 |
/images/archive/gallery/558/460.jpg
M@X, cc-by  |
|
|
|
|
|
|
| צירופי המקרים שיצרו את הסיפור הזה הם בלתי מתקבלים על הדעת, ובכל זאת הסיפור הזה הוא אמת לאמיתה. מעשיה לשבת |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האם המתים מתבוננים עלינו מהשמים? האם אבות אבותינו ואימהות אימותינו מדורות עברו מכוונים את מעשינו בעולם הזה? האם ייתכן שכמו שהגוף שלנו בנוי מDNA של אבותינו כך נשמותינו בנויות מנשמותיהם של בני משפחתנו שאינם בני החיים? האם ייתכן שיד נעלמה מעצבת מלמעלה את סיפור חיינו? האם יש לנו מושג למה מה שקורה קורה ומה שאינו קורה אינו קורה?
 |
| עיר המצורעים |
|
כמו במחלת הצרעת, שבה נושרים אברים מגופו של האדם, כך גם רכילות והוצאת לשון הרע תולשת ומפוררת את הדימוי של האדם |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
"אחרי מות ’ קדושים’ אמור" הוא שמן של שלוש פרשות שבוע בספר ויקרא, ששניים מהן אנו קוראים השבוע ואת השלישית נקרא בשבוע הבא ושלושת השמות האלה מרכיבים משפט בשפה העברית שהמסורת הפרשנית העממית מפרשת באמירה חצי הומוריסטית: אחרי מות – "קדושים" אמור", כלומר: קדושים אמור – רק "אחרי מות" ולא לפני. ובאמת, המסורת היהודית נזהרת מאד מאד מהכרזה על בני אדם כקדושים עוד בחייהם. כלומר – במידה מסויימת כולנו קדושים, או לכל הפחות מתקדשים כל החיים ובדיוק בתהליכי התקדשות שכאלה עוסקת פרשת "קדושים". אבל המסורת העברית איננה מעוניינת כל כך להציג אנשים חיים כקדושים באופן אבסולוטי. החכמה העברית מדגישה את הפן האנושי, הבלתי מושלם והבלתי יודע גם של הגדולים שבמורים וברבנים והציווי "קדושים תהיו" נתפש כתהליך בזמן הווה מתמשך שאיננו נפסק לכל החיים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
העולמות המיסתוריים של "אחרי מות"
|
|
|
 |
|
|
|
מעבר לנקודה החשובה והמכרעת של מידת הצניעות, שאלת ה"קדושה" של בני האנוש, חיים ומתים כאחד, מתקשרת אצלי לשאלה של פרספקטיבה. למרות שנדמה לנו לפעמים שכיצורים חיים על הפלנטה המשעשעת שלנו יש לנו מושג מדוע הדברים מתרחשים כפי שהם מתרחשים, האמת היא שאין לנו מושג. וכפי שאמר סבא שלי מתוך הפרספקטיבה של שמונים ואחת שנותיו אחרי שסיפרתי לו את הסיפור שיסופר כאן מייד בהמשך: "אנשים נולדים, וחושבים שהחיים כפי שהם חווים אותם הם זה הדבר הרגיל והנורמאלי. אבל האמת היא, שאנחנו חיים לפרק זמן קצר ביותר ורוב הזמן אנחנו מתים, כך שלמעשה עצם העובדה שאנחנו חיים זה דבר לא רגיל ולא נורמאלי. לכן, כשקורים לנו בחיים דברים משונים ובלתי שגרתיים, אנו נוטים להתפלא, אבל האמת היא שלא צריך להתפלא, כי עצם החיים עצמם הם דבר מופלא".
אז הנה. כדי לחדד את הנקודה הזו וגם כדי להצביע (אולי) על קשרים ועל הקשרים בין העולם המוכר (לכאורה) של "לפני מות" לעולמות המיסתוריים והבלתי ידועים של "אחרי מות", הרי לכם סיפור מעשה לשבת, שבניגוד להרבה מעשיות אחרות לשבת הוא דווקא סיפור אמיתי לגמרי לפרטי פרטיו, ה' עדי, סהדי במרומים, וסיפור שהיה כך היה:
בבוקרו של אחד מימי שישי האחרונים יצאתי עם ידידי חנן ש. לעבר אולפני השידור של הרדיו הממלכתי במטרה נחושה להתראיין באחת מתוכניות התרבות הפופולאריות ולספר על קבלות השבת האלטרנטיביות שאנו עורכים בעיר הלבנה וחסרת ההפסקה היא העיר תל אביב.
