'ניו אייג nrg - הרוח במכונה

ראשי > ניו אייג' > פותחים ראש > כתבה

הרוח במכונה

הביולוגים יכולים אולי לחדור אל תוככי המוח, אבל לא להסביר את תופעת התודעה. פרק שני בגילוי נקודות התורפה של המדע המודרני

דפדף בניו אייג'

ד''ר רוברט תומפסון. תרגום: גד לובן
28/2/2007 9:52

"הפסיכולוגיה המדעית, על פי האִמרה המפורסמת, תחילה איבדה את נִשמתה, אחר כך את תודעתה, ולבסוף, כך נראה, איבדה לגמרי את דעתה". כותב הוגה הדעות הרברט פייגל, ראש מרכז מינסוטה לפילוסופיה של המדע. הוא מסכם בזה את אחת מן המגמות הבסיסיות ביותר במחשבה המודרנית – צמצום (רדוקציה) של כל התופעות הרוחניות והנפשיות לתפקודים ביוכימיים מוחיים גרידא.

ישנם הוגי דעות רבים שמסייעים במשימה הזאת. הפילוסוף גילברט רייל, אמר על הרעיון שהנפש הנה ישות לא-פיזיקאלית, "אני מכנה את זה, במתכוון מתוך שאט נפש, 'הדוגמה של רוח הרפאים במכונה', אני מקווה להוכיח שזה שקרי לחלוטין, ושקרי לא רק בפרטים, אלא באופן עקרוני".

בום למפץ הגדול
הפיזיקאים זרקו את אלוהים ומנסים לתאר את בריאת היקום באופן חומרי ומכני. אבל יש בתיאוריות שלהם חורים שחורים
לכתבה המלאה

אסכולה פילוסופית אחת, הנקראת 'מטריאליזם אלימינטיבי', מרחיקה לכת עד כדי לתמוך במחיקת מלים כגון תודעה, רגשות, ראייה, או כאב, מן הלקסיקון המדעי. הם גורסים שמילים אלה הן סובייקטיביות לחלוטין ומשום כך חסרות משמעות אמיתית, למרות שזה סותר כל התנסות מעשית. הפילוסוף ריצ'רד רורטי מפרינסטון מתאר נציג של עמדה זו כאומר: "החיים יהפכו לפשוטים יותר אם נאמר בעתיד, 'סיבי הC- שלי מופעלים' במקום לומר 'כואב לי'".

הוגי הדעות הולכים בסך הכול בעקבותיו של המדע המודרני, שכבר מראשיתו היה מכניסטי. בשנת 1750 כתב הרופא הצרפתי דה לה מתרי, "הבה ונסיק בעוז שהאדם הוא מכונה". ובזמן קרוב יותר אנו מוצאים את הזואולוג הנודע ריצ'רד דוקינס מכריז, "אנחנו מכונות שרידה – כלי רכב רובוטיים שמתוכנתים באופן עיוור לשמר את המולקולות האנוכיות שנקראות גנים".

יח''צ

הזהו אדם? הרובוט qrio

"להכחיד את האדם הפנימי"

גם זרמים חשובים בפסיכולוגיה המודרנית דוגלים בגישות מכניסטיות טהורות לתופעות נפשיות. ג'ון ב. ווטסון, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס ומייסד הזרם הביהביוריסטי, כותב על אודות תודעה, ש"מעולם לא ראו אותה, לא נגעו בה, לא הריחו אותה, לא טעמו אותה, גם לא הזיזו אותה. זו השערה גרידא, שאינה ניתנת להוכחה ממש כמו המושג הנדוש של הנשמה". גדול הביהביוריסטים, ב.פ. סקינר, הכריז שהוא יכחיד לגמרי את מה שנקרא "האדם הפנימי… האדם שמוגן על ידי ספרות החופש והכבוד... הכחדתו צריכה הייתה להתבצע כבר מזמן... הוא נוצר מהבערות שלנו, וככל שהבנתנו תגדל, יעלם החומר שממנו הוא עשוי".

