 |
/images/archive/gallery/847/152.jpg
ג'ורבטסון, cc-by-sa  |
|
|
|
|
|
|
| מה בורא את מה? השפה את המציאות או המציאות את השפה? אור זוהר על משחקי האותיות של המקובלים שמשנים את העולם ועל הצד הרציני של הבבא בובה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מדוע הומצאה המציאות? האם יש יציאה מהמציאות? האם יוצא מת, יוצא תם, או יוצא סתם? האם המציאות אינה אלא מצמוץ וצמצום, תמצית צמאה, המציתה תאוצה של תום ואות?
האם הטקסט שלעיל הוא גבב של משחקי מילים ואותיות חסרי שחר, או שאולי אלו משפטי שאלה בעלי משמעות הגיונית ומבנה תחבירי סביר?
 |
| כוחו של הרגע הזה |
|
אל תצפו לעולמות עליונים ומסתוריים. המסע בספר הזוהר מתחיל כאן ועכשיו - מול מסך המחשב המרצד, על הכסא שאתם יושבים עליו |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
ומה לגבי המשפט האחרון, או זה הנוכחי, או זה שיבוא אחריו, ולמעשה, לכל משפט שנאמר אי פעם? מה הופך קובץ הברות אחד לג'יבריש וקובץ הברות אחר לאמירה בעלת ערך, הזוכה במשך השנים לאינספור דיונים, פירושים ואיזכורים? מהו ההבדל האיכותי בין שלושת המשפטים הבאים: "רוצה חלב בקפה", "רוצה צפרדע בקפה", "רוצה עיג@%גג בקפה" ? ובקיצור – מה הקשר בין שפה ובין מציאות?
כשאנחנו אומרים, "זה סיפור החיים שלי" או "הרגשתי שזה לא הסיפור שלי אז חתכתי", אנחנו נשענים על מטאפורת-על בתרבות שלנו, שמתייחסת לחוויית החיים כאל סיפור ואל עצמנו כסוג של סופרים שכותבים את "סיפור החיים" שלנו בזמן אמת. אבל כשאנחנו אומרים "אחי אתה חי בסרט", אנחנו מתכוונים למישהו שחי באשליות. ה"סיפור" הוא מציאותי, ה"סרט" הוא אשליה. מעניין.
מה בורא את מה? השפה את המציאות או המציאות או השפה? לדוגמא, ישנו מקבץ של אטומים, שבאופן זמני ומסתורי מתאחד לו במערך של מולקולות ושל תאים ויוצר גוף אנושי-נשי, ואת צביר האטומים הזה אני בוחר להציג כ"אשתי", בחירה שמהווה גורם מאוד משמעותי במערכות החיים שלי - הרגשיות, החברתיות, הכלכליות, וכן הלאה. אם אני אומר "תכירו, זו אשתי" האם אני מתאר מציאות או יוצר מציאות?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
נקודת המוצא: השפה
|
|
|
 |
|
|
|
כל ההקדמה הזו לא באה כדי להתיימר לענות על השאלה הפילוסופית הרחבה של הקשר שבין שפה ומציאות, אלא על מנת להציג את נקודת המוצא ואת הנחת היסוד של המסורת הקבלית בכלל ושל ספר הזוהר בפרט. עבור המקובלים, השפה גם יוצרת את המציאות, גם מתארת את המציאות וגם משקפת את המציאות על רבדיה השונים. מאחר והמקובלים מעוניינים בטרנספורמציה של המציאות, אחד האמצעים העיקריים (אך לא הבלעדיים) שבאמצעותו הם עושים זאת, הוא הפנייה לשפה ככלי יוצר ומייצג של חווית ההוויה. המקובלים חוקרים את השפה ומשחקים בשפה. קצת כמו ילדים שמשחקים בלגו, הם מפרקים את השפה לחלקים קטנים, ויוצרים באמצעותם צורות, מבנים ועולמות ומגלים באמצעותה אינספור משמעויות ורבדים. המקובלים יודעים שהמציאות היא אחת, אבל שאת המתרחש בה ניתן ליצור ולתאר, לגלות ולספר, באינסוף דרכים ואופנים.
וליתר דיוק: חומר הגלם שבו משתמשים המקובלים ב"משחקי" הטרנספורמציה והיצירה שלהם הוא השפה העברית, והטקסט העיקרי שבו הם משתמשים כנקודת מוצא למשחק הזה הוא הטקסט של התנ"ך בכלל ושל התורה בפרט, אבל לא רק: בכל דף ודף מספר הזוהר אפשר לזהות לינקים גם לספרות המדרש והאגדה, לתלמוד, לספרי קבלה אחרים ולמקורות ספרותיים ותרבותיים אחרים. עבור המקובלים, השפה היא חומר גלם אינסופי שהעיסוק בו מאפשר יצירה של מרחב אינסופי של קיום אנושי. ככל שאנו משכללים את אופן ההתייחסות והעיסוק שלנו לשפה, ככל שאנחנו משפרים את מיומנויות הקריאה והכתיבה שלנו, כך משתכללים גם מיומנויות החיים שלנו.