חנן ואני מכירים מזה כשנתיים ובשנה האחרונה אנו שותפים בהובלת הפרוייקט של קבלות השבת התל אביביות, איש איש לפי כישוריו, תחומי ניסיונו ויכולותיו. וכך יצא שישבנו לנו שנינו באולפן של רשת ב' המכובדת ובעודנו מחכים לתורנו הציעו לנו מההפקה מים, כי "זה מה שתקציב רשות השידור מאפשר כיום". עוד לא הספקנו להתחרט ולהתבייש על שלא תמיד שילמנו את אגרת
הטלביזיה והרדיו במועד, וכבר הוזמנו אל חדר השידור, חבשנו אוזניות, והופה היי לעבודה.
באותה השעה בדיוק סיים סבי היקר והצעיר ברוחו את משחק הטניס השבועי שלו, אסף את מחבטיו ואת כדוריו הצהבהבים, ניגב את הזיעה מבגדי הספורט הלבנים שלו, נכנס למכוניתו המהימנה שהמתינה לו בסבלנות במגרש החניה וכדרכם של סבים הדליק את הרדיו שהיה מכוון על רשת ב'. סבי, לשעבר לוחם פלמ"ח מהולל ומבריח מעפילים ידוע, לא איבד את עשתונותיו ומייד התקשר לסבתא ובקול מאופק אמר לה: "תפתחי מהר את הרדיו, הנכד מתראיין ברשת ב'".
סבתי שמעה בעצתו ובמצוותו של סבי (אגב, לא זה מתחילת הכתבה אלא דווקא סבי השני) ופתחה רשת ב' ובאמת הפלא ופלא – הנכד ברדיו. אבל אחרי רגע או שניים, התחלפו רגשות הגאווה המשפחתית והנחת מהנכדים ברגש של תדהמה. וכך אמרה סבתי הצדקת לעצמה: זה שנכדנו היקר ברדיו, נו מילא. קורה. אבל עם חנן ש.? כמה חנן ש. כבר יכולים להיות?
שבוע לפני כן התקיימה בחוג משפחתנו סעודת שבת של חול המועד פסח. לשמחתנו כיבדה אותנו בנוכחותה בת דודתינו שחר ס., שבמסגרת החינוך הממלכתי והמופתי שהיא מקבלת בבית ספרה שבעיר שוהם סיימה זה עתה את כתיבת עבודת השורשים שלה ובפיה היו סיפורים רבים על אבות אבותינו ואימהות אימותינו נשמתם עדן שדלתה מבעוד מועד מסבא וסבתא שלנו, יבדלו לחיים טובים, ארוכים ומלאי טניס והאזנה לרדיו אמן. מבין הסיפורים עלה במיוחד סיפורו של ספר תורה עתיק שנכתב על ידי הסבא של הסבא של הסבתא שלי לפני כמאתיים שנה, יהודי בשם יעקוב ש. מפרידרישטאט לטביה. אותו ספר תורה נדד עם פלג מסוים של משפחתנו אשר מסיבות מובנות הגיעו ללונדון והתגוררו בבית אחד שהופצץ על ידי הנאצים ימח שמם במסגרת הבליץ קריג במלחמת העולם השנייה. הבית הופצץ, אך ספר התורה שהוחבא במרתף ניצל, ולימים הגיע לישראל עם אותו פלג משפחה שעלה ארצה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תודה על הנס
|
|
|
|
|
|
|
לפני כשנה וחצי השתתפנו חנן ש. ואנכי בניחום אבלים של אלמנה אמריקאית אחת שקברה את בעלה בארץ הקודש וקיימה את השיבעה במלון ד. בתל אביב. מאחר ולאלמנה לא היו הרבה קרובים בארץ התארגנו מספר חברים ומכרים, לעזור בקיום המנהג של תפילת שחרית מנחה וערבית בכל יום במהלך ימי השיבעה. מאחר שאני זכרתי מהבר מצווה איך קוראים בתורה, התנדבתי לקרוא את הקריאה של אותו השבוע במהלך התפילה ומאחר שלא היה לנו ספר תורה אמר חנן ש. שלו בבית יש ספר תורה אחד, שעבר במשפחה מדור לדור ושנמצא עכשיו בביתו.
