 |
/images/archive/gallery/686/412.jpg רוני אילון.
מלאני פנטון  |
|
|
|
|
|
|
| רוני אילון, קבליסט, מוהל ומומחה ברפואה סינית, מפרש את ה"מטריקס" על פי עקרונות הקבלה. פרק ראשון: התפתחות התודעה האנושית מבריאת העולם ועד לפוסט מודרניזם הקבלי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
טרילוגיית המטריקס הצליחה לחדור כמעט לכל מוח בעולם ה"חופשי", ולעורר פולמוס ציבורי רוחני רחב בכל גווני הקשת הפילוסופית העולמית.
שליחותה הראשונית הוכתרה בהצלחה מסחררת – היא עוררה אצל חלק גדול מהאנושות שאלות. באופן הישיר והברור ביותר ביטאה מטרה זאת טריניטי בסרט הראשון: " השאלה היא זו שמניעה אותנו. התשובה כבר תמצא אותנו – אם רק ניתן לה...".
יוצרי הסרט ניסו ללא ספק להעביר לנו מסר. התעוררותו של הגיבור ניאו מעולם ה"מטריקס" התחילה בנקודה של הרגשה פנימית שיש עוד... שיש מעבר... נקודה של שאלה. מכיוון שנקודת שאלה זו היא כלל אנושית, וכדי שהיא תגיע לכולם (לבד מהצורך למכור), במכוון השאירו היוצרים הרבה קצוות פתוחים, המובילים למקומות שונים ומגוונים. המטרה הייתה לתת נקודת אחיזה לכל הדתות ולכל האומות. זו הסיבה שכל אחד קורא את המטריקס בשפתו וכמויות עצומות של דיו אלקטרוני נשפכו על הסוגיות הפילוסופיות שמעלה הסרט הזה.
אולם מי שיודע להתבונן וגם יש לו את הכלים, יכול להתקדם משלב השאלה לשלב ההדרכה ולהביט אל הכוונה שמעבר למסיחים - ציון . לא בכדי אסרו את שידור הסרט במדינות איסלאמיות. הם הבינו את מה שאחרים מתקשים לקלוט – ציון. בנוסף לעובדה שכותבי הסרט, האחים וושובסקי, הינם יהודים ולומדים קבלה בהוליווד, מתגלה הסוד שהרעיונות הפילוסופיים אמנם דומים גם לתרבויות אחרות, אולם לקוחים ממקום אחד מסוים.
בסדרת מאמרים זו בכוונתי לפרש את הסרט לאור רעיונות קבליים, ללמוד מהי המציאות בה אנו חיים, איזה תפיסת עולם תופסת את מוחנו בתוך "בית העבדים", למה כל כך מפחיד לקפוץ אל האמת, ואיך בכל זאת אפשר וצריך להשתחרר ולפרוץ מבעד לעולם החלומות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
סיפור המעטפת
|
|
|
 |
|
|
|
המטרה : ללמד אותנו על מהותו האמיתית של האדם ועולמו.
הבעיה : אנו שבויים בתוך תפיסת עולם. המטריקס שלנו תופס את מוחנו ולא נותן לנו לראות, להבין, ללמוד.
הפתרון : תפקידו של סיפור המעטפת הוא להצפין את המסר, לעטוף אותו בעטיפה מושכת, לעקוף את הפחד.
ספור המעטפת במהותו מדבר על מלחמה. מלחמה המתחוללת בין האדם לבין התודעה שהוא יצר. אותה תודעה שהיתה אמורה לעזור לו לשלוט בעולם, במציאות, קמה ופרשה את רשת שליטתה עליו, בבחינת "וקם הגולם על יוצרו". מלחמה זו הינה משל לשני סוגי מלחמות המתחוללות ברמות שונות בעולמנו: מלחמה ברמה הפיזית ומלחמה ברמה הרוחנית.
ברמה הפיזית אנו עדים לגלגול סופר-מתקדם, חובק עולם, של המהפכה התעשייתית בפורמט מודרני של מחשבים והי-טק. על העולם כולו פרושה רשת כלכלית עצומה הבנויה מתאגידי ענק, המכוונת את כל מה שקורה בעולם עפ"י קו מנחה אחד – כסף, כסף, ועוד כסף. מה שמכונה כיום גלובליזציה. מי עומד בראשה? היא בעצמה. כל המין האנושי הפכו לעבדים של רשת התאגידים הכלל עולמית.
