 |
/images/archive/gallery/522/485.jpg הרולד לויד
מתוך הסרט Safety last  |
|
|
|
|
| באמצעות חגים אנחנו חותכים את האינסוף לחתיכות קטנות ומתעכלות, ומסוגלים להרגיש שאנחנו שולטים בזמן ולא הזמן בנו. יותם יזרעאלי מתעמת עם הנצח |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
יותם יזרעאלי
8/4/2007 12:07 |
יותם יזרעאלי
8/4/2007 12:07 |
|
|
|
|
|
|
|
אני יושב פה בביתי הממוקם כמאתיים מטרים בלבד מקצה קיצה של יבשת אסיה, צופה אל תוך אותו הים הכחול הזה שרבים מאירועי ההיסטוריה האנושית הוכרעו בו, הים הגדול והכל כך מוחלט הזה שלפעמים ככה בא לי שתעלה ותבוא הגאות ותטביע את כל העולם באהבת מעמקיו. צופה אל האופק הכל כך רחוק, אותו האופק שלמראית העין נראה כמו קו הסיום, כאילו יש דבר כזה בכלל. לפני כמה ימים אבא אמר שהאופק הוא קו הסיום רק של העייפים. הרי כל מי שמבין את כללי המשחק הזה לעומקם, והם עמוקים הרבה יותר ממי הים, יודע היטב שהאופק אינו אלא תעתוע, הוא המקום
שבו לכאורה נפגשים שמים וארץ, שבו לכאורה "המים אשר מעל" מתאחדים עם "המים אשר מתחת" , המקום בו אין בכלל צורך במילה "נצח". אבל זהו תעתוע טוב ויעיל, כי הוא כמו תזכורת-עד לנגד עינינו שמאפשרת לנו להמשיך לקוות, לפלל, לשאוף. זה או זה או כלום, כי את האינסוף אי אפשר לתפוס. זהו תעתוע טוב כי ככה אנחנו מקבלים את האינסוף במנות קטנות יותר, בחתיכות שניתן לעכל. אומרים "נלך עד לשם", בוחרים להאמין שבאמת יום אחד נגיע, שהרי עמוק בפנים, עמוק יותר מן הים, אנחנו מרגישים שלא להגיע זה העיקר, אלא ללכת, לפעול, לנוע.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
בזמן אין כזה דבר מחזוריות
|
|
|
 |
|
|
|
וכך גם קורה עם הזמן. מה זה "חג"? אפילו המילה שנבחרה רומזת לאותו העיקרון. חג מלשון "חוג", "מחוג", "מחוגה". ומה המכנה המשותף? המחזוריות! אבל בזמן אין כזה דבר מחזוריות. ישנה מחזוריות בתהליכים של הטבע, יש יום-לילה-יום, אביב-חורף-אביב וכן הלאה אבל מחזוריות זו היא נגזרת ישירה של הצורה הכדורית של כוכבי הלכת ושל מסלול תנועתם. המחזוריות שאנו מזהים בטבע היא התנועה המחזורית של גופים חומריים, לא תנועה מחזורית של הזמן! הזמן הוא ליניארי, חד כיווני. כל רגע הוא בר-חלוף. הדקות האלה שלוקח לכם לקרוא את המילים האלה (אין עוד הרבה, לא לדאוג) לעולם לא יחזרו. את הזמן לא מעניינים החגים שלנו, כי הוא לא מכיר במחזוריות.
בראש השנה, לדוגמא, אנו חוגגים את תחילתה של שנה חדשה למרות שאין זו אלא אשליה כי בפועל אין כל שינוי בזמן והוא ממשיך בשלו - ל"נצח". החודשים חוזרים על עצמם אך ורק בתוך תודעתנו, ותודעתנו מעוצבת על ידי המציאות שאנחנו קולטים, אבל זוהי מציאות יחסית כי היא מותנית בנקודת המבט שלנו עליה. במקרה זה, היא מותנית במיקומנו הפיזי ביחס לכמה כדורים גדולים שמסתובבים אחד סביב השני. בפועל, כאשר השמש תשקע וה"חג" ייכנס לתוקפו היא לא תדע על כך כלום. יתרה מזאת: בפועל, השמש בכלל לא שוקעת, אלא שבמציאות היחסית שלנו כך אנו חווים אותה.
המחזוריות של הזמן היא תעתוע, אבל שוב - תעתוע יעיל. ה"חג" מאפשר לנו להרגיש את השליטה שלנו בזמן, למרות שבפועל הזמן הוא ששולט בנו. ולא מדובר כאן במשחקי כוחות ילדותיים, אלא בצורך קיומי. זהו תעתוע יעיל כי אשליית המחזוריות שדרכה אנו חווים את הזמן מאפשרת לנו לשבור את הבר-חלופיות שלו בתודעתנו, היא מאפשרת לנו לחתוך את הנצח לחתיכות-חתיכות על מנת שנוכל לעכל כל חתיכה לחוד, לומר "נלך עד לשם" ולהיות יכולים לו. לדוגמא, כביטוי לציפייה הנצחית לגאולה ולבואו של המשיח נהוג לומר את אחד המשפטים העמוקים ביותר שאני מכיר: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף-על-פי שיתמהמה, עם כל זה, אחכה לו בכל יום שיבוא". ההמתנה למשיח בכל יום מחדש אמנם עלולה להישמע כמייגעת, אבל ההמתנה אל מול הנצח היא בלתי אפשרית. ונכון, הימים לעולם לא ייגמרו, הם ימשיכו לנצח, אבל אבא פעם אמר שרק העייפים חושבים שהוא יבוא, ושכל יום-ביומו הוא כמו עוד צעד בתנועה אל עבר האופק.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עבדים לזמן
|
|
|
|
|
|
|
לבסוף, תפיסת המחזוריות של הזמן היא תעתוע יעיל כי התבנית הזו של ה"חג" גם מאפשרת לנו לצקת לתוכה את כל ההתמודדויות עם השאלות המלוות את קיומנו: התחדשות (ראש השנה), התנקות (יום כיפור), הפחד מן החושך (חנוכה), זהות (פורים), התחייבות (שבועות), חורבן/מוות (ט' באב), אהבה (טו' באב) וגאולה (פסח).
קר ואדיש לניסיונותינו להבין אותו - הזמן ממשיך בשלו; וביותר ממובן אחד - אנחנו עבדים לו. אבל אנחנו בוחרים אחרת! כי בד בבד עם הבנתנו וקבלתנו את מרותו של הזמן עלינו אנחנו בוחרים לחוג חגים, לחגוג את קיומנו על כל החוסר בהירות שלנו לגביו, על כל התמיהות והשאלות. ה"חג" הוא-הוא יציאתנו מן העבדות - עבדות הזמן - אל החירות. יש בכוח תודעתנו לפרק את הנצח לחתיכות ולומר לו "אנחנו יכולים לך ואנחנו לא נפסיק לנוע". בעצם חוויית החג יש מן הגאולה הנכספת ליציאה ממצרי הזמן.
בחג הפסח, חג החירות, מעבר לחגיגת הסיפור ההיסטורי על כל סמליו, אנחנו חוגגים גם את חירותנו מעול הזמן, אנחנו חוגגים את חגיגת החגים!
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
יותם יזרעאלי
|
|
|
|
|
|
|
על המחבר
|
|
|
|
|
|
|
יותם יזרעאלי הוא סטודנט בחוג לתרבות עברית באוניברסיטת תל אביב
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
