 |
 |
|
|
|
|
|
|
| לייטמן: המציאות היא רק כביכול חיצונית. בן דב: אינני יודע אם אין כלום. אבל מחוצה לנו אין דבר שאני יכול לתפוס ישירות. הפיזיקאי ד"ר יואב בן דב משוחח עם הרב מקובל מיכאל לייטמן על מדיטציה, מדע וקבלה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ד"ר יואב בן דב: אני עוסק בפילוסופיה של המדע, באתי מתחום הפיזיקה, שנים רבות אני מסתובב בין תורות המזרח, וכיום גם עוסק בייעוץ קלפי טארוט.
הרב מיכאל לייטמן: אני עוסק בקבלה קרוב לשלושים שנה, יש לי תואר בפילוסופיה, במדע, בביוקברנטיקה ואונטולוגיה. אני שמח להיפגש עם אדם שנוגע בפילוסופיה, פיזיקה ומיסטיקה. אולי יחד נוכל ללבן ולהבין את הקשר בין הדברים, ולבדוק האם מקומה של "חוכמת הקבלה" הוא בין כל התחומים הללו, או שהיא עומדת מחוץ להם.
האם יצא לך לעסוק בקבלה?
י.ב.: מעט.
מ.ל.: ומתוך עיסוקך בפילוסופיה של המדע, אתה חושב גם על תפיסת המציאות?
י.ב.: לפי נקודת מבטו האובייקטיבית של המדע הקלאסי, המציאות היא חומר בלבד, שאין לו כל משמעות או תכלית. אבל במאה העשרים שינה המדע פניו, אף כי חלק גדול מהמדענים אינם מודעים לגמרי לשינוי הזה, ולא מפנימים אותו לתוך תפיסתם בנוגע ל "מהו המדע". הרעיון של מציאות חומרית מוחלטת, אובייקטיבית, שאין לה שום התייחסות להיבט האנושי והרוחני, אינו עומד במדע של ימינו. כיום קמה תורת הקוונטים, שאמנם אינה ממליצה לפנות למיסטיקה, אבל בהחלט אומרת שאי אפשר להמשיך להיות בגישה שהמציאות היא רק חלקיקי חומר, ולא יותר מזה.
מ.ל.: כלומר יש במציאות כוחות נוספים שמשפיעים על המציאות, והאדם כביכול, לא יודע עליהם?
י.ב.: תורת הקוונטים לא אומרת מה כן, היא אומרת מה לא. היא פותחת פתח, וממנו אתה יכול לפנות לכיוונים שונים. יש אנשים שיפנו למיסטיקה
מזרחית, יש כאלו שיפנו לקבלה. אם האנושות חשבה שהמדע מהמאה השבע עשרה יכול לומר מהי המציאות, ומגדיר מציאות שאין בה מקום לשום דבר "שמעבר", אלא יש חלקיקי חומר, אטומים, כוחות, חלל ריק, ומזה הכל עשוי, אז באה תורת הקוונטים ואומרת שלא משנה איך אדם מתאר את המציאות האובייקטיבית, משהו תמיד יחסר. לחלקיק יש גם אופי של גל, ולגל יש גם אופי של חלקיק. איך מסתדרים כל הדברים ביחד? הם לא מסתדרים יחד בשפת האדם ולא בראשו, אלא רק "במציאות שמעבר".
מ.ל.: האם המציאות עצמה קיימת מחוצה לנו, באותה צורה שאנו תופסים אותה, או לא?
י.ב.: לפי תורת הקוונטים - לא. לא ידוע מה קיים מחוץ לנו. אנו יודעים רק איך אנחנו תופסים את המציאות.
מ.ל.: האם אי פעם נוכל להגיע למצב שנדע מהי המציאות מחוצה לנו?
י.ב.: זאת איני יודע, אני יודע רק שכל מה שאני רואה, זה מה שנמצא בראשי. אחרת, לא היתה לי היכולת לראות שולחן עגול, ולא משנה מה תשים מול עיני, לא אראה שולחן עגול. משהו בחוץ מגרה אותי, ובתוכי יש בי תפיסה של שולחן עגול, וזה מה שאני רואה. השולחן שאני חווה, הוא השולחן שאצלי בראש, אבל הוא לא הדבר האמיתי שבחוץ.
