 |
/images/archive/gallery/490/628.jpg אור זוהר
 |
|
|
|
|
|
|
| שמחת תורה היא הזדמנות מצוינת להתחיל את מה שצריך להתחיל ולסיים את מה שצריך להסתיים. פרשת השבוע האחרונה של אור זוהר |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לפני שנה בדיוק התחלנו מבראשית, ועתה אנו מגיעים לתחנת הסיום, לסופו של המסע, לפרשה האחרונה בספר התורה, פרשת "וזאת הברכה", שאותה קוראים בערב שמחת תורה. האות ב של בראשית, זנבה מסמל על פי המקובלים את הניצוץ הראשוני שממנו מתחילה ההוויה והיא שנפתחת בצידה השני אל ציר הזמן ואל מרחב המציאות שלנו. היום, האות ב של "בראשית" מתאחדת עם האות האחרונה בספר התורה, האות ל שבמילה ישראל, שבהיותה האות הארוכה באלף בית העברי מסמלת במסורת שלנו את הפתיחה למרחבי הרוח ואת הגישה לעולמות העליונים.
ביחד, אומרים לנו המקובלים, מצטרפות שתי האותיות האלה למילה "לב" שמסמלת את המרכז, את נקודת הראשית שהיא גם נקודת הסיום, וגם את התודעה של כל אחד ואחת מאתנו: הסמל הקבלי "לב", (שלושים ושתיים בגימטריה) מגלם בתוכו את עשרים ושתיים אותיות האלף בית ואת עשרת המספרים – כלומר את סך כל הצירופים האפשריים בשפה העברית, שמהם נוצרים המחשבה והחושב, הדיבור והמדבר, הרגש והמרגיש, ההוויה וההווה.
על
פי אותה מסורת קבלית, המתעניינת בנקודת הסוף שהיא גם נקודת ההתחלה, המילה "תורה" זהה במהותה למילה "אורה". בשל מיקומן באלף בית, האותיות א ו-ת מסמלות גם הן את המהויות של הראשית ושל האחרית, ובמקרה הזה, התוצר המוגמר, כלומר ספר התורה הכתוב, מגלם בתוכו את האורה, כלומר את האור שבהשראתו הוא נכתב, והמקובלים דורשים את הפסוק האחרון בתורה "לעיני כל ישראל" כרמז לכך שחדי העין מבינינו יודעים לגלות מבעד לאותיות התורה את האורה החבויה בהן.
ובכל זאת, יש הבדל שבניואנס בין רגע ההתחלה ובין רגע הסיום. כמו ההבדל שבין הזרע ובין האילן המשגשג שעל ענפיו פירות בשלים, כל תהליך שמגיע אל סופו מאפשר לנו לחזור לנקודת הראשית מעט שונים, מעט אחרים, אולי אפילו מעט יותר יודעים ומודעים. כמה שמחה, כמה חופש, כמה תקווה מצויים ברגע הזה של הסיום, ואולי זוהי אחת מהמשמעויות הנסתרות של שם החג הבא עלינו לטובה - שמחת תורה - שמחה של התחלה שהיא גם סיום, וסיום שמוביל להתחלה חדשה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
רזולוציה של מילים
|
|
|
 |
|
|
|
עסקנו במדרש קבלי על אותיות, ועכשיו נעבור לרזולוציה של המילים: גם שמה של פרשת השבוע האחרונה, "וזאת הברכה", מהווה על פי מסורות קבליות רמז לתהליך שהבשיל והגיע אל סיומו. הן המילה "זאת" והן המילה "ברכה" מסמלות עבור המקובלים את ספירת מלכות, העשירית והאחרונה שבאילן הספירות. ספירה זו מייצגת את התהליך השלם והבשל, את התוצאה המעשית והקונקרטית של מהלכים פנימיים שנולדו, התעברו ונוצרו ברבדים הסמויים של הרצון, של המחשבה ושל הרגש האנושי, ושברגע מסוים הם מבשילים ונולדים אל תוך המציאות. על פי המקובלים, המילה "זאת" מצביעה תמיד אל הקונקרטי, אל משהו מוחשי שעליו ניתן להצביע ושנמצא מול עינינו, ואילו המילה "ברכה" היא מלשון בריכה. בריכה שמתמלאת בכל פעם מחדש ושמשקה במימיה את המציאות המתהווה לנגד עינינו בכל רגע ורגע במלוא שיפעה, הדרה וכוחה.
