 |
/images/archive/gallery/551/140.jpg
Dan Taylor, cc-by  |
|
|
|
|
| גם מי שמאמין שאין אלוהים הוא אדם מאמין. השאלה היחידה היא במה, כי אם תאמין שיש בעולם רק חומר זה מה שתמצא וזה מה שתהיה. דורית לובן על מהות האמונה ועל שלושת צבעיו של האגו
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
דורית לובן
18/9/2007 15:56 |
דורית לובן
18/9/2007 15:56 |
|
|
|
|
|
|
|
בדרך כלל נוטים לסווג אנשים למאמינים ולא מאמינים. האדם החילוני אוהב להגדיר את עצמו כאדם חופשי - שאינו כבול למוסרותיה של אמונה. הוא מאמין רק במה שהוא רואה, במה שניתן להוכיחו; הוא רציונלי, ומאמין שבכוח שכלו להבין את המציאות במלואה. אלוהים, נשמה, קרמה, גילגול נשמות – אלה בסך הכול מושגים אמוניים לדעתו, שאין לו שום עניין להתעסק איתם.
 |
| אנרגיית העונג |
|
האישה ההודית נחותה מהגבר אבל תסמכו על ההודים שיש להם סיבות פילוסופיות עמוקות לעניין. דורית לובן על מעמד האשה מנקודת המבט של הפילוסופיה ההודית |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
אך כיוון שגם הוא מאמין במשהו, מהו טבע אמונותיו? אם היה בודק, היה מוצא אולי שאמונותיו הינן מטבע אמוני לא פחות מאלה של רעו המאמין. למשל, הוא מאמין שאין אלוהים, הוא גם מאמין שאין נשמה נצחית או גלגול נשמות. הוא מאמין שאין מציאות סמויה שמעבר לתפיסת השכל האנושי. הוא מאמין בשיטה האקדמית הספקולטיבית, באבולוציה, במפץ הגדול, בהיותו נזר הבריאה, ובעוד אלפי אמונות כאלה או אחרות שאין לו כל הוכחה לגביהן לבד מן העובדה שהן מהוות את אקסיומות חייו.
כולם אם כן, מאמינים, ואמונתם מעצבת את תפיסת עולמם, שמחזקת את אמונתם. מבחינה מסוימת אפשר לומר לכן, שכולנו חיים במעגלי אמונה סגורים. מי שמאמין בחומר, ימצא סביבו רק חומר; מי שמחפש ניצול ורשע, ימצא את אלה; מי שרוצה לראות את יד המקרה, יפגוש רק מקרים, או לכל היותר, צירופי מקרים; מי שמאמין באנשים, יפגוש באנשים טובים; מי שמאמין באנשים רעים, יפגוש רעים; אדם דתי יפגוש צווים ואיסורים, והיוגי, או האדם הרוחני, שמחפש את האל בכול, ימצא אותו בכול. מכאן שהשאלה האמיתית צריכה להיות מה מנחה את האדם להאמין באמונותיו המסוימות, וההבחנה האמיתית צריכה להיות לא בין מאמין ללא מאמין, אלא בין סוגי אמונות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
שלושת הצבעים של האגו
|
|
|
 |
|
|
|
הפרק ה-17 של הבְּהַגַוַד-גִיתָא, כתב הקוד ההודי העתיק, שדן בנושא זה ונקרא 'סוגי האמונה', אומר: "אמונתו של אדם הינה תולדת המידות שמשפיעות עליו. ישות החיים מפתחת את אמונתה בהתאם למידות החומריות שחוברות לה".
שלוש המידות החומריות - בערות, להיטות וטובות - משולות לשלושה צבעי אנוכיות בסיסיים שצובעים את תודעתנו באלפי גוונים ומעצבים את האגו שלנו. אגו בבערות הוא חשוך, אטום לאחר, ממוקד בצרכים גופניים ושבוי באמונות שטבען בערות. אדם במידה זו ייטה למשל לפנאטיות, תפיסות עולם כוחניות, טירוף ושנאה. אגו במידת הלהיטות הוא הישגי, נמרץ ומלא בתשוקות ומאוויים, שבוי בתפיסות עולם הישגיות המבוססות על רווח ותועלתנות ועל אושר גופני. אגו במידת הטובות הוא נאור, מיטיב, וחותר למימוש עצמי, אמונה באדם, בידע האנושי וביכולתו של השכל האנושי ללמוד את המציאות.
אם מבינים את שלוש המידות כצבעי היסוד של האגו, שצובעים כל אחד מאיתנו בגוון אמוני יחודי, הרי שהאגו הוא בעצם סוג של אמונה במערכת צרכים מסוימת. אגו ( אַהַנְקָארַה בסנסקריט) הוא אנרגיה חומרית סמויה ביותר שאחראית על הזדהות הנשמה עם גופה הנפשי-פיזי. על פי גופנו המסויים, תולדת המידות שחוברות לו, אנחנו, הנשמות הרוחניות הנצחיות, מזהים את עצמנו וחושבים זהות זו לאני. אגו פירושו אם כן הזדהות כוזבת שלאורה אנחנו מגדירים את צרכינו-אמונותינו. ניתן לכן לראות קשר ישיר, מעגלי, בין אמונה, צורך וזהות עצמית.
אם נתבונן בכל הצרכים האנושיים (ואפילו החייתיים) נמצא שניתן לסווגם לשלוש קטגוריות בסיסיות: צורך בקיום – בטחון, בריאות, המשכיות, הישרדות וכו'; צורך במודעות – ידיעת המציאות, התרחבות התודעה וכו'; וצורך באושר – אהבה, סיפוק, שמחה וכו'. אלה הם למעשה שלושת היבטיו הנצחיים של העצמי הרוחני – סַת-צ'ית-אָנַנְדַה - קיום, מודעות ואושר. אלא שכאן בעולם החומרי אנחנו מחפשים להגשים את הצרכים הללו דרך האגו החומרי,
כלומר באופן אגוצנטרי, תחת השפעת שלוש המידות.