מ.ל.: קודם עליי להכין מודלים בראש, כדי שאוכל לראות אותם מחוצה לי.
י.ב.: אתה רואה אותם כביכול, מחוץ לך, אתה משליך אותם החוצה, אבל בעצם אינך מסוגל לראות, אלא את מה שבראשך, ואינך מסוגל לחשוב אלא על מה שקיים בך מושג לגביו, ואינך מסוגל לומר, אלא את מה שיש לך שפה להביעו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| ד"ר יואב בן דב
| /images/archive/gallery/345/820.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
|
חפש את ה"אני" שלך, תמצא שהוא לא שם, ותבין את האמת
|
|
|
 |
|
|
|
מ.ל.: המציאות היא מה שאנחנו בונים בתוכנו. מה נמצא מחוצה לנו, אנו לא יכולים לומר.
י.ב.: אי אפשר לומר בעזרת השכל, ובעזרת ההתנסות, אבל מיסטיקנים טוענים שניתן להגיע לזה דרך יחס בלתי אמצעי, של תודעה אל תודעה. המיסטיקאי ההודי יגיד, "יש בך ניצוץ של מציאות קוסמית.." ותוכל לחוות את המציאות הקוסמית ישירות דרכו, אם רק תתרכז ותתכנס פנימה. את האמת הקוסמית הזו לא ניתן לתאר בשפה, זו חוויה אקסטטית, חיבור מיסטי.
מ.ל.: ואי אפשר לחבר את זה כהמשך למדע?
י.ב.: אתה יכול לומר שבכל זאת יש משהו מעבר למקום שבו נעצר המדע.
מ.ל.: אפילו דרך פיזיקה קוונטית אי אפשר להגיע בזרימה ישירה אל המציאות?
י.ב.: ישירות, לא. ואני חושב שזה גם לא נכון, כיוון שתורות המדע מתחלפות די מהר. ואילו קצב החיים של תורות רוחניות ודתיות הוא מאות ואלפי שנים. המדע מחליף תיאוריה כל שבעים שנה לערך. לכן הכנסייה הקתולית הבינה, עוד לאחר משפט גלילאו, שזו טעות גדולה לבסס את הדת על תיאוריה מדעית כזו או אחרת. יכולה להיות התאמה, יכולה להיות קירבה, הבנה של היבטים כאלה או אחרים. אבל זה לא נכון לומר שהמדע הוכיח שהדת נכונה, כי פירושו שאתה מבסס את הדת על דבר שמתחלף תדירות.
מ.ל.: אז איך עוזרות לנו תורות המזרח להשלים את תמונת העולם?
י.ב.: מרגע שאנו מבינים שמשהו בתמונת העולם חסר, כי הכל מועבר בשפה אנושית, ובמגבלות אנושיות, אנו מחפשים דברים אחרים במקום שטרם חיפשנו. אם נפנה לתורות שפותחו משך שנים רבות בידי אנשים שחקרו את המציאות בגישה ובמושגים אחרים לגמרי, כדוגמת הקבלה או המסורת הפילוסופית של הודו וסין, אז נגלה שאנשים ישבו אלפי שנים, עיבדו רעיונות, והציגו תמונת עולם שהיא שונה ממושגינו.
מ.ל.: האם מדובר בפילוסופיה מופשטת מהמציאות, המבוססת על דמיון שאדם פיתח בעצמו, או שבבסיס תורות המזרח יושב מחקר נסיוני, מדעי לכל דבר?
י.ב.: בתורות המזרחיות ובעיקר בבודהיזם יש בסיס נסיוני. אינך צריך להאמין, שב, עשה מדיטציה, חפש את ה"אני" שלך, תמצא שהוא לא שם, וכך תבין את האמת הבודהיסטית. איש לא אמור לקבל דברים מתוך סמכות, או משום שהבודהא אמר. עליך לחוות בעצמך.
מ.ל.: על ידי תרגילים מיוחדים שאתה עושה על עצמך, ונכנס לחוויות פנימיות?
י.ב.: בדיוק, אתה חוקר את עצמך. ההבדל הוא, שבמדע החומרי המקובל אתה חוקר את המציאות החיצונית.
מ.ל.: כביכול חיצונית. כך חושבים אנשים, אבל גם זה לא נכון.
