 |
/images/archive/gallery/844/074.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
| רק האדם, אומרים המקובלים, קובע אם הבורא יתראה אליו כטוב או כרע, אם ברגע הבא האדם ייהנה או יסבול |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נתחיל דווקא מהסוף. המקובלים מתארים את הכוח העליון, יוצר האדם, כטוב ומיטיב. לדבריהם, יחסו הטוב של הכוח הזה למציאות אינו משתנה. הוא מתייחס באופן זהה הן לטובים והן לרעים ורצונו היחיד הינו להביא כל אדם להרגשה של שלמות.
 |
| עולם הפוך ראיתי |
|
המקובלים מסבירים שהמציאות היא השלכה של תכונותינו הפנימיות. האם היא קיימת גם ללא תלות בנו? דודי אהרוני על תפיסת המציאות הקבלית |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
כדי להמחיש עד כמה שהבורא הינו כוח מוחלט שפועל בצורה אחידה על כלל המציאות, מרבים המקובלים לציין בספריהם את הפסוק "אני הויה לא שניתי" (מלאכי ג', ו'). משמעותו היא שהבורא אינו משנה את הנהגתו, שכן יש לו מטרה נקובה מראש והיא להביא את כלל האנושות לדרגתו. היכן, אם כך, נערך השינוי? רק בהרגשתו הפנימית של האדם.
רק האדם, אומרים המקובלים, קובע אם הבורא יתראה אליו כטוב או כרע, אם ברגע הבא האדם ייהנה או יסבול.
דוגמא למערכת יחסים מעין זו ניתן לראות בהורים שלוחצים על ילדיהם כדי להביאם לטוב. אם הילד מבין את לחצם ומסכים עמם עוד לפני שהלחץ עליו מופעל, הוא חש בטוב, מתקדם יפה ומכיר באהבתם כלפיו. ולהיפך, במידה שהילד אינו מסכים עם הוריו, ואף משתדל לברוח מהם, הם מרבים בלחצם, והוא חש ברע.
ניתן לומר שהן במקרים הטובים והן במקרים הרעים ההורים אינם משנים את דרכם. אלא הילד הוא שמרגיש את הכוח שפועל עליו מצד אביו ואמו כטוב, ככוח המקדם אותו למטרה שבה הוא עצמו עדיין אינו מסוגל להבחין, או לחילופין ככוח רע שאינו נותן לו לעשות ככל העולה על רוחו. אם למשל נאפשר לילד לבחור את תזונתו היומית, אזי התפריט יהיה בנוי ברובו מממתקים ומסוכרים. לעומת זאת, הורים שמודעים לנזק הבריאותי בבחירה המוטעית של הילד, ימנעו זאת ממנו ויכריחו אותו לאכול אוכל בריא, על אף שזה בניגוד לרצונו.
כך פועלים על האדם גם החוקים הרוחניים. כשהאדם משווה את תכונותיו לתכונת הבורא הוא מגלה את המצב הרוחני השלם, מתקדם יפה לעברו וחש בתענוג. ולהפך, כשהאדם הולך בדרך שמנוגדת למטרת הבריאה, רע לו והוא סובל. למה הכוונה? להלן ההסבר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
חוק השתוות הצורה
|
|
|
 |
|
|
|
על פי הקבלה, המציאות בכללותה מתחלקת לשתי צורות יחס - קבלה ונתינה. יחסו של הבורא למציאות הוא יחס של נתינה ואהבה. לעומת זאת, יחסו של האדם למציאות ובייחוד לשאר הנבראים היא הקבלה לעצמו על חשבון האחר, והוא מכונה גם בשם "אגואיזם".
התכונה האגואיסטית שטבועה בו גורמת לאדם לרצות להיות מעל האחרים, ליהנות מסבלם ולהיבדל מהם. על פי המקובלים, האגואיזם, שמנוגד לתכונת האהבה של הבורא, הוא מקור הסבל האנושי. כותב על כך הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם" במאמרו "מהות הדת ומטרתה": "כללות כל הרע אינו אלא אהבה עצמית הנקראת אגואיזם להיותו הפכי הצורה מהבורא שאין לו רצון לקבל לעצמו ולא כלום אלא רק להשפיע... אשר עניין התענוג והעידון כל עיקרו הוא בשיעור השוואת הצורה ליוצרה, ועניין הייסורין ואי הסבלנות כל עיקרו הוא בשיעור שינוי הצורה מיוצרה. ולפיכך מאוסה לנו האגואיזם וכואבת אותנו בתכלית להיותה הפוכת הצורה מהיוצר".
במאמר הזה מגדיר עבורנו בעל הסולם את "חוק השתוות הצורה" – חוק רוחני שקובע שכדי להיות שווים לבורא, אנו פשוט צריכים להיות דומים לו בצורתנו, ביחסנו הפנימי. יחס הבורא לנבראים נקרא השפעה, ומהותו להיטיב לנבראים. הנבראים יוכלו ליהנות מיחסו של הבורא אליהם רק אם יגיעו להשתוות הצורה עימו, כלומר אם יתייחסו למציאות כפי שהוא מתייחס אליהם. במידת השתוות הצורה, דהיינו במידת הנתינה והאהבה שלו, ירגיש הנברא את עצמו כבורא.
