 |
/images/archive/gallery/871/594.jpg
לייט מאטר, cc-by-sa  |
|
|
|
|
|
|
| אהיה אשר אהיה: זהו אלוהים בתהליך, משתנה תדיר –אלוהים שאם תנסה לקבע אותו, תפספס אותו. אביתר שולמן על חזיון הסנה בוער |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פרשת "שמות" פותחת את ספר שמות במלוא העוצמה. בלי גישושי פתיחה היא מציגה לנו את אחד החזיונות המיסטיים החזקים ביותר במקרא. בלב המדבר בוער עץ, הוא הסנה הבוער, והשרפה אינה מכלה אותו. מתוך האש יוצא קול האלוהים המגלה את שמו. זהו החזיון הנגלה לעיני משה רבנו, במטרה להפוך אותו למנהיג שיוציא את עם ישראל ממצרים. זהו גם רגע בו מספר לנו הטקסט על טבעה של המציאות האלוהית.
 |
| אלוהים אחד? |
|
האלוהים של יוסף הוא הכי רחוק ומונותאיסטי. האלוהים של יעקב - הכי קרוב וארצי, ואילו של אברהם - איפשהו באמצע. אביתר שולמן עם סיכום בודהיסטי לספר בראשית |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
למשה סיפור חיים מעניין עוד קודם למפגשו עם האלוהים. הוא גדל בארמון פרעה לאחר שבת המלך משתה אותו מהיאור, שם הניחה אותו אמו בתיבת קני סוף. משה גדל מודע להיותו עברי. כנראה שזעם על מצבם של אחיו, ובוודאי היה פגוע על כך שנתלש מאמו. בזכות בת המלך שרד משה את הצו הנורא של פרעה להשליך אל הנילוס כל ילוד עברי זכר. כאשר משה גדל הוא רואה מצרי מכה יהודי. משה מכה אותו למוות, לא פחות ולא יותר, וטומן את הגופה בחול. לאחר שהוא מבין שמעשהו נודע ברבים הוא בורח אל המדבר. בלב המדבר מקים משה משפחה וחי כרועה צאן, הרחק מאחיו העבריים.
שנים רבות עוברות, והשלטון במצרים מתחלף. ידו של פרעה כבדה על בני ישראל. כאן מתעורר האלוהים. הטקסט מגלה לנו כיצד מתעוררת התודעה האלוהית בשורה של פעלים – "וישמע...ויזכור... ויַרְא (ויראה)... וידע...". האל שומע את נאקתם של בני ישראל ונזכר בברית שלו עם אבותיהם. הוא מתבונן ומבחין בסבלם, ויודע מה בכוונתו לעשות. זה הרגע בו הוא מסמן את משה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
צורה חדשה לאלוהים
|
|
|
 |
|
|
|
משה מהלך במדבר ורואה את הסנה הבוער. הוא נמשך אל העץ (לפי רש"י היה זה עץ אלה) ומבקש לראות מדוע אינו נשרף. כאשר משה מתקרב, קורא אליו האלוהים מתוך האש. תחילה הוא מבקש אותו לחלוץ את נעליו מפאת קדושת המקום. האל מגלה למשה את זהותו באמרו כי הוא אלוהי אברהם, יצחק ויעקב. הוא ממשיך ומספר כיצד הוא מבקש להציל את בני ישראל מסבלם במצרים. משה מודע לגודל המאורע ומסתיר את פניו - הוא "ירא מהביט אל האלוהים".
אפשר לראות כי האלוהים של ספר שמות נוכח בצורה חזקה הרבה יותר מהאלוהים שפגשנו בספר בראשית. את האל של בראשית יכול היה יעקב "לראות פנים אל פנים",
והוא טרם חשף את כוחו בניסים. בסיפור הסנה, לעומת זאת, האל עוצמתי מדי, זוהר מדי מכדי שאפשר יהיה להביט בו. האל של ספר שמות גם מודע בצורה חדשה לזהותו. הוא מגדיר עצמו כאלוהים של אברהם, יצחק ויעקב. הוא גם מספר כיצד הוא מבקש להפוך את סיפור יציאת מצרים לרגע מכונן, רגע בו יבטא את מלוא כוחותיו ושעל כן ייזכר לעולם. זהו אל שמארגן את המציאות, אל שפועל בצורה אחרת לחלוטין מהאל של בראשית. כאן מספר האל כיצד יקשיח את לב פרעה ויגרום לו לענות את בני ישראל
בצורה קשה יותר ויותר. מטרתו היא שיתאפשר לו להוציא את בני ישראל ממצרים במהלך רווי נס ופלא.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/724/811.jpg
משה רבנו. ירא מהביט אל אלוהים מתוך: crowland.uw.hu |
מתוך: crowland.uw.hu |
משה רבנו. ירא מהביט אל אלוהים |
|
|
|
|
|
|
|
הווה כפי שהוא מתהווה
|
|
|
|
|
|
|
בחזיון הסנה הבוער מגלה האלוהים פרטים חשובים לגבי טבעו. משה מבקש לדעת את שמו, והאל משיב כי שמו "אהיה אשר אהיה". הוא מציע למשה לומר לבני ישראל "אהיה שלחני אליכם". הוא ממשיך ומסביר כי שמו הוא י-ה-ו-ה, שם שנראה שמבחינת הטקסט שווה ערך לשם "אהיה". בתחילת הפרשה הבאה גם יאמר האלוהים כי לאבות הראשונים הוא לא נגלה בשם זה, אלא רק בשם "אל שדי". אמירה זו מראה כיצד בספר שמות ישנה התחדשות בביטוי של האלוהות.