י.ב.: תמונת המציאות החיצונית שאתה משליך מתוכך. התורות הרוחניות טוענות שיש מציאות אבל היא פנימית. והמדע בעצם לא אמר עליה דבר, הוא משאיר את המוח כקופסה שחורה, ומדבר על מה שבחוץ.
מ.ל.: אולי חסר למדע רק להכיר שכל המציאות היא בתוכנו. אנחנו מייצרים אותה מתוך ההתפעלות שלנו, ומתוך ההסתכלות הפנימית שלנו, ואילו מחוצה לנו אין כלום.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הרב מיכאל לייטמן
|
|
|
|
|
|
|
ייתכן שזה עולם של אשליות, אבל זו האשליה שהוא חוקר
|
|
|
|
|
|
|
י.ב.: אינני יודע אם אין כלום. אבל מחוצה לנו, אין דבר שאני יכול לתפוס ישירות. אינני יודע מה זה, כי זה גדול ממני. אני יודע רק מה אני תופס. ואולי כדאי לעשות את ההבחנה בין "מה טוב בשביל המדע", לבין "כיצד עלינו להסתכל על המדע ברמה הכללית". כי כשפיזיקאי קם בבוקר, וצריך לפתח התקן מסוים או לחקור חלקיק מסוים, לא צריך לעניין אותו אם זו מציאות פנימית, או חיצונית. ייתכן שזה עולם של אשליות, אבל זו האשליה שהוא חוקר.
מ.ל.: עד גבול מסוים. כי אם הוא מתחיל לגלות שתכונותיו, וההסתכלות שלו, משנים את המציאות שהוא חוקר, אז הוא צריך כבר לטפל בעצמו, לאזן ולכייל את עצמו.
י.ב.: פיזיקאי שנכנס לתוך המעבדה, עובד בחוקי משחק ברורים מאוד, ויודע בדיוק מה הוא רוצה לעשות. לכן לדעתי רוב הפיזיקאים יכולים לשמור על רעיון של "מציאות אובייקטיבית", ולעסוק בפיזיקה. אבל אז הפיזיקה היא בעצם מרשמים, "עשה כך ותקבל כך", "גלה את המרשם הנכון, ותהיה לך טכנולוגיה שעובדת".
אלא שאדם גם שואל את עצמו, "מהי המציאות?" אולי הגדרת המציאות על פי הפיזיקה איננה הגדרת המציאות, והפיזיקה היא רק גישה. ואולי את התשובה ל"מהי המציאות" צריך לחפש במקום אחר?
מ.ל.: למה לחפש במקומות אחרים? אם קודם חשבו שאדם לא משפיע על הניסוי, כעת עלינו רק לאמץ את התנאי שהאדם בתכונותיו משפיע על הניסוי, ולכן תחילה יש לבדוק אותו, לדעת באילו תנאים פנימיים הוא קובע את המציאות. ובהתאם לשינויים שבתוך האדם, נבין את המציאות ביתר עומק. על כל פנים, השאלה העיקרית היא מה תיתן לי חקירת המציאות מעבר למדע? האם היא תביא לי חוויות נוספות?
י.ב.: אני חושב שהגענו לתחושת ריקנות בתרבות המודרנית. יש עושר חומרי ורמת חיים גבוהה, וכל מה שאדם שואף אליו זו מכונית יותר ארוכה, ובית יותר מפואר, ופתאום הוא מרגיש ריק, משהו חסר לו. יש לו שאלות שלא רק שאין עליהן תשובה, אלא הוא אפילו לא יודע איך לנסח אותן. אז מתחיל חיפוש רוחני, איך לחוות את החיים מתוך עצמו.
מ.ל.: החיפוש הוא בעצם שאיפה לחוות חיים טובים יותר.
י.ב.: להרגיש אדם יותר שלם.
מ.ל.: ובזה אני בסך הכל ממתיק את חיי.
י.ב.: אולי ממתיק, אולי מתחבר למשהו שמעבר.
מ.ל.: מה הכוונה "מעבר"? אני משיג משהו שמעבר לחיים הגשמיים? מקורות מילוי נוספים?
י.ב.: כן, אנשים מרגישים שהם חלק ממציאות רחבה יותר.
מ.ל.: הם חווים אותה בצורה מדעית? האם אני יכול לעבוד לפי הנוסחאות שלהם, ולהגיע לאותה תוצאה שעליה הם מדברים?