ברמה זו, למתבונן הפשוט, הסרט הוא עוד נדבך במאבקם של הארגונים ה"ירוקים" נגד השתלטות
התאגידים הגלובליים על האנושות. אנחנו מבינים שיש יותר...
ברמה הרוחנית/מנטאלית אנו עדים לתופעה נוספת. האדם ה"חדש" יצר תפיסת עולם שהשתלטה עליו וכלאה אותו בכלא רוחני/מנטאלי. כלא שמעלים מעיניו את המציאות כשלעצמה, האמיתית, המציאות שמעבר - המציאות המטאפיזית. הוא חי בתוך בועה של עולם מעשה ידי אדם, עולם מוחלט הגדור בחוקיות מתמטית מדעית קרה. עולם מלאכותי שבבסיסו תרבות צריכה אדירה של מוצרים שהם חיקויים של חיים, עטיפות נוצצות שמאחוריהן ריקנות וגירויים עקרים. עולם של "כאילו". עולם שבו נקודת הייחוס לכל הדברים היא האדם עצמו. זה העולם .. וזהו! זה אני וזהו!
כאן באה לידי ביטוי גאוניותו של סיפור המעטפת של הסרט. סיפור המעטפת אמור להביא את המציאות המטאפיזית לתוך עולם פיזי, עולמו של האדם. זהו אמנם פרדוקס, אולם זהו סוד הצלחתו המדהימה של הסרט. שם עיקר כוחו ושם גם שורש חולשתו.
בהמשך נעמוד על מקורו של הפחד הגדול של האדם בזמננו להכיר במציאות שמעבר לפיזי, שמעבר לעצמו, אולם מה שעשו האחים וושובסקי הוא לעקוף את הפחד הזה ע"י כך שהם המשילו בסרט את כל המציאות הרוחנית העליונה (המטפיזית) לתוכנות מחשבים שהם תוצר מעשה ידיו של האדם – סוכרייה שאנחנו לא מפחדים לאכול. האדם בסרט הוא ש"ילד" את AI) Artificial Intelligence), בינה מלאכותית, שמייצג את העולמות הרוחניים אצלנו, ו-AI "ברא" את המטריקס שהוא משל לעולם שלנו.
דרך משל זה אנו פתאום מבינים שהעולם שבו אנו חיים הוא בעצם אשליה, או בשפה מודרנית עולם וירטואלי, וישנה מציאות מעבר לעולם הזה. הנגיעה במציאות שמעבר נותנת אפשרות למשמעות. זהו המסר העיקרי של הסרט. המעבר מעולם פיזי מוחלט שבו נקודת הייחוס היא האדם הגשמי המוגבל, לעולם אפשרי שבו נקודת הייחוס היא רוחנית, מעבר לעולם, אינסופית ונעלמת.
ה"מלבים" תיאר מלחמה רוחנית זו בשפתו הפיוטית כי על היוונים שעסקו בהבנת החוקיות של העולם הזה השתלטה ה"אספקלריה" (ההשקפה) של ההכרח – שהעולם הוא מוכרח המציאות (זה מה שיש וזהו!), בעוד שהעולם באמת הוא אפשרי המציאות, או במילים שלנו – אין דבר העומד בפני הרצון. הרצון ע"י חיבורו למציאות שמעבר לעולם יכול להתעלות מעל לכל החוקים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פוסט מודרניזם קבלי
|
|
|
|
|
|
|
אם נתחקה אחרי התפתחות התודעה האנושית מאז בריאת העולם, ונדמה אותה להתפתחות של נפש אדם בודד, נגלה קווי דמיון מפתיעים. דומה כי כמו תהליך ההתבגרות מילד למבוגר, העובר דרך שלב הנקרא גיל ההתבגרות, גם האנושות כולה ובתוכה אנחנו יוצאים בתקופה זו ממרד הנעורים הגדול של כלל המין האנושי.