מהי המשמעות, אם כך, של "אהיה אשר אהיה"? אלה הן בוודאי מילים שלא ניתן לרדת לקצה עומקן. ברמה מסוימת צריך פשוט להסתפק באפקט הרגשי של הצלילים הללו. עדיין, נאמר לנו כאן דבר ברור וחשוב. האלוהים קשור בהוויה, במה שהווה, מה שישנו. נאמר לנו כי היש הזה, ההוויה, אינו דבר קבוע שהווה, אלא דבר משתנה שמתהווה. זהו אל שהוא מציאות הנמצאת בתהליך. אהיה אשר אהיה, כלומר שבכל רגע אהיה משהו אחר, ושאין דרך סופית לדעת את האופן בו אני בוחר להיות. לא רק זאת אלא שבאהיה שלו יכול האל להיות כל דבר, הוא יכול לקבוע את האהיה שלו כפי שהוא רוצה. אהיה אשר אהיה, כלומר "אני הווה כפי שאני מתהווה", ההוויה שלי נקבעת כפי שאני בוחר להיות. וכפי שאני אהיה, כפי שאני בוחר להיות, כך אהיה, שהרי אין כל דבר המגביל את ההוויה שלי.
האמירה "אהיה אשר אהיה" קובעת דברים מאוד חשובים לגבי היחס בינינו ובין ההוויה האלוהית. היא קובעת שהאל אינו דבר נתון, קבוע, שניתן להכילו באמצעות הבנה כזו או אחרת של האלוהות. זוהי אלוהות שצורותיה אינן מוגבלות או סופיות, שאיננו יכולים לנוח במחשבה שפגשנו אותה, שיש לנו השגה לגביה. ברגע שאנו רואים באלוהים הזה יש סופי החטאנו אותו, שכן הוא תמיד מתהווה, משנה את טבעו וצורתו.
אהיה אשר אהיה קובע גם שהמציאות הנתונה היא המציאות האלוהית. שום דבר לא חסר, הכל בסדר כפי שהוא. כל רצוננו לדחוס יותר את ההווה, להשיג יותר או פחות, אינם אפשריים. כל שיש לעשות הוא לנשום את מה שיש.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גם הדפוסים שלי הם חלק מההוויה האלוהית
|
|
|
|
|
|
|
ההתהוות האלוהית המתמשכת הזו דורשת מאיתנו קשב מאוד עמוק לחיים שלנו. היא אומרת לנו שעלינו להיות קשובים לרגע הנוכחי, המתהווה, המשנה את צורתו. פרשנותנו את המציאות במידה רבה כובלת אותנו לדפוסים שאינם רגישים מספיק להתהוות האלוהית. הציפיות שלנו מבקשות תמיד אחר המוכר והמציאותי, כאשר ההתהוות שהיא "אהיה אשר אהיה" עשויה להיות שונה לגמרי ממה שאנו רגילים למצוא מתוך הרגל.
היום בבוקר, למשל, כעסתי על הבן שלי, שכבן שנתיים מקפיד להשתעשע באותם הדברים שאני בטוח שנכונים עבורו. לפני שהוא הלך לגן רציתי שיאכל ארוחת בוקר, ושילבש גרביים ונעליים כשכבר יש לו נזלת ושיעול. אבל הכעס שלי החטיא בדיוק את ההתהוות האלוהית של אהיה אשר אהיה. באותו הרגע היתה צורה מאוד ברורה למה שאני חשבתי שהוא המציאות. לא הייתי מסוגל להיות קשוב לתהליכיות, למציאות כפי שהיא מתהווה, לאיכויות הבלתי צפויות שהיא דורשת ממני. במקום לנשום את הזמן נאחזתי בדפוסים שלי, בהרגלי הבוקר שלנו, בציפייה שלי.