י.ב.: לפעמים כן, ולפעמים לא. בתפיסות מיסטיות דתיות יהיה לך קשה יותר, כי יש גם אלמנט של "חסד", שבו אתה מאמין, כמו הנוצרים, שאלוהים צריך לבוא ולבחור אותך אישית, שתראה את האור. ואם לא בחר, לא משנה כמה נסיונות תעשה, תלך לגיהנום.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הדבר האמיתי הוא מעבר לתפיסת השכל
|
|
|
|
|
|
|
י.ב.: בתפיסה הנוצרית נולדת מוכתם בחטא הקדמון ואלוהים יכול להחליט אם לגאול אותך, או לא.
מ.ל.: כלומר האלוהים משתנה כלפי כל אחד, לפי רצונו.
י.ב.: ולך תבין למה. איני אוהב את התפיסה הזו, אבל היא קיימת.
מ.ל.: מדוע ישנן תפיסות רבות, האם זה סימן לחוסר ודאות, חוסר יכולת לבדוק ולמדוד, ולהביא הוכחות?
י.ב.: אני חושב שלכל אחד מתאימה תפיסה ודרך אחרת.
מ.ל.: כל סוג נשמה תופס מציאות אחרת, ואי אפשר להשוות אותה עם המציאות של האחר?
י.ב.: הייתי שם את הסיבות לכך הרבה יותר על הקרקע - יש שפה, תרבות, חינוך, הורים, ולכן סמלים מסוימים ידברו אליך, ואחרים לא.
מ.ל.: תופעות פסיכולוגיות.
י.ב.: פסיכולוגיות, חברתיות. אנחנו שונים, וגם אם המציאות היא אחת, אולי לכל אחד מתאימה דרך אחרת.
מ.ל.: הודי, סיני ואמריקאי משתמשים בחוקי הטבע בצורה שווה, הם מעבירים ביניהם שרטוטים, נוסחאות וכלים, לכולם ברור איך להשתמש בהם, לא חשובה מה האומה והגזע. מדוע כאן לא יכולה להיות תוצאה סופית של גישה אחת למציאות?
י.ב.: כי המדע ניטרל את ההיבטים התרבותיים, הוא מנסה למצוא נוסחאות אוניברסליות. אבל אולי דווקא באוניברסליות אנו מחמיצים את היכולת ללכת בדרך ייחודית.
מ.ל.: כלומר קשה להשוות חוויות אישיות.
י.ב.: קשה להשוות חוויות אישיות, כי אלו שאני אעבור ושאתה תעבור באותם תנאים, בגלל הרקע השונה שלנו, לא תהיינה אותן חוויות. המציאות היא רבת פנים, אם כי אולי לא מבחינת מהותה האמיתית. רוב שיטות המיסטיקה אומרות, שאתה יכול להגיע עם הבנתך השיכלית עד גבול מסוים, אבל הדבר האמיתי הוא מעבר לתפיסת השכל. כי החוויה הרוחנית היא אקסטזה של ראיית המהות האלוהית "פנים אל פנים", התחברות אליה, והרגשת הניצוץ האלוהי בתוכך, וזה דבר שמעבר למלים ולשפה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המרחב הוא נוכחותו של אלוהים
|
|
|
|
|
|
|
מ.ל.: אני חושב שהדבר שמייחד את חוכמת הקבלה מעל כל התורות הללו, זה עצם היותה מדעית. לא מדובר רק בחוויה שאתה חווה ובהרגשה שאתה מרגיש, אלא ניתן גם למדוד השגות רוחניות, ועל ידי נסיונות ושרטוטים לצייר תמונה מדויקת, שגם מישהו אחר, שלא חש את אותה תופעה, יוכל לעבור אותה ולדעת מה בדיוק חווית אתה.
י.ב.: אני בהחלט יכול לומר שהקבלה, לא רק במסורת היהודית אלא במסורות המיסטיות בכלל, נתפסת כמערכת המסודרת והמאורגנת ביותר של תיאור מציאות רוחנית. לכן כאשר בתקופת הרנסנס מלומדים נוצרים ניסו לתאר מציאות שמעבר לחומר, ולקבל מעין מפת דרכים של מציאויות עליונות, הם לקחו כבסיס את שפת הקבלה, את תרשימיה ומערכיה.