בראשית הקריירה שלו, עוד כשהיה נוירו-אנטומיסט, התחיל פרויד בפרויקט שאפתני שתכליתו להראות שתופעות מנטאליות מופקות במישרין ממכניזם אורגאני. למרות שבסופו של דבר נטש את הניסיון, הוא נשאר משוכנע בהשערתו. "אין לי שום רצון", הוא כותב לחבר, "להשאיר את הפסיכולוגיה תלויה באוויר ללא בסיס אורגאני. אולם חוץ מן המשוכנעות הרבה

שאני חש [שיש בסיס כזה], אין לי דבר לעבוד עליו, לא במישור התיאורטי ולא במישור הטיפולי. לכן עלי להתנהג כאילו אני מתמודד עם גורמים פסיכולוגיים בלבד. אין לי מושג למה איני מסוגל עדיין לחבר את כל זה יחדיו".

בעת האחרונה ישנם מדענים שהחליטו שמאחר שהאדם הוא בסך הכול מכונת חשיבה מתוחכמת, הרי יתכן שיהיה ביכולתם לבנות מכונות כאלה בעצמם. מן המובילים בחקר המחשב, מרווין מינסקי מ-MIT, האמין שבקרוב תיבּנה מכונה בעלת "אינטליגנציה כללית ברמה של האדם הממוצע… המכונה תהיה מסוגלת ללמד את עצמה… בתוך כמה חודשים היא תגיע לרמה של גאונות… כמה חודשים אחרי כן כוחה יהיה בל ישוער". ואז מינסקי מוסיף, "אם יתמזל מזלנו, הם יחליטו לשמור אותנו כחיות מחמד".

משוכנע שהטכנולוגיה החדשה של בינה מלאכותית תאפשר לאדם ליצור תחליף לכמעט כול דבר, אמר פרופסור ארתור הרקינס, ראש התוכנית לסטודנטים מצטיינים באוניברסיטת מינסוטה, שתוך כמה עשרות שנים אנשים יינשאו לרובוטים והחברה תתחיל לתהות על משמעות ההגדרה "אדם".

דיאגו מיטלברג

רובוטית משוחחת עם הממציא שלה.


	מה המשמעות של אנושיות?


	חזון כזה של עתיד עם מחשבים בצורת אדם מרתק אולי את חובבי המדע הבדיוני, אולם עד כמה זה תואם את המשמעות האמיתית של בן אנוש? מחשבותינו, רגשותינו ותשוקותינו מהווים את לב לבה של החוויה האנושית, כפי שאנו מגדירים אותה. בלהיטותם הפזיזה להשוות מכונות מתוחכמות לבני אדם, הוגי דעות, פסיכולוגים ומדענים רבים רמסו כמה הבחנות בסיסיות בין השניים. הסיבה לבלבולם נעוצה בגישה הבסיסית של המדע המודרני: שניתן להסביר הכול באמצעות חוקים פיזיקאליים פשוטים יחסית. חמושים בתפיסה מכניסטית זו, ניגשים המדענים לחקר המוח מלאי תקווה שיוכלו בסופו של דבר להסביר, לשלוט ולשכפל את כל תפקודי המוח, לרבות מה שאנו מכנים תודעה. אבל מה אם מעורב בכך כוח או עקרון חיים שאינו פיזיקאלי? או אז המשימה המחקרית הופכת מסובכת לאין שיעור. משום כך רוב המדענים דבקים בעיקשות בגישה שאפשר להסביר את המוח באמצעות חוקים פיזיקאליים פשוטים, וממשיכים עם התיאוריות והניסויים שלהם, תוך התעלמות מכל אפשרות אחרת. כפי שב. פ. סקינר אומר ב"מעבר לחירות ולכבוד": "רק אז נוכל לפנות מן המוסק לנצפה, מן הנסי לטבעי, מחסר הגישה לניתן לשליטה". מכל מקום, הנפש האנושית היא יותר מאשר מנגנון לעיבוד מידע. זו התודעה שמצויה ביסוד כל התנסות. אלא שלא ניתן לתאר תודעה בביטויים מספריים, בדרך שבה מתארים תגובות כימיות, כוח כבידה, ותופעות פיזיקאליות אחרות. אולם העובדה שלא ניתן למודדה באמצעים כמותיים אין בה כדי לבטל את קיומה – התודעה ניתנת לידיעה באמצעות התנסות ישירה.

