תגובות עד כה: 21 תגובות, ב- 9 דיונים. לקריאת כל התגובות ברצף סגור את כל התגובות הוסף תגובה 9.  הינה בכתבה המתכון ''לגורואיזם מסוכן''.     אהרון,    23/09/07 06:43 אם שאלתם את עצמכם, כיצד אנשים רוחניים, מנהיגים, 'מוארים' או 'חצי מוארים', מגיעים לעיוותיים, למעשים של חוסר מוסר וכו'. הינה כאן בכתבה, הדרך הרוחנית רגשית לכך נסללת בפניכם. כמבן שאיני מאשים את המחבר בכך בעצמו, אך הינה כאן המתכון המוביל לכך. יש כאן פגימה יסודית בהבנת ההתנהלות האלוהית בעולם, אי הבנת האהבה הגדולה שביסוד העניין האלוהי - אבל על כך לא נעמיס בטוקבק. ואני מקווה שאת התגובה הזו שלי לא יצנזרו (כמושנעשה בערב יוםכיפור), שכן בעניינים רציניים ומשמעותיים אנו מדברים, וחשוב שהם יוכלו לקבל ביטוי בעולם הוירטואלי. איני עוסק באנשים, אלא בתופעות רוחניות מסוכנות המקבלות לגיטימציה רוחנית מעוותת. הגב לתגובה זו 8.  אחת הכתבות הטובות שקראתי פה במדור ובכלל     גולן,  ניו יורק,    23/09/07 00:28 כשאתם כותבים תגובות בטוקבק תשאלו את עצמכם מאיפה זה בא, מנסיון להגן על החשיבות העצמית שלכם? כלומר, הצורך להיות צודקים ולהוכיח משהו(אובססיה, רצון לכתוב בכל מחיר) או שזה בא מהנאה נטו ללא תלות בתוצאה? לפעמים אני מוצא את עצמי מתגונן או ''חייב'' לכתוב תגובה מסויימת והאמת שזה לא הכי חשוב מאיפה זה בא, מה שחשוב באמת זה אם אני מודע לכך או לא וכאשר אנחנו מודעים למקור מעשינו אז לא חסרות פעולות שאנחנו יכולים לעשות בשביל להתמיר את האנרגיה משלילית לחיובית. זה לא אומר להפסיק לכתוב תגובות אבל תגובות יכולות לנבוע מכעס ודימוי עצמי נמוך, כלומר כאשר אנחנו מגיבים למשהו חיצוני לנו, או תגובות יכולות לנבוע מיצירתיות ואהבה, ממשהו שצומח מתוכינו. חשיבות עצמית מקבלת את האנרגיה שלה מבחוץ אבל אם העולם החיצון מפסיק לספק לנו אנרגיה לשימורה? במקרה הטוב אנחנו מרגישים כאב ובמקרה הגרוע אנחנו מרגישים מתים ומשם צומחות נטיות התאבדותיות. אהבה לעומת זאת באה מבפנים, זה בעצם כל מה שיש לנו או אם לצטט את אושו, אהבה זה אנחנו, אהבה זה הזרעים הנצחיים שמהם צמח היקום ואם אתם לא אוהבים את אושו אז תשאלו את בט מידלר: Some say love it is a hunger an endless aching need I say love it is a flower and you it's only seed ואם גם בט מידלר לא עשתה לכם את זה אז תתבוננו בעצמכם, בסופו של דבר הבודהא שלכם, אם זה אושו, בט מידלר או האגו, חייבים למות וכל מה שנשאר זה אתם. הבחירה בידינו, מה אתם בוחרים, לשרוד או לחיות? גולן הגב לתגובה זו          בתגובה הנ''ל שלי יש סממן של חשיבות עצמית, נראה מי יוכל לזהות         גולן,  ניו יורק,    23/09/07 01:51 רמז איפה הזדהיתי עם האג'נדה שלי(שפטתי)? הגב לתגובה זו 7.  סיפורי עוצמה     קרליטו,    22/09/07 21:18 נשמע כמו הספרים של דון חואן. שאני ממש אוהב ומעריך הגב לתגובה זו 6.  גיבוב של שטויות     צחי,  צפון,    21/09/07 23:08 מה שמניע את הכותב לכתוב זה ''חשיבות עצמית.'' הגב לתגובה זו 5.  מאמר יפה ומעניין  ל"ת      יהונתן,    21/09/07 21:30 הגב לתגובה זו 4.  אני בקשתי סליחה מהחתול  ל"ת      Tאזרח,  ישראל,    21/09/07 14:00 הגב לתגובה זו 3.  חשיבות עצמית     יוסף.