אני בהחלט חושב שהקבלה הרחיקה לכת יותר מכל תפיסה אחרת, בבניית מערכים מסודרים שניתן להתייחס אליהם גם באמצעות השכל. עם כל זאת, התחושה היא שהרגע האמיתי של "גילוי שכינה", החוויה המיסטית, הוא משהו שמעבר לכל התבניות והשרטוטים.
מ.ל.: האם האדם לא מרגיש שחכמת הקבלה היא מעין חלק מהמדע או "מדע שמעבר", שכולל בתוכו את המדע?
י.ב.: תלוי מה אתה מגדיר כמדע. למשל לחוקי המדע המערבי המודרני, הקבלה לא ממש מצייתת, למרות שגם כללי המשחק בו די מתערערים בימינו, כי הם חוקים מוגבלים למדי. אך אם כוונתך למדע במשמעות הרחבה של חקירה נסיונית, רציונלית של הטבע, הרי כבר במאה השש עשרה והשבע עשרה חלוצי המדע המודרני, ניוטון, קפלר ואחרים, עסקו בקבלה. ניוטון התעניין בה מאוד, והתרשם מהעובדה שהיהודים קוראים לאלוהים "המקום". כממציא של המרחב והזמן המוחלטים, ניוטון לא הבין מה לעשות עם המרחב הריק הזה, שהוא בסיס הפיזיקה. ולכן אמר ש"המרחב הוא נוכחותו של אלוהים". כך אלוהים חש את העולם. דרך "המרחב המוחלט" אלוהים חווה את העולם. ניוטון למעשה פנה לקבלה והסיק, שאלוהים הוא "המקום" של העולם, ולא להיפך. אלוהים הוא לא אובייקט בתוך העולם, אלא הוא המרחב שבתוכו מתקיים העולם.
מ.ל.: הכל בתוכו.
י.ב.: הקבלה בהחלט השפיעה על המדע המוקדם. אבל השפעותיה נעלמו במאה השמונה עשרה, כאשר המדע הפך לסוג של פילוסופיה חומרית, מכניסטית.
מ.ל.: השאלה היא אם אפשר למצוא נקודת מפגש, בסיס משותף בין כל החיפושים של האדם בכל התורות, האמונות והמדעים, לבין הקבלה?
י.ב.: ביסודו של המדע המודרני מונחת אמונה שהטבע הבסיסי של המציאות אינו חומר, אלא מבנה מתימטי, שמשקף תבונה וסדר, שהם ה"נוסחה" של המציאות. הקבלה עוסקת רבות בתפקיד המתימטיקה, והמספרים, כבסיס למבנה העולם. אולי תוכל להאיר עינינו בעניין?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כשאתה בטוח שאתה יודע הכל, לא יצא ממך כלום
|
|
|
|
|
|
|
הרצון לקבל מרגיש רק את עצמו, את מה שהוא מקבל לתוכו. והוא מרגיש את הדברים רק בהתאם לרמת יכולתו להימצא בהשוואת הצורה עם אותו החוק, עם האור. כאשר כל החוקים, אף אלו שבעולם הזה, זאת אומרת בטווח ההרגשה המצומצם ביותר, פועלים לפי השתוות הצורה של הנברא עם המציאות.
כל דבר שאנחנו מרגישים, בין אם מדובר בראייה, שמיעה או כל תפיסה אחרת, מורגש בנו לפי השוואה, נניח לאותו גל. אנחנו יכולים להרגיש תופעה מבחוץ כביכול, רק אם היא קיימת בנו מבפנים. לפי חוכמת הקבלה יש תופעה כללית, שהנברא נמצא בתוך האור, בתוך החוק הכללי. ובמידה שהוא משתווה אליו מבפנים, כלומר עד כמה שהוא תופס את החוק הכללי, אז אותו החלק שהוא תופס מצייר בו את תמונת העולם, וכך הוא מתאר את עצמו, ואת סביבתו.
אם תמונת המציאות נובעת מתוך הטבע שלנו, אז בעצם עלינו לחקור את עצמנו - ממה אנחנו בנויים, איך אנחנו מסודרים. ואז נדע מדוע אנו תופסים את המציאות בצורה זו או אחרת. נדע באילו מדרגות ורמות נוכל לשפר את התפיסה שלנו, את הראייה שלנו. נבין לְמה עלינו להשתוקק, מה זה שדוחף, מעורר, ומחייה אותנו. כלומר החיפוש כולו הופך פנימי, בתוך טבע האדם. כי מחוצה לנו, איש לא יודע מה נמצא, ולכן לא יכול לחקור. אלא די בזה שנחקור את הפנימיות שלנו, וכיצד ניתן להשתפר ולהשוות את עצמנו למשהו מבחוץ.