IQ9, הרובוט מ''חלוצי החלל''. זוכרים?


	התודעה אינה תופעה פיזיקאלית


	זה מצביע על מגבלה חמורה בגישה המכניסטית: ביכולתה לתאר רק את ההתנהגות שקשורה בתודעה ולא את התודעה עצמה. מדענים רבים, במקום להודות לנוכח הקושי הזה שהתודעה היא תופעה שמעבר לתיאור פיזיקאלי, בוחרים לאפיין אותה כלא יותר מתבנית התנהגותית מורכבת. הבנה מוטעית זו מביאה אותם להנחה שמכונות ומחשבים מתוחכמים דיים יכולים להפוך למודעים. מכל מקום, ישנן דוגמאות רבות, ברורות וישירות, שמראות כיצד תודעה הינה שונה לחלוטין מן ההתנהגות הפיזיקאלית הקשורה אליה. מה קורה למשל כאשר אדם מכה בטעות על אצבעו עם פטיש? כמה דפוסי התנהגות טיפוסיים מתרחשים – האדם צועק, מנפנף בידו, מעוות את פניו, וכו'. בחינת התגובה הגופנית תראה שינויים כימיים בדם, תבניות של אותות אלקטרוכימיים במוח, וכיוצא בזה. כל התגובות המדידות הללו מהוות אמנם חלק באירוע, אולם הן שונות מחוויית הכאב עצמה. למרות שכולנו מבינים בקלות את תחושת הכאב כיוון שזו חוויה מודעת נפוצה ביותר, לא ניתן להגדירה במונחים פיזיקאליים. לכן המדע מעדיף להגביל את עצמו למה שניתן לתיאור פיזיקאלי – תבניות של אותות אלקטרוכימיים. אולם אם המוח הינו בסך הכול מערכת עיבוד מידע עבור האותות הללו, מה מבדיל אותו מן המכונות שמשמשות את המדענים לרישום הנתונים המגיעים ממוח זה?

מהסרט ''מטרופוליס''


	מכונות לא רואות


	התשובה ברורה – בתיאור תפקודי של מכונה איננו צריכים להכניס מושג של כאב. כלומר, איננו צריכים להניח שהמכונה חשה כאב. וזה נכון גם לגבי תיאור של המוח. אולם מניסיוננו ידוע לנו שאנו חשים כאב. מכאן שהמושג "חוויית כאב" הינו בלתי תלוי ונבדל מכל הרעיונות והקביעות שלנו לגבי תפקודם של מכונות ומוחות. הבה ונדמיין דוגמה נוספת – מכונה שכאשר נחשפת לאור אדום אומרת, "אני רואה אור אדום". ניתן להתקין מכונה כזו על ידי חיבור מצלמה עם מסנן אדום למגבר. כאשר המגבר מופעל על ידי האות המתאים מהמצלמה, הוא מפעיל רשמקול בו מוקלטת ההודעה "אני רואה אור אדום". למרות שהמכונה מכריזה שהיא "רואה" אור אדום, שום אדם שפוי לא יחשוב שהיא אכן "רואה" משהו. באופן דומה, רשמקול קולט גלי קול אולם אינו שומע, ומכונית נעה אולם לא חווה תנועה בעצמה. מכונות מבצעות אמנם פעולות שונות שמחקות את פעולות האדם, אך ניתן לצמצם את פעולותיהן כולן להסבר מכניסטי, בעוד שלגבי אדם הניחן במודעות, תיאור פיזיקאלי אינו מתאים לתיאור חווייתו האישית. הגוף האנושי מתנהג במידה מסוימת כמו מכונה מסובכת, וניתן לתאר את פעולותיו עד גבול מסוים במונחים פיזיקאליים מדידים. אלא שמעבר לתיאורים הכמותיים הללו, שדנים באופן בלעדי במכניזם של התנהגות ותפיסה, נמצא מישור בלתי ניתן למדידה, מישור התודעה. אכן יש להודות שהמדע הצליח לתאר תופעות נצפות מסוימות במונחים פיזיקאליים טהורים. אולם אין להסיק מכך שאפשר להסביר את הכול – לרבות תודעה – בכלים מכניסטיים. אפשרויות אחרות לא רק קיימות, אלא הן לעתים קרובות אף הגיוניות יותר ומקיפות יותר. עלינו להישאר איפה, פתוחים לשקול אותן.


