 |
/images/archive/gallery/208/960.jpg ראם דאס.
 |
|
|
|
|
| בין הפסל של הבודהא לתמונה של הגורו שלי, אני נוהג להציב על המזבח אצלי בבית צילום של פוליטיקאי, כדי לברך אותו מדי בוקר. כך אני נזכר שכולנו נשמות, כולנו ראויים לאהבה, כולנו אלוהים. ראם דאס |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
ראם דאס. תרגום: יונתן לוי
28/4/2008 8:45 |
ראם דאס. תרגום: יונתן לוי
28/4/2008 8:45 |
|
|
|
|
|
|
|
החלק החשוב ביותר באהבה אינו הנתינה ואינו הקבלה: אלא ההוויה. כשאני צריך אהבה מאחרים, או צריך לתת אהבה לאחרים, אני לכוד במצב לא יציב. אבל להיות מאוהב, ולא רק לתת או לדבר אהבה, הוא הדבר היחידי שמספק יציבות. להיות מאוהב פירושו לראות את ה"אהוב" [או את אלוהים] בכל מקום.
 |
| באבא אמריקאי |
פרופ' לפסיכולוגיה שהפך לאייקון פסיכדלי, נזרק מהאקדמיה ונסע להודו. באבא ראם דאס, גורו אמריקאי בן 78
|
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
אני לא מעוניין להיות "מאהב". אני רוצה רק להיות אהבה. בתרבות שלנו נהוג לחשוב על אהבה כעל עניין בין-אישי: "אני אוהב אותך", ו"אתה האהוב שלי". האגו נבנה על סמך יחסים, אבל לא הנשמה. היא רוצה רק להיות אהבה. זו שמחה אמיתית, למשל, להפוך מישהו שאף פעם לא חיבבת ל"אהוב". דרך אחת שאני מתרגל את העניין הזה היא להציב צילום של פוליטיקאי שאני מאוד לא מסכים איתו על המזבח הקטן אצלי בבית. בכל בוקר אני קם ואומר בוקר טוב לבודהא, לגורו שלי ולשאר הישויות הקדושות ששם. אבל זה משהו אחר לומר "שלום מר פוליטיקאי". אני יודע שזה נשמע מצחיק, אבל כך אני נזכר כמה רחוק ללכת כדי לראות את אלוהים בכל דבר.
אמא תרזה תיארה את המצב הזה כאילו "רואים את ישוע בכל התחפושות המצערות שלו". כשהבנתי שאמא תרזה למעשה הייתה מעורבת בפרשת אהבהים עם כל אחד ואחד מהעניים והמצורעים שאספה בביבים של הודו, אמרתי לעצמי, "זו הדרך לשחק את משחק האהבה". ואת זה תרגלתי ב-25 שנים האחרונות: לראות ולהיות עם ה"אהוב" בכל מקום.
אחד הדברים המעניינים בלראות את אלוהים בכל מקום הוא שאין צורך שהאדם השני יראה את עצמו בתור ה"אהוב". כל מה שנדרש הוא שאני אתמקד כראוי במודעות שלי. מעניין לראות, עם זאת, באיזו לבביות אנשים מגיבים כשרואים בהם את האהוב, גם אם הם לא יודעים שזה מה שקורה. כמובן, ההנחה היא שהרגשות שלך אמיתיים ואתה לא מנסה לשחק עליהם איזה משחק או לתפוס עליהם איזשהו טרמפ. הרעיון הוא פשוט לחיות ולנשום בין ה"אהובים".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
השתגעת? זה דוד הנרי
|
|
|
 |
|
|
|
כך אני מתרגל את הראייה של אחרים (הפוליטיקאי, למשל) בתור אלוהים: אני מזכיר לעצמי ש"הנה עוד נשמה, כמוני, שהתגלגלה לה בגלגול מורכב, ממש כמוני. אני לא רוצה להיות בגלגול שלו ממש כמו שהוא לא רוצה להיות בשלי. אבל מכיוון שאני רוצה לשהות בנשמתי ולא באגו שלי, אני רוצה לתת גם לאחרים את ההזדמנות לעשות כך".
אם אני יכול לראות את הנשמה שהתגלגלה באישיות שלא אכפת לי ממנה, אז התודעה שלי הופכת לסביבה שבה היא חופשייה לצאת ולעלות אם היא רוצה. זה בגלל שאני לא מנסה לנעול אותה באישיות שהיא הפכה להיות. מאד משחרר להתנגד למישהו פוליטית, אך עדיין לראות בו נשמה. לכך התכוון קרישנה כשאמר שאינו מתכוון להילחם, מכיוון שכולם בני דודים. ייתכן שבגלגול הנוכחי יש בינינו חילוקי דעות, אך כולנו נשמות.
