 |
/images/archive/gallery/775/040.jpg דארן בראון
 |
|
|
|
|
|
|
| אמן ההיפנוזה דארן בראון מסתובב ברחובות וגורם לאנשים לתת לו את כל כספם. תומר פרסיקו בודק האם אפשר לשתול בנו רצונות שאינם שלנו, ואם כן - מה זה אומר עלינו ועל מי שאנחנו באמת? על הקו הדק המבדיל בין שליטה עצמית לשליטה מרחוק |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שימו לב עכשיו למגע שלכם עם המושב. פשוט הפנו מבט פנימה והרגישו. אתם מרגישים את המשקל של הגוף על הכסא? האם הרגשתם אותו לפני שנייה? הגיוני שכן: הרי אותו משקל התפרס על אותו משטח, ואותם תאי עצב שידרו את אותם מסרים לאותו המוח. למה, אם כן, כעת אתם מודעים למה שאפשר לכנות "איך זה מרגיש לשבת על כסא" ולפני רגע לא הייתם מודעים לכך? התשובה בגוף השאלה: כעת אתם מודעים לכך. לפני רגע לא הייתם. המודעות היא לכאורה משהו נוסף, משהו שמגיע "על גבי" ההרגשה הפשוטה, והופך אותה להרגשה שנמצאת בתוך ההכרה (או התודעה – האנגלית בנויה לזה יותר טוב: Consciousness). המודעות הופכת הרגשה לחוויה.
 |
|
|
בסרט הזה דארן בראון משכנע עובר אורח תמים לתת לו את הארנק שלו |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
ההכרה, המודעות הזאת, היא מעין לוּפּ של היזון חוזר (פִידבּק): אנחנו מרגישים, ואנחנו מרגישים שאנחנו מרגישים; אנחנו יודעים, ואנחנו יודעים שאנחנו יודעים. שימו לב: האם אתם רואים עכשיו את מסך המחשב? כן או לא? אבל הרי ודאי ראיתם אותו גם לפני שנייה! אבל כשאנחנו שמים לב לזה, אנחנו רואים שאנחנו רואים. כשלא היינו מודעים לכך ראינו את המסך כפי שאנחנו מרגישים את הכיסא: בצורה אוטומטית, מובנת מאליה, של קשר ספונטאני בין הגוף לעולם שסביבו. כלומר בצורה עיוורת. רק הגוף הרגיש וראה. "אנחנו" לא. אבל אין מה לדאוג: זה עובד מצוין. עובדה.
מה שברור, בכל אופן, הוא זה: תהליכים רבים במוח מתרחשים ללא כל מודעות שלנו. לא מדובר רק בתת-מודע הפרוידיאני שבו זיכרונות טראומתיים שלנו מודחקים, או בלא-מודע היונגיאני שבו ארכיטיפים קולקטיבים מאוכסנים, אלא בתהליכים רבים של תפיסה ועיבוד נתוני חישה שמתרחשים ע-כ-ש-י-ו, ממש ברגע זה, והם לחלוטין לא בתחום המודע שלנו. זה טוב מאוד כמובן, כי אם היינו מודעים לכל מה שקורה איתנו היינו בוודאי משתגעים תוך שניות. כמו שהלב פועם לבד, והריאות נושמות בצורה עצמאית, טוב מאוד שרוב מה שאנחנו שומעים, רואים, חשים ואפילו מרגישים לא הופך להיות מודע אף פעם: אנחנו מודעים לכל זה רק כשמשהו מלהיב קורה (כמו כאב או עונג), או כשאנחנו יוזמים תשומת לב.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אתה רוצה לתת לי את כל הכסף שלך, נכון?
|
|
|
 |
|
|
|
לאחרונה נתקלתי בסרטונים
מעניינים של דארן בראון. בראון הוא אמן היפנוזה מוכשר מאוד שפועל בבריטניה. היפנוזה היא תהליך בו הרבדים המודעים של ההכרה נעקפים, ומסרים מסויימים נשתלים באופן לא מודע למהופנט, באופן כזה שהוא יפעל על פיהם. כפי שתוכלו לקרוא בלינק שלעיל התיאוריות לגבי כיצד היפנוזה בדיוק עובדת הן רבות, אבל זה לא צריך לעניין אותנו. מה שמעניין מאוד הוא שזה אכן עובד.