אגב, גם הדפוסים שלי, ההיאחזות שלי, הם חלק מההוויה האלוהית. אין באמת דיכוטומיה בינם ובין האלוהים. אבל הם מהווים רמת חוויה שטחית וכבדה, כאשר הרמות הפנימיות יותר הן חיות וקשובות, מתעדכנות יחד עם הביטוי האלוהי העכשווי של אהיה אשר אהיה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מה פתאום סנה?
|
|
|
|
|
|
|
וזה מביא אותנו חזרה אל הסנה הבוער. מהו הדימוי הזה? מה משמעותו של העץ הבוער שאינו נשרף על-ידי האש? מדוע דווקא "אהיה אשר אהיה" בוחר לדבר מתוכו?
שוב, כמובן, לא נוכל להציע פירוש מלא לדימוי אלמותי זה. קודם לפירוש אותו אציג אני, אני מציע תרגיל קטן. מי מאמין שאירוע הסנה הבוער אכן קרה במציאות? האם היה זה אמת או חלום? חזיון או ארוע פיזיקלי ממשי? זוהי שאלה חשובה, עבור כל אדם המבקש אחר האלוהים, ובמיוחד עבור הקורא של ספר שמות. הרי תיכף יפלו על מצרים עשרת המכות, ים סוף ייפתח עבור בני ישראל הבורחים מפרעה, ויתרחשו שאר הניסים והנפלאות של יציאת מצרים.
לבינתיים, אציע כי הסנה הבוער הוא דימוי המבהיר את שם ההוויה, את "אהיה אשר אהיה". אהיה אשר אהיה הוא המשחק בין ההתהוות ובין הצורה שהיא לובשת. ההתהוות היא האש, הצורה העץ. שני אלה משלימים האחת את השניה, הכרחיים זה עבור זו.
לכן האש אינה שורפת את העץ. בלעדי האש, ההתהוות האלוהית, אין לנו את הצורה. מבלי הצורה, היא הקיבעון, הכבדות, הסגירות, אין לנו את האש. האש שאינה שורפת את העץ מדמה את קיומנו. העץ הבוער משול לשלד שלנו, האש לדם ולבשר. מבחינה רוחנית, נאמר, האש היא כוח החיים, המחדש תמיד, המתהווה בצורה בלתי צפויה. העץ, לעומתה, הוא הקיבעון, הפחד, הפעולה שאינה מסוגלת להיפתח אל ההתחדשות של ההתהוות. אפילו שביכולתה של האש לשרוף היא אינה מכלה את העץ, שכן היא זקוקה לה. אש זו קובעת מציאות אותה איננו מסוגלים לתפוס, מפני שאנו קשורים מדי במה שאנו מבינים כמציאות, בצורה, בקרקע עליה נשען השלד. אך עולמה החדש והבלתי צפוי של האש מהווה חלק בלתי נפרד מהמציאות שלנו. כאשר אנו נפתחים לאש שאינה שורפת, להוויה המתחדשת, אנו נולדים מחדש ופוגשים את המציאות האלוהית המתהווה של חיינו.
מה קרה לבודהיזם, תשאלו? הרי אני אמור לכתוב פרשת שבוע ברוח בודהיסטית. קודם כל, כאשר האלוהים העברי מגלה את שמו ואת טבעו, הבודהא צנוע מספיק כדי לא להתערב. הוא אינו נאחז בבמה שהוא מקבל בפרשת השבוע שלי, ומתעניין גם בהגיגים של טקסטים שונים מאלו עליהם הוא ממליץ לתלמידיו. אבל יותר מכך, לאהיה אשר אהיה, המתגלה בליבו של הסנה הבוער, יש קשר אינטימי לתפיסה הבודהיסטית את ההוויה. גם הבודהא מבקש להקשיב להווה המתהווה, ומציע כי אין לנו אחיזה על המציאות. גם הוא סבור כי לבריאה כוחות נפלאים, היכולים לשנות את המציאות באופן השונה לחלוטין מהאופן בו אנו רגילים לפגוש אותה. בעיקר, הבודהא מסכים כי תודעתנו הרגילה מתקשה לפגוש את המציאות. גם מבחינתו איננו יודעים להקשיב מספיק לאש הבוערת מבלי לשרוף, להיפתח אל דרך האמת. גם הוא סבור כי אנו יכולים ללמוד לראות טוב יותר, אולי אף ללמוד לראות את האש המתהווה עצמה.
אגב, מגיע לי מזל טוב – נולדה לי בת!
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | דוקטורנט בפילוסופיה בודהיסטית באוניברסיטה העברית. מלמד בודהיזם באוניברסיטת ת"א ובן גוריון ובמסגרות נוספות. איש משפחה, מושבניק בהתהוות | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