האנושות בכללותה, עד הופעת השכליות היוונית, חייתה במודעות אקטיבית לעולם הרוחני העוטף אותה. כמעט כל העמים הכירו בכך שהמציאות השלמה משתרעת מעבר לגבולות של הגוף, ושל העולם החומרי בו אנו חיים, ושחיינו כאן צריכים להיות מכוונים כלפי תכליתם הרוחנית. עם התפתחותו של השכל החוקר פתאום קלט האדם כי הוא יכול "להבין" את המציאות, ועם הבנה זו הוא יכול לשלוט בה. האדם החל להפשיט את התופעות בעולם ממטענם הרוחני והרגשי ולהסבירם על פי נוסחאות מתמטיות קרות וחסרות חיים. המדע נתן לאדם בו זמנית גם כלי שליטה בעולם, וגם הרגשה שהוא כבר לא צריך אף אחד - הוא אוטונומי – עומד ברשות עצמו. הוא מגדיר את עצמו כפי שהוא למד להגדיר את העולם, הוא הריבון של עצמו. נשמע לכם מוכר? לא בכדי. זהו בעצם הלך המחשבה הבסיסי של "הזמן החדש" – מרד הנעורים העולמי. "מורי הדרך" העיקריים של תקופה זו כמו שפינוזה, קאנט, דקארט, ניטשה, הובילו את המהפך – לא עוד הסברים מטפיזיים מופשטים – אנחנו נגלה אובייקטיבית מהו העולם, מהו האדם, כאשר הקו המנחה הוא השכל. האדם הוא נקודת הייחוס, ה" אני" הוא המרכז - "המהפכה הקופרניקית". האדם לשיטתם, הוא אפילו זה שיצר (מתוך צורך שלו) את מושג האלוקות והעולם שמעבר – הוא ברא את אלוקים !!! כשם שהאדם חשב שהוא "מבין" את העולם כך הוא חשב שהוא גם ימצא את הערכים האובייקטיבים – את המוסר האמיתי, הנחה אשר אפשרה לו לזרוק לפח את כל האמונות הרוחניות/דתיות הקודמות אשר בסך הכול היו לשיטתו הסברים פרימיטיביים למהות העולם. האדם גירש את אבא מהבית. הוא האמין שבעזרת המדע האובייקטיבי הוא יגלה את מהותו, את תכליתו, הוא יגלה משמעות. האדם עדיין האמין שהיא קיימת, רק שכמו שחסרים לו עדיין רק הכלים כדי להבין סופית את העולם, כך חסרים לו רק הכלים להבין באופן מוחלט את המשמעות.
אבל אז הגיע משבר.
פתאום החלו להופיע בקעים באוטונומיה של האדם (פוסט מודרניזם). החלו להופיע בזירה המדעית יותר ויותר סימנים שרמזו בצורה תקיפה והולכת כי לאדם אין כלים להבין את המציאות. לא רק שאין לו כרגע את הכלים, אלא שלעולם לא יהיו לו. המגבלה אינה טכנית אלא מהותית! החלו להופיע שיטות שדיברו על יחסות, אי ודאות, קומפלמנטריות, אנטי חומר, אין יותר חומר, הכל סוגים של אנרגיה, שדות כוח, זמן שלילי, חלקיק שהוא גל, חומר שהוא אנרגיה, חופש החלקיקים, קוונטים, צפייה המשנה את התוצאות וכו'. האדם החל לקלוט שהכלים הסופיים של עולם החומר טובים רק ברמה של הבועה שבה הוא חי, אולם אינם מספיקים כדי להבין את השלם. הוא החל לרדת מחלומו הראשוני להבין את המהות, את התכלית, אולם במקום להבין שהוא פשוט לא משתמש בכלים הנכונים, הוא עשה את השגיאה הפטאלית והחליט שאם המדע לא מצליח לגלות – אז כנראה אין משמעות אחת, אין תכלית, אין אמת, ומכאן הובילה הדרך לניהיליזם טוטאלי – כל אחד והאמת שלו. לא יודעים אז לא כופים. ייאוש מידיעה. סובלנות כמעטה לחוסר תוכן וריקנות. אקזיסטאנציליזם – עולמו של המקרה, התאונה, והטעות.
זהו הכלא שלנו, זוהי התודעה, ה– AI , התפיסה שיצר האדם שהשתלטה עליו. זהו העולם-העלם שהכניס האדם את עצמו אליו ושממנו הוא אמור לטפס החוצה.
