 |
/images/archive/gallery/633/196.jpg עקדת יצחק.
ציור של דומניצ'ינו.  |
|
|
|
|
|
|
| הפירוש הקבלי לעקידת יצחק מסבך עוד יותר את העלילה. פתאום זה לא רק סיפור על איש שחשב להקריב את בנו, אלא סיפור קוסמי שבו מידת החסד האלוהית מבקשת להשמיד את המידה ההפוכה לה. הייתכן? פרשת השבוע של אור זוהר |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מי שחווה הורות בחיים האלה יודע: ישנו מנעד שלם של רגשות שנפתח כלפי יוצאי חלצינו שפשוט לא קיים לפני כן: אהבה ללא גבול, שמחה, גאווה, אושר, ולפעמים גם דאגה ועצב. לא שהרגשות האלה לא קיימים לפני כן, אבל איכשהו ביחסי הורים וילדים חווים את זה אחרת.
עם האהבה באה האחריות... (או אולי להפך?)... אחריות ללא סייג, ללא הפסקה, ללא תירוצים. דאגה מתמדת לשלומו ולבריאותו של יצור אנושי נוסף וחסר אונים כל כך בלעדינו. אמא שלי אומרת שזה לא נגמר אף פעם. גם סבתא שלי. יש מסורות מסוימות שמאמינות שגם אחרי המוות ממשיכים לדאוג לצאצאים מהשמים. מי יודע.
כאשר ילד נולד, ההורה זוכה בהמשכיות מצד אחד, ומצד שני הוא זוכה בפרספקטיבה של ראיית סופו שלו. ילדים הם מקור לאהבה אינסופית אבל גם תרגיל עוצמתי בהבנת גבולות
הכוח והיכולות שלנו כבני תמותה בעולם הזה. פתאום, אנו חשים שיש מישהו בעולם שאנחנו מאוד רוצים שיאריך ימים גם אחרינו ואפילו על חשבוננו. לכן, אגב, הקבלה ממליצה כל כך על הקמת משפחה כתרגיל מתמשך של תרגול מודעות.
בתנ"ך יש הרבה מאוד סיפורים על יחסי הורים וילדים. מכל הסיפורים האלה, סיפור עקדת יצחק הוא אולי הקיצוני ביותר. מה אפשר להגיד על אב שמוכן להקריב את בנו? אפילו אם הוא נענה לקול אלוהי פנימי, הציווי הזה נשמע כמו פקודה בלתי חוקית בעליל. אין ספק, אברהם נקרא כאן למבחן אמונה קשה מאוד, ואיננו שופטים אף אדם עד שלא באנו במקומו, בטח לא את אברהם אבי האומה. אך עדיין, אפילו אם נצליח להניח את דעתנו בהסברים פילוסופיים כאלו או אחרים שמסבירים את מעשה העקידה - הסיפור משאיר תחושה לא נעימה בבטן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הייתכן שמידת החסד מבקשת להרוג את מידת הדין?
|
|
|
 |
|
|
|
אז מה עושים? במקרים כאלה, כשמרגישים לא נוח עם פשט התורה, אפשר לנסות ללכת אל הסוד. אולי יש פירוש קבלי שיוכל להניח את דעתנו? בואו ננסה. על פי הקבלה, אברהם אבינו הוא מידת החסד המסמלת את כוח האור, האהבה, החמלה, הנתינה והשפע עד אין גבול וקץ. יצחק הוא מידת הדין המסמלת את קו המידה, את הגבול והמגבלה, את שורש הכלים, את החוק והמשפט ואת ההבנה שזמננו וכוחנו מוגבלים, שהמשחק עוד מעט יסתיים וששריקת הסיום תגיע במוקדם או במאוחר.
והנה פרדוקס: הייתכן שמידת החסד מבקשת להרוג את מידת הדין? הפירוש הקבלי כאן כאילו מסבך עוד יותר את העלילה. פתאום זה לא רק סיפור על איש שחשב להקריב את בנו, אלא סיפור קוסמי שבו מידת החסד האלוהית מבקשת להשמיד את המידה ההפוכה לה. הייתכן?
