנגשים זה בזה, קשה לקבוע גם הפעם האם עיסקת פרטנר-מתב אכן תצא אל הפועל.
amir-e@maariv.co.il
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