ש.,  צפון,    21/09/07 12:43 האם ההתפתחות שלנו באמת תלוייה בנו? האם חשיבות עצמית זה רע? לקבל את עצמנו כולל החשיבות העצמית (כשהי נמצאת) זאת מהות ההתפתחות וזה כל מה שאפשר לעשות. כל רצון לעשות משהו אחר שזה לא אנחנו יביא רק תסכול. החדשות הטובות, כאשר אנחנו מוותרים על השליטה, ונותנים לאלוהים לנהל את העסק, גם החשיבות העצמית מפנה מקום לכבוד עצמי, לכבוד של מה שיש, ומזה לכבוד ולחשיבות לזולת. הגב לתגובה זו          שנה טובה יוסף         גולן,  ניו יורק,    23/09/07 02:17 אני נהנה לקרוא את התגובות שלך, קצרות וקולעות. תן לי רק להוסיף על מה שאמרת: ''כל רצון לעשות משהו אחר שזה לא אנחנו יביא רק תסכול'' לפעמים החיים מאלצים אותנו לעשות דברים שאנחנו לא רוצים כדי להגשים מטרה מסויימת, לדוגמא, אם אני רוצה להיות זמר אבל השירה שלי לא ממש מוכרת אז אני צריך לשלם את החשבונות איכשהוא ולעבוד לילות כמלצר, האם זה מביא תסכול? תלוי איך מסתכלים על זה, אם אני חושב שזה משרת את המהות אז אני יעשה את זה בכיף, זו בסך הכל עוד גבעה בדרך החיים. מצד שני, אם ארגיש כקורבן, שכאמור במאמר, הרגשה שנובעת מחשיבות עצמית אז אני רק אפגע בעצמי ואחוש את התסכול שאתה מדבר עליו. אז מה עושים? הורגים את האגו או משאירים אותו? הייתי אומר שפשוט אפשר לתת לאגו להמשיך לקשקש אבל לא להזדהות איתו או לתת לו משמעות. זו בעצם מקצוענות, מאסטר בעברית זה מקצוען וגם אם לפעמים אנחנו נופלים במלכודת של האגו אז אפשר לחפש בתוכינו את הסיבה לכך, לסלוח לעצמינו ולהמשיך הלאה, זו לא בושה למעוד או אפילו ליפול. גולן הגב לתגובה זו              גולן             יוסף.ש.,  צפון,    24/09/07 16:26 כל דבר שנעשה אינו שייך לך, הגוף/מיינד שלך מעביר דרכו את המעשים שבאים מאלוהים, בלשון אחרת אתה צינור. כאשר עולה אצלך רצון להיות זמר, זה גם רצון האל, ואין עדיין בעיה. כאשר אתה לא מצליח למכור את המוזיקה שלך, זה חלק מהתוכנית, גם פה אין בעיה. אם אתה מתוסכל מזה שאתה לא יכול למכור, זה אומר שאתה כבר לא צינור נקי, האגו נכנס לפעולה. אם אתה עובד כמלצר בלילות, זה רצון האל ואין בעיה. אם אתה מתוסכל מהעבודה הזו, אותה בעיה כמו קודם. אתה לא יכול לשנות את תוכנית העבודה שנקבעה לך (הכוללת במקרה זה את הזימרה והעבודה כמלצר), הרצון החופשי היחיד שיש לך זה לקבל את מה שקורה באהבה ובאמון מלא שזאת תוכנית מושלמת עבורך. דרך אגב (וללא אחריות), במידה וייתה מרוצה לגמרי מהזימרה ולא מצפה לתמורה, אולי היה קורה משהו אחר לגמרי? ואולי לא :) זה הסוד של ההתמסרות המלאה לאל. הגב לתגובה זו                  נכון, השארתי לך תגובה בכתבה של הסוד                 גולן,  ניו יורק,    24/09/07 19:00 אבל היא כבר לא כל כך רלוונטית כי אני רואה שאנחנו משדרים על אותו גל ולהנות מזימרה אפשר גם בערב קריוקי או לבד בבית. הגב לתגובה זו 2.  בתמונה למעלה יש איזו דמות כהה שזזה מאחור...     אבי צנעני,    21/09/07 11:18 או שזה נדמה רק לי ??? הגב לתגובה זו          לא נדמה לך בכלל         b,  tlv,    22/09/07 01:57 צל ברור על פרק שמאל טשטוש גב יד ימין ופרקי אצבעות ימין עיניים לא מוחלטות אם לפנות פנימה או החוצה חוסר איזון בכתפיים תספורת קפדנית מדי וגופיה כהה זה פוזה בטוח good night and good luck מלח הארץ הגב לתגובה זו              כל הכבוד  ל"ת              מעקב מושלם,    22/09/07 13:32 הגב לתגובה זו                  חבר'ה חבר'ה, זה ברור לי שהצל הזז הזה הוא חלק מהתמונה,                 אבי צנעני,    22/09/07 15:21 לא צריך למהר לקפוץ בשיניים חשופות, על כל גילוי חולשה ,או מה שנראה לכם כחולשה, כמו זאבי ערבות ניאו נאצים מורעבים. הגב לתגובה זו 1.  