 |
/images/archive/gallery/675/619.jpg
Don_Gato, Flickr  |
|
|
|
|
|
|
| המלאך הגואל אינו ישות ורדרדה המתגלה במציאות, אלא הוא המציאות עצמה, כפי שהיא מתגלה למי שמסכים לראות ברגעי החיים שורה של שערים ושיעורים, משמחים או מכאיבים, שבהם האלוהות מנסה לספר לנו דבר מה. פרשת השבוע של אור זוהר |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
זמן קצר לפני שנפרד יעקב אבינו מגופו ונאסף אל אבותיו, בירך המאסטר העברי הקשיש את שני נכדיו אפרים ומנשה בברכה הבאה: "המלאך הגואל אותי מכל רע הוא יברך את הנערים ויקרא בהם שמי וידגו לרוב בקרב הארץ".
 |
| האחים בלוז |
|
פרשת ויגש היא זמן מצוין לחדש את הקשר עם האח הקטן והסודי שלנו, נשמת הצדיק שחבויה בנו עמוק עמוק. פרשת השבוע של אור זוהר |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
יעקב היה איש של מלאכים. סיפור חייו מסומן על ידי מפגשים עם מלאכים שונים, החל מסולם יעקב וכלה באיש המיסתורי שעמו נאבק כל הלילה ושנתן לו את השם "ישראל". על פי תורת הסוד, ברכתו של יעקב לבניו של יוסף היא טקס חניכה, שבו ביקש יעקב להעביר לדורות הבאים את סוד החיים בחברתם של מלאכים.
ספר הזוהר מספק לנו מספר רמזים באשר לסודו של יעקב. ראשית, מסביר הזוהר, בערוב ימיו גילה יעקב שכל המלאכים אותם פגש במשך ימי חייו היו בעצם מלאך אחד, הוא המלאך הגואל, מלאך שהתגלה כל פעם בצורה ובאיכות אחרת, בהתאם לרגע הנתון ובהתאם למצבו התודעתי הרוחני והחומרי של יעקב באותו הזמן.
שנית, המלאך הגואל איננו יצור ורדרד-לבנבן בעל נוצות וכנפיים והוא איננו לבוש בגלימות וסדינים. המלאך הגואל של יעקב, מסבירים המקובלים, הוא מצב תודעה מתמשך של גאולה. המלאך הגואל, אומרים המקובלים, הוא לא אחר מאשר חיים בנוכחותה של השכינה.
תורת הספירות של הקבלה אומרת כי האלוהות מתגלה בנפש האדם וביקום באמצעות עשרה סיפורים אלוהיים שבוראים, יוצרים ומכוונים את המציאות, מעין צופן גנטי רוחני המרטט בכל רבדיה של ההוויה. במהלך מסעו הרוחני לומד המקובל להקשיב לסיפורים הללו כפי שהם נובעים בעמקי נשמתו וכפי שהם מהדהדים בעולם. המקובל לומד על הקשרים הדינאמיים ועל יחסי הזיקה המתקיימים בין הסיפורים כמו גם את החוקיות הפנימית שעל פיהם הם פועלים ומפעילים את ההוויה. תוך כדי כך, לומד המקובל לאחד ולזווג את הסיפורים הללו ומתוך כך הוא לומד לחוות את האחדות האלוהית המתגלה מתוך הריבוי.
הספירה - ה'סיפור' העשירי מתוך עשרת הספירות, היא ספירת מלכות, או השכינה. הסיפור של השכינה מגלה את האלוהות כפי שהיא מתגלה מתוך הקונקרטי, מתוך פשטותו של הרגע המתהווה, מתוך זרם החיים, מתוך המציאות. סיפורה של ספירת מלכות, כלומר השכינה, מגלה לנו שמה שקורה לנו, הדברים שמציאות חיינו היומיומית מביאה לפתחנו, הם שערים ופתחים שמתוכם עשויה האלוהות להתגלות ולגלות לנו מעט מסודותיה.
לכן נוהגים המקובלים לדבר על מצב של "גלות השכינה", כמצב שבו האדם איננו מסוגל או איננו יכול, מסיבות שונות ומשונות, להכיר בסיפור החיצוני שמזמנת לו המציאות כגילוי של סיפור אלוהי, וכך נוצר נתק בין פנים ובין חוץ. מצד שני, ישנו מצב של "זיווג השכינה" שבה האדם מצליח לזווג את הסיפור הפנימי שהוא חווה בתודעתו עם הסיפור החיצוני של מאורעות חייו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
דין או חסד, מלאך או מלאכית
|
|
|
 |
|
|
|
חיים במחיצתו של המלאך הגואל, אם כן, הם חיים של נוכחות התודעה במציאות. במילים אחרות, המלאך הגואל אינו ישות המתגלה במציאות, אלא הוא המציאות עצמה, כפי שהיא מתגלה למי שמסכים לראות ברגעי החיים ההווים שורה של שערים ושיעורים שבהם האלוהות מנסה לספר לנו דבר מה.
