 |
/images/archive/gallery/790/686.jpg משגל מצרי עתיק
 |
|
|
|
|
|
|
| סקנדלים שקשורים בסקס היו כאן מאז ומתמיד. איזו תובנה חשובה מסתתרת מאחורי פעולתו האלימה של פנחס הכוהן ששיפד גבר ואישה המצויים בתנוחת משגל אובססיבית? פרשת השבוע |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כמו תמיד, ואולי אפילו טיפטיפה יותר, גם השבוע היה הרבה סקס באוויר. השבוע השרב נשבר והשמים התכסו בעננים כתומים וסגולים ורוח קיץ קרירה ונעימה נשבה מן הים. מן הסתם גרם הדבר לכך שכמה וכמה אנשים התאהבו השבוע ומצאו עצמם מכורבלים זה בזו וגם להפך. מן הסתם, העניקו לילות הקיץ השקטים לכמה מאתנו הזדמנויות לחגוג ולחלוק רגעים של תשוקה, של הנאה ושל שמחה באינטימיות המתעוררת בין שני אהובים. מן הסתם...
השבוע היה הרבה סקס באוויר, אבל לאו דווקא רק מהסוג האוהב, הנעים, המשוחרר והמשחרר. שוב מצאנו את עצמנו נאלצים להקדיש זמן יקר וכמה נתחים יקרים לא פחות מתשומת הלב שלנו לתדר הפחות נעים והפחות מגניב של מיניות סרוחה, של מיניות שמתנקזת באפיקים לא מתאימים ושמתקיימת בזמן ובמקום הלא נכון.
השבוע היה הרבה סקס באוויר, אבל לצערנו מהסוג המגעיל שבו הדיון הציבורי מוצא את עצמו מתבייש במבושיו ולומד, לא בפעם הראשונה וכנראה שגם לא בפעם האחרונה, עד כמה המיניות, אותה מתנה יקרה שברשותנו ואותו מפתח נפלא שניתן
לנו, מהווה עבור רבים וטובים מאתנו מקור לתסכול, מכשול, סבל ופגיעה. וכמו תמיד, גם השבוע נוכחנו שוב שעיון בסיפורי המקרא העולים מתוך פרשת השבוע מזכירים לנו לנו שלא המצאנו שום דבר, ושסקנדלים, בעיות וצרות שקשורים בסקס ובמיניות ושקשורים איכשהו גם במנהיגות ובעין הציבור היו מאז, וכנראה שגם יהיו תמיד.
לקראת סוף ספר במדבר ולקראת תום תקופה של ארבעים שנות נדודים, נראה שעם ישראל הצליח לעבור תהליכים של הבשלה ושל התבגרות. מחבורה של פליטים בכיינים, מפוחדים וחסרי בטחון עצמי שיצאו זה עתה מעבדות מצרים, הפך עם ישראל למחנה מסודר, מאורגן וחזק שכבר זכה לכבוד ולהערכה בקרב עמי האיזור ושעומד לפני הכניסה לארץ הקודש.
והנה, ממש כמו בתיאוריות מסוימות שעליהן ניתן לקרוא בספרים פופולאריים של העידן החדש – הגיבור הקולקטיבי הזה שנקרא עם ישראל עולה ומטפס בסולם הצ'אקרות: עכשיו, משנתפתרו פחות או יותר ענייני ההישרדות והקיום הבסיסי, מתפנים בני ישראל לחקור במרץ את הממדים המיניים של ההוויה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
פולחן בעל פעור
|
|
|
 |
|
|
|
אמרנו לחקור במרץ? יחסית למה שמתואר במקרא בסוף פרשת בלק ובתחילת פרשת פנחס "לחקור במרץ" זה אנדרסטייטמנט. בני ישראל, כלומר אבות אבותניו היקרים, התיישבו להם במקום שנקרא שיטים ושם הם חברו להם עם בנות מדיין במה שמתואר כמו עיסוק מיני ענף ביותר, שכלל גם פולחן ל"בעל פעור", כלומר סוג של עיסוק מיני המשלב פעילות הקשורה, רחמנא ליצלן, באיזור פי הטבעת. מה בדיוק עשו בני ישראל ובנות מדיין אין לדעת, ואת הפרטים האלה התנ"ך משאיר לדמיונם המפותח של כל קוראיו. אבל, עד כדי כך היה המצב חצב, (השלימו לבד את החרוז...) שהפעילות המינית הזו חצתה את כל שכבות האוכלוסיה, ואפילו זמרי בן סלוא שהיה נשיא לבית אב משבט שמעון חבר לכזבי בת צור שהיה ראש אומות מדין, בפעילות מינית שאותה בחרו השניים לקיים בפרהסיה וקבל עם ועדה לפני אוהל מועד, באקט שנראה כמו ניסיון (בלתי מוצלח בעליל) לחקור את המיניות כשער לחוויה של קדושה.