תפיסה מסוכנת     נורית,    21/09/07 09:50 יש גבול דק בין שלילת תחושת אשמה מגלומנית (אני אשמה כי אני גורמת להכל) והתמכרות הרסנית לאשמה, לבין התנערות מאחריות (הוא נפגע ממני כי זו בחירה שלו להיפגע). יש גם אשמה שהיא נכונה וראויה. המאמר הזה חוצה את הגבול לכיוון מאד לא טוב. מי שמאמין שהוא צריך לבקש סליחה רק מעצמו, ולא מאחר, הוא אדם שלא הייתי רוצה בקרבתי. הגב לתגובה זו          נורית,את יכולה להסתכל על זה בצורה אחרת:         גולן,  ניו יורק,    23/09/07 02:36 אשמה נכונה וראויה היא על משהו שרצית לעשות ולא עשית, לא על משהו שרצית לעשות וכן עשית. אם הלב שלך אמר לך לעשות משהו שבדיעבד ''פגע'' במישהו אחר אז האם את צריכה להצטער על מי שאת? מצד שני, אם התחתנת והבאת ילדים לעולם מלחץ של המשפחה ושל הסביבה כי לא באמת רצית לעשות את זה, אז מן הסתם התסכול שלך יתבטא בכעס לבעלך ולילדים כאשר בעצם את כועסת על עצמך כי קיבלת החלטה לא נכונה, את מרגישה אשמה אבל אם תבקשי סליחה מעצמך אז יהיה לך יותר קל להסתכל בחיוביות על ילדייך ובעלך, כמו שיוסף ענה לך למטה, לא יהיה לך את מי להאשים. שנה טובה גולן הגב לתגובה זו          אשמה=שקר         יוסף.ש.,  צפון,    21/09/07 12:39 נורית תנסי לבדוק האם האשמה משרתת אותנו, האם האשמה מונעת את נושא האשמה. האם אנשים מרגישים אשמה משתנים יותר מאלה שלא? האשמה נובעת מטעות של השכל (מיינד) שמניח שאנחנו שולטים על עצמנו ולא אלוהים. השכל מניח שאלוהים שולט על הכל חוץ מהאדם. שלאדם יש רצון חופשי, ואם הוא ירגיש אשמה, אז הוא ישתפר. המציאות מראה שזה לא עובד. מי שרגזן נשאר רגזן ולא משנה כמה אשמה תהיה לו. בצד שני, למי שקרה לו חסד, והשתחרר מאשמה (מיעוט מבוטל), הוא אוטומטי מרגיש מעולה אבל הכי חשוב, הוא מפסיק לפגוע באחר (בלי אשמה), מדוע? כי אין לו כבר מי להאשים :) הגב לתגובה זו              כמה נוח...             נורית,    23/09/07 10:09 כמה נוח לזרוק על אלוהים מחדלים של בני אדם. אבל אם נכנסתי לאוטו אחרי כמה פחיות בירה ועשיתי תאונה - זו לא אשמתו של אלוהים. זו אשמתי. ואם אמרתי לחברה משהו פוגע - מתוך חוסר רגישות או בכוונה - זו גם לא פעולה של אלוהים, אלא שלי. ולגבי התועלת או חוסר התועלת של אשמה: מה דעתך, למשל, על הצעירים מגרמניה שבאים להתנדב בארץ בטיפול במפגרים ובנכים קשים, מתוך אשמה ורצון לכפר? אני לא יודעת על סמך מה אתה קובע מה ''המציאות''. במציאות שאני מכירה אחד המאפיינים של פושעים אלימים (למשל אנסים) הוא העדר תחושות אשמה. הגב לתגובה זו                  נורית, דיברת על חוסר רגישות                 גולן,  ניו יורק,    23/09/07 19:20 חוסר רגישות זו האי יכולת שלנו להקשיב ללב של עצמינו, כאשר נהגת תחת השפעת אלכוהול אז עשית משהו שלא במודע, פיספסת, או החטאת כאשר "החטאת" זה אותו השורש של חטא. בכל אופן, במקרה הזה בקשת סליחה מהאחר לא ממש תעזור לך, את חייבת לבקש סליחה מעצמך ולסלוח לעצמך, הרגשי אשמה לא יעזרו לך ויגרמו לך לבצע את אותה טעות בעתיד. לגבי המתנדבים מגרמניה, כל הכבוד שהם מנסים לעזור, שום דבר לא רע בפעילות התנדבותית שנעשית לא רק על ידי צאצאים של הנאצים אלה גם על ידי אזרחים מן השורה אבל האם הפעילות התנדבותית תחזיר את ה6 מיליון שנספו? מה יוצא לאנשים אלו מהסבל של האשמה שהם מרגישים? האם יהודים שמסרבים לקנות תוצרת גרמניה יתחילו לקנות מרצדסים כתוצאה מכך? זה לא ממש משנה לאף אחד האשמה שהם מרגישים, נהפוכו, כאשר דברים לא באים מרצון טוב אלה מצורך כפוי(רגשי אשמה) אז גם היחס שלהם למפגרים והנכים יהיה בהתאם, הם לא ממש רוצים לעזור להם, הם מרגישים מחוייבים בדיוק כמו הדוגמא של החתונה מאולצת שהבאתי לך בתגובה הקודמת. גולן הגב לתגובה זו              אוהד - תלמד תניא ותבין את כל מה שאתה צריך להבין  ל"ת              פוסט-שאמניזם!,  הייתי גם שם,    22/09/07 21:32 הגב לתגובה זו