סיפור שסיפרתי פעמים רבות מבהיר את הנקודה הזו. לפני כמה שנים הוצאתי סדרה של תקליטים שנקראה "לאהוב, לשרת, לזכור". בתקליטים הללו היו מוזיקה, הקראות מהבשורה על פי יוחנן וכל מיני דברים מגניבים, יחד עם חוברת עם טקטסטים ותמונות. חבילה נהדרת שמכרנו בדואר תמורת 4.5 דולרים.
הראיתי את האלבום לאבא שלי.
אבא היה עורך דין עשיר מבוסטון - רפובליקאי שמרן, קפיטליסט ובמשך תקופה גם מנהל של מסילת רכבת. הוא הביט באלבום ואמר "עבודה טובה! אבל מה פתאום ארבע וחצי דולרים? אתה יכול למכור את זה בעשרה או אפילו חמישה-עשר דולר!"
אמרתי, "כן, אני יודע".
"פחות אנשים יקנו את זה אם זה יהיה יקר יותר?", הוא שאל.
"לא", עניתי. "מן הסתם אותו מספר".
"אז אני לא מבין אותך", הוא המשיך. "אתה יכול למכור בעשרה, ואתה מוכר בארבעה וחצי? מה הבעיה שלך, אתה נגד קפיטליזם או משהו?".
ניסיתי להסביר לו שהגישות שלנו שונות. אמרתי, "אבא, לא לקחת עכשיו תיק של דוד הנרי?"
"כן", הוא ענה, "תיק מסובך מאוד. ביליתי בגללו הרבה זמן בספרייה המשפטית".
"ניצחת?" שאלתי, והוא ענה, "כן, ניצחתי".
אבא שלי היה עורך דין מצליח מאוד, והוא דרש סכומים שהלמו את המוניטין שלו. אז אמרתי: "טוב בטח לקחת ממנו סכום רציני על זה".
אבא כעס: "השתגעת? זה דוד הנרי - אני לא יכול לקחת ממנו כסף".
"אז זאת הבעיה שלי", אמרתי. "אם תמצא מישהו שהוא לא דוד הנרי, אני אקרע אותו במחיר".
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/923/604.jpg
ראם דאס  |
|
|
|
|
|
|
|
|
הוא פשוט היה אהבה
|
|
|
|
|
|
|
מה שניסיתי להסביר הוא שכשאתה רואה את אלוהים בכל מקום, כולם משפחה ובכל מקום יש אהבה. כשאני מרשה לעצמי לראות את היופי של ישות אחרת, את ההתגלות של היופי הפנימי של הנשמה, אני יכול להרגיש את האיכות של האהבה בישות הזאת. זה לא משנה מה אנחנו עושים. אולי אנחנו מדברים על חתולים כי בדיוק לקחנו מזון לחתולים בסופרמרקט, ואולי פשוט חלפנו אחד על פני השני ברחוב. כשאנחנו אהבה, אנחנו יוצרים סביבה שמאפשרת להתנהג באופנים שונים, אוהבים ושלמים יותר מכרגיל. לא רק שזה מאפשר לאנשים לאהוב יותר, זה מעודד אותם.
ב-1969 נתתי סדרת של הרצאות בניו יורק. כל ערב לקחתי את האוטובוס בשדרה השלישית עם אותו נהג יוצא דופן. מדי ערב זו הייתה שעת השיא באחת הערים הקדחתניות ביותר בעולם, אבל כל נוסע באוטובוס קיבל מילה חמה ונוכחות אכפתית. הוא נהג כאילו הוא השיט סירה במורד הנהר, זורם עם התנועה ולא מתנגד לה. בגלל החלל האוהב שיצר הנהג, לכל מי שעלה על האוטובוס היה פחות סיכוי לבעוט בכלב אחר כך או סתם להתנהג בצורה קרה ועוינת. הוא לא היה תרפיסט או מורה רוחני דגול. הוא פשוט היה אהבה.
זכרו, אנחנו משפיעים על העולם כל רגע ורגע, בין אם אנחנו מתכוונים לכך ובין אם לא. פעולותינו ומצבי רוחנו משפיעים בגלל שהקשר ההדדי בין כולנו כל כך עמוק. העבודה על המודעות שלנו היא הדבר החשוב ביותר שנעשה בכל רגע נתון, ולהיות אהבה היא הפעולה היצירתית העילאית ביותר שיש.
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