אני רואה בעתיד חיבור יפה בין מדע לקבלה, אבל איני רואה כאן את מקומן של הדתות, האמונות והשיטות המיסטיות. כי מדובר בהשתוקקות של האדם לפתיחת המציאות, לתפיסה חדשה, לחיפוש אחר המקור. ואיך כל האמונות האלה יכולות להתחבר לכך?
י.ב.: אני מכיר את המדע, ואת החיבורים בין המדע המודרני לתורות מזרחיות, ולדעתי הם משתלבים ברמות שונות.
מ.ל.: משתלבים?
י.ב.: במובן הזה שהמדע הגיע לסוג של חוכמה. מה היא חוכמה? אומר סוקרטס: "לדעת שאינך יודע". משהגעת למקום הזה, אתה יכול ללכת למקומות אחרים. לעומת זאת כשאתה בטוח שאתה יודע הכל, לא יצא ממך כלום, כי אין לך לאן לזוז.
המדע בימינו הגיע לשלב שבו הוא מדבר על אי ודאות, הסתברויות, אקראיות, כאוס, על תבניות שלעולם לא נגמרות, על כך שהמורכבות היא חלק בסיסי ומהותי בעולם. המדע בעצם הצביע על גבולותיו, וכעת הוא יכול ללכת אל מעבר לגבולות הקיימים.
מ.ל.: זה דבר רגיל: יש חיסרון, חלל ריק, ועכשיו אפשר להתחיל להתקדם.
י.ב.: יש דחף כלל אנושי, צורך במשהו שנמצא בתרבויות ובדתות שונות.
מ.ל.: אלא שהאדם לא מגלה בהן חלק מדעי, זה הכל כה אקראי, פנימי, רגשי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אני בכלל חושד באנשים חסרי קונפליקטים
|
|
|
|
|
|
|
י.ב.: אני חושב שעד גבול מסוים אפשר לראות בתרבויות ובדתות השונות גם צד מדעי. הבודהיזם, כאמור, הוא התנסותי. להיות בודהיסט זה לעשות מדיטציה ולחקור בתוך עצמך. מאידך, יש שאומרים שתרקוד לצלילי מוזיקה שמחה, ולפתע רוחו של האל תיכנס בך. אלו חוויות מאוד עוצמתיות. אבל באמת אין בהן צד שכלי אלא להיפך, אתה אמור לחסום אותו, ולא לגשת לדברים ברציונליות.
מ.ל.: אבל אדם בכל זאת מורכב ממוח ולב, ושאלתי אותך דווקא על מקומות החיבור.
י.ב.: אנו שואפים לשלמות, ויש בנו תחושה שמצב שלם הוא אפשרי. קרא לו "גאולה", "ביאת משיח", "התאחדות עם האל" או "הארה". זו שאיפה שלא מרפה מאתנו.
מ.ל.: אז אפשר להסתפק בריקודים אקסטטיים?
י.ב.: אולי ברגע מסוים, אבל כעבור רגע, שוב יחסר משהו.
מ.ל.: איני מומחה בתורות האלה, לכן אני שואל. האם אתה כמומחה בפילוסופיה ותורות המזרח, לא מוצא בהן חיבור בין רגש ושכל?
י.ב.: יש בתורות הללו חיבור שאנשים חווים, אבל הוא לא טוטאלי. אנשים לא מגיעים לחיבור שממנו הם חוזרים בלי שום מתחים וקונפליקטים. אני בכלל חושד באנשים חסרי קונפליקטים.
מ.ל.: בתורת הקבלה יש נוסחאות, שרטוטים, חוקים שהאדם מקיים ומבצע. ואז אני ואתה מגיעים לכל אותן המדרגות, שהן דבר מוגדר היטב, באופן שאתה ואני חווים בדיוק אותו הדבר, ומשרטטים בדיוק אותם שרטוטים ונוסחאות שנחווה ונרגיש בשכל ורגש. הכל מאוזן מסודר, מדעי ומדויק.