ומהיכן מתמלאת אותה הבריכה? ובכן, קוראים וקוראות יקרים, היא מתמלאת מאתנו. את זה לומדים המקובלים מסודן של האותיות ו ו- ה: בשל צורתה המוארכת מסמלת האות ו עבור המקובלים את גוף האדם, כמו גם את מרחביו הפנימיים, ואילו האות ה מסמלת את אותו האדם (הצ'ופצ'יק של ה) העטוף תמיד במרחבי המציאות שמסביבו. על כן, סודו של הצירוף "ו-זאת-ה-ברכה", אותה ברכה שבירך משה איש האלהים את בני ישראל לפני מותו הוא – בכל רגע ורגע אנו יוצרים את עולמנו מבראשית. הקונקרטי המתהווה לנגד עינינו נולד מאתנו, הברכה היא שלנו, ובכוחנו להעניקה לעולם.
ובנימה אישית. ברגעים אחרונים אלו, שבהם נכתבות השורות האחרונות של הטור שבו התחלתי לפני שנה, גם אני מרגיש בברכה גדולה. עבורי, המסע הזה היה מסע מרגש, מעניין, חשוב ומלמד. המפגש בין הטקסטים העתיקים שנכתבו על גבי גווילים, קלף וניירות מצהיבים ובין הפלטפורמה המודרנית והמדהימה של האינטרנט היוותה עבורי מהלך שמאחד בתוכו הרבה קצוות ולצומת שבה נפגשים אינספור נתיבות ושבילים.
עצם הידיעה, שבכל שבוע עלי להיפגש עם פסוקי התורה, לברר בתוכי כיצד הפסוקים הללו מהדהדים בי, לעיין בפרשנות קבלית, לתת גם לה להדהד בתוכי, ולבסוף לכנס את התהליך הפנימי לתוצר של יצירה כתובה, הייתה לי לנכס רב בשנה החולפת. מידת המחויבות ומידת ההתמדה הן מורות טובות ומועילות, ופירותיהן מתגלים במשך הזמן.
ברגעים אחרונים אלו אני חש ומרגיש שאני בר מזל. בר מזל שהיתה לי הזכות לכתוב את השורות הללו, על שניתנה לי במה, על שהיו לי קוראים וקוראות, שעם כמה מהם היתה לי הזכות אף להיפגש ולהחליף רעיונות ודעות, ללמוד ולהילמד. בסופו של דבר, מבעד ומעבר לטקסט הכתוב תמיד ישנם בני אדם, והמפגשים האנושיים שאירעו כתוצאה מכתיבת שורות אלה היו לי לכבוד, לזכות ולעונג.
ברגעים אחרונים אלו אני חש רגשי תודה עמוקים. מודה אני למערכת מדור הניו אייג' ב-nrg . לגליה וליונתן, על ההזדמנות שניתנה, על העריכה ועל העבודה המשותפת. מודה אני לכל הקוראים והמגיבים. מודה אני גם למשה רבנו, לרבי שמעון בר יוחאי ולכל המקובלים שהעניקו לי מראייתם ומתבונתם ושנתנו לי מפתחות לקרוא את ספר התורה באופן שהאיר לי ולו מעט את נתיביה המופלאים של מציאות החיים.
כאן מגיע הטור שלנו לסיומו ואנו נפרדים לשלום. לכל הקוראים והקוראות ששאלו והתעניינו, אני שמח לבשר שעוד נמשיך להיפגש בטור חדש, על ספר הזוהר, שיתפרסם כאן במדור במהלך החודשים הקרובים, טור שיהווה מעין "מבוא לספר הזוהר" ושיאפשר, כך אני מקווה, לתת לקוראיו כלים עצמאיים לקריאה בספר הקבלי החשוב והאהוב הזה.
ברכות, תודות, אהבה, שמחה וחופש לכל אדם באשר הוא שם. חג שמח
את מקומי יתפוס החל מבעוד יומיים אביתר שולמן, שיכתוב את פרשת שבוע בניחוח בודהיסטי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קבלה מעשית: התרגיל השבועי
|
|
|
|
|
|
|
שמחת תורה מהווה הזדמנות מצוינת להתחיל את מה שצריך להתחיל ולסיים את מה שצריך להסתיים.
1. אם יש משהו שצריך להתחיל – נתחיל אותו
2. אם יש משהו שצריך לסיימו – נסיים.
בהצלחה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כולם מוזמנים לשמוח אתנו בטקס הקפות אלטרנטיבי בליל שמחת תורה בהודיה
נמשכת ההרשמה ללימודי קבלה וספר הזוהר עם אור זוהר. המעוניינים יפנו במייל
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מוזיקאי ומורה לקבלה, בעל תואר שני בקבלה, מלמד וכותב במסגרות שונות | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
