 |
/images/archive/gallery/891/970.jpg הישרדות
תמיר וולף  |
|
|
|
|
|
|
| גם המקובלים רואים הישרדות. מסקנתם: התוכנית היא דוגמא מצוינת לאיך לא להתנהג כדי לשרוד בעולם. אם נמשיך לחיות באגואיזם ותחמנות, נמצא את עצמנו "מודחים" מכדור הארץ |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"ובמילים פשוטות נאמר, שטבע כל אדם ואדם, לנצל חיי כל הבריות שבעולם לטובת עצמו. וכל שנותן לזולתו - אינו נותן אלא מחמת הכרח, והדבר נעשה בעורמה רבה, באופן שחברו לא ירגיש בזה, ויוותר לו מדעתו... וכל ההבדל הוא רק בדרך בחירתם של האנשים: שהאחד מנצל את הבריות על ידי השגת תאוות נמוכות, והשני על ידי השגת ממשלה, והשלישי על ידי השגת כבוד" (בעל הסולם, מאמר השלום).
 |
| מציאות נושכת |
|
שחר רז הגיעה להישרדות על תקן השמאן הרוחני, אבל מה? בקושי רואים אותה. בדיעבד מתברר שהשהות על האי הייתה חוויה טראומטית, משחק של תדמיות ומאבקי אגו, שלא הייתה מוכנה להם. במבט רוחני, היא אומרת, תוכנית ריאליטי היא כמו משל על המציאות, שבה ההפקה מגלמת את תפקיד הכוח עליון. ראיון עם יונתן לוי |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
בשבועות האחרונים מטפסת "הישרדות", סדרת הריאליטי של ערוץ 10, אל מרומי פסגת הרייטינג, ובמידה רבה גם אל לב ליבו של השיח הציבורי. כל המניפולציות האפשריות מגויסות בהצלחה למטרה אחת: להשאיר אותנו נטועים עמוק בכורסא, בוהים במסך. יפים ויפות מפזזים בנחת על חופים חלומיים בבגדים מינימאליים, תככים מסוגים שונים, מסתורין, ים כחול שלא נגמר, מתח מיני מרומז והרבה אמוציות. אלא שב"הישרדות" גרסת הכחול לבן, בולט משהו נוסף.
בשונה מהמקור האמריקאי, מעניין לראות איך חבורת ישראלים, מרביתם צעירים שעד לא מזמן שירתו ביחידות עילית, וחונכו שם על ערכים כמו 'עזרה הדדית' ו'חברות', עוברים סדרת מצבים שמגלה את פרצופם האמיתי.
כל מי שצפה בסדרה אינו יכול להתעלם מהאופן הישיר, לעתים בוטה, שבו הרצון האגואיסטי לנצח את האחרים, טורף את הכול. ברגע שאחד המתמודדים חש סיכון המרחף מעל סיכויו לממש את החלום האמריקאי, הוא יעשה הכול, נו כמעט הכול, כדי לדרוך על 'חבריו', ויחייך כל הדרך אל המטרה הנכספת.
לאחרונה, כשהמשחק הגיע לשלב שבו ההישרדות הפכה לאישית וכבר לא קבוצתית, פרצופם האמיתי של המתחרים נחשף שוב, ואמירות כגון: "כל אחד חושב איך הוא יתקדם קדימה" ו"אני רוצה לראות איך אני מתקדם באופן אישי", שזפו את המרקע. סיכם את תצוגת התכלית, הוגה הדעות החדש - "השורד הפופולארי ביותר", נועם משהו, כשהצהיר בסוף אחד הפרקים: "יותר קל להיות על אי המתים לבד, מאשר עם חברים שמנסים לאכול אותך".
המקור לפופולאריות של הסדרה ברור, אבל אם ננסה להעפיל מעל ל'פופיק של ויקה', נגלה שהסדרה מעוררת שאלות קצת יותר עמוקות, כמו מה זה אומר עלינו, ישראל מודל 2008 כחברה? או לאן נעלמו הערכים שפעם ייחדו אותנו? אהבת הזולת, תרומה לחברה, התנדבות, יושר, ועוד מילים ארכאיות שנשמעות עכשיו כל כך רחוקות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
המצב קשה
|
|
|
 |
|
|
|
לא יהיה מוגזם לומר ש"הישרדות" משקפת במידה רבה את החיים בישראל של חורף 2008.
כבר אמרו שאנחנו חיים בשתי מדינות, באחת נופלים קסאמים בקצב העליות והירידות ובשנייה אוכלים ושותים כאילו אין מחר.