	מדענים חושבים אחרת


	אפילו תומס האקסלי, מחסידיו הגדולים של דרווין, הצביע על טבעה הבלתי ניתן לצמצום של התודעה. הוא אמר, "העיקר המרכזי של המטריאליזם, להבנתי, הוא שאין דבר ביקום מלבד חומר וכוח; ושכל תופעות הטבע ניתנות להסבר על ידי הסקה מן התכונות המיוחסות לשני גורמים ראשוניים אלה… נראה לי בבירור רב שישנו דבר שלישי ביקום, משמע, תודעה, אשר… איני יכול לראותו כחומר, כוח או שילוב אפשרי כלשהו של שניים אלה". לאור הכישלון הברור הזה במתן הסבר לחוויות אישיות, אפילו חסיד מושבע של ההסבר הפיזיקאלי לתודעה כמו ג'רי א. פודור מ-MIT, מודה שתיאוריות מכניסטיות הן בלתי מושלמות. הוא אומר, "כפי שהדברים עומדים עתה, הבעיה של תוכן ערכי [של תודעה] מציבה איום רציני לאפשרות שפונקציונליזם יוכל לספק תיאוריה כללית לפעילות הנפשית". מאחר ששאלת התודעה מביאה למבוי סתום כל ניסיון להסביר את הקיום האנושי במונחים מכניסטיים, ישנם מדענים שדחו את הגישה המכניסטית הרווחת. מביניהם הפיזיקאי וחתן פרס נובל יוגן וויגנר שאמר, "ישנם שני סוגי מציאות או קיום; הקיום של התודעה שלי, והמציאות או הקיום של כל השאר. הקיום של השאר אינו מוחלט, אלא יחסי בלבד". וויגנר ראה שתופעות חיצוניות, מדידות, ידועות לו רק בזכות תודעתו, ומכאן שתודעה, אם בכלל, הינה אמיתית יותר מכל התופעות הללו. אחרי מחקר מקיף בתחום זה, הסיק אלן גווינס ממעבדת מערכות EEG בסן-פרנציסקו שיתכן ויש לנפש איכויות טרנסצנדנטאליות. הוא אומר, "כאשר זה מגיע לתחומים כמו יצירתיות, השראה, ההיבטים הסמויים יותר של הנפש... אפשרי למדי שהם בסופו של דבר מסתוריים. איני מאמין בשלמות, כמו כמה מעמיתי, שניתן לצמצם את הנפש לזרם של אלקטרונים".

מדד הגולשים

	תשתחרר, בנאדם 40.86%

	אני הוא זה 9.68%

	האיש שפתח את הדלת 5.38%

עוד...

פותחים ראש
	אימה ופחד: כך המוח מונע מאיתנו לעשות מדיטציה
	האל שבאל.אס.די
	על תפיסת הזמן של ספר ויקרא: פרשת שבוע
	גני שעשועים מהגיהנום: גלריית צילומים

סקר


חינוך רוחני לילדים?
מהיום הראשון
עזבו אותם בשקט