 |
 |
|
|
|
|
|
|
| אם אתם מקללים נחש, יתוש, עקרב או כל דבר אחר שבעולם אתם בעצם מקללים את אלוהים. אור זוהר מפרש את הפסוק "עין תחת עין שן תחת שן" שבפרשת אמור |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עיון ראשוני בפרשת אמור מעורר זכרונות מכמה מהסצנות הרחוב היותר הזויות מתוך בריאן כוכב עליון, ולא הייתי מתפלא אם היה מתברר שהתחקירנים הסטלנים של מונטי פייטון פתחו באקראי את עמודי הפרשה הזו ובנו עליה את המציאות החברתית שהתנהלה לכאורה על פי חוקיה של ה"ברית הישנה".
 |
| מוזיקת המקרה |
|
צירופי המקרים שיצרו את הסיפור הזה הם בלתי מתקבלים על הדעת, ובכל זאת הסיפור הזה הוא אמת לאמיתה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
מה אין כאן בפרשה? כוהנים בעלי מום: פיסחים, שבורי יד ורגל, גיבנים, זבים או מצורעים, בעלי תבלולים ומרוחי אשך, שנאסר עליהם לכהן במקדש וגם סיפור על איש אחד, שאבא שלו היה מצרי ולאמא שלו קראו שלומית, שהלך מכות עם איש אחר וכתוצאה מכך איבד את שיווי המשקל הנפשי שלו, קילל את האלהים וכעונש על כך הוא הוצא אל מחוץ למחנה שם ונרגם באבנים על ידי בני ישראל.
ואפרופו נזקי גוף ועונשים, גם חוק התורה הידוע "שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן" מקורם בפרשה שלנו, שכפי שאחדים מבין החדים שבקוראינו נוכחים כבר עכשיו לראות, עוסקת בכמה מההבטים הפחות נעימים והפחות חביבים של החיים. מן סוג של תופעות וחוויות שגורמות לנו למנעד פנימי של תגובות הנע בין שאלות כמו "למה?" קריאות כמו "איכסה" ומחשבות והגיגים על מושגים כמו "גורל" ו"קרמה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אל תקללו את העולם
|
|
|
 |
|
|
|
מקובלי הזוהר שעיינו לפני שנים רבות באותה הפרשה שבא מעיינים אנו השבוע, התעוררו כמובן לעניין הזה וגילו בין פסוקי פרשת אמור כמה מהסודות העוסקים בענייני עונשין, קללות, גורל, דהרמה וקרמה. הנה למשל סיפור זוהרי אחד המסופר בהקשר זה (למעוניינים עיינו במקור, זוהר חלק ג' דף קו ע"ב – קז ע"א):
רבי שמעון היה הולך בדרך והיו עמו רבי אלעזר ורבי אבא ורבי חייא ורבי יוסי ורבי יהודה. הגיעו לאמת מים אחת ונפל רבי יוסי בבגדיו לתוך המים. אמר רבי יוסי "הלואי ולא היתה נבראת אמת מים זו" אמר לו רבי שמעון "אסור לומר כך, שמשמשת את העולם היא, ואסור להטיל קלון במשמשי הקדוש ברוך הוא..." פתח (רבי שמעון) ואמר " (בראשית א') 'וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד' וירא אלהים את כל אשר עשה אפילו נחשים ועקרבים ויתושים ואפילו הם נראים כמחבלי העולם בכולם כתוב 'והנה טוב מאד' כולם משמשי העולם, מנהיגי העולם, ובני האדם אינם יודעים".
תוך שהיו הולכים בדרך ראו נחש אחד מתנהל לעברם. אמר רבי שמעון "ודאי בא זה על מנת שיתרחש לנו נס". הזדחל אותו נחש לפניהם והיה קשור באפעה אחד ושניהם היו באמצע הדרך. הכו הנחש והאפעה זה את זה ומתו וראו אותם את שניהם שוכבים בדרך. אמר רבי שמעון "ברוך הרחמן שעשה לנו נס, שהרי כל מי שמסתכל בנחש
זה או שהוא מסתכל באדם, אותו אדם אינו ניצל, ובודאי כאשר הוא מתקרב לאותו האדם" וקרא עליו רבי שמעון (תהלים צא) " 'לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך' ומכל דבר עושה הקדוש ברוך הוא שליחות שלו ואין להטיל קלון בכל מה שהוא עשה ועל זה כתוב (תהלים קמ"ה) 'טוב יי לכל ורחמיו על כל מעשיו' ועל זה כתוב 'יודוך יי כל מעשיך' "
ספר הזוהר, באמצעות גיבורו רבי שמעון בר יוחאי, שאת ההילולה שלו נחגוג כולנו יחד עם ילדי ישראל החביבים והפירומאנים במדורות ענק במוצאי שבת הקרובה, מעניקים כאן משמעות קיצונית לגמרי לחטאו של בן האיש המצרי ושל האישה הישראלית שולמית, אותו אחד שקילל את האלהים וכתוצאה אחת רגמו אותו באבנים. על פי הפירוש הזה בכל פעם שבו קורה לנו משהו מעצבן, כמו מה שקרה לרבי יוסי כאשר נפל בבגדיו לאמת המים ואנחנו מתעצבנים ומקללים את הדבר החיצוני שגרם לבעיה הזו אנחנו מקללים באותו הרגע את האלוהות עצמה.