את עומק המשבר שבו אנו שקועים עד צוואר מסמלות אולי יותר מכול ממשלות ישראל. שרים בלי תיק אבל עם תיק במשטרה, ראשי ממשלות תחת
אזהרה מתמדת של ועדות חקירה/בתי משפט, שר ביטחון שהוא גם איש עסקים, ומי בכלל זוכר שפעם הדיחו כאן נשיא עקב ניצול מיני או אונס או שניהם. הסיפורים האלה הפכו כבר מזמן לתופעה טבעית סביב מדורת השבט הישראלית. ואכן, 'ברומא המודרנית' של המזרח התיכון: ה'הישרדות' חוגגת במלוא הדרה, והיא כבר מזמן חצתה את גבולות מסך הטלוויזיה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אפקט לוציפר
|
|
|
|
|
|
|
"אילו היו רק אנשים רשעים המבצעים אי שם את מעשיהם הרעים, וכל מה שצריך הוא להפרידם מאתנו ולהשמידם. אך הגבול שבין טוב לרע עובר בלבו של כל בן אנוש, ומי ירצה להרוס חלק מלבו שלו?" (אלכסנדר סולז'ניצין "ארכיפלג גולאג").
בשנת 1971 נערך במרתפי הפקולטה לפסיכולוגיה באוניברסיטת סטנפורד ניסוי מעניין ביותר. צוות חוקרים בראשות הפסיכולוג החברתי הידוע פרופ' פיליפ זימברדו אסף קבוצה שגרתית של סטודנטים ללא עבר פלילי. החוקרים חילקו את הסטודנטים באופן אקראי לשתי קבוצות: חברי קבוצה אחת מונו להיות "סוהרים" ואילו חברי הקבוצה השנייה "אסירים". את שתי הקבוצות הם הכניסו לסביבה המדמה בית כלא.
על פי התכנון המקורי היה אמור הניסוי להימשך שבועיים. אולם כעבור שישה ימים הוא הופסק לאחר שהגברים הצעירים, האינטליגנטים והמוסריים שהרכיבו את קבוצת ה'סוהרים' הפכו לאכזריים וסדיסטיים, ואילו הגברים שהרכיבו את קבוצת ה'אסירים' חוו התמוטטות נפשית ורוחם נשברה.
אותו פרופ' פיליפ זימברדו עלה שוב לכותרות לפני כמה שנים כאשר נחשפה פרשת ההתעללות של חיילים אמריקניים באסירים עיראקיים בכלא אבו גריב בארה"ב. פוליטיקאים אמריקניים ניסו לתרץ את המקרה בתואנה, שהאחראים לאירוע הם מספר 'תפוחים רקובים' שהצליחו לקלקל את כל השאר.
במאמר תגובה חריף בשם "אפקט לוציפר" טען פרופ' לומברדו כי לא מדובר בכמה תפוחים רקובים אלא להפך, ניתן לדמות את מצב הרוע באנושות למספר תפוחים טובים בחבית באושה. כך מוכיחים הניסויים, וכך מוכיחה גם המציאות. מה שפרופ' לומברדו ניסה לעשות הוא להסביר שזה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
התכונה האגואיסטית
|
|
|
|
|
|
|
מספר עשורים קודם לכן, פרסם הרב יהודה אשלג, מחבר פירוש הסולם לספר הזוהר, סדרת חיבורים קבליים לקהל הרחב. אשלג, שעמד בצורה חד משמעית על טבע האדם, צפה את תוצאות הניסוי של זימברדו, וגם את סופה הקרב של רוסיה הסובייטית.
האדם מטבעו אגואיסט, הוא קבע. השאיפה להרוויח אושר, נטועה בלב כל אחד מאיתנו, גם אם זה על חשבון האחר. כתוצאה מטבע זה מפיק האדם הנאה כשהוא מגלה שיש לו יותר מאלה שסובבים אותו, והוא סובל כשהוא מבחין שיש לו פחות מלאחרים. אולם, ציין בעל הסולם, השאיפה להיות מעל לאחר אינה יודעת שובע, והיא עתידה להוביל אותנו אל פי שוקת שבורה. פרופ' דניאל גילברט מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת הארוורד מחזק את דברי הרב אשלג בקובעו ש"הקנאה היא אחת הסיבות המרכזיות להיעדר האושר בחברה המודרנית".