י.ב.: הכל גם מובנה שכלית, נכון?
מ.ל.: בשכל אתה מכוון את הרגש, ולהפך, את הרגש שאתה חש תוכל למדוד ולנסח.
י.ב.: אין ספק שיש בזה עוצמה גדולה מאוד. קבלה זו לא חוכמה שנולדה רק אתמול.
מ.ל.: האם לא קיימים עיקרון וגישה כזו גם בתורות המזרח?
י.ב.: השיטות האחרות אינן מוּבנוֹת. הקבלה היא דוגמה יחודית למערכת מובנית, ברמה שקשה להשוותה למערכות אחרות. בסוף המאה התשע עשרה, מי שהתחילו את "הניו אייג'" של המיסטיקה המודרנית היו "קבליסטים" צרפתיים ואנגליים, ואיש מהם לא היה יהודי. הם לרוב עשו טעויות, והכניסו דברים לא נכונים לרוחניות על פי הקבלה כביכול. אבל הם בהחלט חשו שמצאו בקבלה מערכת שלמה ומסודרת ביותר, שבעזרתה ניתן לחקור ביתר דיוק, באמצעות "פרצופים", "ספירות". וכך האדם מתחבר לבניית מפת דרכים שאיתה ניתן להתקדם. במקומות אחרים יש אנשים שמעדיפים דווקא את הכיוון האנרכיסטי, הלא מסודר, משהו שמפרק תבניות. ללא ספק יש יתרון בכך שבקבלה אינך נדרש להשאיר את השכל בחוץ.
מ.ל.: אני נפגש עם אנשי מדע רבים, ואנו מצליחים להבין איש את רעהו, כי מדובר במחקר מדעי על בסיס ניסיוני של האדם, ובשימוש בשרטוטים, נוסחאות, וחומר רציונלי רב. בכל אופן זה מה שקנה אותי, כשהגעתי לקבלה.
י.ב.: בשלושים או ארבעים שנה האחרונות אנשים באמת מבטאים בדיוק את השאיפה שאתה מדבר עליה. כי את החוויה הרגשית שלנו כבני אדם, המדע הניח בצד, ואת החוויה הרציונלית שכחו חלק גדול מהדתות והכתות המיסטיות. ובעצם איני רוצה לוותר על אף אחת משני אלה. איני צריך לחתוך את האחד בשביל להיות שלם. את השלמות אשיג מכך שאצליח לשלב אותם יחד. ואולי זה המקום שבו הקבלה נותנת לאדם את הפתרון שהוא מחפש.
מ.ל.: תודה לך. דבריך העשירו אותי.
י.ב.: תודה גם לך, השכלתי מדבריך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על המשתתפים
|
|
|
|
|
|
|
ד"ר יואב בן דב למד פיזיקה ופילוסופיה של המדע באוניברסיטאות תל אביב ופריז, והתמחה בחקר המשמעות הרעיונית של תורת הקוונטים ושל מדעים חדשים אחרים כמו כאוס, פרקטלים ותורת המערכות המורכבות. מורה הטארוט הראשון בישראל (מאז 1979), ומחבר הספר ''קריאה בקלפים''. לימד באוני' ת"א ובאוני' דל וייה בקולומביה. כותב ומרצה בנושאי מדע ומיסטיקה, תורות המזרח, חינוך והוראת המדעים, תרבות דיגיטלית ומסיבות טראנס. יועץ ומנחה סדנאות ללימוד קלפי טארוט, פסיכומאגיה והתפתחות אישית.
הרב ד"ר מיכאל לייטמן (MsC בביו קיברנטיקה PhD בפילוסופיה) עומד בראש תנועת בני ברוך. תלמידו של המקובל הרב ברוך אשלג, ממשיך דרכו של אביו הרב יהודה אשלג ("בעל הסולם" - מחבר פירוש "הסולם" לספר הזוהר). הרב לייטמן הוא מחברם של למעלה משלושים ספרי קבלה שתורגמו לשפות רבות, מרצה מבוקש בקהילות מדעיות באירופה ובארה"ב.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | בני ברוך היא אקדמיה לחכמת הקבלה הפועלת ללא כוונת רווח, שהוקמה ע"י הרב ד"ר מיכאל לייטמן. www.kab.co.il | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
