'ניו אייג nrg - הכאוס המושלם

ראשי > ניו אייג' > פותחים ראש > כתבה

הסדר היחידי הוא בתנועה.
אנימציה: אודי יונש

הכאוס המושלם

הסליחה היחידה שצריך לבקש היא על מצבים בהם עצרנו או עיכבנו במודע אפשרות להתפתחות ולהרחבת המודעות שלנו ושל אחרים. שמאניזם מעשי ליום כיפור. אוהד אזולאי

דפדף בניו אייג'

אוהד אזולאי
21/9/2007 8:16

יום כיפור הוא זמן של סליחות וחשבון נפש. אם נתבונן לעומק נגלה שישנן מספר מלכודות שחלקנו נופלים אליהן וכי למעשה כוח ההתמדה של המצב הקיים, במיוחד של זה שאינו רצוי, ממשיך להתקיים ואף להתחזק בימים כמו יום כיפור.

ביצה של אור
אומרים שמי שמתרגל את ה''מעברים הקסומים'' משתנה לתמיד. שיטה שמאנית עתיקה לאיחוי אנרגיה
לכתבה המלאה

העולם שאנו תופסים הוא חלק משדות אנרגיה אינסופיים המתגלמים בין השאר בחומר המוכר לנו. הכל מורכב מאנרגיה. כל דבר שניתן לתפוס, כל חומר, כל צורה, כל צבע, כל צליל - הכל עשוי מתדר, מרטט של אנרגיה.

המסך שאתם קוראים ממנו כעת עשוי מאטומים, גם העיניים הקוראות עשויות מאותם אטומים בדיוק רק בהרכב שונה. גם המוח המפרש את שהעיניים רואות עשוי מתאים המורכבים בדיוק מאותם אטומים. ישנו חומר אחד בלבד, אנרגיה אחת בלבד שמרכיבה את כל האטומים. מכאן ברור מדוע הוא, בורא עולם, האנרגיה האחת, האחד, הרוח, נמצא בכל מקום, קיים בכל צורה - אנרגיה אחת אינסופית שאנו חלק ממנה, ומדוע כולם באמת שווים, עשויים מאותו החומר.

אם כך במי אנו פוגעים, עם מי אנו נלחמים, את מי אנו שופטים, מבקרים, שונאים, מאשימים? אם חומר אחד מרכיב את הכל ואנחנו רק צורה שונה, הרכב שונה, איך יכול להיות שצורה אחת תהיה שווה יותר מאחרת? איך יכול להיות שדעה אחת תהיה נכונה יותר מדעה אחרת?

ישנן הרבה מלכודות. ככל שאנשים רבים יותר מעניקים לאחת מהן אנרגיה היא הופכת לעוצמתית יותר וזקוקה לפחות תחכום כדי להתקיים. נתבונן לדוגמא באחת מהן, מוכרת ועתיקה - מלכודת החשיבות עצמית.

מלכודת החשיבות העצמית

חשיבות עצמית היא מלכודת גדולה וערמומית שנוהגת ללכוד בתוכה את כל חסרי המודעות שמעניקים לעצמם, לדעותיהם, לתפקידם ולהתנהגויות שלהם, חשיבות גדולה בהשוואה לאחרים.

אדם שלכוד במלכודת זו יעשה הכל כדי להוכיח לעצמו ולעולם שהוא מיוחד וחשוב: הוא לא יסכים שיחתכו אותו בכביש, הוא לא יסכים שידברו אליו בצורה מסוימת, הוא לא ילך למקומות מסוימים, ימנע מסוג אחד של אנשים ויתחכך באחר וכן הלאה. זהו אדם שחי באיום מתמיד על זהותו. החשיבות העצמית היא הסיבה לכך שאנשים מוכנים לפגוע באחרים, ותמיד גם יהיה להם הסבר משכנע ביותר לצדקתם. מתוך עיניים אלו אנשים מצפים שיבקשו מהם סליחה וגם מצפים שיסלחו להם - הם הרי הם שונים, הם מספיק חשובים שיסלחו להם ומספיק חשובים כדי שיבקשו מהם סליחה.

תחושות המביאות לאיבוד אנרגיה מתוך רגשות אשם או מתוך קורבנות ומסכנות משרתות את אותה מלכודת של חשיבות עצמית. כאשר המחשבות המתאימות מפעילות

את הרגשות המתאימים, כאשר אנו מרגישים אשמים או כאשר אנו מלאים ברחמים עצמיים, אנו מזינים את החשיבות העצמית, מעניקים לה חיים, סוגדים לה, נותנים לה את הדבר היקר ביותר, את כוח החיים. זוהי עבודת אלילים.