לאמתו של דבר, חוק השתוות הצורה אינו חל רק על האדם אלא הוא החוק הכולל, הסובב והמקיף את המציאות כולה. חוק השתוות הצורה גורם למשל גם לכך שהטבע שבעולם הזה – הדומם, הצומח החי והמְדַבֵּר שבו – יימשך לאיזון, להומיאוסטזיס. ממנו נובעים כל חוקי ההשוואה למיניהם – השוואת הכוחות, הלחצים, התנאים והמחשבות. חוק זה דוחף לכך שכל חלקי הטבע יתחברו בסופו של דבר במעין מישור המשווה ביניהם. אך בעוד שהטבע פועל בהרמוניה ובהדדיות בצורה אינסטינקטיבית, אנו, בני האדם, צריכים להגיע להרמוניה ושלמות מבחירתנו החופשית. לשם כך, אומרים המקובלים, עלינו להשוות את צורת היחס שלנו לאחרים ליחסו של בוראנו. כיצד ניתן לעשות זאת?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
זיהוי פלילי
|
|
|
|
|
|
|
הכלי שעומד לאדם לעזר בדרכו לשינוי יחסו הפנימי וההידמות לבורא היא החברה האנושית. הסביבה האנושית מהווה כעין מעבדה עבור האדם – מקום שבו יכול האדם לבדוק את יחסו לזולת. אם רק ישנה את כיוון היחס הפנימי שלו לחברה – מיחס אגואיסטי של לקחת ולנצל ליחס של לתת ולאהוב – ידמה לבורא וימנע מעצמו כל סבל. אם כך, השינוי מתחיל בתוכנו – ביחס הפנימי שלנו למשפחה, לחברים, לחברה הסובבת, לעולם. למעשה, בכל רגע ניתנת לנו ההזדמנות למדוד את יחסנו אל מול הסביבה, ובכך לבדוק אם יחסו תואם ליחסו הטוב והמיטיב של הבורא כלפינו.
על פי המקובלים, "האדם הוא עולם קטן". בכך הם רומזים לנו שבתוכנו כבר מצויים כל מצבינו העתידיים, אלא שלעת עתה הם נמצאים שם רק כפוטנציאל לא ממומש. כדי להתחיל ולפתח פוטנציאל זה עלינו להזמין עלינו את פעולת "האור המקיף". "האור המקיף", מהווה למעשה את הקרנת מצבו העתידי השלם אל מצבנו האגואיסטי הנוכחי. במצב רוחני ושלם זה, אנו מלאים באור שכולל תענוגים בלתי מוגבלים ובהידמות מלאה לבורא. ככול שאנו קוראים בספרים ומשתוקקים לפרוץ מתוך טבענו האגואיסטי ולרכוש את תכונת הנתינה, אנו גורמים לאור שממלא את כולנו במצב השלם להאיר כבר עכשיו אל מצבנו הנוכחי כ"אור מקיף" ולקדם אותנו אליו. רק האור המקיף, הכוח שמקורו במצבינו המתוקנים, יכול לתקן את תכונותינו האגואיסטיות.
ככל שהאדם יתקדם, הוא ירכוש בהדרגה את תכונת הנתינה והאהבה וישתווה לבורא. או אז הוא יתחיל לראות עד כמה שחייו הם טובים ועד כמה שמעולם לא היה בהם דבר רע. בדרגה רוחנית זו, האדם זוכה להבין כי רק יחסו אל הסביבה הוא שמשנה את קריאת התמונה מרעה לטובה.
כעת ניתן להבין את ההבדל בין הקבלה לבין הדתות השונות. הדתות מרגיעות את האדם, בכך שהן מפיחות בו תקווה כי בזכות תפילותיו ובקשותיו לשינוי מצד הבורא, ישתנה יחסו של הבורא כלפיו. לעומת זאת, המקובלים מסבירים כי במקום לצפות לשינוי מצד הבורא, על האדם להשתנות בעצמו.
על פי הקבלה, המונח תפילה, מקורו בשורש פ.ל.ל, כלומר שהאדם דן ומפליל את עצמו. זהו השלב שבו האדם בודק את ההפרש האיכותי בין תכונותיו לבין תכונת הבורא, ומבקש ממנו כוח להשתוות הצורה, להיות כמוהו באותה הדרגה.
התפילה היחידה שהבורא נענה לה, אומרים המקובלים, היא בקשה מצד האדם לשינוי תכונותיו. פנייה נכונה מצד האדם, זוהי הדרך היחידה "לשדר" על גל דומה לבורא, ו"לקלוט" את אהבתו כלפינו. בזכות הכוח שטמון בטקסט קבלי אותנטי, האדם מפתח את התפילה הנכונה - פנייה אמיתית שפורצת מתוך לבו בדרישה לשינוי תכונותיו האגואיסטיות.
לכל אורך ההיסטוריה האדם צועק ומתפלל לשינוי מצד הבורא, אך השינוי לא בא. ספרי הקבלה, הם אלו שמסייעים לאדם לעורר בתוכו תפילה אמיתית וגם לזכות למענה. הם אלו שפותחים בפנינו את קיצור הדרך אל העולם הרוחני, הנצחי והשלם שלו כולנו מייחלים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | בני ברוך היא אקדמיה לחכמת הקבלה הפועלת ללא כוונת רווח, שהוקמה ע"י הרב ד"ר מיכאל לייטמן. www.kab.co.il | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