בראון למשל, יודע את המלאכה. הוא מצליח לחדור לאותם רבדים לא מודעים של ההכרה ולשתול בהם מסרים שהוא מעוניין שיקלטו. הוא עוקף את הרמות המודעות של מי שמולו, ופוקד עליו לעשות את מה שהוא רוצה. ראו את הסרט הקצר הזה בו הוא משכנע עובר אורח שכרגע פגש ברחוב לתת לו את כל רכושו.
ראיתם? מדהים, לא? ומה שהכי מדהים הוא שכאשר אותו אדם מבין, אחרי דקה, מה בדיוק קרה וחוזר לבקש את ארנקו ומפתחות ביתו בחזרה, בראון נותן לו אותם, אבל מיד מבקש אותם שוב, והאדם מציית! בסרט הזה, מנסה חובבן להסביר כיצד בראון עושה את זה. הוא טוען שבראון מתחיל על ידי חיקוי תנועותיו ויציבתו של האדם שפגש, ובכך זוכה באמונו (בצורה שהוא לא מודע לה כמובן). בראון מסוגל גם לזהות אם הוא הצליח בכך, ואם היה חושב שלא, היה מניח לאותו אדם. הוא ממשיך בכך שהוא אומר לאותו אדם שהוא, האדם, ודאי "שמח לעזור". כך הוא שותל זיקה מסוימת ביניהם, סוגסטיה שאמורה שוב לחדור ולהפעיל את הרבדים הלא מודעים של האדם. לאחר מכן הוא מצליח להשתמש בפעולה אוטומטית של אותו אדם, במקרה זה לחיצת יד, כדי שוב לחדור לתוך רבדים שהוא יכול להפעיל כאילו בלחיצת כפתור.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
משחק אותה ג'יימס רנדי
|
|
|
|
|
|
|
ב ערך של בראון בוויקיפדיה מסופר איך הוא השתמש בכישרון שלו כדי ללעוג לכל מני מתקשרים, ספיריטואליסטים ואוונגליסטים. בראון נוהג להשיג בעזרת היפנוזה את מה שהם טוענים שהם משיגים באמצעים על-טבעיים או אלוהיים. למשל, הוא פועל כמדיום ("מתקשר" קוראים לזה היום), שמנחש פרטים על אנשים ומחבר אותם עם רוחות קרוביהם המתים, אבל כמובן מודה שהכל בלוף. הוא גם מצליח להמיר (convert) אתיאיסטים לנוצרים מאמינים. הסרטים שלהלן ( חלק א', חלק ב' והנה עוד ניסיון להסבר, על ידי אותו בחור חביב ממקודם) מעט ארוכים, אבל מדהימים לדעתי: אפשר לראות איך בראון "ממיר" קבוצה שלמה של אנשים שהצהירו שהם לא מאמינים באלוהים – אחרי כמה מילים מכוונות היטב של בראון הם ראו את האור, הללויה!!!
הנה סרטון שבו בראון משכנע (כלומר מהפנט) מישהו לחשוב שהוא רוצה מתנה מסוימת, בעוד שהוא רצה בכלל משהו אחר, כפי שהוא אכן רשם על פתק לפני כן. מה שמעניין בסרט הזה הוא שבראון עצמו מסביר איך הוא עושה את זה מיד אחרי כן: הוא מראה איך הוא מתחיל בחדירה את תוך הרבדים הלא-מודעים, האוטומטיים, על ידי מניפולציה של פעולת לחיצת היד, ואחרי כן פשוט שותל במוחו של הקורבן את הרצון (או ה"רצון"?) שהוא מעוניין שיצמח בו. מכאן ואילך אותו אדם ירצה בדיוק מה שבראון ירצה שהוא ירצה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
החיים כבובה על חוט
|
|
|
|
|
|
|
אז מה יהיה איתנו? מסתבר שאנחנו ישנים בעמידה! אנחנו לא מודעים לעצמנו, לא קולטים מה קורה איתנו, חיים מתוך אוטומט. כמו מחשב שפועל על תוכנה קבועה, ושאפשר לשדרג אותו תוך כדי פעולה, אפשר גם אלינו לחדור כמו האקר ממחשב מרוחק, לשתול במערכת ההפעלה שלנו וירוסים, תוכנות קטנות שמתחברות אל הממשק המרכזי ומנצלות אותו לצרכיהם הזדוניים. לא מזמן כתבתי שעל פי הפילוסוף דניאל דנט אפשר לתאר את הקומפלקס של האגו, שאוחז באשליה שהוא זה שעושה פעולות, ושדברים קורים לו, כמערכת הפעלה סטייל Windows של הגוף.