האדם מצא את עצמו מצד אחד, בעזרת המדע, שולט ביד רמה בעולם הקרוב הסובב אותו – מלך. ומצד שני, אותו מדע "גילה" לו כי הוא בסך הכול מקרה שקרה, אבק של כוכבים על גלקסיה עלומה שנעה בחוסר משמעות משום מקום לשום מקום, ללא תכלית, ללא מטרה, וללא משמעות, תאונה או טעות אבולוציונית. מבחוץ הוא מלך, ומבפנים ריקנות תהומית וריקבון רוחני. לתוך דיכוטומיה זו של עידן הפוסט-מודרניזם נכנס המטריקס אשר אמור לגלות חזרה לאדם השקוע בצעצועים האלקטרוניים המדהימים של סוף המאה ה-20 את הכלים כדי לפרוץ מעולמו הפיזי של האדם – לגעת בנקודה של ה"מעבר" וע"י כך למצוא משמעות, תכלית וייעוד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
THE ONE
|
|
|
|
|
|
|
זהו תפקידם של בני שם (בנו של נוח). לשם "שם" שתי משמעויות: name , there . המשמעות הראשונה היא שם ולא פה. יש את העולם הזה, הקרוב, ויש את מה ששם, מעבר, מחוץ לגבולות העולם הזה. חז"ל מספרים לנו ש"שמים" זה "שם" פעמיים, והם נבראו תחילה. הם מייצגים את התכלית, המטרה. הארץ נקראת ארץ מלשון רצון וריצה - חסרון , צורך שגורם לתנועה אל התכלית, אל המטרה. "שם" במובן name מייצג את המהות - תכליתו של הדבר, שהוא שם (there) - מעבר להרכבו הפיזי, מעבר לגופו. (כמו שמודגם בסרט בשמו של NEO שבשינוי סדר האותיות מתקבלת תכליתו - ONE ). על הארץ לעולם לא נמצא את התכלית, את המשמעות - כי היא שם, מעבר, בשמים. המדע, שניסה עם כלים ארציים למצוא אותה, נכשל, ואז האדם החליט למצוא תחליפים ארציים למשמעות ולמהות האמיתית – המהות שמעבר. הבעיה היא כי תענוג ואושר אמיתיים נובעים תמיד ממילוי הייעוד, מהגשמת התכלית, ולכן התחליפים הארציים אינם מביאים את האושר המיוחל אשר מגיע רק כאשר האדם ממלא את ייעודו המקורי, כאשר הוא מתחבר אל ה"שם". עד אז, על אף מילוי הרצונות הארציים, הוא פשוט מרגיש ריק - "והנפש לא תמלא".
לאדם ניתן תפקיד כפול. מצד אחד "רדוה וכבשוה" – לכבוש ולשלוט על העולם, ומצד שני "לעבדה ולשמרה" – לשמור על העולם ככלי לעבודה רוחנית ומילוי הייעוד, הגשמת התכלית שניתנה לו ע"י שולחו. האדם ב"זמן החדש" בשכרון התפעלותו מעוצמתו ויכולת שליטתו ,שכח את ה"לשמרה". הוא שכח את תפקידו וכך החל להרוס את העולם. זהו עולמו של יפת (בנו האחר של נוח - אבי יוון), אבי העולם המערבי, שהוא רק חצי תמונה – החצי של השליטה. המטרה הסופית היא איזון בין יכולת השליטה לבין הכרה בשליחות ובשולח, וקבלת המרות, עצמאות מול עבדות, חופש מול ייעוד.
שלמות היא תמיד חיבור חי בין ניגודים, ורק האדם השלם הוא זה שיכול להכיל את הניגודים בתוכו. "וישכון יפת באוהלי שם".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מורה ומטפל מומחה ברפואה סינית. מוהל,מרצה ומדריך בחסידות,קבלה ופנימיות התורה.
מייסד ומנהל ארגון שורשים, שנוצר על מנת לחבר ולקשר בין רוחניות המזרח לבין מסורת החוכמה היהודית העתיקה.
מחבר האתר אמת-מטריקס - פיצוח קוד המטריקס על פי המיסטיקה היהודית והקבלה. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