קריאה ביקורתית
של טקסט למשל תפתח קריאה ביקורתית של המציאות, היכולת לפרק את הטקסט לגורמים קטנים ולהרכיבם מחדש באופן יצירתי תפתח יכולות מקבילות בחיי היומיום. היכולת לגלות בטקסט רבדים רבים ועדינים של משמעות תהפוך את חיינו לעשירים יותר. היכולת לזהות חוקיות ומחזוריות בטקסט מקבילה ליכולת שלנו לגלות דברים דומים גם בגופנו ובעולמנו. היכולת שלא להיצמד למשמעות ה"פשוטה" של הכתוב תפתח אצלנו את היכולת שלא לקחת את ה"מציאות" כדבר קשיח, מובן מאליו ובלתי ניתן לשינוי. היכולת לתרגם את הטקסט לערכים מספריים וליצור בו ובאמצעותו מבנים גיאומטריים-צורניים והנדסיים תחדד את היכולת שלנו לתמרן בין חשיבה מילולית, חשיבה מתמטית וחשיבה מרחבית. היכולת שלנו להתייחס לא רק למילים אלא גם לטקסט הלבן המקיף אותם תעזור לנו למצוא את השקט בתוך המולת החיים, והיכולת ליצור טקסט חדש, מקורי ויצירתי מקבילה ליכולת שלנו לחיות את חיינו באופן דומה,וכן הלאה וכן הלאה.
כשאנחנו לומדים קבלה בכלל ואת ספר הזוהר בפרט, אנו לומדים את הכלים, את הטכניקות ואת האופנים שבהם ניגשים המקובלים אל השפה העברית ואל הטקסט המקראי, מאמצים אותם, ושואפים להפנים וליישם אותם בחיינו הפרטיים. התובנה הזו עשויה להוביל אותנו לתובנה נוספת, אולי מעט מפתיעה: לימוד הקבלה, לא פחות משהוא מתרכז במה הוא מתרכז באיך. כלומר, כאשר אנחנו קוראים בספר הזוהר, עלינו לנסות ולהתחקות לא רק אחרי מה שהמקובלים אומרים או לא אומרים, מגלים או לא מגלים, אלא גם, ואולי בעיקר, אחרי האופן שבו הם עושים זאת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כללי המשחק
|
|
|
|
|
|
|
על מנת שנוכל לקנות כרטיס ולהשתתף במשחק היצירה הקבלי של השפה והמציאות, עלינו לדעת איפה נמצא האיצטדיון, איך נכנסים אליו, ומה הם כללי המשחק הבסיסיים. ובכן, "מגרש המשחקים" שבו מתקיים המאמץ המחקרי-משחקי-טרנספורמטיבי הזה הוא הדרשה הקבלית-זוהרית. בספר הזוהר ישנן דרשות קצרות בעלות מספר משפטים ודרשות ארוכות המשתרעות על פי עמודים רבים. ישנן דרשות פשוטות יחסית, ודרשות מורכבות מאוד, דרשות סיפוריות, שיריות, הגיוניות, לא הגיוניות ועוד ועוד סוגים רבים של דרשות. אך המשותף לכולן הוא שהן מהוות פירוש או מדרש, על קטע מתוך התורה. לעתים, קטע הטקסט המקראי שממנו נובעת הדרשה הזוהרית יהיה ארוך, ולפעמים הוא יהיה רק מילה אחת או אפילו אות אחת. בכל מקרה, דומני שאת כללי היסוד של "משחק" הדרשה הזוהרית אפשר להגדיר כך:
א. כל מילה ומילה בספר הזוהר מתייחסת באופן כזה או אחר אל פסוקי המקרא.
ב. ההתבוננות בפסוקי המקרא כמוה כהתבוננות במציאות.
ג. התהליך הפרשני-יצירתי של הדרשה מפרש ויוצר את המציאות באופן חדש.
ד. הקריאה בספר הזוהר מזמינה את הקורא להצטרף למשחק הזה, שהוא למעשה אינסופי.
אם הבנו את הכללים האלה, אנחנו יכולים להצטרף למשחק, וגם אם אנחנו שחקנים מתחילים ופחות מיומנים, אנחנו יכולים לדעת שבעזרת התמדה ואימון, נהפוך לשחקנים בקיאים ומיומנים יותר.
ועוד דבר אחד לפני סיום: רובנו זוכרים את דמותו הקומית וההזויה של ה"בבא בובה" מהתוכנית הקלאסית "זהו זה" בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה. מה גורם למשחקי המילים והגימטריאות של ה"בבא בובה" להיתפס כנונסנס קומי, כבלוף, כקישקוש ולדרשות הזוהר להיתפס כנכס תרבותי וכמשאב רוחני חשובים ביותר? נדמה לי שלשאלה הזו ישנן שתי תשובות עיקריות. האחת היא, שדמותו של הבבא בובא היא קומית ונלעגת בדיוק משום שרוב רובו של הציבור איננו מבין את כללי המשחק ואת המוטיבציה העומדת מאחורי משחקי השפה והפרשנות הקבליים. התשובה השנייה קשורה לראשונה, והיא מתייחסת לשאלת המוטיבציה העומדת מאחורי המשחק: מי שבא על מנת להשתעשע - יצא משועשע. ומי שבא על מנת להשתעשע אבל גם על מנת ללמוד ולהשתנות, יצא מהמשחק כשהוא מעט אחר ושונה מכפי שנכנס אליו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תרגילי זוהר
|
|
|
|
|
|
|
נרשום לעצמנו רשימה של 5-7 מילים משמעותיות עבורנו: השם שלנו, שם של אדם או שניים הקרובים לנו, של מקום או של חפץ משמעותיים וכדומה. נכתוב את המילים הללו על דף, ובמשך מספר דקות, נחבר משפטים עם המילים האלה, תוך שאנו משנים את סדר האותיות ויוצרים מילים, משפטים ומשמעויות חדשות. ניקח כמה דקות הפסקה, נקרא את המשפטים שכתבנו ונחזור על התהליך מספר פעמים. גיליתם כמה דברים חדשים ומפתיעים?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המעוניינים ללמוד קבלה וספר הזוהר עם אור זוהר מוזמנים ליצור קשר במייל
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מוזיקאי ומורה לקבלה, מלמד וכותב במסגרות שונות | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