ישנו כמובן גם צורך האגו, או הצורך האגוצנטרי בערך. על פי הבְּהַגַוַד-גִיתָא צורך זה הוא תולדת הקנאה באל, שמהווה את בסיס הקיום החומרי ואת סיבת נפילתנו אליו. אף שצורך זה נראה כמו נפרד משלושת הצרכים שהוזכרו לעיל, הוא אינו שונה בעצם מהצורך באושר, אלא שהוא מהול בקנאה הראשונית, או ברצון לתפוס את מקומו של האל. כל סוגי האגו, שבהשפעת המידות השונות מבטאים את הקנאה הזו, על גווניה הגסים והמעודנים.
כל עוד אנחנו שבויים בזהות אגו-גופנית תחת שלוש המידות, משמע שאנחנו מזדהים עם גופנו העכשווי, גם צרכינו ואמונותינו יהיו מטבע דומה. אך ברגע שמתעורר הצורך לחיים רוחניים, שתחילתו באי נוחות כלשהי לגבי מטרות החיים החומריים, תפיסת הזהות שלנו מתחילה גם היא להשתנות, ועמה אמונותינו. האגו החומרי נחווה אז כמקור השיעבוד והסבל, והשתחררות ממנו מסמלת את קץ הסבל.
תהליכי ההשתחררות מאגו נועדו לאפשר לנו לשוב ולפגוש את המציאות המוחלטת. אגו או קנאה פירושם אינטרס, ואינטרס מעוות ומצמצם את תפיסת המציאות. מכאן שכל עוד אנחנו מצויים במישור הזמני והיחסי של הקיום החומרי, שבויים בצרכים אגוצנטריים תחת שלוש מידות הטבע, גם אמונותינו נתונות למידות אלה; משמע שהן יחסיות ומותנות. משתמע מכך שפגישה עם המציאות המוחלטת, שמעבר לכל התניה, אפשרית רק כאשר משתחררים כליל מאגו, או במילים חיוביות יותר, ככל שמשתחררים יותר מהאגו, תפיסת המציאות הופכת בהירה ומלאה יותר. מכל מקום, במצב זה לא מדובר עוד על אמונה אלא על ידיעה, מפגש, היווכחות, התעוררות וכו'.
חשוב לציין בהקשר זה שגם תפיסות דתיות יכולות להיות תחת שלוש המידות והאגו החומרי. דתות כאלה הופכות את האגו הלאומי לאינטרס המרכזי שלהן, ואת אלוהים לספק צרכיהן הבלעדי. מובן שדתות כאלה אינן מסוגלות לשחרר את מאמיניהן מאגו, מקנאה, או משיעבוד לקיום החומרי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מי שבוחר בחומר, נשאר בחומר
|
|
|
|
|
|
|
מאחר שהדיון באלוהים הוא נושא מרכזי בחברה האנושית מאז ומעולם, ומאחר שאין לנו שום כלי חומרי להוכיח את קיומו או אי קיומו, שאלת האמונה באל נשארת סוגיה מרכזית. החילוני מנסה להסביר את האמונה באלוהים כצורך פסיכולוגי באב עליון ומוחלט, שנותן תשובות מוחלטות, ביטחון והבחנה ברורה בין טוב לרע. הבְּהַגַוַד-גִיתָא לעומת זאת מסבירה את אי האמונה באל כצורך פסיכולוגי – הצורך לתפוס את מקומו – להיות השליט והנהנה העליון. הפרק ה-16 של הגִיתָא מתאר את טבע הצורך הפסיכולוגי הזה, או טבע הקנאה באל: "אדם כזה חושב: 'ממון כה רב צברתי עד היום, ואל פי תוכניתי עוד אוסיף וארוויח. כל זה שלי, ואני ארבה זאת עוד ועוד בעתיד... אני אדון הכול, אני הנהנה, אני מושלם, ורב עוצמה ומאושר. אני העשיר באדם, ומוקף בקרובים רמי יחס. אין חזק ומאושר ממני. אני אערוך הקרבות, אחלק תרומות, וכך אעלוז. כך מתעתעת הבערות באנשים שכאלה".
גם האמונה הנלווית לטבע כזה מתוארת שם: "אלה גורסים שעולם זה אין בו ממש. הוא גם חסר יסוד ואין אלוהים ששולט בו. הם אומרים שהוא נוצר מתשוקה מינית ואין לו מניע אחר לבד מתאווה. הם מאמינים שעינוג חושים מהווה את הצורך הראשוני לחברה האנושית, וכך עד סוף ימיהם הם חיים בחרדה אינסופית..."
אם כן, למרות שמבחינה מסוימת כולנו חיים במעגלים אמוניים סגורים שמחזקים את עצמם, מי שבוחר בחיים רוחניים, חווה צמיחה אישית והתפתחות שמעבר לכל ספק, עד לפריצה הגדולה אל מעבר לאגו – למפגש הרוחני של חיבור אוהב עם האל, בעוד שמי שבוחר בחומר, נשאר בחומר. ועל זה נאמר, איש איש באמונתו יחיה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על המחברת
|
|
|
|
|
|
|
דורית לובן מתרגלת בהאקטי יוגה מזה 27 שנים ומלמדת את הבאגהוואד גיתא. ספרה "מתאווה לאהבה - שיחות על בהגוד גיתא", יצא לאור בימים אלה בהוצאת גופל.
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