"נודע זה לחכמי הטבע אשר אפילו את התנועה הקטנה ביותר לא יניע האדם בלי כוח לתנועה, כלומר, מבלי להטיב לעצמו. למשל, כשאדם מטלטל את ידו מהכסא אל השולחן, הוא עושה זאת משום שנדמה לו שבהניחו ידו על השולחן, ייהנה יותר. ואם לא היה נדמה לו כך, היה עוזב את ידו על הכסא בכל שבעים שנותיו מבלי להניעה ממקומה" (בעל הסולם, מאמר השלום).
אולם אם התכונה האגואיסטית טבועה עמוק בתוך כל אחד ואחת מאיתנו, והיא הסיבה המרכזית לתמונה העגומה של אובדן הדרך המוסרי - החינוכי והתרבותי, שמאפיין את החיים האנושיים, עולה השאלה בדבר המשך הקיום של חברה כזאת בעתיד.
אל דאגה, מרגיע אותנו בעל הסולם, יש מוצא. כבר למעלה מחמשת אלפים שנה קיים מדריך לשורד הרוחני. אבל כדי "לשרוד", עלינו ללמוד את הרציונאל העומד בבסיס החוקים המנהלים את מערכת הטבע ולממש אותם בחברה האנושית.
בעל הסולם היה זה שלפני שישים ושש שנים לקח את שיטתו של ראשון השורדים בהיסטוריה האנושית - אברהם, התאים אותה לזמננו ופרשׂ אותה כמשנה חברתית מקפת. הוא חילק את משנתו לשלושה שלבים עיקריים:
ראשית, כדי להביא לשינוי המיוחל, עלינו לגלות תחילה את הרע שבקרבנו. כלומר לגלות עד כמה אנו רחוקים זה מזה, ולהבין שהמחשבה על עצמנו ועל תועלתנו בלבד, היא זו שמונעת מאיתנו להגיע לקיום מאושר. ההבנה שמערכת הקשרים האגואיסטית בינינו היא מקור כל הרוע, ולאחר מכן, הרגשת צער אמיתית על כך, בכוחם להתחיל להניע תהליך של שינוי.
בשלב הבא, המשיך והסביר אשלג, יהיה עלינו לשנות את סולם הערכים החברתי - מחברה שמקדשת את האגו, וממליכה אותו בראשה, לחברה שבה ערכים של נתינה לזולת הם החשובים.
אחד האמצעים שיכולים לסייע לכך הוא יצירת מערכת המתגמלת בפומבי את מי שנוהג בהתאם לערכים אלו. בדיוק כפי שהיום אנו מעניקים לאדם מסוים פרסים עבור הישגיו האישיים, עלינו לעודד את התרומה לחברה כערך מרכזי. הצורך הטבעי שטבוע בכל אחד מאיתנו להיות חלק מהחברה ולקבל ממנה חיזוקים, יעורר בנו רצון ליישם את ערכיה.
השלב השלישי הוא עיקרון הערבות. עקרון זה אומר כי נוכל לוותר על הדאגה הבלתי פוסקת לטובתנו האישית, רק אם יהיו אחרים שידאגו לנו באותה דרך שאנו נדאג להם. בדומה למשפחה קטנה שבה איש דואג לרעהו.
מימוש עקרון זה נראה רחוק ממבט ראשון, אולם אם נשכיל להבין את טבע האדם, ואת היותו יצור חברתי המושפע מהכלל, ואם החברה תייחס לערכים אלה חשיבות עליונה, יהיה לאדם הרבה יותר קל לבנות יחס שונה לסובבים אותו.
כשנחדש את הקשר בינינו, נקבל לכך תמיכה מחוקי הטבע, מהבורא. התקופה שפוקדת אותנו כיום אינה פשוטה. ביכולתנו "לשרוד" אותה אם נצליח להניח בצד את ההבדלים והאגו המפרידים בינינו, ונבחר להשתמש בשיטה שממתינה כאן עבורנו עד שנחליט להתאחד על בסיס אהבת הזולת. אם נאפשר לתכונת האהבה והדאגה לזולת, שחבויה בנו עמוק מתחת לשכבות הציניות והאגואיזם, להשתחרר, נוכל להפוך לחברה מלוכדת, בעלת מטרה וחזון שיאחדו אותה בשנית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | בני ברוך היא אקדמיה לחכמת הקבלה הפועלת ללא כוונת רווח, שהוקמה ע"י הרב ד"ר מיכאל לייטמן. www.kab.co.il | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