לפיכך התנדבתי אנכי, נסעתי במכוניתי הדלה לביתו של חנן ש. המצוי באחד היישובים שבסביבת אור יהודה, עטפתי את ספר התורה של חנן בטלית, הושבתי את ספר התורה אחר כבוד במושב שליד הנהג, נסעתי תל אביבה, שילמתי עשרים שקלים על חניה ברחוב הירקון, הוצאתי את ספר התורה מהאוטו, ולנוכח עיניהן המשתאות של העוברים והשבים פסעתי במעלה רחוב הירקון אל עבר מלון ד. שבאחד מחדרי הלובי שלו התבצעה קריאת התורה שלאחריה הסעתי את ספר התורה הזה לביתי ולאחר לילה שבו אירחנו הספר ואנכי חברה זה לזה החזרתי אותו למחרת אחר כבוד ועטוף בטלית לידיו האמונות של חנן ש.
רק כשנה וחצי לאחר מכן, בזכות הפרויקט של קבלות השבת בתל אביב, ובזכות העובדה שהלכנו להתראיין ברדיו, ושסבא שלי נכנס לאוטו שלו והדליק את הרדיו בדיוק באותה השעה והתקשר לסבתא התברר שחנן ש. ואני בכלל בני דודים (מדרגה ראשונה twice removed), כלומר שקבלות השבת האלה הן בעצם עסק משפחתי, כלומר שספר התורה שאותו הסעתי בכבישי גוש דן, שאיתו התהלכתי ברחובות תל אביב עטוף בטלית, שאותו קראתי בלובי של מלון ד., וששהה בביתי במשך לילה שלם הוא למעשה ספר התורה שכתב אחד מאבות אבותי, יהודי בשם יעקב מפרידריכשטאט לטביה לפני מאתיים שנה.
צירופי המקרים שיצרו את הסיפור הזה הם בלתי מתקבלים על הדעת, ובכל זאת הסיפור הזה הוא אמת לאמיתה. מבחינה סטאטיסטית, הסיפור הזה הוא בלתי אפשרי כמעט ובכל זאת הוא קרה. מאחר ולי אישית אין שום הסבר לתופעות מהסוג הזה ולמה שקרה לי, לחנן ש. ולמשפחתנו באופן אישי ופרטי, לא אתיימר לספק כאן שום הסבר, אלא רק לומר שבאותו יום שישי חשבתי לעצמי שאם היה נדמה לי שאני מבין את החוקיות שעל פיה מתקיים העולם הזה, שאני מבין את הסיבות לאופן שבו מתנהל סיפור חיי, הגיעה השעה לשים את המפתחות על השולחן ולהגיד בהכנעה – תודה. תודה על הנס. תודה על הרגע שבו מישהו או משהו בחר להרים כמה מהצעיפים המכסים על תפישת המציאות ה"רגילה והנורמאלית" ולרמוז לי מעט על קיומם של שדות התות הנרחבים שלא יאומנו שמשתרעים באופן בלתי מתקבל על הדעת לכל כיוון ולכל זמן ולנצח נצחים, אמן והאמן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קבלה מעשית – התרגיל השבועי
|
|
|
|
|
|
|
השבוע של פרשת "אחרי מות קדושים" היא זמן מצוין לערוך לעצמנו טקס של התקדשות ולקיים את הציווי המתמשך "קדושים תהיו".
התרגיל:
1. למשך מספר שניות נתמקד ברגע ההווה שבו אנחנו נמצאים עכשיו. מי אנחנו היום? כיצד החיים שלנו נראים? מה על הפרק? מה שלומנו? וכן הלאה שאלות מהסוג הזה.
2. ננסה לעקוב בתודעתנו אחר שרשרת המקרים, המאורעות, הסיבות והתופעות שהובילו את חיינו לכך שהם נראים בדיוק כמו שהם נראים ברגע הזה.
3. לאחר שניווכח שהשרשרת הזו היא אינסופית, בלתי אפשרית, בלתי מתקבלת על הדעת ועם זאת סופית, אפשרית ואמיתית לגמרי בעת ובעונה אחת, נראה את הרגע הזה בתור תופעה ייחודית שלא תאומן המתרחשת כנגד כל הסיכויים וגם בגללם.
4. נקדש את הרגע הזה על ידי הברכה "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
5. נפסע בסקרנות ובאומץ אל הרגע הבא וחוזר חלילה/
בהצלחה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| אור זוהר
| /images/archive/gallery/490/628.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המעוניינים ללמוד קבלה וספר הזוהר עם אור זוהר יפנו במייל
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | קבליסט בלונדיני, מוזיקאי ואיש משפחה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