סודו של המלאך הגואל, סוד החניכה של יעקב, הוא סוד היכולת להקשיב למציאות ולשמוע בה את הסיפור האלוהי. הסיפור של ספירת מלכות הוא סיפור שמשתנה באופן תדיר: ישנם כל כך הרבה כוחות, פנימיים וחיצוניים, המשפיעים על התהוותו של כל רגע ורגע וזוהי הסיבה שהמלאך הגואל מופיע בכל פעם באופן שונה ובצורה שונה.
לפעמים, אומרים המקובלים, מופיע המלאך הגואל כישות זכרית, ולפעמים הוא מופיע כישות נקבית. כוונתם של המקובלים בכך היא שלפעמים המציאות החיצונית נתפשת כשורה של אירועים אקטיביים שמפעילים אותנו ולפעמים המציאות החיצונית נתפשת כאיכות פאסיבית ועדינה מעט יותר, ואז אנו חווים את המציאות כהוויה העוטפת והמכילה אותנו.
לפעמים, אומרים המקובלים, מופיע המלאך הגואל כחסד ולפעמים הוא מופיע כדין. כוונתם של המקובלים היא שלפעמים נתפשת המציאות החיצונית כרבת שפע של אפשרויות והזדמנויות של צמיחה וגדילה ולפעמים נתפשת המציאות החיצונית כשורה של אירועים קשים ומאתגרים. בדרך כלל, המציאות מקיימת בתוכה שילובים של כל הדברים הללו יחד המתגלים על ידי הסיפור של השכינה במינונים
ובחוזקים שונים.
ספר הזוהר מתאר בצבעים קודרים למדי את מצבו של האדם כאשר הוא אינו מאפשר לקולו של המלאך הגואל, כלומר לקולה של המציאות הקונקרטית להיות כוח נוכח בחייו. מצב זה, אומרים המקובלים, הוא מצב של בדידות - בדידות שיכולה להתקיים אפילו כשאנחנו מוקפים בהמון אדם ובשלל גירויים המסיחים את הדעת, מצב שאותו ניתן לתאר כסוג של אוטיזם רוחני קיומי שבו התודעה מתנתקת מהרובד הקונקרטי של ההתרחשות ומוצאת לה מפלט ברבדים פנימיים ותיאורטיים כאלה ואחרים. כמו כן ישנו מצב הפוך שבו אנו קופצים למימיו השוצפים של נהר החיים אך מאבדים את היכולת לחוות את נוכחות התודעה המתבוננת וכך אנו נסחפים בזרם ללא עוגן, מצופים או גלגל הצלה כלשהם. כאשר אנו מצויים במצבים אלה אנו מאבדים את המלאך הגואל. אנו מצפים לגאולה ושוכחים לזכור כי גאולה היא אופציה אמיתית, אפשרות שעשויה להתרחש בהווה כאן ועכשיו.
ההיפתחות לחיים בחברתו של המלאך הגואל דורשת מאתנו להיות נוכחים, להקשיב למתרחש ולהסכים ללמוד מהשיעורים שהמציאות מזמנת לנו, גם כאשר הם נעימים וגם כאשר הם פחות נעימים וכך אנו נדרשים לקחת אחריות על חיינו וזה כידוע לא תמיד הדבר הכי פשוט שיש. אבל, אומרים המקובלים, הבחירה בחיים במחיצתו של המלאך הגואל היא אופציה אפשרית ביותר, ופירותיה עשויים להיות מרובים.
שבת שלום.
ולסיום ספר בראשית נאמר: חזק חזק ונתחזק
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קבלה מעשית: התרגיל השבועי
|
|
|
|
|
|
|
השבוע של פרשת ויחי הוא זמן טוב להתאמן בשיפור יכולתה של התודעה לחוות את המלאך הגואל במשך היום.
1. פעמיים ביום – לפני השינה ובעת היקיצה נאמר לעצמנו "המלאך הגואל אותי מכל רע הוא יברך את הנערים ויקרא בהם שמי וידגו לרוב בקרב הארץ".
2. במהלך היום נשים לב מתי אנחנו "נעלמים", כלומר - באיזה רגע אנחנו מאבדים את נוכחותה של השכינה, את נוכחותו של המלאך הגואל.
3. נשים לב – מה גרם לנתק? מה גרם לנו שלא להיות מסוגלים לשמוע את הסיפור האלוהי המהדהד במציאות?
4. דווקא שם, בנקודת הנתק עשוי להמצא שער שיקרב אותנו לעבר הגאולה.
בהצלחה
|
|
|
|
|
|
|
 |
| אור זוהר
| /images/archive/gallery/490/628.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המעוניינים ללמוד קבלה וספר הזוהר עם אור זוהר ייצרו קשר במייל
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | קבליסט בלונדיני, מוזיקאי ואיש משפחה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