כאשר מפשיטים את הצורה מהדברים אפשר לראות כי האלילים אינם בובות הזהב או העץ. האלילים הם הסמל והייצוג לאותם הדברים שלוכדים את האנרגיה האישית שלנו וגורמים לאנשים להמשיך ולייצר אנרגיה מזינה ולאבדה לטובת שדות אנרגיה הלוכדים את המודעות.

גם הפרשנות לפיה אסור לתלות תמונות ולהעמיד פסלים היא פרשנות הנתונה במלכודת בעצמה. פרשנות שמעודדת פחד וכך מנציחה את איבוד האנרגיה בין אם בדרך עשיית הפסל ובין אם בדרך הרתיעה ממנו; זו בדיוק אותה אנרגיה מזינה שאנשים מאבדים לטובת מלכודת החשיבות העצמית. ואלוהים בקשתו פשוטה: "אל תשכח מי אתה, אל תשכח אותי, שנינו אחד והכל אחד; לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני".


	ממעגל למעגל


	החיים עשויים מעגלים מעגלים, כל מעגל והתדר שלו. בכל מעגל ההתנסות שונה ובכל מעגל המציאות נראית אחרת. בכל מעגל יש הזדמנות ללמוד ולהתפתח ומשם לעשות את קפיצת הדרך למעגל הבא. החיים הם ספירלה אינסופית של אנרגיה נעה וחיה, מודעת לעצמה. בכל מעגל רמת המודעות שונה וכאשר המודעות האישית מתרחבת נחשף לפנינו השער למעגל המודעות הבא - למציאות שונה מזו שאנו מכירים. מופיעים רעיונות, מחשבות, הזדמנויות, ומי שמעז ושומע את קריאת הרוח, מוצא את עצמו לאחר זמן במציאות אחרת, עם התנסויות אחרות כשהרוח בגבו. זוהי התפתחות, זהו הצו האלוהי. ההתפתחות היא המודעות. ההתקדמות היא התוצאה של העשייה שלנו. ההתקדמות עוסקת בלמידה, בניסוי וטעייה בתוך מעגל נתון. אין בה חדש, יש בה רק שינוי של מקום, של זווית הסתכלות ושל תחפושת ההתנסויות. בתוך מעגל נתון רמת האנרגיה, הרטט, קבועה ולא משתנה, זוהי אותה הגברת בשינוי האדרת. אפשר לראות זאת במצבים מוכרים: אנשים מתחתנים ומתגרשים ומתחתנים שוב ופוגשים את אותה הזוגיות עם אותן בעיות ישנות ומוכרות. אנשים עוזבים מקום עבודה, נעים בין משרות אך בסופו של דבר לא מתקדמים באמת לשום מקום. התחושות הפנימיות נותרות זהות. הצורה החיצונית משתנה אך מתחת לצורה לא רק שאין שינוי לעתים ישנה אף החמרה של המצב הקיים. להחמרה הזאת יש מטרה ברורה: לגרום לאדם להתעורר ולשים לב למצבו שאינו משתנה, לשים לב שדרושה התפתחות. התפתחות היא תנועת החיים אל הלא ידוע, אל מעגל התנסות חדש בו מתקדמים ולומדים. התפתחות היא בין המעגלים וההתקדמות היא התנועה בתוכם. שתיהן יחד הן מסע החיים. רוב האנשים מכוונים להתקדמות ופחות להתפתחות. התפתחות מתממשת דרך יכולת ההחלטה ושימוש במודעות שלנו, כבני אדם.


	אנחנו תמיד מתקדמים על חשבון אחרים


	כל האנשים נעים לאורך חייהם בתוך ובין המעגלים השונים. המעגל עצמו מוגבל, זוהי תכונתו וגבולותיו אלו הם המקנים לו את מהותו. מסיבה זו כל אדם תמיד יתקדם באופן זה או אחר על חשבון אחרים. זכות הבחירה, המתנה הייחודית לבני האדם, מעניקה את האפשרות להתנסות בכל המצבים, גם אלו המוגדרים כקשים ולא טובים. לפעמים דרוש להפסיד ולחוות קושי כדי לצמוח. כל התנסות היא תמיד בחירה של האדם מעצם היותו אדם ומעצם היותו יצור אלוהי מודע. כאשר אדם מתקדם הוא פוגע באחרים והאחרים מוכנים לשלם חשבון זה כחלק מהמשחק ומהלמידה באותו מעגל התנסותי. לא תמיד מוכנות זו מודעת, ולצופה מן הצד לעתים הדברים נראים כחסרי צדק, אך האם ישנו צדק? מי הגדיר אותו? זה לא צודק להתייחס כך לעולם משום שהתייחסות זו אינה נמדדת באמות השיפוט המקובלות. זה לא צודק שהנמר טורף את האיילה, ושהצפרדע בולע את היתוש; אך זהו הסדר האלוהי הגבוה מן הסדר של האדם. בתוך המעגל הגבולות ברורים ומגבילים ולכן כל פעולה תמיד תהיה על חשבון פעולה אחרת. זהו רק משחק של האנרגיה שלובשת ופושטת צורות וכך מתנסה בכל האפשרויות. מכאן שמלכודת הצער ורגשות האשם פועלת בתיאום מוחלט עם מלכודת החשיבות העצמית. אדם שחושב שפגע באחר יכול בטעות לחשוב שלאחר אין זכות בחירה, שהאחר לא בחר להיפגע. גם אם לעתים הפגיעה לובשת צורה קשה במיוחד, עדיין היא התרחשה בין שני בני אדם שבוחרים את פעולותיהם במודע או שלא במודע. החשיבות העצמית יכולה לסנוור את עיני המתבונן ולתת לו לחשוב ולהרגיש שיש לו אחריות על חיים של אחרים. בעוד שלמעשה לאף אדם אין שום אחריות על חייו של אף אדם אחר. מי שחושב אחרת טועה בהגדרה הרווחת למושג אחריות, הגדרה שלכודה גם היא באותה מלכודת.