התשובה היא כן. מידת החסד הטהורה, כוח האור והאהבה האינסופיים, לא מכירה בגבולות, לא עוצרת באדום ולא באף צבע אחר, שכן היא האור הקדמון שנברא ביום הראשון ונגנז לצדיקים לעתיד לבוא ולכן היא לא מבחינה בין צבעי הספקטרום. כפי שמתגלה בסוד של שיר השירים: "עזה כמוות האהבה... רשפיה רשפי אש שלהבת יה. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ונהרות לא ישטפוה". מידת החסד שורפת ושוטפת וממוססת את כל הנקרא על דרכה ושום כלי לא יכול לעמוד בפניה.
על פי תורת הסוד העברית כל רגע של קיום הוא מפגש התלוי על המאזניים שבין חסד ודין. כמו הג'יני הכול יכול, הכלוא בתוך מנורת נחושת קטנה, שרוצה לפרוץ החוצה ולעשות דברים טובים במצוות אדונו, אבל כישוף עתיק יומין מכריח אותו לשוב ולהצטמצם ולווסת את כוחו בתחומיה הזעירים של המנורה.
המתח בין מידת החסד ומידת הדין מגיע לאיזון באמצעות מידת הרחמים, שהסמל שלה הוא יעקוב. אבל בזמן סיפור העקידה יעקוב לא נולד עדיין ולכן מדובר במצב ראשוני שבו המידות האלה מתעמתות זו עם זו במצבן הגולמי והטהור: חסד מוחלט מול דין מוחלט. לכן אברהם כסמל למידת החסד הטהור מוכרח לבקש ולעקוד את יצחק.
הדרך לגיהינום, כידוע, רצופה בכוונות טובות ולא פעם אנחנו באים מאהבה, ומגלים ששברנו את הכלים. לא פעם אנחנו עומדים מתוסכלים מול אטימות ואדישות של מי שפשוט לא יכולים להכיר בכוחו של האור (האור כמובן, נמצא בצד שלנו. תמיד האחרים הם שלא מבינים). ברגעים כאלה לא פעם איננו יודעים אם לצחוק או לבכות. מידתו של "יצחק" היא היכולת לבחור באופציה הראשונה – "יצחק" הוא היכולת להשלים עם קול ההד החוזר שמקבלת האהבה האינסופית כאשר קרניה פוגעות בגבול כוחה להשפיע ולתקן ברגע נתון. סבלנות, צוחק לנו יצחק מניסיונו העשיר בהתמודדות עם מצבי מצוקה מגיל צעיר. אולי עוד רגע משהו ישתנה וכן נצליח.
הפסוק "אל תשלח את ידך אל הנער" הוא אם כן רגע מכונן בהתהוות הסדר הקוסמי. רגע ההצלה של יצחק רומז להתהוותו העתידית של יעקוב, שהוא היכולת לאזן בין חוויית האהבה האינסופית ובין חווית אפסיות הרגע. עקידת יצחק היא סיפורו של החסד, הלומד להכיר במגבלות העולם הזה ולהתקיים בשמחה בתוך מגבלותיו.
שבת שלום.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| אור זוהר
| /images/archive/gallery/490/628.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
קבלה מעשית: התרגיל השבועי
|
|
|
|
|
|
|
השבוע של פרשת וירא הוא זמן טוב לתרגל מידה של אהבה וחמלה במקומות קשים.
התרגיל:
1. במהלך השבוע, לפני רגעים שבהם אנו צפויים לעמוד בפני מפגש עם אנשים או עם סיטואציות שבהם אנו צפויים לפגוש את מידת הדין (תסכול, קושי, חשש, מתיחות, קונפליקט), ננשום דקה ונברך את עצמנו במידת החסד.
2. במהלך המפגש עם הרגע המורכב, ננסה להישאר ערים למה שקורה בתוכנו: האם אנחנו בוכים או צוחקים? מתוסכלים או מאפשרים?
3. לאחר המפגש ניקח דקה, ננשום ונשים לב: מה קרה? האם משהו השתנה? מה אפשר לקחת מתובנת הרגע הזה אל המפגש הצפוי לנו ברגע הבא?
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | קבליסט בלונדיני, מוזיקאי ואיש משפחה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