חוקר ההכרה האמריקאי (ממוצא הודי) וילאינור ראמאצ'נדרן טוען שאפשר לדבר על היפנוזה כמהלך שנע הלוך ושוב על קו הגבול בין פעולות מודעות (בהן אנחנו יודעים שאנחנו יודעים) לבין כאלה שאינן (בהן אנחנו רק יודעים). פעולות מהסוג הראשון נחוות אצלנו כנובעות מתוך ה"אני" שלנו. פעולות מהסוג השני אינן נחוות אצלנו כלל – אבל הן משפיעות עלינו כמובן.
כתבתי למעלה שבראון עוקף את הרמות המודעות של מי שמולו, ופוקד עליו לעשות כל מה שהוא רוצה. אבל על מי בדיוק הוא פוקד? מי זה כאן ה"עליו" הזה? ודאי זה לא ה"אני" של אותו אדם, כי האני הוא מה שמודע אצלנו, לא? כאשר אנחנו חסרי הכרה או ישנים שינה עמוקה אין לנו "אני". בראון אם כן לא ממש פוקד "עליו", אלא מהפנט, ואחר כך פוקד, על האורגניזם כולו: ה"אני" של אותו אדם עושה מה שבראון רוצה מכיוון שבראון חדר אל הרבדים הלא-מודעים שבמוחו של אותו אדם, ומשם משחק בו כאילו היה בובה על חוט.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אתם מודעים לזה שאתם לא מודעים?
|
|
|
|
|
|
|
השאלה שעולה מיד (לפחות בשבילי) היא האם, בהנחה ואנחנו רוחניקים מנוסים, ואנחנו שמים לב לעצמנו ולמה שקורה איתנו, ואנחנו עושים שנים מדיטציה ומודעים מאוד, לפחות בחלק מהזמן, להווה, ואנחנו מתיימרים להיות יותר "ערים" ולא "לישון" כמו רוב האנושות – האם זה מחסן אותנו במידה מסוימת, או אולי אפילו מוחלטת, מאותם וירוסים? במילים אחרות - האם אפשר לעשות היפנוזה גם לנזיר זֶן מאומן ומודע? האם כאשר האורגניזם מודע לעצמו בהווה בצורה עמוקה הוא בלתי-חדיר לסוגסטיה? התשובה שלי: וואללה, לא יודע.
אבל זה גם לא ממש חשוב אני חושב. כי המטרה שלנו (שלי לפחות) היא לא ללמוד להיות חסין-היפנוזה, אלא ללמוד על עצמי: מי אני ומה אני. והסרטונים האלה, אני חושב, מבהירים יפה שאני ודאי לא מי שאני כרגיל חושב שאני: ישות מגובשת, אוטונומית, ריבונית, מודעת. לא: רב הלא-מודע בי על המודע, רב הבלתי-נשלט על הנשלט. תומר איננו אדם עצמאי עם רצון חופשי - לפחות לא כפי שאני מדמיין. תומר הוא מערכת מורכבת שנמצאת ביחסי גומלין עשירים מאוד עם סביבתה, שהתקשורת (ובמיוחד הקשר) שלה עם העולם קיימים ברבדים רבים ועדינים מאוד. כשאני מבין את זה אני מבין יותר טוב את עצמי, ומבין גם עד כמה חשוב להיות מודע. לא כדי שאוכל להיות בשליטה, אלא כדי שאוכל להבין שאין בסיס ממשי לחלוקה החדה בין שולט ונשלט.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