	חובה עליך להתפתח


	חובתו של כל אדם היא להתפתח ולפתח את כל היכולות הטבועות בו. זהו הצו האלוהי. הדרך היא דרך של התקדמות והתפתחות, כאשר אנו מתקדמים אנו משתמשים במשאבים מוגבלים על חשבון ובתיאום עם האחרים סביבנו, שזו בחירתם האישית ועליה אין לאף אחד זכות לקחת אחריות. החשיבות העצמית מעלה אנשים למעמד אלוהים, אנשים המתמכרים לתפקידם ושוכחים את זמניותם לעומת הנצח המתמשך. וזו רק ההתחלה. האדם שפגע ומרגיש אחראי נלכד במלכודת הצער ורגשות האשם, חייו מסתבכים ברגשות קשים יותר שלוקחים ממנו עוד אנרגיה ועוצמה אישית. אותה אנרגיה שהוא זקוק לה על מנת להתפתח ולהבין כיצד העולם פועל וכיצד יכול הוא להרחיב את תודעתו ולהגשים את האלוהים שבו באופן מלא. זהו התחכום של המלכודת. המלכודת נראית בדיוק כפי שצריך כל עוד לא מורידים ממנה את ההסוואה, את האשליה. כאשר האריה צד את טרפו הוא אינו מרחם עליו, הוא פועל באופן המדויק ביותר על מנת לקיים את עצמו וסביבתו. כאשר האריה מגן על הטריטוריה בה הוא חי הוא אינו אכזרי ומפחיד, הוא נע נכון עם חוקי הטבע. אין כאן מקום לצדק, אין כאן מקום לרחמים; אם לא היה פועל בדרך זו הוא היה מכחיד את עצמו ואת החלק שאלוהים מבטא דרכו.


	הסדר היחידי הוא בתנועה


	ההבנה של תהליך ההתפתחות שלנו והדרך בה פועלת האנרגיה בעולם מאפשרת להוריד את ההסוואה מהמלכודות הלוכדות את המודעות שלנו. הסליחה שיש לבקש ביום כיפור או בכל יום אחר, היא רק מעצמנו, מהחלק האלוהי שבנו. סליחה על מצבים בהם עצרנו או עיכבנו במודע אפשרות להתפתחות, להרחבת המודעות שלנו ושל האחרים סביבנו. אדם שמעכב או עוצר התפתחות עצמית או של אחר, לא מאפשר לשדה גדול ורחב יותר להתקיים בחייו שלו, הוא לא מאפשר לאנרגיה להתאסף לעוצמה המרחיבה את גבולות המודעות ופותחת את השער למעגל הבא. אדם זה לכוד במלכודות החיים, במחשבות, בהבנות, ברגשות, בתחושות ובפעולות שמונעות ממנו להיות רחב לב ורחב דעת, שמסנוורות אותו בחשיבות עצמית וברחמים עצמיים. וכיצד יוכל להתפתח אם הוא עוצר התפתחות זו? זכרו: "הסדר היחידי הוא בתנועה, זהו הכאוס המושלם".

אוהד אזולאי


	על המחבר


	אהד אזולאי הוא מורה לשמאניזם מעשי, אמנות הציד והמעברים הקסומים. המאמר לקוח מתוך הספר "שפתו של היקום" מאת אהד אזולאי.

מדד הגולשים

	תשתחרר, בנאדם 40.86%

	אני הוא זה 9.68%

	האיש שפתח את הדלת 5.38%

עוד...

פותחים ראש
	אימה ופחד: כך המוח מונע מאיתנו לעשות מדיטציה
	האל שבאל.אס.די
	על תפיסת הזמן של ספר ויקרא: פרשת שבוע
	גני שעשועים מהגיהנום: גלריית צילומים

סקר


כיפור
מדיטציה והתבוננות
סרטים בדי.וי.די
השלמת שעות שינה