למה? כי כל דבר ודבר בעולם, ואפילו דברים מעצבנים כמו נחשים, עקרבים ויתושים נוצרו לשימושו של האל ובעצם קיומם הם מהווים שליחים של האלוהות. ולראיה: לכל אחד משני הנחשים האיומים שפגשו קבוצת הרבנים בדרך היה תפקיד: להרוג זה את זה ובכך למנוע את מותם הודאי של החכמים מהמפגש עם הנחשים הללו ממש.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מה שקורה לי מקורו בי
|
|
|
|
|
|
|
ואנחנו? כמה רגעים יש לנו ביום שבהם אנחנו נופלים למים עם הבגדים? כמה פעמים ביום אנחנו מקללים איזה נחש, עקרב או יתוש, שעוקצים אותנו, שפוגעים בנו, שמעצבנים אותנו, שמעכבים את דרכנו? גיבורו של הזוהר, רבי שמעון בר יוחאי מכיר כמובן את הצורך האנושי לכעוס, להאשים, להתלונן, לקלל. אבל, הוא מציע אופציה אחרת, אופציה שמוכנה לקבל את הקושי שהמציאות החיצונית מעלה ולראות בו את האפשרות להתגלותו של נס אלוהי, כפי שאכן קרה בסיפור.
בהמשך פירושו הזוהרי והמוזר, מסביר רבי שמעון שזה בדיוק היה חטאם של אדם וחוה בגן העדן. כלומר, עד הרגע שבו אכלו זוג האוהבים הראשוני הזה מפרי עץ הדעת הם היו חסרי יכולת "לקלל את ה'", כלומר להטיל פגם במציאות החיצונית. לפיכך ההבנה הזוהרית של "גן עדן" בהקשר הזה היא של תודעה שחווה את המציאות באפס שיפוטיות, באפס הטלת דופי, באפס זריקת אחריות מאתנו והלאה, באפס הטלת אשמה בחיצוני, באחר. על פי הפירוש הזה אכילת הפרי האסור והגירוש מגן העדן הובילו למצב שבו התודעה למדה את הטריק של למצוא את האשם למצב המעצבן במשהו או במישהו אחר. ולראיה: מה עשה אדם הראשון לאחר שאכל מעץ הדעת? האשים את חוה. ומה עשתה חוה? האשימה את הנחש.
בהקשר זה, נראה שספר הזוהר וגיבורו רבי שמעון בר יוחאי מבינים גם את המשמעות של החוק העתיק " שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן" פחות כעניין של עונש ממשי אלא במשמעות התודעתית של הגירסה העברית של חוק הקארמה: כל מה שקורה לי, מקורו בי. זה אמנם קשה לקבל אבל גם מאפשר פתח גדול לנטילת אחריות, לריפוי ולשינוי.
שבת שלום.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קבלה מעשית: התרגיל השבועי
|
|
|
|
|
|
|
1. כמו כל עם ישראל נאסוף קרשים, ענפים, עגלות סופרמרקטים ומרשמלו ונתאסף אלי בצליה וקרטושקסיה סביב מדורות ל"ג בעומר.
2. נשירה שירי בר כוכבא עם מיטב הנוער ושירי ארץ ישראל עם מיטב הגיטריסטים שבחבורה לקול פצפוצה המפזז של אש המדורה.
3. ברגע אחד נשב מול האש, נזכר בדבריו של רבי שמעון בר יוחאי, הדמות האגדית והפלאית של הילולת ל"ג בעומר, וברגע זה המדורה תהיה אש התמיד השורפת והמתמירה את כל אותם הדברים שאנחנו נוטים להאשים בהם את המציאות החיצונית לנו.
4. ברגע אחד של החלטה נתמקד בדבר אחד מרכזי שבו אנחנו מאשימים, כועסים, מקללים, מתלוננים, מתעצבנים על משהו או על מישהו חיצוני שכביכול תוקע או מגביל אותנו...
5. נשחרר את כל זה לאש, יאללה יאללה, גן עדן מחכה מעבר לפינה...
בהצלחה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| אור זוהר
| /images/archive/gallery/490/628.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המעוניינים ללמוד קבלה וספר הזוהר עם אור זוהר מוזמנים לשלוח מייל
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | קבליסט בלונדיני, מוזיקאי ואיש משפחה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