כנראה שכבר בזמן המקרא ידעו על קשר שבין מיניות ומגיפות, כי המקרא יודע לספר שהתנהגותם המינית האובססיבית והקיצונית של בני ישראל ובנות מדיין הובילה לפריצתה של מגיפה שגבתה עשרים וארבעה אלף קורבנות. אפילו משה רבנו, (שכזכור היה נשוי בעצמו לציפורה, בת מדיין כהת עור), לא ידע כיצד לעצור את המגיפה ומצא את עצמו עומד בפתח אוהל מועד כשמסביבו רק סקס ומוות והוא ממרר בבכי. מי שבסוף שם קץ לכל הבלגן הזה היה כהן בשם פנחס, שלקח את העניינים לידיים, ובסגנון מקראי משמעות הדבר שהוא לקח רומח ודקר למוות את אותו הנשיא ואת אותה בת מדיין מכובדת בעודם עוסקים באותו משגל פומבי, ובכך שם קץ למגיפה שהשתוללה מסביב.
באופן כללי, ובניגוד לכל מיני דברים שחושבים לפעמים, הגישה של התורה לסקס ולמיניות היא גישה די טבעית ומשוחררת. בניגוד לכמה מסורות רוחניות אחרות (למשל הנצרות) היחס של המסורת היהודית למיניות הוא יחס חיובי ואפשר לומר שביהדות בכלל ובקבלה בפרט הזיווג האירוטי בין שני בני אדם מהווה את הביטוי הגבוה ביותר לקדושה ולאלוהות. אבל מסתבר שכבר בזמן המקרא ידעו שיש סקס כזה ויש סקס אחר, וסוג הפעילות המינית שכנגדה יצא ופעל פנחס היתה ככל הנראה רחוקה מאד מלהוות סמל של קדושה, של טהרה או של אהבה.
בסופו של דבר, הסיבה שסקנדלים הקשורים בהתנהגות מינית בעייתית של אנשי ציבור כאלו ואחרים תופסים כל כך הרבה מקום בתודעה הקולקטיבית ובדיון הציבורי, היא בגלל שהסיפורים האלה מעוררים בכולנו את המקומות הבעייתיים, הלא פתורים לחלוטין ולפעמים גם המסוכנים שהמיניות של כל אחד ואחת מאתנו מעוררת בנו. ככל שהאנרגיה המינית היא אנרגיה משחררת, היא עשויה להיות גם אנרגיה כובלת ומדכאת, והתענוג הגדול ביותר עלי אדמות מהווה לפעמים כידוע מקור לסבל גדול ולשברון לבב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לא עדיף ללטף ולקבל במקום לשפד?
|
|
|
|
|
|
|
מתוך נקודת המבט הזו אפשר לראות בדמותו של פנחס כדמות המייצגת את הרצון לחולל טרנספורמציה אישית ביחסנו הפנימי אל האנרגיה המינית שלנו. שלנו. כלומר, החיזיון הזה של פנחס הכוהן, העומד בפתח אוהל מועד ובידו רומח שעליו משופדים למוות גבר ואישה המצויים בתנוחת משגל אובססיבית, מסמל סוג של מאבק פנימי בעולם השדים והצללים שקיים במידה כזו או אחרת ומסיבות שונות ומשונות במרחב המיני של כמעט כל אחד ואחת מאתנו המעוניין להביא את האנרגיה המינית שלו למקום קצת יותר אוהב, פתוח, מכבד וכייפי.
כמובן, אפשר ואולי גם רצוי להזדעזע מהאופן האלים וחד המשמעי שבו פעל פנחס, וייתכן שכמה מומחים לטנטרה ומספר יועצי זוגיות יאמרו בשלב זה, ואולי בצדק, שאפילו את המקומות היותר בעייתיים שאנחנו מגלים בתוכנו במסעות לחקר המיניות והעצמי לא צריך לשפד ולדקור אלא אולי דווקא ללטף, לחבק, או פשוט לקבל. אבל נדמה לי שמאחורי אופי הפעולה האגרסיבי של פנחס מסתתרת תובנה חשובה: דווקא בתחום הזה, שבו הגבולות לפעמים כל כך מטושטשים, שבו קל כל כך להתבלבל בין קדושה גדולה ובין טומאה נוראית ובין מעשה אהבה למעשה זנות, דווקא בתחום הזה צריך מדי פעם לסמן גבולות ברורים ונחרצים, אפילו אם הדבר קשה לפעמים כמו נעיצת רומח בליבם של זוג אוהבים.
שבת שלום.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קבלה מעשית: התרגיל השבועי
|
|
|
|
|
|
|
1. נתבונן במשך מספר רגעים בממדים המיניים של ההוויה שלנו.
2. נזהה בתוכם מקום אחד שבו היינו רוצים לשנות את האופן שבו אנחנו מתעלים את האנרגיה המינית שלנו.
3. נזמן למקום הזה את דמותו של פנחס (עם או בלי הרומח) ונבקש שיעזור לנו לערוך את השינוי.
בהצלחה
|
|
|
|
|
|
|
 |
| אור זוהר
| /images/archive/gallery/490/628.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המעוניינים ללמוד קבלה וספר הזוהר עם אור זוהר מוזמנים לפנות במייל
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | קבליסט בלונדיני, מוזיקאי ואיש משפחה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
