 |
 |
|
|
|
|
| מסיבת טראנס היא מיקרוקוסמוס של פעילות רוחנית: כולם שומעים את אותה המוזיקה אבל אין שניים זזים באותה צורה ואין ריקוד אחד עדיף על האחר. יותם יזרעאלי בקרחנה עם אלוהים |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
יותם יזרעאלי
24/5/2007 14:57 |
יותם יזרעאלי
24/5/2007 14:57 |
|
|
|
|
|
|
|
במסיבה כל אחד מובל בצורה אחרת, מונע באופן אינדיווידואלי ומפרש את הצלילים בהתאם לחווייתו האישית, אך המוזיקה היא רק האמצעי. הרקדן מגיב לה ומופעל על ידה, אך מהות הוויית הטראנס היא בחיבור לוויטאליות הקוסמית, בהתחברות לאנרגיה שמניעה ומצמיחה את כל העולמות - אנרגיית החיים. היא האמת היחידה שקיימת באופן אובייקטיבי.
 |
| נגד כיוון השעון |
|
יותם יזרעאלי מתעמת עם הנצח וחותך את האינסוף לחתיכות קטנות ומתעכלות |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
לאורך ההיסטוריה ביקשו חברות רבות ליצור קשר עם האנרגיה הזו, לחוות אותה, להבין אותה ואת קיומנו דרכה, אך היא בלתי ניתנת לתפיסה במסגרת המודעות הקוגניטיבית שלנו, שהיא מודעות מילולית. אותה אנרגיה שרויה מעבר למילים, לא ניתן להשיג אותה שכלית - ניתן רק לחוות אותה.
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/766/114.jpg
 |
|
|
|
|
 |
|
 |
|
חוויה גופנית של המוחלט
|
|
|
 |
|
|
|
המיטב שהצלחנו לעשות, כזן בעל תודעה קוגניטיבית-מילולית, הוא להעניק לאנרגיה הזו שם, ולא פעם שמות פרטיים ממש, אפילו בעלי זהות מגדרית: "אלוהים", "אדוני", "השם", "שכינה", "הקב"ה" ועוד. כל שם מסמל איכות שונה באלוהות, וברוך השם, קיימות בה איכויות רבות. עם זאת, כל המילים שבעולם לא יצליחו לעולם להכיל את המהות אליהן הן מתייחסות, אך הן מאפשרות לנו לפנות לאותה מהות בלתי מושגת באופן ישיר לכאורה.
לא היינו יכולים לפנות אליה
או להתפלל אליה ללא אותה מילה, שממקדת לנו את התודעה באותה מהות ומכוונת אותנו אליה. כדי שלא נעמוד חסרי אונים מול העוצמה הבלתי ניתנת להשגה הזו, אנו קוראים לה בשם וממקדים את הזרמת האנרגיה שלנו כלפיה.
דרכי הגישה לאותה מהות אמת, שכל המציאות אינה אלא גילוייה שנקלטים בחושינו, רבות ומגוונות. המוזיקה, והטראנס בפרט, היא בין הדרכים היעילות ביותר לחוויית המוחלט, מאחר והיא אינה השגה מופשטת אלא חוויה גופנית שלו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אלוהים מוביל והאדם מתמסר
|
|
|
|
|
|
|
מי שנמצא בטראנס לא מפזז לצלילים בלבד, אלא רוקד עם האנרגיה הזו ומונע על ידה. מלהיות אדם רוקד הוא נהפך לריקוד עצמו, וכעת הוא רוקד עם אלוהים. הוא חדל להיות אקטיבי והופך לפסיבי. אלוהים מוביל והאדם מתמסר.
כך, באמצעות המוזיקה, נוצר מפגש ישיר עם אותה ויטאליות קוסמית, שהמוזיקה היא רק האמצעי להגיע אליה. כשרוקדים עם אלוהים לא יהיו לעולם שניים שיזוזו באותה צורה. אחד ירגיש צורך להזיז את הידיים והשני לקפוץ במקום, אחד הוא נמוך והשני גבוה ולכן יופעלו אחרת.
דוגמאות רבות לעיקרון התלות של תפיסת האל בסובייקט החווה אותו ניתן למצוא במקורות שלנו: ישנו מדרש של חז"ל לפיו מספר הפירושים לתורה הוא כמספר הנוכחים במעמד הר סיני, כשישים ריבוא. ובסיפורי חזיונותיהם של נביאי ישראל, כל המראות שהם ראו, הקולות ששמעו, היו תמיד מותנים ברקע האישי שעיצב את תכני נבואותיהם.
אם היה הנביא עובד אדמה, כמו עמוס, נצטיירו לו בחזיונותיו שדות ובהמות עבודה; אם היה, כמו השופטים, איש מלחמה – שרי צבא וחיילות; ואם היה מבני-החצר, כישעיה בן אמוץ – היכלים וכסי מלכות. האם לא כולם דיברו בשם אותה האלוהות? כשרוקדים עם אלוהים, כמו נביאי ישראל אך לא רק, אין ריקוד אחד עדיף על האחר.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/766/143.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
הרוח היא אחת וצורתו של המפרש היא שתקבע את אופי התנועה
|
|
|
|
|
|
|
חשוב שנזכור זאת: לא רק דרכי הגישה אל האלוהות הן שונות ואינסופיות, אלא גם החיבור אליה מבוטא בצורות רבות. לכן, כמו שרקדן, הנמצא בטראנס, לעולם לא יבקש להכריח את חברו לרקוד בדיוק כמוהו, אסור שמסגרת רוחנית כלשהי תבקש להכפיף תחתיה מסגרת אחרת.
הרוח היא אחת, וזוהי צורתו של המפרש שתקבע את אופי התנועה של הספינה. מי שעסוק בלהראות לאחר כיצד הוא צריך לרקוד עם אלוהים כנראה שאינו באמת רוקד עם אלוהים בעצמו. מי שבאמת רוקד עם אלוהים, בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, כלל לא מתעסק באיך אחרים רוקדים, ואם יוצא שהוא נפגש בהם – הם רוקדים יחדיו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
יותם יזרעאלי
|
|
|
|
|
|
|
על המחבר
|
|
|
|
|
|
|
יותם יזרעאלי הוא סטודנט בחוג לתרבות עברית באוניברסיטת תל אביב
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
